רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

הרפובליקה הפדרלית של גרמניהגרמנית: Bundesrepublik Deutschland) היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, במה שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.

גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות. היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, עד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת שרביטו של אוטו פון ביסמרק, אוחדו ב-1871 אותן מדינות למדינה גרמנית מאוחדת אחת שתועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי מדהים בהיקפו, ואולם נסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה מבעלות הברית לאחר המלחמה, וכן קשייה הכלכליים החמורים של רפובליקת ויימאר, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה הובילו במידה רבה לעלייתם לשלטון של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם (ואת שאר העולם) למלחמת העולם השנייה, ובשואה שנתחוללה במהלכה נרצחו 6 מיליון יהודים בידי הנאצים. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה פוצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה הנתמכת על ידי הסובייטים. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990. כלכלתה של גרמניה היא הרביעית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית יפן וסין), והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא עמוד התווך המרכזי של האיחוד האירופי, בהיותה אחת ממייסדות הארגון כמו גם החברה בעלת האוכלוסייה הגדולה ביותר. המדינה חברה גם באומות המאוחדות, בברית נאט"ו ובארגון המדינות המתועשות.

גרמניה נהנתה בשנים האחרונות מיציבות כלכלית ופוליטית, מייחס חוב תוצר נמוך, ממדיניות של גירעון ממשלתי אפסי. השוני בין מזרח ומערב, עליית הימין הקיצוני, מאזן דמוגרפי שלילי ולצידו גלי הגירה הם בין הקשיים איתם מתמודדת גרמניה כיום.

בחרו ערך מומלץ מהרשימה וצפו בתוכן הנטען

אישים: אלברט איינשטיין‏ • אריך פון מאנשטיין‏ • ארתור שפנייר‏ • היינריך היינה‏ • הרמן שטרוק‏ • הרשל גרינשפן‏ • וילהלם השני, קיסר גרמניה‏ • חנה ארנדט‏ • יום-טוב ליפמן צונץ‏ • לודוויג מיס ון דר רוהה‏ • משה מנדלסון‏ • פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה‏ • קורט טוכולסקי‏ • קתה קולוויץ‏ • קוזימה וגנר‏ • ריכרד וגנר‏ • תומאס מאן
היסטוריה: דגל גרמניה‏ • חומת ברלין‏ • טמפלרים (תנועה)‏ • מסע וילהלם השני לארץ ישראל‏ • מרד המאג'י מאג'יאיחוד המכס הגרמני
מלחמת העולם הראשונה: מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה‏ • קרב יוטלנד‏ • קרב מפרץ הלגולנד‏ • מברק צימרמן
מלחמת העולם השנייה: בוכנוואלד‏ • המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945)‏ • המערכה על צרפת‏ • הפשיטה על דייפ‏ • התנגדות גרמנית לנאציזם‏ • התעמולה הנאצית‏ • V-3‏• הכיבוש הגרמני באיי התעלה
תרבות: אופרה גרמנית‏ • ארמון סנסוסי‏ • בית בודנברוק‏ • המטבח הגרמני‏ • הקרנף של דירר‏ • ליד‏ • מוות בוונציה‏ • פסטיבל ביירוית‏ • קתדרלת קלן
פוליטיקה: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה‏ • הסכם השילומים

מאן בפרינסטון בשנת 1939
מאן בפרינסטון בשנת 1939

תומאס מאן היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1929, פרס גתה לשנת 1949, ופרס שילר לשנת 1955.

מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט, ובספרות העולמית בכלל‏‏. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכהו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט.


דגל ברלין
דגל ברלין

בניגוד לערי בירה אחרות באירופה, כמו לונדון, פריז ומדריד, נחשבת עלות המחיה בברלין לנמוכה בהשוואה לשאר חלקי גרמניה. ברלין היא מהעניות שבערי גרמניה, ושיעור האבטלה ומקבלי קצבאות הסעד בה גבוה מאוד. נכון לשנת 2004 היה חובה של ברלין בגובה 46 מיליארד אירו והעיר הייתה על סף פשיטת רגל.


היינריך גייסלר
היינריך גייסלר
אתמולחודש מאי בהיסטוריה של גרמניהמחר

יתרונם של הגרמנים הוא שהם יודעים כיצד למלא היטב את זמנם. כישרונם של הצרפתים הוא לגרום לו להישכח.

ויקישיתוף הוא מאגר של תמונות, צלילים וקובצי מולטימדיה אחרים חופשיים, השייך לקרן ויקימדיה ומכיל למעלה מ 8 מיליון קבצים. בערימה זו מצויים אוצרות רבים, תמונות ואיורים המתעדים או מתארים רגעים היסטוריים. בחלון זה מוצגת תערוכה מתחלפת ובה תמונות הקשורות אחת לשנייה ולנושא משותף.

דגל גרמניה

דגל גרמניה הוא טריקולור אופקי המורכב משלושה פסים אופקיים ושווים בצבעיה הלאומיים של גרמניה: שחור, אדום וזהב.

הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית אשר הייתה תחת שלטון פרוסי טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך להיות דגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש כצבעיה הלאומיים של גרמניה.


תערוכות נוספות בארכיון

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרמניה בוויקישיתוף
גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות, המחולקות ל-439 מחוזות (קְרַייזֶה). לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה ומוסדות משלה. (לברלין ולהמבורג אין ערי בירה, שכן הן ערי-מדינה; בתחומי מדינת ברמן, הנחשבת גם היא לעיר-מדינה, כלולות שתי ערים, והעיר ברמן היא עיר הבירה של מדינת ברמן.) פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר (נורדריין-וסטפאליה, בוואריה ו-באדן-וירטמברג); המחצית השנייה פזורה על-פני 13 המדינות האחרות.

בירה נבחרת

ארפורט (Erfurt) היא בירת מדינת תורינגיה שבמרכז גרמניה והעיר הגדולה במדינה. בעיר התגוררו בשנת 2005 כ-200,000 תושבים, וזו העיר ה-37 בגודלה בגרמניה.

ארפורט הוכרה לראשונה בשנת 742 תחת השם ארפספורט (Erphesfurt). היא הייתה עיירת מסחר חשובה מאוד במהלך ימי הביניים בגלל מיקומה ליד שלוליות ענק על גדות נהר גרה. ב-1392 הוקמה אוניברסיטת ארפורט, שהייתה המפורסמת בזמנה אך חדלה לפעול בשנת ב-1816. ב-1802 הפכה ארפורט לחלק מפרוסיה. למרות שהייתה בשטחה של תורינגיה, המשיכה העיר להישאר בשלטון פרוסי עד שנת 1945. לאחר האיחוד מחדש של גרמניה חזרה ארפורט לשמש בירת מדינת תורינגיה.

ההיסטוריה של גרמניה תלויה במידה רבה באופן שבו מוגדרת גרמניה. גרמניה לא התקיימה כמדינת לאום עד 1871. לפני המאה ה-19, גרמניה היא בבחינת אזור תרבותי במרכז אירופה הכולל טריטוריות רבות, המחזיקות כל אחת ברמות שונות של עצמאות כמו גם במורשת היסטורית שונה. עובדה זו מקשה על הקביעה האם טריטוריה מסוימת כלל השתייכה ל"גרמניה".

אחת הסוגיות המורכבות בהקשר זה היא שאלת מעמדה של אוסטריה, מדינה דוברת גרמנית שהיא חלק מהמרחב התרבותי של גרמניה. מדינה זו הייתה דומיננטית במסגרת האימפריה הרומית הקדושה, הנחשבת לעיתים כמקבילתה הקדומה של "גרמניה" או הרייך הראשון; יחד עם זאת, אוסטריה לא נכללה במסגרת איחוד המדינות הגרמניות ב-1871, וסופחה ל"גרמניה" רק למשך תקופה קצרה של שמונה שנים (19381945).

