משתמש:להביט לאופק/אמדן אקסודוס

אמדן
Emden

ספינה בנהר אמס, העובר בעיר
ספינה בנהר אמס, העובר בעיר
מדינה
מדינה פדרלית
ראש העיר	ברנד בורנמן
שטח	112.33 קמ"ר
גובה	1 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ צפיפות	443 נפש לקמ"ר (2013)
אזור זמן	UTC +1
http://www.emden.de
(למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אמדן (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אמדן (למפת סקסוניה התחתונה רגילה)   הנובר אוסנבריק אולדנבורג גטינגן וולפסבורג זלצגיטר הילדסהיים וילהלמסהאפן דלמנהורסט שלזוויג-הולשטיין ה. מקלנבורג מערב פומרניה בר. סקסוניה אנהלט תורינגיה הסן נורדריין וסטפאליה הולנד אמדן (למפת סקסוניה התחתונה מוגדלת)   הנובר אוסנבריק אולדנבורג גטינגן וולפסבורג זלצגיטר הילדסהיים וילהלמסהאפן דלמנהורסט שלזוויג-הולשטיין ה. מקלנבורג מערב פומרניה בר. סקסוניה אנהלט תורינגיה הסן נורדריין וסטפאליה הולנד אמדן

אֶמדֶן (בגרמנית: Emden; הידועה גם בשמות: Amuthon, Embda, Emda, Embden) היא עיר נמל בצפון מערב גרמניה, בסקסוניה התחתונה, ליד נהר אמס. מקור השם, כנראה, בסכר (=דאם) שעל הנהר אֶמס. זו היא העיר הראשית של מזרח פריזיה; בסוף 2013 מנתה אוכלוסיית העיר 49,770 בני אדם.

היסטוריה

אניית המעפילים "יציאת אירופה תש"ז - EXODUS-1947"

"רציף הדמעות" בנמל חיפה

תאריך הייסוד המדויק של אמדן אינו ידוע, אך אמדן התקיימה במאה ה-8 בוודאות. זכויות העיר ושלטי הגיבורים של העיר ניתנו לה על ידי הקיסר מקסמיליאן הראשון בשנת 1495.

אמדן הייתה עיר עשירה מאוד במהלך המאה ה-17, וזאת משום המספר הגדול של המהגרים ההולנדים שהגיעו אליה. אמדן הייתה מרכז של הפרוטסטנטיות באותם הימים, ויצרה את תרגום התנ"ך להולנדית. במשך תקופת שלטונו של נפוליאון, הייתה אמדן והשטחים הקרובים אליה במזרח פריזיה לחלק מממלכת הולנד הנפוליאונית.

אמדן נתנה את שמה לסיירת גרמנית מפורסמת בתחילת מלחמת העולם הראשונה, שבסיסה היה בצ'ינגדאו שבסין. מפקד הסיירת היה קארל פון מילר, שפעל במרחבי האוקיינוס ההודי בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה, ועד שטובעה בנובמבר 1914 ליד האי צפון קילינג באיי קוקוס שבמזרח האוקיינוס ההודי.

אמדן נחרבה כמעט לגמרי במלחמת העולם השנייה כאשר הפצצות עזות הרעישו את העיר, והשמידו כמעט את כל הבניינים והאתרים ההיסטוריים שלה.

ב-2 בנובמבר 1947 הועברו לצפון אמדן, לקסרקטין קארל פון מולר (Karl von Müller-Kaserne) של הצבא הגרמני הנאצי שלא נהרס בהפצצות על העיר במלחמת העולם השנייה, כ־2,300 ממעפילי אנייה המעפילים אקסודוס שהתגוררו קודם לכן במחנה המעפילים פופנדורף - Pöppendorf שהיה בצפון גרמניה ולא היה ערוך למגורים בחורף.

אמדן ופרשת אקסודוס

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא עומס מידע לא רלוונטי לערך+ניסוחים לא אנציקלופדיים.

