ניסן נתיב
ניסן נתיב (5 בנובמבר 1922 – 20 באפריל 2008) היה במאי, מורה למשחק ולדרמה, מנהל אמנותי ושחקן ישראלי. מנהל ומייסד "הסטודיו למשחק ניסן נתיב".
 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1922 מינכן, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 2008 (בגיל 85) |
| מקום קבורה |
בית העלמין ירקון |
| תאריך עלייה | 1937 |
| מדינה |
ישראל |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
חתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת תשס"ח (2008), פרס כינור דוד לדרמה ו"פרס האקדמיה הישראלית לתיאטרון" על מפעל חיים.
ביוגרפיה
עריכהנתיב נולד בשם ניסן נוטוביץ' במינכן, לשמואל וחווה נוטוביץ'. גדל והתחנך באמסטרדם. עלה לארץ ישראל בגפו בשנת 1937 בגיל 15. בארץ הצטרף לחברת נוער, שהתחנכה בקיבוץ משמרות. בגיל 18 התנדב לבריגדה היהודית של הצבא הבריטי, ולחם כקצין תותחנים בקרבות של מלחמת העולם השנייה. לימים אמר, שישנו קשר מובהק בין צבא לעשיית תיאטרון. לאחר המלחמה שב לישראל, והתקבל ללימודי משחק ב"סטודיה" של "תיאטרון הבימה". בהמשך, למד באוניברסיטה העברית בירושלים, והצטרף לתיאטרון "להקת הצעירים" של קלמן גלעד (קונסטנטינר). לפי הסיפורים, המשורר אברהם שלונסקי הוא זה שהציע לו לעברת את שם משפחתו ל"נתיב". במלחמת העצמאות שירת כמפקד פלוגת חי"ר. אחרי המלחמה, נרשם ללימודים בבית הספר של שארל דולן לאמנות הדרמה בתיאטרון על שם שרה ברנאר בפריז. בשנותיו שם למד אצל מורים כמו שארל דולן ורב-האמן הגדול, אטיין דקרו, לצידם של מרסל מרסו ואחרים. בהמשך שימש במשך מספר שנים כמנהל אמנותי בלהקתו של דקרו בהופעות שונות בעולם. בשנים 1954–1956 למד בימוי בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה בלונדון. השתלם בבימוי טלוויזיוני בהולנד ושב ארצה.
באמצע שנות החמישים היה ל"במאי נודד" לפרנסתו, ונדד בין קיבוצים שונים בארץ. בין השאר העלה בחוג הדרמה של קיבוץ עין החורש, בקיץ 1956, את מחזהו של מולייר, "הנשים המלומדות", בתרגומו של אליהו פורת. לימים, באוקטובר 1993, חידש נתיב את ההצגה, התאים את לשון התרגום ללשון הזמן, והציג אותה עם תלמידיו בתיאטרון "צוותא" בתל אביב. כמו כן העלה, כ"במאי נודד", ביוני 1957, את המחזה "הגנדרניות הנלעגות" מאת מולייר, כהצגת סיום הלימודים של תלמידי כיתות י"ב בקיבוץ עין החורש.
בארץ פעל כבמאי בתיאטראות שונים. התקבל לתיאטרון "הבימה" בתל אביב, וניהל שם את בית הספר לדרמה ולמשחק של התיאטרון. ביים תוכניות ותסכיתים ב"קול ישראל", תוך הדגשת חומר מקורי ונסיוני. סייע להקים את בית הספר למשחק בית צבי. בשנת 1963 הקים יחד עם אמני תיאטרון נוספים את "הסטודיו למשחק ניסן נתיב", אותו ניהל עד מותו. השתתף במספר סרטי קולנוע וטלוויזיה כשחקן, לעיתים לצד בוגרי הסטודיו שלו. ב-1981 השתתף כשחקן בסרט "סופו של מילטון לוי" של נסים דיין וב-1986 בסרט "כפפות" בבימויו של רפי אדר.
