נאוה סמל
נאוה סמל (15 בספטמבר 1954 – 2 בדצמבר 2017) הייתה סופרת, משוררת, מחזאית, תסריטאית, מתרגמת ועיתונאית ישראלית.
לידה |
15 בספטמבר 1954 יפו, ישראל |
---|---|
פטירה |
2 בדצמבר 2017 (בגיל 63) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | בית העלמין קריית שאול |
שם עט | Huan B. Landi, הואן בי לנדי |
מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
שפות היצירה | עברית |
תקופת הפעילות | 1972–2017 (כ־45 שנים) |
בן או בת זוג | נעם סמל (?–2017) |
צאצאים | אילאיל סמל |
פרסים והוקרה | פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה |
www | |
ביוגרפיה
עריכהסמל נולדה ב-15 בספטמבר 1954[1] ביפו למרגלית (מימי) לבית ליקוורניק וליצחק ארצי, ניצולי השואה. אחיה הבכור הוא הזמר שלמה ארצי. רחל, סבתה מצד אמה, הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין.
שירתה בגלי צה"ל והשתחררה ב-1974.[2]
קיבלה תואר שני בתולדות האמנות מאוניברסיטת תל אביב. פרסמה שישה-עשר ספרים וארבעה מחזות. במרכז יצירתה עומדים גיבורים ילידי הארץ המתמודדים עם הזהות הישראלית ועם צלקות העבר, בעיקר מהשואה. הרבתה לעסוק בנושא הדור השני לשואה.
בנוסף לספרים, כתבה מחזות ויצירות נוספות, ותרגמה לעברית מספר רב של מחזות. בשנת 2004 עובד ספרה "צחוק של עכברוש" לאופרה הישראלית "צחוק של עכברוש".
יצירותיה של סמל תורגמו וראו אור בארצות רבות. היא זכתה בפרס "סופרות מאגן הים בתיכון" בצרפת ב-1994, בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 1996, ובפרס "אשת השנה בספרות של תל אביב" ב-2007. סמל פרסמה גם ספר פנטזיה לילדים ולנוער - "מעופפת" (Taking Wing) תחת שם העט הואן בי. לנדי (Huan B. Landi) ב־2016.[3][4]
סמל הייתה חברת הוועד המנהל של מכון משואה, המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, וכיהנה במשך שנים כחברת הנהלת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
בין השנים 1993–2013 כיהנה כחברת הנהלה של המועצה הציבורית של מוזיאון יד ושם בירושלים, ובהמשך סייעה לניצולי השואה במסגרת חברותה בהנהלת קרן הרווחה לטובת ניצולי השואה.[5]
משפחתה
עריכהבשנת 1976 נישאה לנעם סמל. לשניים שלושה ילדים - הבן אייר (מוזיקאי) והתאומים נימדור (רכז חדשות עצמאי לשעבר, מורה בבית ספר) ואילאיל (במאית). סמל התגוררה בתל אביב.
ב-2 בדצמבר 2017 נפטרה בתום מאבק של כחצי שנה במחלת הסרטן, כשבועיים בדיוק לאחר מות אמה מימי.[6] ביום המחרת נקברה בבית העלמין קריית שאול.[7]
הנצחה
עריכהקרן מלגות לחקר יצירתה ולחקר יצירתם של בני הדור השני העוסקת בזיכרון השואה הוקמה על שמה בשנת 2019 בבית לוחמי הגטאות.[8]
במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי תרבות תושבי תל אביב, הציבה עיריית תל אביב שלט זיכרון בכניסה לבית בו גרה, ברחוב ברנדיס 9.
בשנת 2024, בעיר קריית אונו, נחנך הרחוב הראשון בארץ שקרוי על שמה.
ספריה
עריכה- שירי הריון ולידה - ספרית פועלים, 1982. עורכת: עמירה הגני.
- הילד מאחורי העיניים - הוצאת אדם, 1984.