קארל פון מילר, מפקד ה'אמדן' מ-1913

בנייני קארל פון מולר שהיו במחנה אמדן לשעבר. צולם ב־2011

כחלק ממבצע אואזיס במאבק הבריטי כנגד העפלה תוכנן המבצע להחזרת מעפילים מארץ ישראל למדינות אירופה אותן הם עזבו, כחלק ממדיניות החדשה שנקראה הריפולמנט - Refoulement, עליה החליטה ממשלת בריטניה מספר ימים קודם לכן יצאה אניית המעפילים אקסודוס מנמל סט, כ-200 ק"מ דרומית מערבית ממרסיי שבדרום צרפת. הפעולה הראשונה והיחידה במסגרת מבצע אואזיס שהתבצעה, הייתה הגרוש, ההחזרה וההורדה בכוח של מעפילי אקסודוס בנמל המבורג שבגרמניה. סירוב המעפילים לרדת לחוף בנמל פורט-דה-בוק שבצרפת והחלטת ממשלת בריטניה להחזרת מעפילי האקסודוס לגרמניה העניקו למבצע מימד פוליטי בלתי צפוי, בעל השלכות משמעותיות על סיום המנדט הבריטי בא"י ועל הקמת מדינת ישראל .

בראשית ספטמבר 1947 בנמל המבורג אשר היה באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, הורדו המעפילים בכח והועברו למעצר בשני מחנות עקורים באזור ליבק - Lübeck (פופנדורף - Pöppendorf, ואמסטאו - AmStau) ובחורף 1947 הם הועברו שוב לשני מחנות עקורים נוספים בצפון מערב גרמניה (אמדן - Emden ו - סנגוורדן Sengwarden).

פרשת אקסודוס-1947

יציאת אירופה תש"ז - אקסודוס 1947 היא אחת המפורסמות מבין אוניות המעפילים. במבצע ב-11 ביולי 1947 התחמקה האנייה מנמל סט - שבצרפת כאשר על סיפונה 4,554 ניצולי שואה שהגיעו ממחנות עקורים בגרמניה, אוסטריה, הונגריה, פולין, צרפת, אנגליה וצפון אפריקה.

ארגון "ההגנה", תחת סיפור כיסוי של חברה אמריקאית-סינית רכש את האוניה "President Warfield" מ- Louis "Shorty" Levin, יהודי אמריקאי אשר סחר באוניות גרוטאות.

הייתה זו אנייה ישנה שנועדה להכיל כ-530 בליינים. הוא הועברה לאירופה ושופצה באיטליה ומשם הועברה לצרפת.

במבצע חשאי ונועז הוסעו אנשי מחנות העקורים מרחבי אירופה לנמל סט , הועלו בלילה אחד 4554 מעפילים לאוניה שדגל הונדורס נישא על ראש התורן שלה, בכך חשבו אנשי ההגנה להטעות את הבריטים אשר מנעו כניסת יהודים לארץ בתקופת המנדט הבריטי.

תנאי החיים על האקסודוס היו קשים מנשוא, האנייה אשר נועדה במקורה ל - 530 נוסעים הכילה 4554 גברים, נשים (עשרות מהן בהריון ), ילדים וזקנים.

האוניה, עם צוות של מתנדבים יהודים מאמריקה ומלווים ארץ-ישראליים מהפלי"ם והמוסד לעליה ב', עשתה את דרכה לארץ תוך מעקב צמוד ומסיבי של הצי הבריטי. מפקד האוניה היה יוסי הראל, רב-החובל היה אייק אהרונוביץ' (יצחק ארן), והמלווים היו מיכה פרי (גד), צבי ("מירי") כצנלסון, סימה שמוקלר וה'גדעונים' עזריאל ענב ומקס כהן. בין אנשי הצוות היו גם 38 מתנדבים אמריקאים. ביניהם ניצול השואה סם שולמן שהיה אות ומופת לנוער היהודי האמריקאי שעשה "עלייה" בעשרות השנים האחרונות מארצות הברית. סם שולמן שם לעצמו יעד להביא כמה שיותר מעפילים ארצה. אחרי שמפקד המוסד לעליה ב' הורה לו לסיים את תפקידו בליווי מעפילי האקסודוס בנמל פורט דה בוק ולשוב לביתו בארצות הברית סם העדיף להפליג על עוד 2 אניות מעפילים, על אניית המעפילים העצמאות ועל הקיבוץ גלויות. לאחר שנעצר במחנות המעצר בקפריסין עלה ארצה הצטרף לקיבוץ משמר הנגב שממערב לבאר שבע והתנדב לחיל הים כמדריך ימאות. בנוסף היה גם מתנדב איש דת נוצרי בשם ג'ון סטנלי גראואל.

