משה קופל

פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן

משה קוֹפֶּל הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, חוקר תלמוד ויושב ראש פורום קהלת.

משה קופל
Moshe Koppel.jpg
לידה ניו יורק
ענף מדעי מדעי המחשב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט מרטין דייוויס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

קופל נולד בניו יורק למשפחה הקשורה לחסידות גור. למד לתואר ראשון בישיבה יוניברסיטי, ובמהלכו למד שנה בישיבת הר עציון. לאחר מכן למד באוניברסיטת ניו יורק. ב-1979, בגיל 23, קיבל תואר דוקטור למתמטיקה, בהנחייתו של פרופ' מרטין דייוויס. את שנת הפוסט-דוקטורט עשה במכון למחקר מתקדם בפרינסטון. עלה לישראל ב-1980 והצטרף כחבר במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן[1].

בצעירותו פרסם פשקווילים פורימיים סאטיריים, כגון איסור על שימוש ב"שטרות ומטבעות של הציונים" או קריאה להעביר את כביש בר-אילן לרשות הפלסטינית כדי למנוע את המהומות סביב הנסיעה בו בשבת[2].

מדעי המחשבעריכה

בתחום מדעי המחשב ידוע קופל בעיקר בזכות מחקריו בנושא ייחוס מחברים, תחום שאליו התוודע במהלך עבודתו כיועץ בחברה לענייני אחזור מידע. באמצעות אלגוריתם שפיתח יחד עם שלמה אנגלסון ארגמון וג'ונתן שלר, הוא הראה כי ניתן להשתמש בניתוח סטטיסטי של השימוש במילים במסמך לקביעת מין, גיל, שפת האם וסוג אישיותו של המחבר[3]. האלגוריתם שיצר קופל זיהה כי נשים נוטות להשתמש יותר מגברים בכינויי גוף והבחנות רבות נוספות. הממצאים בנוגע למגדר עוררו גם ביקורת מצד חוגים פמיניסטיים שהתלוננו בין השאר על בינאריות הזיהוי של גברים ונשים[4].

האלגוריתם של קופל שימש גם לבחינת האותנטיות של מכתבי הגניזה החרסונית שיוחסו לרב שניאור זלמן מלאדי. תוצאות הבדיקה העלו שסגנון הכתיבה של המכתבים שיוחסו לרש"ז מלאדי דומה יותר לסגנונם של שאר מכתבי הגניזה מלכתבים אחרים של האדמו"ר הזקן, מה שמלמד לכאורה כי כלל מכתבי הגניזה נכתבו על ידי אדם אחד ולא על ידי מי שיוחסו אליהם[5]. במחקר שפרסם יחד עם נתן נתניהו ודוד אומיד, הראה קופל כי בעזרת רשומות של משחקים ששיחקו שחמטאים בדרגת רב-אמן, ניתן לשדרג תוכנת שחמט נטולת ידע מוקדם עד לרמת משחק של רב-אמן, באמצעות אלגוריתמים גנטיים[6].

מחקר התלמודעריכה

קופל חיבר שני ספרים על מחקר התלמוד. ספרו הראשון 'מטא-הלכה' יצא לאור באנגלית על ידי ג'ייסון ארונסון[7] והוא מראה כיצד שימוש בלוגיקה מתמטית מסייע להבין את תהליך הפורמליזציה של הלכות. הספר השני, 'סדר קינים', הוא חיבור המציג פרשנות מתמטית למסכת קנים, מהמסכתות הקשות במשנה, יצא לאור בעברית בהוצאה עצמית.

ב-1989 ייסד יחד עם פרופסור עלי מרצבך את כתב העת 'היגיון', במטרה "לעודד מחקרים בהגיון הרבני המופיע במקורות היהדות על מנת לפענח ולהבין את הטמון בתפיסות היהודיות המקוריות"[8].

פעילות ציבוריתעריכה

קופל לקח חלק בניסיון לכונן חוקה למדינת ישראל. הוא השתתף בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת השש עשרה, בראשות חבר הכנסת מיכאל איתן, וכתב את טיוטות העבודה של הוועדה, בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה. לקראת כינונה של הכנסת השבע עשרה השתתף, כחבר המכון לאסטרטגיה ציונית, בצוות שניסח הצעת חוקה לישראל, שהוגשה לנשיא המדינה ולכנסת[9]. לאחר מכן היה שותף בכתיבת טיוטה נוספת של חוקה, יחד עם מיכאל איתן.