- כובע זכוכית - ספרית פועלים, 1985. עורך: נתן יהונתן. ספר הפרוזה הראשון שעסק בנושא הדור השני. בשנת 1988 זכה בפרס משואה. ראה אור באיטליה, גרמניה ורומניה.
- גרשונה שונה - הוצאת עם עובד, 1988. מספר על החיים במשפחה של ניצולי השואה בתל אביב. בשנת 1990 זכה בפרס הספר היהודי הלאומי בארצות הברית.
- לעוף מכאן - מהדורה ראשונה בהוצאת עם עובד, 1988. מהדורה שנייה בהוצאת משכל, 2004. מספר על ניצול שואה מתוניסיה, המלמד נערה ישראלית שיעורים בהישרדות. בשנת 1995 נבחר בגרמניה כאחד מעשרת ספרי הנוער הטובים ביותר. ראה אור באיטליה, צ'כיה, ספרד והולנד. אופרה על פי הספר, בהלחנת אלה מילך-שריף, עלתה לבמת התיאטרון הקאמרי ב-2010 בבימויה של יעל רונן ובשיתוף עם האופרה הישראלית והסינפונייטה הישראלית באר שבע.
- ראלי מסע מטרה - הוצאת עם עובד, 1993.
- אשה על הנייר - הוצאת עם עובד,1997. בשנת 2004 היה מועמד לפרס ספר השנה לנוער בגרמניה.
- מי גנב את ההצגה - הוצאת משכל, 1997. זכה בפרס הספר המאויר מטעם מוזיאון ישראל ובציון לשבח בפרס זאב. עובד לסדרת טלוויזיה ששודרה בערוץ 2.
- לילונה - הוצאת ידיעות אחרונות, 1998. שירה לפעוטות. עיצוב: שמעון זנדהאוז.
- ישן הוא ער במקום אחר - ספרית הקיבוץ המאוחד, 2000. שירים לילדים.
- צחוק של עכברוש - הוצאת ידיעות אחרונות, 2001. עוסק בזיכרון השואה כפי שהוא מועבר בשרשרת הדורות. עובד לאופרה בהלחנתה של אלה מילך-שריף. תורגם לשפות רבות.
- האומץ לפחד - ספרית פועלים, 2004. שירים לילדים. חלק מהשירים הולחנו על ידי אלה מילך-שריף וחוה אלברשטיין.
- אישראל - הוצאת ידיעות אחרונות, 2005. נכתב בהשראת חזונו של מרדכי מנואל נח להקמת בית לאומי ליהודים באי גרנד איילנד בארצות הברית. בעקבות הספר הופק סרט תיעודי בבימויה של הבמאית אושרה שוורץ. תורגם לאנגלית על ידי ג'סיקה כהן.
- איך מתחילים אהבה - הוצאת ידיעות אחרונות, 2006. ראה אור בצ'כיה ובאיטליה.
- חתונה אוסטרלית - הוצאת עם עובד, 2009.
- פ-ייה והתרמיש - הוצאת ספרית פועלים, 2011. הרפתקאות לילדים.
- ראש-עקום - הוצאת זמורה ביתן, 2012. ראה אור באיטליה שם גם עלה לבמות כהצגה.
- ילדת הפעמון - הוצאת דני ספרים, 2015. הרפתקאות לילדים.
- מזמור לתנ"ך - הוצאת אבן חשן, 2015. שירה.
- מעופפת - הוצאת זמורה-ביתן, 2016. ילדים.
- פאני וגבריאל - כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2017. רומן המבוסס על סיפור חייהם של סבה, סבתה ואביה של סמל.[9]
- הפמוטים שלנו - הוצאת ידיעות אחרונות, 2018. תורגם ליידיש בשם "אונדזערע לייכטער" על ידי שלמה לרמן, ירושלים 2019.
- מחזור חיי אשה - הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.