בקרב קשה עם הבריטים מול חופי הארץ ב-18 ביולי נהרגו שני מעפילים מרדכי בומשטיין, הנער צבי יעקובוביץ ואיש צוות מתנדב אמריקאי ביל ברנשטיין ונפצעו עשרות. באותה עת שהו בארץ חברי ועדת UNSCOP ושניים מהם הסכימו להגיע לנמל חיפה ולהתרשם ישירות מהמחזה של האוניה החבוטה והמעפילים הרצוצים המורדים ממנה בכח ומובלים לאוניות גירוש. חלק מהמלווים ואנשי הצוות, וביניהם יוסי הראל ואייק, הסתתרו בסליק ע"ג האוניה ממנו חולצו לאחר זמן קצר.

היה זה בוקר יום שישי, מעפילי האוניה אשר התקרבה לנמל חיפה ראו מרחוק את הר הכרמל ואת בתי העיר חיפה אך למגינת נפשם אירע להם כפי שאירע למשה רבנו, הם ראו את הארץ אל אליה לא באו..

עם הגעתה של האקסודוס לנמל חיפה הורדו המעפילים ל - "רציף הדמעות" ומיד הועלו לשלש אוניות גירוש מדגם ליברטי , אשר בשבת ה – 19 ביולי לפנות בוקר הפליגו מערבה. מעפילי האוניה לא גורשו למחנות המעצר בקפריסין כפי שהבריטים נהגו עד כה עם המעפילים שתפסו.

הבריטים שינו את מדיניות הגירוש שלהם והחליטו על החזרת המעפילים לארץ מוצא ההפלגה במקום לגרשם לקפריסין. שלש אוניות גירוש הפליגו לצרפת. שם, מול פורט-דה-בוק, התפתחה דרמה שהסעירה את דעת הקהל העולמית. המעפילים, ובראשם נציגם הכריזמטי מרדכי רוזמן, סירבו בתוקף לרדת מהאוניות, אף על פי שהצרפתים הסכימו לקלוט אותם בצרפת ולהעניק להם אזרחות צרפתית, אם ירדו מרצונם.

אוניות הגירוש היו למעשה אוניות בית סוהר בהן שהו המעפילים מאחורי גדרות וסורגים, המעפילים נאלצו לשהות עליהן בתנאים קשים ביותר של חום הקיץ, צפיפות, תברואה לקויה ולוחמה פסיכולוגית מצד הבריטים. אנשי פלי"ם במקום, תחת פיקודו של ניסן לויתן, פעלו יחד עם אנשי ה'מוסד' בשמירת קשר עם המעפילים, אספקת מזון ותרופות ובעידודם להמשך המאבק.

לאחר למעלה משלשה שבועות בעגינה מול נמל פורט דה בוק, הבריטים התייאשו מהמצב, אוניות הגירוש קבלו פקודה להפליג לנמל המבורג שבאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. בדרכן נכנסו לנמל גיברלטר וגם שם ניסו הבריטים ללא הצלחה, לשדל את המעפילים לרדת לחוף. משם יצאו אוניות הגירוש המלוות בצי שלם של משחתות בריטיות דרך תעלת למאנש לנמל המבורג שבגרמניה.

בנמל המבורג אשר היה באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה הורדו המעפילים בכח והועברו למעצר בשני מחנות עקורים באזור ליבק.

מחנות אמסטאו ופופנדורף לא התאימו למגורים בחורף. באמצע אוקטובר 1947 החליטו הבריטים להעביר את המעפילים למחנות אמדן (Emden) וסנגוורדן (Sengwarden) . תוך תאום ופיקוח עם מזכירות המחנות של המעפילים בראשות מרדכי רוזמן. מעפילי האקסודוס ממחנה פופנדורף (מאניות הגרוש אושן ויגור ורנימייד פארק), נשלחו למחנה בעיר אמדן, לקסרקטין קארל פון מולר בכתובת - Käthe-Kollwitz-Strasse, 26721 Emden, Germany ומעפילי האקסודוס ממחנה אמסטאו (מאניית הגירוש אמפייר רייבל) הובאו למחנה הצי הנאצי לשעבר בווילהלמסהאפן-סנגוורדן - Wilhelmshaven-Sengwarden - כיום קסרקטין הצי הגרמני - האדמירל ארמין צימרמן - Admiral Armin Zimmermann-Kaserne .