לערך המלאלקטגוריית ההיסטוריה של גרמניה

ההיסטוריה של גרמניה: ישויות מדיניות שהיוו את האומה הגרמנית מפירוק האימפריה הפרנקית ועד היום, מעצמה מתועשת ומרתקת. למידע – לחצו על הלשונית המתאימה.
טוען את הלשוניות...
סמל האימפריה הרומית הקדושה
סמל האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה הרומית הקדושה 9621806

האימפריה הרומית הקדושהלטינית: Sacrum Romanum Imperium), הידועה גם בשם הרייך הראשון, הייתה ישות מדינית שהתקיימה במרכז אירופה ובמערבה לאורך ימי הביניים. האימפריה צמחה בחלקה המזרחי של האימפריה הפרנקית, לאחר שזו חולקה בהסכם ורדן (843), וקיומה ארך קרוב לאלף שנים, עד לפירוקה בשנת 1806 לאחר קרב אוסטרליץ.

שמה של האימפריה עבר שינויים היסטוריים רבים. בשנת 1034 כונו השטחים שבבעלותו של הקיסר קונראד השני בשם האימפריה הרומית, ואילו ב-1157 היה שמם האימפריה הקדושה. ייחוס התואר הקיסר הרומי לשליטים צפון-אירופיים החל עוד קודם לכן, בתקופתו של אוטו השני (קיסר 983-973). קיסרים מזמנו של קרל הגדול (מת בשנת 814) ועד לזמנו של אוטו הראשון (אוטו הגדול, קיסר 973-962) השתמשו בתואר אימפרטור אוגוסטוס. תחילת השימוש במונח האימפריה הרומית הקדושה מתוארכת לשנת 1254, ואילו השימוש בביטוי האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית (בלטינית: Sacrum Imperium Romanum Nationis Germanicae) (בגרמנית: Heiliges Römisches Reich Deutscher Nation) מופיע לראשונה בשנת 1512, לאחר שעבר וריאציות אחדות בסוף המאה ה-15.

נוסף על כך, בני הזמן התקשו אף להגדיר את מהותה של האימפריה הרומית הקדושה. בשנת 1667 כתב סמואל פופנדורף (אנ') בחיבורו De statu imperii Germanici": Nihil ergo aliud restat, quam ut dicamus Germaniam esse irregulare aliquod corpus et monstro simile ..." ("נותר לנו, אם כן, לקרוא לגרמניה גוף שאינו כפוף לאף כלל, המזכיר מפלצת"). הפילוסוף הצרפתי וולטייר תיאר מאוחר יותר את האימפריה (בלעז - מתורגם גם כקיסרות) כמדינה שהיא "חילונית, ולא קדושה, גרמנית, ולא רומית וממלכה, ולא קיסרות".


לערך המלאלקטגוריית האימפריה הרומית הקדושהלרשימת קיסרי האימפריה הרומית הקדושה

סמל פרוסיה
סמל פרוסיה
דגל פרוסיה
דגל פרוסיה
פרוסיה 1525 — ‏1947

השם פְּרוּסְיָהגרמנית: Preußen, ‏האזנה?‏) מציין שטחים וממלכה היסטורית החופפים במידה מסוימת את שטחי גרמניה של היום. במקור הייתה פרוסיה כינוי לשטחו של שבט ה"בורוסי" הבלטו-סלאבי, ועד המאה ה-11 נקראה בשם "בורוסיה". אחר כך הייתה לאחת מהארצות במסדר הטבטוני, ומאז המאה ה-16 היא הייתה לדוכסות של בית הוהנצולרן בצמיתות פולנית-ליטאית. החל משנת 1701 הייתה פרוסיה ממלכה ריבונית, שהייתה בשנים 1871-1945 חלק מהאימפריה הגרמנית, רפובליקת ויימאר והרייך השלישי.

השם פרוסיה התייחס בימי הביניים המאוחרים רק לשטחים שמחוץ לקיסרות הרומית הקדושה בין הינטר-פומרן וקורלנד, אשר הפכו מאוחר יותר לפרובינציות "פרוסיה המזרחית" ו"פרוסיה המערבית". מאז 1466 חולקו שטחים אלו בין מלך פולין ובית הוהנצולרן. במאה ה-18 הלך והתקבל הכינוי פרוסיה לכל השטחים שבשלטון בית הוהנצולרן, כולל אלה שבשטחה של הקיסרות הרומית הקדושה. אחרי 1866 התפרסה ממלכת פרוסיה (מאז 1918 המדינה החופשית פרוסיה) על כמעט כל שטחה של צפון גרמניה והיוותה כשני שלישים משטחה של האימפריה הגרמנית. בשטחה של פרוסיה נמצאו כמה מובלעות של מדינות קטנות דוגמת שאומבורג-ליפה, מקלנבורג-שוורין ומקלנבורג-שטרליץ. ערי הבירה והשלטון הפרוסיות היו במהלך השנים קניגסברג (כיום קלינינגרד), ברלין ופוטסדאם.

לימי הזוהר שלה הגיעה פרוסיה במחצית השנייה של המאה ה-18 תחת מלכותו של פרידריך השני (הגדול), אז הייתה למעצמה הגרמנית השנייה בגודלה, והחמישית באירופה, ובמחצית השנייה של המאה ה-19 כאשר הייתה לכוח המניע של האחדות הגרמנית תחת מי שהיה ראש הממשלה ואחר-כך רייכסקאנצלר, אוטו פון ביסמרק.

עם פרוסיה מזוהים עד ימינו "ערכים פרוסים" שמקורם במוסר הפרוטסטנטי דוגמת אמינות, דייקנות, חסכנות, צניעות, כבוד וחריצות, ומצד שני סגידה למיליטריזם. הפרוסים מייחסים לערכים אלו את עליית ארצם לכדי מעצמה אירופאית.

הצבעים הפרוסים, שחור ולבן, מקורם במעיל הלבן ועליו צלב שחור שנשאו אבירי המסדר הטבטוני. (משילובם עם צבעי האדום-לבן של ליבק, החברה הקטנה ביותר בקיסרות הגרמנית, נוצר בשנת 1871 הדגל השחור-לבן-אדום של הקיסרות). מאז הרפורמציה מופיע המוטו Suum cuique (בלטינית: לכל אחד את שלו) על סמל פרוסיה.


לערך המלא - לקטגוריית פרוסיה - רשימת מלכי פרוסיה

הקונפדרציה הגרמנית 1815 — ‏1866

הקונפדרציה הגרמניתגרמנית: Deutscher Bund) הייתה איחוד רופף של מדינות במרכז אירופה, אשר נוסד בקונגרס וינה (1815) והתקיים במשך כיובל שנים, עד שנת 1866. ביסוד האיחוד עמד הצורך לארגן מחדש את מדינות האימפריה הרומית הקדושה, אשר קרסה בשנת 1806. בשנים שלאחר קריסת האימפריה הרומית הקדושה ועד לתבוסתו הסופית של נפוליאון בווטרלו בשנת 1815, אוגדו המדינות הללו בקונפדרציה של הריין.

שטח הקונפדרציה הגרמנית היה זהה במידה רבה לשטח האימפריה בזמן המהפכה הצרפתית (מלבד השטח שבו נמצאת כיום בלגיה). מספרן של המדינות החברות בקונפדרציה, שבתקופת האימפריה מנה מאות בודדות, קוצץ לכשלושה תריסרים בלבד. עם זאת, המדינות זכו לריבונות מלאה ולהכרה דיפלומטית גורפת. הן קשרו עצמן בברית הגנה משותפת והחזיקו יחדיו בביצורים במיינץ, לוקסמבורג, רשטאט, אולם ולנדאו. אספה פדרלית התכנסה באופן קבוע בעיר פרנקפורט.

הקונפדרציה קרסה בשנת 1866 לאחר המלחמה האוסטרו-פרוסית, ותחתיה הוקמה הקונפדרציה הצפון גרמנית. כל מדינות הקונפדרציה הגרמנית נעשו חלק מהאימפריה הגרמנית של אוטו פון ביסמרק לאחר איחוד גרמניה בשנת 1871, להוציא את אוסטריה, לוקסמבורג, לימבורג וליכטנשטיין.


לערך המלא

הקיסרות הגרמנית 18711918

הקיסרות הגרמנית או האימפריה הגרמניתגרמנית: Deutsches Reich) הוא שמה המקובל של גרמניה בתקופה שראשיתה בכינונה כמדינת לאום מאוחדת ב-18 בינואר 1871 לאחר איחוד מדינות גרמניה השונות, וסופה בהתפטרותו של הקייזר (קיסר) וילהלם השני ב-9 בנובמבר 1918.