- כובעים של זכוכית, עורכת נועה מנהיים - הוצאת זמורה ביתן, 2019.[10]
יצירות לבמה, לקולנוע ולטלוויזיה
עריכה- הרומן "צחוק של עכברוש" הפך לאופרה מצליחה באותו שם, בהלחנת אלה מילך-שריף ובביצוע התזמורת הקאמרית הישראלית. האופרה הוצגה במשך ארבע שנים בתיאטרון הקאמרי של תל אביב, והסופרת והמלחינה זכו במשותף ב"פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה" של עיריית תל אביב לשנת 2005. האופרה הוצגה במאי 2006 על במת התיאטרון העירוני של ורשה, בפסטיבל התיאטרון בסיביו שברומניה ובתיאטרון הלאומי של בוקרשט, ביוני 2007. הספר זכה לעיבוד לסרט קולנוע.
- בין תרגומיה לתיאטרון: "הניצול", "משיח" (תיאטרון חיפה ותיאטרון באר שבע) "כשהיא רוקדת" (תיאטרון חיפה), "זינגר" (תיאטרון באר שבע), "ילדה של כולם" (תיאטרון בית ליסין), "נערות הזהב" (בית צבי), "רכבת הצלה" (תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער) ו"רוז" (התיאטרון הקאמרי).
- המחזה "הילד מאחורי העיניים" הוא סיפורה של אם לילד חריג. הוא הוצג על הבמה בישראל במשך אחת-עשרה עונות וייצג את ישראל בתחרות באיטליה 1987. המחזה שודר בתחנות רדיו: ב-BBC בלונדון, בספרד, בלגיה, צרפת, אירלנד, רומניה, גרמניה ואוסטריה. באוסטריה זכה בפרס "דרמת הרדיו הטובה ביותר לשנת 1996". על הבמה הועלה המחזה בתיאטרון של לודז', בפולין, ברומא, ניו יורק, בוקרשט, לוס אנג'לס, פראג, בתיאטרון הלאומי של טורקיה באנקרה ובפסטיבל התיאטרון סיביו שברומניה. בישראל הועלתה הפקה של ההצגה בשפה הערבית, עם השחקנית-זמרת אמל מורקוס, באפריל 2005.
- סמל שיתפה פעולה עם המלחינה אלה מילך-שריף ב"אני רוצה להיכנס לספר בראשית" - מחזור שירי תנ"ך שבוצע בידי המקהלה הקאמרית רמת-גן, בניצוחה של חנה צור, בפסטיבל אבו גוש ב-2005 ו-2008 ובתיאטרון צוותא ב-2006.
- "שם בעולם האחר" – יצירה למקהלה, בהלחנת אלה מילך-שריף, בוצעה בביצוע מקהלת לי-רון בעצרת משואה ליום השואה 2008 ושודרה בשידור חי בערוצי הכבלים בטלוויזיה.
- הבלדה "על שלושה נביאים" בהלחנת אלה מילך-שריף, בביצוע מקהלת מורן, בניצוחה של נעמי פארן, בוצעה ביום העצמאות ה-60 למדינת ישראל, 8 במאי 2008, בפסטיבל בינלאומי למקהלות בפולין וביום השואה הבינלאומי 2009 ב"משואה"- המכון ללימודי השואה, בפני סגל השגרירים בישראל. הראשון בשלושת הנביאים הוא משה, הנביא הזקן: "הוא הולך והים מלטף את רגליו ... מלאה מכסת ימיו ... הם קוראים אליו לעולם לא נגיע, החוף הוא אכזב, אבל הוא בשלו, נוטה להם שביל של חירות במקלו". השני הוא ישו, הנביא הצעיר: "הוא הולך על המים, גליל וכנרת ... בן הנגר, איש תם וישר ...נושא צלב של עץ על הגב". השלישי הוא הנביא החדש, מוחמד: "חוצה כסופה את חולות המדבר ... השבטים אחריו, אוהלים בשרב ... משמש מזרח אלי ליל מערב ... יכסה בכנפיו ישימון ערב." בביצוע הבלדה השתתפו שלוש מקהלות, מקהלת מורן בניצוח ושתי מקהלות זרות, ומשולבות בה תפילת "אל מלא רחמים" היהודית, תפילת "הענק להם מנוחת עולם, אלוהים, ואור נצחי יזרח עליהם" מתוך תפילת האשכבה, רקוויאם, הנוצרית (בלטינית), ותפילה מוסלמית:"הוי אלוהים, סלח לחיים ולמתים שלנו, לנוכחים ולנעדרים מאיתנו" (בערבית).[11]
- בשנת 1999 השתתפה סמל בכתיבת התסריט לסרט התיעודי "לומר קדיש וללכת" על שואת יהודי טרנסניסטריה, בהפקת הטלוויזיה החינוכית הישראלית.