החזרת ניצולי שואה בכוח לגרמניה השלימה את התבוסה הבריטית המוחלטת בעיני דעת הקהל הבינלאומית.

אך חשוב הרבה יותר מזה - הניצחון במאבק על דעת הקהל העולמית בפרשת אקסודוס סייע להצלחת המאבק המדיני שהוביל תוך חודשים ספורים להחלטה ההיסטורית של כ"ט בנובמבר 1947 באו"ם ולהקמת מדינת ישראל ב-15 במאי 1948.

מחנה מעפילי אקסודוס 1947 באמדן

במלחמת העולם השנייה העיר אמדן הופצצה בהפצצות כבדות ביותר ונהרסה לחלוטין. כי הנמל שבעיר שימש נמל בית לצי הנאצי ובמיוחד לצוללות שלו. במרכז העיר ובנמל נשארו רק כ־9 בונקרים שנבנו מבטון מזוין, עם גגות בצורת פרמידות וקירות עבים במיוחד. מאידך מחנות הצבא הנאצי שהיו במרחק של כ־1.5 ק"מ ממרכז העיר כלל לא נפגעו ובסוף המלחמה נשארו שלמים ללא כל פגע. זה היה גורלו של קסרקטין קארל פון מולר שאליו הועברו מעפילי האקסודוס ממחנה פופנדורף בנובמבר 1947.

כבר במחנה פופנדורף המעפילים התארגנו לפעילות מאורגנת תחת הנהגת מזכירות המחנה בראשות מרדכי רוזמן וששת חבריו מההנהגה השומרית - הנהגת השומר הצעיר שהעפילו ביחד על האקסודוס. המעפילים הכינו עצמם לחייהם החדשים בארץ ישראל במסגרות הכשרה בדומה לחיים בקיבוצים בארץ. בתחילת נובמבר הגיעו שלוש הקבוצות העיקריות ברכבות עם חלונות מסורגים. מחנה אמדן נקרא על ידי המעפילים "מחנה אקסודוס". קבוצת המעפילים הגדולה שהיגיעה ממחנה פופנדורף השתייכה עוד לפני העפלה על האקסודוס, לתנועות פח"ח (פרטיזנים - חיילים חלוצים) והשומר הצעיר. קבוצות אלה הקימו במחנה אמדן את "קיבוץ הבוקע" אותו הם התכוונו להקים בהגיעם ארצה. הילדים רוכזו ללימודים בגנים ובבתי ספר. גם המבוגרים למדו בבית הספר בעיקר עברית, מסגרות ונגרות. הנשים למדו תפירה. במחנה הודפס עיתון מקומי, התקיימו משחקי כדורגל כנגד קבוצות גרמניה מעיר אמדן וערי הסביבה הקרובה. נחגגו חתונות רבות, ביניהן אפילו חתונות פקטיביות לשם קבלת סרטיפיקטים מזויפים משפחתיים, לעליה ארצה. בדרך זו התאפשר לעלות ארצה כמה שיותר מעפילים. ב -30 בדצמבר 1947 בלבד, התקיימו תשעה אירועי נישואין במחנה אמדן.

במחנה נולדו כ-36 תינוקות. בעיר אמדן ההרוסה לא היה בית חולים ואפילו לא בית יולדות. על כן החולים נשלחו לבית החולים בעיר הסמוכה בשם אוריק והיולדות נשלחו לבית היולדות בכפר סנדהוסט הנמצא ברשות השיפוט של העיר אוריק. בית היולדות בסנדהורסט המשיך לפעול עד שנת 1985.

בבית הקברות היהודי העתיק שבעיר שהתקיים כבר בשנת 1750, קבורים 2 מעפילי האקסודוס. הנער בן ה-17 משה בן אברהם קיפרבס. היה יתום מלחמה מאב ואם במותו, מחניכיו של יצחק גנוז, נפטר מדלקת קרום המוח בתאריך 19.12.1947. המעפיל השני דוד רבינוביץ בן 37 מרומניה נפטר במחנה בתאריך 21.5.1948 כבר לאחר קום המדינה. (יהודי העיר מאמינים שאלוהים הגן על בית הקברות במלחמה העולם השנייה. כך שלמרות ההפצצות המסיביות על העיר הוא לא נפגע. מאידך בית הכנסת הנמצא בסמוך נהרס כליל) .