הגרמנים משתמשים במונח "קייזרייך" (Kaiserreich) בהתייחסם לתקופה זו, מונח הנמצא בשימוש גם על ידי היסטוריונים שאינם דוברי גרמנית. כינוי אחר לתקופה, המקובל בשפות זרות אך בגרמנית מופיע רק לעיתים נדירות, הוא הרייך השני. כינוי זה מתבסס על התפיסה המתייחסת לאימפריה הרומית הקדושה בתור הרייך (קיסרות או אימפריה) הראשון (ובהתאם לאידאולוגיה הנאצית, גרמניה הנאצית היא הרייך השלישי).

עלייתו של הקאנצלר הפרוסי אוטו פון ביסמרק בשנת 1862 הייתה נקודת מפנה בתהליך עיצובה של הלאומיות הגרמנית, שהושתתה עד אז על האידיאליזם הרומנטי של מהפכת "אביב העמים" בשנת 1848. ברוח ה"ריאלפוליטיק", גישתו האינטרסנטית והסמכותנית לניהול הפוליטיקה והדיפלומטיה, ביקש ביסמרק לקדם את ההגמוניה הפרוסית, וזאת באמצעות חתירה לאיחוד הנסיכויות הגרמניות לכדי מדינה גרמנית שמרנית אחת - הקיסרות הגרמנית.

המדיניות הפנימית שהנהיג ביסמרק בגרמניה שיחקה תפקיד חשוב ביצירת התרבות הפוליטית האוטוריטרית של הרייך השני. לאחר האיחוד ב-1871 פחת העיסוק הגרמני בפוליטיקה היבשתית, במה שאפשר לממשלה הפרלמנטרית-למחצה להעביר באופן חלק למדי שורת רפורמות מדיניות וכלכליות - בבחינת "מהפכה מגבוה" - אשר הפכו את המדינה החדשה למעצמה התעשייתית המובילה בעולם בן הזמן.


לערך המלא - לקטגוריית הקיסרות הגרמנית

רפובליקת ויימאר 19181933

רפובליקת ויימארגרמנית: Weimarer Republik) הוא שמה של תקופה שלטונית בתולדות גרמניה, שהחלה ב-9 בנובמבר 1918, עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, עת הכריז פיליפ שיידמן, המדינאי הסוציאל-דמוקרט, על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאליסטית, וראש המפלגה הסוציאליסטית פרידריך אברט התמנה לקאנצלר החדש. הרפובליקה הגיעה לקיצה ב-30 בינואר 1933 עת עלה אדולף היטלר לשלטון.

לקראת סיום מלחמת העולם הראשונה מונה האריסטוקרט הליברל מקס פון באדן לקאנצלר גרמניה. מינויו של פון באדן היה כפי הנראה עקב המוניטין שלו כאדם מתון, המסוגל לנהל משא ומתן עם מדינות חוץ, וזאת לנוכח התבוסה במלחמה, שהייתה כבר עובדה מוגמרת בשלב זה. קודמיו של פון באדן בתפקיד היו בובות של אילי המלחמה ששלטו בפועל בגרמניה - הגנרלים מן המטה הכללי ובראשם פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף. פון באדן, בניגוד לקודמיו, החליט לגלות עצמאות, והכריז על שורת רפורמות ועל צעדים במישור מדיניות הפנים. לראשונה הוקמה ממשלה שבה ישבו נציגים סוציאליסטים. הקאנצלר הפך לאחראי בפני הרייכסטאג ונקבע שרק הוא יכול להכריז על מלחמה, שוחררו אסירים פוליטיים, ומשרת הקייזר (קיסר) הפכה לייצוגית בלבד.

הבחירות היחסיות הביאו להתחזקות מפלגות קטנות ולפיצול פוליטי וחברתי. מפלגות רבות התנגדו לקיום רפובליקה בגרמניה ודגלו בשיטות אחרות. שני צידי המתנגדים - מהימין הלאומני עד לשמאל הקומוניסטי - לא בחלו גם באלימות ורציחות פוליטיות וכך נוצרה אווירה אנטי דמוקרטית מעוררת פחד. כדי להחליט על פעולה כלשהי היה צורך בפשרה עם מספר רב של גורמים, כך שהפעולה הייתה לעיתים חסרת תוכן ותכלית.

גרמניה חסרה מעמד בינוני-בורגני יציב, שמהווה משענת לדמוקרטיה, כיוון שנחלש מהמשבר ומהאינפלציה. בנוסף לחברה הגרמנית מסורת מונרכית של מאות שנים, שלא יכולה להמחק ב-14 שנות דמוקרטיה. בעקבות סילוק הקיסר חלה אי יציבות בדפוסים והערכים השמרניים של הגרמני הפשוט. מיתוס המלחמה, "פולחן החייל המת" שמהווה חלק מהתרבות הגרמנית לאורך הדורות, דווקא התחזק בעקבות התבוסה וגרם לריאקציה - שאיפה לחזור לעבר, לשלטון היחיד והלאומנות הכלל-גרמנית.


לערך המלא - לקטגוריית רפובליקת ויימאר

גרמניה הנאצית 19331945

גרמניה הנאצית היה הכינוי לגרמניה בין השנים 19331945, בזמן בו שלטה המפלגה הנאצית ואדולף היטלר עמד בראש המדינה. בנובמבר 1932 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות האחרונות בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון. המפלגה הנאצית קיבלה 33% אחוז מהקולות. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית קיבלה 20% מהקולות, המפלגה הקומוניסטית 17%, מפלגת המרכז הקתולית 15%, המפלגה הלאומית 9% ומפלגות קטנות נוספות 6% מהקולות. על הנשיא פאול פון הינדנבורג היה להחליט על מי מראשי המפלגות להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה.

לעזרת אדולף היטלר, מנהיג המפלגה, באו הכוחות השמרניים בגרמניה, האצולה היונקרית שהייתה רגילה לנהל את ענייני המדינה מקדמת דנא ושלוחיה כמו הגנרל שלייכר, הקאנצלר לשעה ברינינג, והנשיא פאול פון הינדנבורג ששאפו מכבר לחסל את התעתוע הדמוקרטי המזיק במדינתם. לבסוף, החליטו קובעי המדיניות מאחרי הקלעים, ובראשם הגנרל שלייכר ופון פאפן, להמליץ בפני הינדנבורג על מינוי היטלר לקאנצלר גרמניה בסברם כי הכוחות האחרים במדינה ידאגו לרסנו בהיותו בשלטון. היטלר מונה לקאנצלר ב-30 בינואר 1933. כבר בחודש פברואר החל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי. הרמן גרינג מונה לשר הפנים של פרוסיה ובכך היה ראשון מבין חברי מפלגה רבים שימונו לתפקיד ציבורי. בשנים הבאות אויש רוב מנגנון המדינה על ידי נאצים. בחודש פברואר יצאה תקנת החירום הראשונה מני רבות "למען הגנת העם הגרמני". התקנה הסמיכה את שר הפנים לאסור אסיפות ופרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה.

ב-28 בפברואר הצטרף לתקנה ה"חוק לשעת חירום להגנת האומה מפני האלימות המסוכנת של הקומוניסטים". התירוץ לחוק היה שהיו אלה הקומוניסטים שהציתו את בניין הרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) יום קודם לכן. אנשים רבים מאמינים שבניין הרייכסטאג הוצת על ידי הנאצים עצמם. החוק ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה הבסיס למשטר היחיד של היטלר. הוא לקח לידיו סמכויות רבות יותר והנהיג "מדינת משטרה" בה לפרט אין הגנה. בנוסף הממשלה הגרמנית קיבלה סמכות לעקוף את ממשלות המדינות השונות בגרמניה ובכך החל הרס המבנה הפדרטיבי ששרר שם. הכול כאמור בטענה שיש להתגונן מפני הקומוניסטים.