- כתבה את התסריט לסרט הדרמה "דבר על מקום הימצאם", בבימויו של יהלי ברגמן, בהפקת הערוץ הראשון. הסרט, שסמל הקדישה לזכרם של הוריה, מספר על מציאות חייהם של בני שתי משפחות עולים חדשים, מרומניה ומיוון, בראשית ימי המדינה, כשהקשר בין שתי המשפחות סובב סביב האזנה לפינת "המדור לחיפוש קרובים".
- אישראל - הוצאת ידיעות אחרונות, 2005 עובד על ידי סמל למחזה בחזרה לאישראל אשר עלה בשנת באנסמבל עיתים בבימויה של אורלי רביניאן בשנת 2015.
- הפקת מקור "את ילדה או אשה" לפי ספרה האחרון "מחזור חיי אשה" הועלתה לזכרה בבית לוחמי הגטאות בשנת 2019
לקריאה נוספת
עריכה- קובי נסים, יריעה קצרה מדי, עתון 77, גיליון 131, 12/1990, על: נאוה סמל, "מוריס חביבאל מלמד לעוף", עם עובד, 1990
- נורית גוברין, "עמוק בתוך מחילות הזיכרון. נאוה סמל: 'כובע זכוכית", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002
- נאוה סמל, שם בעולם האחר, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 522–523, הוצאת כרמל, 2017
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של נאוה סמל
- כתבי נאוה סמל בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של נאוה סמל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- נאוה סמל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- ניצה בן-דב, סמל (ארצי) נאוה, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- נאוה סמל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- נאוה סמל, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
- נאוה סמל, בפלטפורמת הבלוגים בננות Blogs
- נאוה סמל בפרויקט "קסם של סיפור"
- נועה מנהיים, דור שלישי לוחץ אסקייפ, באתר ynet, 23 בדצמבר 2001
- מרב יודילוביץ', לזכור או לשכוח?, באתר ynet, 5 באפריל 2005
- אלי אשד, צחוק של עכברוש / האופרה, 24 באפריל 2006
- מרב יודילוביץ', צל כבד, באתר ynet, 1 במאי 2008
- הייתי מחטיפה לדארסי אגרוף, באתר nrg, 24 בפברואר 2009
- בועז כהן, גבירתי הנאוה, באתר גלובס, 23 במרץ 2009
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, שירי ארצי מבקשת רגע אחד שקט, בבקשה, באתר הארץ, 1 באפריל 2009
- גלעד צוקרמן, מה לעשות עם העצב, באתר הארץ, 1 באפריל 2009
- שי רודין, השואה הפרטית של ילדי הניצולים: עשרים וחמש שנים לפרסום 'כובע זכוכית' לנאוה סמל, כיוונים חדשים 23, עמ' 285–288, 2010, באתר ההסתדרות הציונית העולמית
- רותי קדוש, סמל העיר: ריאיון עם נאוה סמל, באתר nrg, 26 באפריל 2011
- רבקה קרן, ראש עקום של נאווה סמל: סיפור אגדה חכם ומרובד, באתר הארץ, 25 בינואר 2012
- כרמית ספיר ויץ, "רק היבריס אני לא רוצה": נאוה סמל מוציאה ספר חדש, באתר nrg, 13 במרץ 2012
- קובי מידן, "אנשים בלילה" עם נאוה סמל, באתר iCast, 30 במאי 2012
- כרמית ספיר-ויץ, אישה על הסאונד: ששון גבאי הקליט את ספרה של נאוה סמל, באתר nrg, 30 באוגוסט 2012