נתיב היה אספן[1]. בין אוספיו היה אוסף מפות עתיקות של ארץ ישראל[2]. לאחר פטירתו נפרצה דירתו וחלק נכבד מאוסף זה נגנב[3].
נתיב, שסבל ממחלת לב בשנותיו האחרונות, נפטר בביתו ב-20 באפריל 2008, מספר שבועות לפני טקס קבלת "פרס ישראל".
תלמידיו
עריכהבין תלמידיו נמנים: משה איבגי, תיקי דיין, יוסי גרבר, שמואל קלדרון, שולי רנד, קרן מור, מיקי גורביץ', אודי בן-משה, רוני פינקוביץ', שלמה פלסנר ועוד.
הנצחה
עריכההערוץ הראשון הפיק ושידר לציון יום השנה למותו של נתיב סרט תיעודי, בבימויה של איטה גליקסברג. הסרט "ניסן נתיב-אמנות החיים" מספר את סיפור חייו של המורה למשחק, ומתעד חיפושים אחר אוסף האומנות והעתיקות של נתיב, שנעלם בפריצה לביתו כמה ימים אחר מותו[4].
עיריית תל אביב יפו הציבה שלט בכניסה לביתו של נתיב ברחוב דב הוז, במסגרת פרויקט הנצחת האמנים "בבית זה" .
קישורים חיצוניים
עריכה- ניסן נתיב, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ניסן נתיב, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- סטודיו למשחק ניסן נתיב האתר הרשמי
- ניסן נתיב, באתר פרס ישראל
- ציפי שוחט, "הממסד נותן יד", על פרס ישראל לניסן נתיב, באתר הארץ, 16 בפברואר 2008
- פרס ישראל לניסן נתיב ולרנה ירושלמי, באתר nrg, 14 בפברואר 2008
- מרב יודילוביץ', "הייתי בטוחה שזו טעות", באתר ynet, 14 בפברואר 2008
- תהיה כאן מלחמה, יצטרכו לפנות אותנו בכוח ריאיון עם ניסן נתיב
- עידית ליבנה, מסתמן: סוף טוב לדרמה של ניסן נתיב, באתר nrg, 25 במרץ 2008
- מרב יודילוביץ', איש התיאטרון ניסן נתיב הלך לעולמו, באתר ynet, 20 באפריל 2008
- ציפי שוחט, כולם היו תלמידיו, באתר הארץ, 21 באפריל 2008
- ציפי שוחט, חתן פרס ישראל ניסן נתיב מת בגיל 86, באתר הארץ, 20 באפריל 2008
- אברהם עוז, ניסן נתיב - הספד חילוני, באתר nrg, 21 באפריל 2008
- הפרס אמיתי, מני פאר על ניסן נתיב, נענע 10, 21 באפריל 2008
- מיכאל גורביץ', רגעים נפרמים אבודים, באתר ynet, 22 באפריל 2008
- מרב יודילוביץ', נתיב חייו, באתר ynet, 7 באפריל 2009
- סטודיו האנה בי קישור לסרט המלא "המורה למשחק", 20 באוגוסט 2010, בהפקת סטודיו האנה בי ובלוז הפקות (שלמה חיון רנן שור)
- נירית אנדרמן, "המורה למשחק": צוהר לנפשו של ניסן נתיב, באתר הארץ, 13 ביולי 2010
הערות שוליים
עריכה- ^ שלומי חיון, נתיב מסומן, באתר ynet, 21 באפריל 2008
- ^ צילומי מפות מאוסף ניסן נתיב. הצילומים נמסרו על ידו לאוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית, באתר הספרייה הלאומית
- ^ מרב יודילוביץ', נתיב חייו, באתר ynet, 7 באפריל 2009
- ^ כרמית ספיר וייס, נתיב הפריצה: חידת חייו של ניסן נתיב, באתר מעריב NRG, 30/3/2009
| הקודמים: 1997 - יוסי בנאי, חנה מרון |
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 1998 - ליא קניג, ניסן נתיב |
הבאים: 1999 - שלמה בר-שביט, נולה צ'לטון |