לערך המלא - לקטגוריית גרמניה הנאצית

השואה היא רצח העם והניסיון השיטתי לרצוח את כל בני העם היהודי אשר ביצעו הנאצים, עוזריהם ובני בריתם במהלך מלחמת העולם השנייה. הנאצים רדפו ורצחו גם צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים, ושבויי מלחמה רוסים (ראו גם: השמדת לא-יהודים במלחמת העולם השנייה), אך במושג "שואה" נעשה שימוש על פי רוב רק באשר להשמדת היהודים.

בהגדרתה הרחבה מתחילה תקופת השואה כבר ב-1933, אז עלתה המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר לשלטון בגרמניה והחלו רדיפות היהודים. בהגדרתה המצומצמת יותר תקופת השואה מתייחסת לשנות מלחמת העולם השנייה בהן התחילו מעשי הרצח ההמוניים.

מלחמת העולם השנייה הביאה את הנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה מדיניותה של גרמניה הנאצית התמקדה בעיקר באפליה חוקתית ועידוד הגירה של היהודים. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים למדיניות חריפה הרבה יותר כלפי היהודים: תחילה ריכוזם בגטאות ובמחנות ואחר כך רצח והשמדה המונית. תחושת החרום, הקנאות האידאולוגית וזילות חיי האדם של ימי המלחמה הביאה להקצנה חריפה של מעשי הנאצים.


לערך המלא - לפורטל השואה - לקטגוריית השואה
פיצול גרמניה לגרמניה המזרחית וגרמניה המערבית 19451990

בעקבות תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה ותחילה של המלחמה הקרה, פוצלה גרמניה לשתי מדינות, מערב גרמניה ומזרח גרמניה, למשך כ-40 שנים, פיצול שסימל את חלוקתה של אירופה לגוש המזרחי ולגוש המערבי. רק בשנת 1990, עם נפילת חומת ברלין בשנת 1989, גרמניה התאחדה מחדש.

עם כניעתה ללא תנאי של גרמניה הנאצית ב-8 במאי 1945 החזיקו כוחות אמריקאיים ובריטיים בחלקה המערבי של גרמניה וכן בתורינגיה ובחלקים מסקסוניה, סקסוניה-אנהלט ומקלנבורג. בהתאם להסכמות שהושגו קודם לשוך הקרבות נערכו בעלות הברית המערביות ביום 1 ביולי 1945 בגבולות שעליהם הוסכם.

בוועידת פוטסדאם באוגוסט 1945 חילקו ביניהם ארבע בעלות הברית המנצחות ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת את גרמניה בגבולות רפובליקת ויימאר לאזורי כיבוש נפרדים.
גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה

גרמניה המזרחית

גרמניה המזרחית (או הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בגרמנית: Deutsche Demokratische Republik, ובקיצור: DDR) היא מדינה היסטורית שהתקיימה בין השנים 19491990. בתום מלחמת העולם השנייה, נותרה אירופה מחולקת: מזרחה נתונה לשליטת ברית המועצות ומערבה מורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקה גרמניה לשתיים, כאשר בחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. גרמניה המזרחית הייתה גרורתה של ברית המועצות והייתה חברה בברית ורשה.

בירתה של גרמניה המזרחית הייתה החלק המזרחי של ברלין. הסובייטים שלטו בגרמניה המזרחית ולתושבי מדינה זו לא התאפשר המעבר למערב גרמניה. כחלק מהפרדה זו בין מזרח העיר למערבה נבנתה בשנת 1961 חומת ברלין אשר הפרידה במשך 29 שנה בין ברלין המזרחית למערבית.

גרמניה המערבית

שמה הרשמי של גרמניה המערבית היה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (Bundesrepublik Deutschland). עיר הבירה של גרמניה המערבית הייתה בוֹן.

הקמתה הסופית של גרמניה המערבית מתוך שטחי הכיבוש של ארצות הברית, צרפת ובריטניה בשטח גרמניה הוכרזה ב-5 במאי 1955, כמעט עשור לאחר כניעת גרמניה הנאצית.

בגרמניה המערבית, כמו גם בשאר מדינות מערב אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, קודמה הדמוקרטיה, המבנים בה נבנו בסגנון מערבי מודרני והמנטליות הייתה מנטליות מערבית. גרמניה המערבית הצטרפה לברית נאט"ו (מה שהיווה את הגורם הישיר להקמת ברית ורשה) ולגלגוליו הקודמים של האיחוד האירופי. בשנת 1961, בשיא המלחמה הקרה נבנתה בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית חומת ברלין שהחזיקה מעמד 28 שנה.

לערך המלא - לקטגוריית גרמניה המזרחית
לערך המלא - לקטגוריית גרמניה המערבית

עם עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבצ'וב בברית המועצות החלה רוח חדשה של רפורמות לנשב בגוש המזרחי, והמטרה של איחוד גרמניה שקודם נראתה בלתי אפשרית החלה להיראות מציאותית. הרפורמות בגוש המזרחי לא פסחו על גרמניה המזרחית. ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין. הממשלה אולצה להתפטר בעקבות גלי מחאה ציבורית והיחלשות התמיכה הסובייטית בה. במזרח גרמניה נערכו, לראשונה, בחירות דמוקרטיות במרץ 1990, שהובילו להקמת ממשלה לא-קומוניסטית.

גרמניה אוחדה רשמית ב-3 באוקטובר 1990, וחמש המדינות שהרכיבו את גרמניה המזרחית הצטרפו לרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

למידע נוסף, ראו איחוד גרמניה במאה ה-20 וגרמניה אחרי האיחוד

זוהי רשימה כרונולוגית של אירועי מפתח בהיסטוריה של גרמניה; למידע מורחב לחצו על הקישורים הפנימיים.
לאירועים לפי שנים החל מהאיחוד, ראו קטגוריית שנים בגרמניה
וילהלם הראשון ואוטו פון ביסמרק מכריזים על הקמת הקיסרות הגרמנית הפגנות נגד חוזה ורסאי ברייכסטאג

800

843

962

1250

  • 13 בדצמבר: מותו של פרידריך השני לבית שטאופן (הוהנשטאופן), שהיה משליטיה הבולטים של האימפריה, מסמן סוף וירטואלי של הרשות המרכזית והאצה של קריסת האימפריה לתוך שטחי נסיכויות עצמאיות. תום שושלת השטאופים הביאה את גרמניה למצב של התפוררות ופיצול של המשטר, והמערכת הפיאודלית נשברה למכלול של נסיכויות עצמאיות בעלות זיקה רופפת ביניהן.

1517

16181648

  • מלחמת שלושים השנים: כישלון ניסיונם של קיסרים מבית הבסבורג להחזיר את הדומיננטיות הקתולית והסמכות הקיסרית נגד האופוזיציה של נסיכים פרוטסטנטים; סדרת ההסכמים שהביאו לסיומה של מלחמה זו, שלום וסטפליה, אישרה כי שליטי הנסיכויות הגרמניות הורשו לקבוע את הדת השולטת באדמותיהם.

1806

  • נפוליאון שולח את צבאותיו בניסיון לכפות את שלטונו הצרפתי על מרבית גרמניה; פרנץ השני מכריז על קריסת האימפריה אך שומר על תוארתו כקיסר אוסטריה, תואר שאותו הנהיג לראשונה. נפוליאון עיצב ברית של 16 מדינות בשם הקונפדרציה של הריין, שכללה נסיכויות של האימפריה.

1813

1815

1848

  • שנה של מהפכות בגרמניה; ב-18 במאי נפתחת בפרנקפורט האספה הלאומית הגרמנית הראשונה, שמטרתה ליצור מדינה לאומית גרמנית מאוחדת תחת חוקה דמוקרטית. גרמניה רושמת התחלה של תקופה בה היא מתועשת במהירות.

1866

1871

1888

  • תחילת מלוכתו של וילהלם השני; תחילתה של מגמת התרחבות קולוניאלית שגורמת לצי הגרמני להתחרות עם בריטניה; גרמניה רושמת זינוק כלכלי מדהים בהיקפו.

1890

1914

1918

1919

  • חוזה ורסאי: גרמניה מאבדת את מושבות הארץ לשכנותיה ומשלמת פיצויים בהיקף רחב.
  • תחילתה של רפובליקת ויימאר לא זוהרת; בשנותיה הראשונות היא מאופיינת באבטלה גבוהה והאינפלציה משתוללת.