- יואב בירנברג, משפחתי וסודות אחרים, באתר "ידיעות אחרונות", 2 באוגוסט 2017
- טליה הורוביץ, תנ"ך עכשיו! עיון משווה בין שלושה משירי נאוה סמל לשתי יצירות מאת חיים נחמן ביאליק, כעת, עמ' 143
- עופר פטרסבורג, גיבורה ישראלית: רחוב על שם נאוה סמל הושק היום בקרית אונו, באתר וואלה, 29 בינואר 2024
בעקבות מותה:
- רן בוקר, הסופרת נאוה סמל הלכה לעולמה, באתר ynet, 2 בדצמבר 2017
- יאיר אשכנזי, הסופרת והמחזאית נאוה סמל מתה בגיל 63, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2017
- שגיא בן נון, "הלב שלי נשבר, זכיתי שהיא הייתה דודה שלי": אמנים נפרדים מנאוה סמל, באתר וואלה, 2 בדצמבר 2017
- ד"ר ליאת שטייר-לבני, לעצב את הזיכרון: עיון ביצירותיה של נאוה סמל, באתר ynet, 3 בדצמבר 2017
- שלמה ארצי, אהבתיה, באתר "ידיעות אחרונות", 4 בדצמבר 2017
- שלמה ארצי, כי הלב לא משקר •7 ימים, גיליון מיוחד - האנשים שעשו את השנה, באתר "ידיעות אחרונות", 27 בדצמבר 2018
מכּתביה:
- פרק מ"חתונה אוסטרלית" לנאוה סמל, באתר nrg, 23 בפברואר 2009
- ורק האלוהים חמק, באתר nrg, 30 באפריל 2008
- מתחת לאקליפטוס, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
- פאני וגבריאל, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009
- לכתוב יותר, להבין פחות, באתר ynet, 12 באפריל 2010
- לילות לילית, באתר כתב העת אורות
- הילדה הצוחקת שמפרידה ביניהם זו אני, באתר ynet, 2 בדצמבר 2017
- נאוה סמל, סרטונים בערוץ היוטיוב
- נאוה סמל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- נאוה סמל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- נאוה סמל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נאוה סמל, דף שער בספרייה הלאומית
- נאוה סמל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- נאוה סמל, בארכיון הבימה
הערות שוליים
עריכה- ^ דף סופר, באתר ההוצאה לאור אוקיינוס
- ^ לזכרה של נאוה סמל: אהוד גרף לכבוד שחרור מחזורה של סמל מהצבא ב-1974, נכון להבוקר עם ישי שנרב, 3 בדצמבר 2017
- ^ Nava Semel / Huan B. Landi, Flying Girl (Mercurium Trilogy, 1) page.3
- ^ Taking Wing (Mercurium Trilogy, 1), באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- ^ עמוד הביוגרפיה, באתר של נאוה סמל
- ^ מאיה כהן, הסופרת נאוה סמל הלכה לעולמה, באתר nrg, 2 בדצמבר 2017
- ^ שגיא בן נון, שלמה ארצי ספד לאחותו נאוה סמל: "היית המלאך השומר שלי", באתר וואלה, 3 בדצמבר 2017
- ^ מלגות ע"ש נאוה סמל, באתר בית לוחמי הגטאות
- ^ מרים זקהיים, פאני וגבריאל: נאוה סמל מספרת (לא רק) על סבא וסבתא, באתר הספרנים, 19 ביוני 2024
- ^ איתן גלס, רגשנות במקום רגש, באתר הארץ, 2 בינואר 2020
- ^ תוכניית קונצרט "קאמרי בצהרי שישי", התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, 28 ביוני 2013