כתב מספר חוקים שנכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל,[דרוש מקור] בהם חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה שעבר בשנת 2011, המחייב עמותה שקיבלה במהלך שנה תרומות מצטברות של יותר מ-20,000 ש"ח מישויות מדיניות זרות, לדווח על כך בדו"ח הכספי שלה[10].

בינואר 2012 הקים את פורום קהלת והוא משמש יושב הראש שלו[11]. הפורום הוא מכון מחקר ומעשה הפועל "לעיגון מעמד הקבע של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית, קידום חירות הפרט ועידוד יישום עקרונות השוק החופשי בישראל"[12].

ביוני 2019 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות בגין פעילותו כיו"ר פורום קהלת. בנימוקי הפרס צוין במיוחד קידומו של חוק הלאום בידי הפורום[13][14].

עמדותיועריכה

קופל פרסם מספר מאמרים שבהם ניתח את תפיסות המוסר והקהילתיות של שמרן (המיוצג במאמרים בשם "שִׁימֶען") לעומת תפיסת המוסר והקהילתיות הפרוגרסיבית (המיוצגת במאמרים כאישה בשם "היידי"). לדבריו, בעיני היידי המוסר מצטמצם להוגנות בלבד, ואילו בעיניו של שימען גם נאמנות למשפחה, לקהילה, לשבט ולאומה, וכן ריסון תאוות, הם סוגים של מוסר. לפי קופל, אצל שימען מקור ההנחיה העיקרי הוא המסורת המשפחתית והקהילתית ובמידה נמוכה יותר גם המסורת של כלל שומרי המצוות. לעומת זאת אצל היידי מקור ההנחיה הראוי הוא "מומחים המכירים את המחקר העדכני בתחומים הנידונים". גם לגבי הכרעות אינטואיטיביות, יסתמך שימען לעיתים על אינטואיציות מוסריות של שומרי המסורת היהודית, ואילו היידי (בהתבסס על מחקרים בתחום הפסיכולוגיה) שוללת לחלוטין הסתמכות על אינטואיציה ככלי מנחה. נקודת מחלוקת נוספת תהיה היעדר גוף מוגדר שאחראי להכרעה ואכיפה בתחום ההלכה היהודית. לפי היידי "הדבר מלמד על חוסר רצינות", ואילו קופל משיב בשם שימען כי גם שפה קיימת ומתפתחת באופן אינטואיטיבי שלא מכוח מוסד מכריע בעל סמכויות אכיפה. הוא מציב את ההלכה כנמצאת על הרצף בין "שפה" לבין "משפט" ומזהה הבדל משמעותי לגבי התפיסה האינטואיטיבית של ההלכה בין מי שעבורו היא "שפת אם" לבין מי שעבורו היא "שפה שנייה"[15]. קופל סבור כי הגישה של שימען תחזיק מעמד הרבה אחרי שהגישה של היידי תגווע.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוני רוטנברג, על משמר הכנסת באתר ערוץ 7, 30.05.19
  2. ^ זאב גלילי, פשקווילים רציניים ומצחיקים פשקווילים מדומים ומגוחכים, באתר "היגיון בשיגעון", 26 באוגוסט 2009
  3. ^ חדשות המדע, פרופ' משה קופל, באתר ynet, ב-01.09.04
  4. ^ ימימה עברון, מי כותבת את הספרים של דיק פרנסיס, באתר הארץ, 01.04.2004
  5. ^ אבישי אלבוים, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו?
  6. ^ מגזין גלילאו, אבולוציה בשחור-לבן, באתר ynet, ב-10.07.08
  7. ^ עמוד הספר ב'גוגל ספרים'
  8. ^ עלי מרצבך ומשה קופל, פתח דבר, גיליון ראשון
  9. ^ חוקה ציונית לישראל, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
  10. ^ השר איתן: חשוב שהציבור ידע מי תורם לארגונים פוליטיים, באתר של מיכאל איתן. 02.12.2009 (הקישור אינו פעיל)
  11. ^ פרופ' משה קופל באתר פורום קהלת
  12. ^ דף הבית של פורום קהלת
  13. ^ הזוכים בפרס לשנת 2019 באתר של פרס מוסקוביץ'
  14. ^ גיא עזרא, אלה הזוכים והזוכות בפרס מוסקוביץ' לציונות, באתר סרוגים, 29.04.19
  15. ^ משה קופל, ‏"בלי בג"ץ, בלי בד"ץ ובלי שוטרים", השילוח 12, דצמבר 2018