1923

1929

1933

1935

1936

  • אולימפיאדת ברלין. האולימפיאדה היוותה מפגן ראווה שבו הוצגו הישגי הנאצים לעיני העולם כולו.

1938

19391945

1949

שנות ה־50'

שנות ה־60'

שנות ה־70'

שנות ה־80'

  • 1982: הדמוקרט הנוצרי הלמוט קוהל מתחיל לכהן כקנצלר גרמניה המערבית.
  • 1987: מנהיג גרמניה המזרחית, אריך הונקר משלים את ביקורו הראשון במערב.
  • 1989: הפגנות ענק ועזיבה המונית ברחבי גרמניה המזרחית שמערערות על הלגיטימציה של השלטון; חומת ברלין נופלת.

שנות ה־90'

שנות ה־2000

3
98%
#ff4500
#ffA07A

התרבות הגרמנית החלה הרבה לפני צמיחתה של גרמניה כמדינת לאום. בשל ההיסטוריה התרבותית העשירה שלה, המדינה מוזכרת לעיתים קרובות בתור das Land der Dichter und Denker ("ארץ המשוררים וההוגים"). גרמניה, במשך מאות שנים, הניבה מספר רב של אישי אשכולות, גאונים ואנשים בולטים במיוחד; ביניהם: אלברט איינשטיין, לודוויג ואן בטהובן, יוהנס קפלר, יוהאן וולפגנג פון גתה, עמנואל קאנט, יוהאן סבסטיאן באך, קרל מרקס, ריכרד וגנר, מרטין לותר, פרידריך ניטשה, קרל בנץ, גאורג סימון אוהם, רודולף דיזל, גוטפריד וילהלם לייבניץ, יוהאן גוטנברג, ריכרד שטראוס ועוד רבים אחרים שעיצבו את התרבות הגרמנית לאורך השנים.

לערך המלא - לקטגוריה


לחצו על המשבצת הרצויה וצפו בתוכן הנטען

Sixteen Waltzes for piano, four hands

לתיבת הנגינה של הפורטל

המוזיקה בשפה הגרמנית כוללת מגוון רחב של סגנונות, הכוללים זרמים שונים שהתפתחו עם השפה. מוזיקה קלאסית גרמנית היא מהשכיחות ומהמבוצעות בעולם; המלחינים הגרמנים נודעו בקרב המלחינים המוכשרים והפופולריים בהיסטוריה, ששמם הפך לשם-דבר; ביניהם: יוהאן סבסטיאן באך, לודוויג ואן בטהובן, פרנץ שוברט, יוהנס ברהמס וריכרד וגנר. וולפגנג אמדאוס מוצרט, שנולד בזלצבורג (כיום אוסטריה) היה בקרב מלחיני אופרה רבים שיצרו את האופרה הגרמנית.

את ההתחלה של מה שנחשב כיום מוזיקה גרמנית, ניתן לייחס לקומפוזיציות של המאה ה-12 של המלחינה והמשוררת הילדגרד מבינגן שכתבה מגוון של מזמורים וסוגים שונים של מוזיקה נוצרית.

לקטגוריה

מוזיקה גרמנית: אופרה גרמנית - אוסטריה באירוויזיון - גרמניה באירוויזיון - דאס נויה אורקסטר - האופרה של שטוטגרט - כורוס מוזיקוס קלן - נויה צייטשריפט פיר מוזיק - נערי הסווינג - סער ופרץ - קומדיאן הרמוניסטס

תזמורות סימפוניות ופילהרמוניות: התזמורת הסימפונית הגרמנית - תזמורת הרדיו של דרום-מערב גרמניה - תזמורת רדיו בוואריה - התזמורת הממלכתית של בוואריה - התזמורת הפילהרמונית של ברלין - התזמורת הסימפונית של ברלין - התזמורת הממלכתית של ברלין - התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן - התזמורת הפילהרמונית של דרזדן - התזמורת הסימפונית של המבורג - התזמורת הסימפונית של מינכן - הפילהרמונית של מינכן - תזמורת הרדיו של מינכן - תזמורת הגוונדהאוס - תזמורת הרדיו של פרנקפורט - תזמורת המוזיאון של פרנקפורט - התזמורת הסימפונית של קלן - תזמורת גירצניך

להקות: And One - Haggard - ‏מודרן טוקינג -‏ Running Wild - ‏S.U.N. Project - ‏Wir sind Helden - ‏אדגאיי - איינשטירצנדה נויבאוטן - אייסבלומה - אלפאוויל - אניגמה - אקוויליבריום - אקספט - בוני אם - בליינד גארדיאן - ג'ינגיס חאן - די טוטן הוזן - הלוויין - טוקיו הוטל - ליקווידו - משפחת קלי - סודום - סקוטר - סקורפיונז - פאלקנבאך - פולרקרייס 18 - פריימל פיר - קסנדריה - קריאייטור - קרפטוורק - רמשטיין

מוזיקאים: רשימת ויולנים - רשימת זמרים - רשימת חלילנים - רשימת כנרים - רשימת מלחינים - רשימת מנצחים - רשימת נגני עוגב - רשימת פסנתרנים - רשימת צ'לנים - רשימת תקליטנים

ערך נבחר

הסימפוניה השנייה בדו מינור של גוסטב מאהלר, המכונה "התחייה", נכתבה בין 1888 ל-1894 ובוצעה לראשונה ב-1895. מלבד הסימפוניה השמינית, הייתה זו היצירה הפופולרית והמצליחה ביותר של מאהלר בתקופת חייו. אורך היצירה בין 80 ל-90 דקות.

הסימפוניה השנייה כתובה בסגנונו האופייני, הקל לזיהוי, של מאהלר, הן במבנה והן בתזמור. יש בה פאתוס והומור, לגלוג וייאוש, נעימת מחול קלילה וכמיהה לירית, השלמה ותקווה לחיי נצח. הרכב התזמורת גדול מן הרגיל וכולל כלי נשיפה וכלי הקשה מעבר למקובל, נוסף לנבלים ועוגב, ומאהלר אף מרחיב את תחום התזמורת ומשגר קבוצות נגנים אל מאחורי הקלעים. כמה גורמים מייחדים את סימפוניית התחייה מסימפוניות אחרות של התקופה הרומנטית: מספר פרקיה, חמישה, בשונה מארבעה המקובלים, הרכב התזמורת, הגדול מן הרגיל, ושילוב תפקידים ווקאליים (לקול אנושי) לאלט סולו בפרק הרביעי ולסופרן ואלט סולו עם מקהלה בפרק החמישי, על פי דוגמת הסימפוניה הכוראלית של בטהובן.

מאכלים ידועים מהמטבח הגרמני
באומקוכן
באומקוכן

באומקוכןגרמנית: Baumkuchen) היא סוג של עוגה חלולה גרמנית. העוגה, בנגזרותיה השונות, פופולרית ברחבי אירופה וכן נחשבת לחטיף ולקינוח ביפן. טבעות העוגה, המזכירות טבעות עצים הם המקור לשם העוגה בגרמנית, "באומקוכן" מילולית פירושה עוגת עץ.

את שכבות הבאום-קוכן מורחים על מוט עץ או ברזל ארוך, לאחר מכן מגלגלים את המוט מעל מקור חום, לרוב מדורת עצים. כל שכבה בעוגה חייבת להתקשות ורק לאחר מכן מצפים את המוט בשכבה נוספת ושוב חושפים את המוט המסתובב לחום. כאשר מוציאים את המוט ופורסים את העוגה ניתן להבחין בטבעות בהירות וביניהן טבעות בגוון זהוב המזכירות טבעות של עץ גדום. עוגת באומקוכן ממוצעת מורכבת מ-15 עד 20 טבעות של בצק. העוגה יכולה להגיע לממדים גדולים ומשקל נכבד בקלות: שפים המתמחים בהכנת העוגה יצרו עוגות עם 25 שכבות ובמשקל של יותר מ-50 קילוגרמים. האפייה על מוט מאפשרת לעוגה גם להגיע לגובה מרשים, עוגה ממוצעת מגיעה לגובה של כמטר שלם.

מרכיבי העוגה הם חמאה, ביצים, סוכר, וניל, מלח וקמח. לעיתים נעשה שימוש גם באבקת אפייה, אך היא לא נחשבת למרכיב מסורתי בעוגה.