מזכירות המחנה קיימה קשר טוב עם ההגנה בארץ ישראל. עד מהרה המעפילים הראשונים עזבו את אמדן תוך ניסיון לשוב אפילו באופן לא חוקי לארץ ישראל על בסיס סרטיפיקטים מזויפים שזויפו במחנה, במסגרת עליה ד'.

המחנה אמדן היה מחנה פתוח. המעפילים יכלו לנוע בחופשיות בערים הסמוכות. למרות מצב האספקה הטוב של הארגונים היהודיים, (כגון הג'וינט והסוכנות היהודית) למעפילים, שלעיתים קרובות היה טוב יותר מזה של האוכלוסייה הגרמנית. תנאי החיים החופשיים וביטול הסגר לא הביאו להגירה מהירה יותר ארצה. בחלק מהמקרים, נוצרו קשרים הדוקים עם האוכלוסייה הגרמנית השכנה באמצעות סחר חליפין, שוק שחור ושירותים לא חוקיים. ילדים וצעירים יהודים וגרמנים בילו הרבה זמן ביחד בתחומי המחנה.

עם הכרזת העצמאות והקמתה של מדינת ישראל ב -14 במאי 1948 הוסרו כל המגבלות על המעפילים. עם זאת, עבר זמן רב עד שמעפילי האקסודוס הצליחו להגיע למדינת ישראל שהייתה בעיצומה של מלחמת העצמאות. החל מיולי 1948 מחנה אמדן פונה ממעפילי האקסודוס-1947. המעפילים האחרונים שנשארו במחנה, הועברו למחנות אחרים כגון מחנה העקורים ברגן בלזן ואחרים, שמהם יכלו להגר למדינת ישראל מהר יותר. מחנה אמדן נסגר סופית באוגוסט 1948.

כלכלה

התעשייה העיקרית באמדן הוא ייצור מכוניות ובניית סוגים שונים של אוניות. יש באמדן בית חרושת גדול מאוד לייצור מכונית מסוג פולקסווגן (סוג מהפולקסווגן שאותו מייצרים בצורה ניכרת יותר באמדן הוא פולקסווגן פסט).

גורם כלכלי חשוב נוסף הוא התיירות, בעיקר יום טיול (יש טיול זמין לכל התיירים שבאים לאמדן) באמדן ובסביבותיה.

אנשים מפורסמים מאמדן

• רבי יעקב עמדן (1698–1776) – קרי: אֶמדֶן (שמו כשם העיר) – מגדולי הרבנים במאה ה-18
• הנרי נאנן
• אוטו וולקס
• פיטרסן וולפגנג

ספרות

• פרופסור אביבה חלמיש, אקסודוס הסיפור האמיתי, הוצאת עם עובד, 1990
• ברכה חבס, הספינה שנצחה הוצאת "מערכות", תל אביב 1949
• שלום חולבסקי, מחנות העקורים בגרמניה ואוסטריה ( 1946- 1948 )
• Jacques Derogy, La loi du retour, Fayard 1969
• ז'אק דרוז'י, פרשת אקסודוס באור חדש, הוצאת עם עובד, ספרית אפקים, 1971
• Exodus 1947 : the ship that launched a nation / by Ruth Gruber New York, Times Books,1999

ראו גם

• מבצע אואזיס
• אקסודוס (אוניית מעפילים)
• מבצע איגלו
• העפלה
• תנועת הבריחה - הבריחה מאירופה, 1944-1948

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא להביט לאופק/אמדן אקסודוס בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא Exodus-1947 בוויקישיתוף

• דניאל לוי, האתר לשימור מורשת מעפילי אקסודוס 1947
• אתר בנושא אמדן (בגרמנית)

הערות שוליים

קטגוריה:סקסוניה התחתונה: ערים קטגוריה:גרמניה: ערי חוף קטגוריה:גרמניה: ערי נמל