גרמניה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה. הקנצלר הוא ראש הממשלה, והרשות המחוקקת הפדרלית יושבת בבונדסטאגפרלמנט הגרמני) והבונדסראט (הגוף הייצוגי של מדינות גרמניה). בפרלמנט קיימת מערכת מולטי-מפלגתית שנשלטת מ-1949 בידי המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה.

המערכת המשפטית של גרמניה עצמאית מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. המערכת הפוליטית ערוכה מיסודותיה של החוקה משנת 1949, חוקת גרמניה (Grundgesetz), שנותרה בתוקף, למעט תיקונים קלים לאחר איחוד גרמניה מחדש בשלהי המאה ה-20.

החוקה שמה דגש על חירות הפרט בקטלוג נרחב של זכויות אדם ומפלגת את הסמכויות בין שתי הרמות הפדרליות של המדינה ובין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. מבחינות רבות, החוק הבסיסי מ-1949 הוא מענה לפגמים שנתפסו בחוקת ויימאר מ-1919 שייתכן ונתנו את חלקם להתדרדרות הרפובליקה ועלייתה המאוחרת יותר של המפלגה הנאצית, 1933.

לערך המלא - לקטגוריה

פוליטיקה של גרמניה: אנטי-דויטשה - אנטישמיות בגרמניה - בונדסטאג - בונדסראט - האגודה הגרמנית לשלום - הליגה הספרטקיסטית - פולקיזם - קנצלר גרמניה
מפלגות בגרמניה: BüSo - ‏אופנסיבה D - מפלגת בוואריה - די לינקה - המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית - המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה - המפלגה הקומוניסטית של גרמניה - מפלגת המרכז הגרמנית - מפלגת הקדמה הגרמנית - המפלגה הנאצית - תנועת החרות הנאציונל-סוציאליסטית
יחסי חוץ: הסכם העברה - הסכם השילומים - הסכם על ההסדר הסופי ביחס לגרמניה - הסכם ריבנטרופ-מולוטוב - ועידת מינכן - חלוקת צ'כוסלובקיה ערב מלחמת העולם השנייה - יחסי ישראל-גרמניה - קונקורדט הרייך
נשיא גרמניה: רשימת נשיאי גרמניה - ארמון בלוו - וילה האמרשמידט - נס הנשיא
מדינאים ופולטיקאים: שרים בגרמניה הנאצית - ברפובליקת ויימאר - במלחמת העולם הראשונה - מזרח גרמנים - מלכי בוהמיה - מלכי פרוסיה - קנצלרים - ראשי ערים

ערך נבחר
מולוטוב חותם על ההסכם (מאחוריו נראים ריבנטרופ וסטלין)
מולוטוב חותם על ההסכם (מאחוריו נראים ריבנטרופ וסטלין)

הסכם ריבנטרופ–מולוטוב היה הסכם שנחתם בין שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ ושר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב, ערב מלחמת העולם השנייה, ב-23 באוגוסט 1939, לתקופה של עשר שנים. ההסכם היה הסכם אי-התקפה בין ברית המועצות לגרמניה, ובחלקו החסוי קבע את חלוקתה של פולין בין שתי המדינות.

היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם האי-התקפה ב-1934, עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי העיר החופשית דנציג (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) והמסדרון הפולני, אשר ניתן לפולין בחוזה ורסאי יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, בק, דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היו הפרשים), משום שקיבל ערבויות מבריטניה ומצרפת לעזרה במקרה של התקפה. היטלר לא הרפה והמשיך לאיים במלחמה, משום שחשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות המערב, אך חשש מתגובת רוסיה ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך בין גרמניה לפולין של הונגריה, חבר הלאומים ואיטליה.

בונדסוור (Bundeswehr; "הגנה פדרלית" ‏האזנה?‏) הוא שמו הרשמי של הצבא של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, המורכב מהכוחות המזוינים המאוחדים של המדינה, המנהל האזרחי ורשויות הרכש. מדינות גרמניה אינן רשאיות לנהל מערכה צבאית משלהן, משנכנסה חוקת גרמניה לתוקף, בה נקבע כי ענייני הביטחון ניטלים לאחריותה הבלעדית של הממשלה הפדרלית.

הכוח כולל צבא יבשה (Heer), צי ("דויטשה מרינה") חיל אוויר ("לופטוואפה"), חיל רפואה ("צנטרלר זניטטסדינסט") ומפקדת קישור בין־שירותית ("שטרייטסקרפטבאזיס"). כ-250,000 בני אדם משרתים בצבא זה, כ-20% מהם גברים בני 18-30 המבצעים שירות בן תשעה חודשים. בזמני שלום, מפקד הצבא הוא שר ההגנה הגרמני. בעתות חירום, הקאנצלר מקבל לידיו את הפיקוד על הבונדסוור.

לערך המלא - לקטגוריה


כללי: המשטרה הפדרלית של גרמניה - פאלשירמייגר - רייכסווהר - ורמאכט - צבא גרמניה המזרחית - הצי הגרמני הקיסרי
אמצעי לחימה: במלחמת העולם הראשונה - במלחמת העולם השנייה - טנקים - מטוסי קרב - תותחים
קהילת המודיעין: אבווהר - המשרד הפדרלי להגנת החוקה - שירות הביון הפדרלי
יחידות צבא במלחמת העולם הראשונה: הארמייה השישית (האימפריה הגרמנית) - חיילי סער - חיל המשלוח הגרמני לקווקז
יחידות צבא במלחמת העולם השנייה: + ורמאכט + לופטוואפה + קריגסמרינה - ארמיית הפאנצר הרביעית - דיוויזיית שרלמאן - קבוצת ארמיות דרום - קבוצת ארמיות ויסלה - קבוצת ארמיות מרכז
קרבות ומלחמות: רשימת מלחמות - רשימת קרבות
בגרמניה המזרחית: המרד המזרח-גרמני - מרשל גרמניה המזרחית - פולקסמרינה - קבוצות המאבק של מעמד הפועלים - שטאזי - עוד...
בגרמניה הנאצית: אס אה - אס דה - גסטאפו - המשרד הראשי לביטחון הרייך - ורמאכט - משטרה בגרמניה הנאצית - פאנצר סימן 1 - עוד...
אנשי צבא: אדמירלים - בונדסוור - רייכסווהר - במלחמת העולם ה-I, במלחמת העולם ה-II - גנרל-פלדמרשלים - גנרלים - פרוסים

ערך נבחר
צוללת גרמנית מדגם UC-1
צוללת גרמנית מדגם UC-1

מערכת הצוללות במלחמת העולם הראשונה ‏‏הייתה מערכה צבאית ימית שהתחוללה במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בין הקיסרות הגרמנית לאימפריה הבריטית. מטרת הצי הגרמני הייתה להטיל הסגר ימי על בריטניה, שהייתה תלויה במידה רבה בייבוא וכך למנוע את זרימת האספקה אליה, ואף להרעיב את תושביה ולמוטט את כלכלתה ואת צבאה. המערכה התנהלה ברובה סביב האיים הבריטיים ובאוקיינוס האטלנטי.

כלכלת גרמניה, על פי מדדים כלכליים מקובלים, היא הראשונה בגודלה באירופה. מאז איחוד גרמניה לכדי מדינת לאום, המדינה תועשה במהירות ורשמה זינוק כלכלי מדהים בהיקפו, ואולם נסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מובילה הגיעו לקצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. נכון לשנת 2008, היא החמישית בגודלה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי (ביחס לכוח הקנייה) אחרי ארצות הברית, סין העממית, יפן והודו. נכון ל-2004, גרמניה הייתה היצואנית הגדולה ביותר בעולם, חרף חוזקו של מטבע האירו. מאז סין עקפה אותה. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד.

גרמניה ענייה יחסית במוצרי גלם. רק ליגניט ומלח אשלג זמינים בכמויות משמעותיות מבחינה כלכלית. תחנות כוח לשריפת ליגניט הן ממקורותיה העיקריים בגרמניה להפקת חשמל. נפט, גז טבעי ומשאבים נוספים, על פי רוב, מיובאים ממדינות אחרות. גרמניה מייבאת כשני שלישים של האנרגיה אותה היא צורכת. המדינה ידועה בתעשיותיה בתחום ההנדסה, בעיקר כלי רכב, מכונות, מתכות וסחורות כימיות.

לערך המלא - לקטגוריה


כלכלת גרמניה: BDI - Made in Germany - NMI - גישת ההכנסות הגרמנית - הנס הכלכלי (גרמניה) - מכרות רמלסברג - מרק גרמני - שיתוף עובדים בקבלת החלטות - המודל הגרמני
חברות גרמניות: Crytek - Lyra - Miele - SAP (חברה) - אדידס - אדקה - אוטו בוק - אי גה פארבן - אלדי - ד"ר אטקר - הוגו בוס - ויוסוניק - DHL - ליבהר - מילר (חברה) - מסרשמיט - סטאבילו - סימנס - פאולנר - קבוצת פולקסווגן - קוזיול - קרופ
חברות תעופה: אינטרפלוג - ג'רמנווינגס - גרמניה (חברת תעופה) - האפאג לויד פלוג - יורווינגס - לופטהנזה - לופטהנזה סיטי ליין - לופטהנזה קרגו - קונדור איירליינס - קונטקט אייר
יצרני רכב: BMW - NSU - אאודי - אופל - מאן - מייבאך - מרצדס AMG - מרצדס-בנץ - פולקסווגן - פורשה
כלכלנים גרמנים: נתן - אופנהיימר - במברגר - הילפרדינג - זומבארט - לאכמן - ליסט - מורגנשטן - פרידלנדר - רפקה - שטריגל

ערך נבחר

Faber-Castell היא חברה גרמנית לייצור עפרונות, חומרי גלם לאמנים, סרגלים, כלי מדידה וכלי כתיבה. היא נוסדה לראשונה על ידי קספר פאבר, נגר ויצרן רהיטים, כעסק לייצור עפרונות ב-1761 (ובכך היא מהחברות הוותיקות בעולם, והוותיקה בגרמניה), ונמצאת במשפחת פאבר זה דור שמיני.

שטחה של גרמניה הוא 357,021 קילומטרים רבועים. שטחה משתרע מהרי האלפים בדרום עד לדנמרק, הים הצפוני והים הבלטי בצפון, לרוחב היא משתרעת מהגבול עם פולין וצ'כיה במזרח ועד לגבול עם הולנד, בלגיה וצרפת במערב.

גרמניה מחולקת לשלושה אזורים מובחנים: הדרום ההררי בשיפולי הרי האלפים, השפלה הצפונית לחופי הים הבלטי ומרכז המדינה המשובץ בגבעות והרים, נחלים ונהרות המהווה את עיקר שטח המדינה.
לערך המלאלקטגוריה

אזורים בגרמניה: וסטפליה - פומרניה - פרנקוניה - פרנקיה המזרחית - חבל הרוהר - חבל הריין - שוואביה - שלזיה - שפרה-ואלד

הרים ויערות: הרי האלפים - הרי ההארץ - היער השחור - יער בוהמיה - סודטים - פיכטלגבירגה - צוגשפיצה

איים: איי פריזיה המזרחית - בורקום - הלגולנד - יוטלנד

נהרות: אודר - אין - אלבה - אמס - דנובה - וזר - זלצך - לך - מוזל - מיין - נייסה - נקר - ריין - שפרה

ימים ואגמים: ים ואדן - ימת קונסטנץ
גרף התפתחות האוכלוסייה
משנת 1950

בגרמניה חיים נכון לאמצע שנת 2010 כ-82,282,988 מיליון בני אדם. מבחינת גודל האוכלוסייה נמצאת גרמניה במקום ה-14 בעולם, אך מבחינת השטח — במקום ה-61 בלבד. גרמניה היא, לפיכך, מהצפופות שבמדינות העולם (מקום 50), עם צפיפות ממוצעת של 231 נפש לקמ"ר.

כ-91% מתושבי גרמניה הם אזרחים גרמניים. כשבעה מיליון תושבים זרים חיים בגרמניה, אוכלוסיית הזרים הגדולה ביותר באירופה. מבחינת הרכב אתני (ולא אזרחות), כ-82% מאוכלוסיית גרמניה הינה ממוצא גרמני.

87% מתושבי גרמניה חיים בערים. בגרמניה מוגדרת כל עיר בעלת למעלה מ-100,000 תושבים כ"עיר גדולה" (Großstadt). נכון לשנת 2007 קיימות בגרמניה 82 ערים גדולות.

בגרמניה מדוברות 27 שפות מקומיות (לא כולל שפות מהגרים, אך כולל שפות מיעוטים). גרמנית היא השפה הרשמית. קיימות שלוש שפות מיעוטים רשמיות: דנית (50,000 דוברים, בעיקר באזור הגבול עם דנמרק), סורבית (40,000, באזור הגבול עם פולין) ופריזית (12,000, באזור הגבול עם הולנד).

לערך המלאלקטגוריה

יהדות גרמניה היא קהילת היהודים שהתגוררה ומתגוררת באזורים הגאוגרפיים שזוהו עם גרמניה. בעבר נקראה גם יהדות אשכנז. שורשיה בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה וסופה בחיסול מוחלט כמעט בתקופת השואה. כיום קיימת קהילה של יהודים וישראלים שחזרו לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ופתיחת השערים של ברית המועצות.

קהילה זו תרמה לחיי הדת, התרבות, האמנות, הרוח והמדע של העולם המערבי בכלל והיהדות בפרט. בשנות השלושים של המאה העשרים היו יהודי גרמניה (אשר כונו "יקים") מרכיב עיקרי בעלייה החמישית לארץ ישראל ותרמו לפריחת המעמד הבורגני בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר.

לערך המלאלקטגוריית יהדות גרמניה
ערכים בנושא יהדות גרמניה
ריכרד וילשטאטר פרדיננד הילר
קרל שוורצשילד חנה ארנדט
סמל

סמל גרמניה הוא סמלה של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. הסמל הוא מגן בצבע זהב המוטען במרכזו בעיט. העיט מיוחס כבר שנים רבות לשבטים הגרמאנים, משום שזוהי הציפור של האל אודין.

לאחר מספר שינויים והחלפות של צורת העיט בהתאם לשינויים בשלטון, נקבעה הצורה הרשמית, עיט הרייך, והיא המוצגת על כל המסמכים הרשמיים של המדינה. העיט מעטר גם את אולם המליאה בבונדסטאג ואת מטבעות גרמניה. הסמל עוטה את צבעי דגל גרמניה.

דגל
דגל גרמניה
דגל גרמניה

דגל גרמניה, טריקולור בצבעי שחור, אדום וזהב, הופיע לראשונה בראשית המאה ה-19 וצבר פופולריות במהלך מהפכת 1848. האספה הלאומית של פרנקפורט קצרת היומין (18481850) הציעה דגל זה כדגל גרמניה המאוחדת והדמוקרטית. עם הקמתה של רפובליקת ויימאר לאחר מלחמת העולם הראשונה אומץ הטריקולור כדגלה הלאומי של הרפובליקה. לאחר מלחמת העולם השנייה אומץ הדגל מחדש הן כדגל גרמניה המערבית והן של זו המזרחית. שני הדגלים היו זהים עד לשנת 1959 אז הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל המדינה. מאז איחוד גרמניה ב-3 באוקטובר 1990 נותר הטריקולור כדגל המדינה המאוחדת.

הדגל הגרמני לא תמיד היה בצבעי השחור-אדום-זהב. לאחר מלחמת שבעת השבועות בשנת 1866 אימצה הקונפדרציה הצפון-גרמנית אשר הייתה תחת שלטון פרוסי טריקולור שחור-לבן-אדום כדגלה הלאומי, דגל אשר הפך להיות דגלה של הקיסרות הגרמנית לאחר איחודה של גרמניה בשנת 1871 והונף עד 1918. עם הקמתה של גרמניה הנאצית בשנת 1933 חזרו צבעי השחור-לבן-אדום לשמש כצבעיה הלאומיים של גרמניה.

סמלים אחרים

דגלים נוספים: נס הנשיאדגל הצי הגרמנידגל באדן

המנון גרמניה

ההמנון הלאומי של גרמניה נכתב בשנת 1841 על ידי אוגוסט היינריך הופמן פון פאלרסלבן. הלחן נכתב על ידי יוזף היידן ב-1797, ונועד תחילה להיות המנון האימפריה הרומית הקדושה. לאחר שהאימפריה פורקה על ידי נפוליאון בונפרטה היה השיר להמנון הלא רשמי של אוסטריה.

תחבורה בגרמניה: אבוס - ברלין האופטבנהוף - גשר המים של מגדבורג - כביש 10 - נמל התעופה ברלין טגל - נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג
רכבות: אוריינט אקספרס - דויטשה באן - מסילת הברזל הטרנס-אסיאתית - נורד אקספרס - או באן - הרכבת התחתית של ברלין - תחנות רפאים
חברות תעופה: אינטרפלוג - ג'רמנווינגס - גרמניה (חברת תעופה) - האפאג לויד פלוג - יורווינגס - לופטהנזה - לופטהנזה סיטי ליין - לופטהנזה קרגו - קונדור איירליינס - קונטקט אייר


אוניברסיטת גטינגן
אוניברסיטת גטינגן

ארגונים: BDI - NMI - אות הכפרה והשלום - ברית חיילי החזית היהודים - האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל - הוועדה המדעית-הומניטרית - ואנדרפוגל - קרן ברטלסמן - תנועת הצופים בגרמניה


חינוך: בית המדרש היהודי החופשי - בתי חינוך עממיים - ואנדרפוגל - מרכז-למידה סאדברי לייפציגלרשימת אוניברסיטאות ומכללות - לרשימת סגל אוניברסיטאות

אנשי חינוך: יואל ברי"ל - מקס ליליינטל - פרידריך פרבל
קריקטורה לעגנית ב"אולק" ב-1907 כנגד הקיסר וילהלם השני על רקע התפוצצות "פרשת אוילנבורג"

Ulkגרמנית: אוּלְק, מילולית: הלצה, בדיחה) היה שבועון סאטירי שראה אור בקיסרות הגרמנית וברפובליקת ויימאר בין 1872 ועד לסגירתו על ידי המפלגה הנאצית ב-1933. השבועון נוסד על ידי איל העיתונות רודולף מוֹסֶה כמוסף שבועי לעיתונו הפופולרי ברלינר טאגבלאט, וניתן היה אף לרכוש את גיליונותיו באופן נפרד. בין ספטמבר 1910 ועד נובמבר 1930 צורף השבועון גם לעיתונו של מוסה Berliner Volks-Zeitung (ברלינר פולקס-צייטונג). עקב תפוצתם הרחבה של עיתונים ליברליים אלה, בעיקר בברלין, היה השבועון למוסף הסאטירי הנפוץ ביותר בגרמניה של התקופה, בעיקר בתקופת הרפובליקה (לאחר 1919).

ערכים חדשים

רודולף מוסהברלינר טאגבלאטUlkליאו יוגיכסניקולאיה הרליהרות פוקסדויטשס תיאטרברוקןגרטרוד ממראניההנרי לסקאולזרוס גולדשמידטדאהלם (ברלין)דאהלםפרידריך וולף

שביעיית גטינגן

הגרמנים הם קבוצה אתנית, שחבריה חולקים במשותף תרבות, שפה, היסטוריה ומוצא. חלק ניכר מן הגרמנים שייכים למסגרת המדינית הגרמנית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שהגרמנים החיים בה מכונים "Bundesdeutsche" - גרמנים של המדינה (ובמסגרות מדיניות קודמות "Reichsdeutsche" - גרמנים של הרייך). גרמנים החיים מחוץ לגרמניה מכונים "Volksdeutsche", גרמנים אתניים, בני העם הגרמני.

בעולם קיימים כ-100 מיליון אנשים הדוברים גרמנית כשפת אם, וכ-75 מיליון מהם מגדירים עצמם כגרמנים. ישנם בין 75 ל-80 מיליון אנשים ממוצא גרמני שאינם דוברים גרמנית כשפת אם, לרוב בארצות הברית, בברזיל, בארגנטינה, בפרו, בצרפת ובקנדה. השייכות לתרבות הגרמנית והדיבור בשפה הגרמנית אינם מהווים לעיתים קריטריון מספיק להגדרה כגרמני. כך, למשל, רואים עצמם האוסטרים כקבוצה נפרדת, על אף שהם דוברים גרמנית, ושייכים מבחינה היסטורית לתרבות הגרמנית. ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, מאז איחודה של גרמניה, במהלך המאה ה-19, ואירועי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הביאו לתנודות ביחס לתת קבוצות אתניות כדוגמת האוסטרים, שלעיתים משייכים עצמם לקבוצה הגרמנית, ולעיתים מבדילים עצמם ממנה.

מספרם של הגרמנים בעולם הוא אפוא בין 75 ל-160 מיליון, תלוי בקריטריונים המיושמים להגדרת האדם כ"גרמני". בארצות הברית, 43 מיליון איש, או כ-15.2% מהאוכלוסייה, הצהירו כי מוצאם גרמני, במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2004.


רשימות של גרמנים

אדריכליםאמנים (במאי קולנוע - מוזיקאים - מלחינים - פסלים - ציירים - צלמים) • אנשי חינוךאנשי עסקיםאנשי צבאאנתרופולוגיםאציליםדוגמניותדיפלומטיםאנשי דתזוכי פרס נובלחוקרי ספרותטייסיםטמפלריםיהודיםכלכלניםלהט"ביםמאמני כדורגלמגלי ארצותמדינאים ופוליטיקאיםמדענים (אסטרונומים - ארכאולוגים - בוטנאים - ביוכימאים - ביולוגים - בלשנים - גאוגרפים - היסטוריונים - כימאים - מתמטיקאים - פיזיקאים) • מהנדסיםמו"ליםמוזיקולוגיםמזרח גרמניםמחזאיםממציאיםמפיקי קולנועמשורריםמתרגמיםסופריםסוציולוגיםספורטאים (אתלטים - טניסאים - כדורגלנים - כדורסלנים - ספורטאים מזרח גרמנים - מתאגרפים - מתעמלים - רוכבי אופניים - שחיינים - שחמטאים) • עורכי דיןעיתונאיםפובליציסטיםפילוסופיםפסיכואנליטיקאיםפסיכולוגיםקומוניסטיםקומיקאיםרופאיםשופטיםשחקני קולנוע וטלוויזיהשפים

ברשימה זו תמצאו רשימה של מבחר ספרים בנושא גרמניה, לפי סדר יציאתם:



  • "דרכה המיוחדת של גרמניה בהיסטוריה" מאת משה צימרמן, הוצאת מאגנס, 2001. סקירה ותיעוד של הנתיב ההיסטורי שהוביל אל עליית הנאציזם בגרמניה ובמה היא מתייחדת משאר האומות בדרכה זו.


  • "לקרוא את גרמניה" מאת גדעון ראובני, הוצאת מאגנס, 2006. הספר בוחן את החברה הגרמנית מבחינה רוחנית וחומרית לפני עליית הנאצים לשלטון ובכך מציע נקודת מבט חדשה לבחינת החברה, תוך התמקדות בימי רפובליקת ויימאר.

רוצה לעזור? הנה כמה משימות בהן ניתן לתרום:

  • הציעו רעיונות לקידום הפורטל או רעיונות חדשים למסגרות הקיימות בדף השיחה של הפורטל
  • זקוקים לעזרה? עיינו במדריך הכתיבה המקוצר ובו סיוע והדרכה פשוטה לכותבים מתחילים. עזרה נוספת ניתן לבקש בדלפק הייעוץ או מאחראי הפורטל
  • מעוניינים לכתוב ערך בנושא גרמניה אבל אין לכם רעיונות? רוצים לבקש ערך? לרשותכם עומד דף בקשת ערך המכיל ערכים מבוקשים בנושא
  • ברשימה הזו ניתן למצוא 296 קצרמרים שרק מחכים שירחיבו אותם!
  • כל הערכים החסרים שכדאי לכתוב - רשימה אוטומטית שנוצרת על פי אתר ויקינתונים.
  • ישנם ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם. בדף זה תוכלו למצוא רשימת ערכים הדורשים שיפור