נסרין סותודה
נסרין סותודה (בפרסית: نسرین ستوده; נולדה ב-3 באפריל 1963) היא עורכת דין, פעילת זכויות האדם איראנית, שייצגה פעילי אופוזיציה איראנים ופוליטיקאים, שנכלאו וגם אסירים שנידונו למוות על פשעים שביצעו, כאשר היו קטינים.[1] היא ייצגה את העיתונאי, עיסא סהרקיז (אנ'), זוכת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי ואת חשמת טברזדי, ראש החזית הדמוקרטית הלאומית (איראן) (אנ'), קבוצת אופוזיציה לא חוקית.[2] סותודה ייצגה גם נשים שנעצרו על הופעה בפומבי ללא חג'אב, המהווה עבירה פלילית באיראן.[3][4][5]
 | |
| לידה |
30 במאי 1963 (בת 60) טהראן, איראן  |
|---|---|
| מדינה |
איראן |
| השכלה |
אוניברסיטת שהיד בהשתי |
| תחומי מחקר |
זכויות האדם |
| בן או בת זוג |
Reza Khandan |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סותודה נעצרה בספטמבר 2010 באשמת הפצת תעמולה וקשירת קשר לפגוע בביטחון המדינה[1] והייתה כלואה בבידוד בכלא אווין.[6] בינואר 2011, הרשויות האיראניות דנו את סותודה ל-11 שנות מאסר, בנוסף שללו ממנה את רישיון עריכת הדין ונאסר עליה לעזוב את איראן במשך 20 שנה. מאוחר יותר באותה השנה, בית המשפט לערעורים הפחית את עונש המאסר לשש שנים, ושלילת הרישיון לעשר שנים.[7]
ביוני 2018 סותודה נעצרה בשנית וב-12 במרץ 2019 נידונה למאסר בטהראן, לאחר שהואשמה במספר עבירות הקשורות לביטחון לאומי. בעוד ששופט אמר לסוכנות הידיעות של הרפובליקה האסלאמית שעונש שנגזר עליה יהיה שבע שנים, מקורות אחרים ובהם המרכז לזכויות אדם באיראן, דיווחו כי על סותודה נגזר העונש המרבי הכולל 10 שנות מאסר ו-148 מלקות, בצירוף עם עוד שישה פסקי דין מספר שנות המאסר מגיע ל-38.[8]
משפחה וחינוך עריכה
נסרין סותודה נולדה ב-1963 למשפחה דתית, בת המעמד הבינוני האיראני.[9] היא קיוותה ללמוד פילוסופיה אך לא התקבלה והמשיכה ללימודי משפטים אוניברסיטת שהיד בהשתי (Shahid Beheshti University) בטהראן.[10] לאחר שסיימה את התואר במשפט בינלאומי, סותודה עברה בהצלחה את הבחינות לשכת עורכי הדין ב-1995 אך היה עלייה לחכות שמונה שנים, עד שקבלה את רישיון עריכת דין.[9]
סותודה נשואה לרזא חנדאן ולזוג שני ילדים.[11] סותודה הדגישה את תמיכתו של בעלה בעבודתה.[10]
עבודה ואקטיביזם עריכה
סותודה התחילה את הקריירה שלה במחלקה המשפטית של משרד השיכון האיראני ואחרי שנתיים הצטרפה למחלקה המשפטית בבנק טג'אראט שבבעלות המדינה. במהלך עבודה בבנק היא הייתה מעורבת בכנת החומרים והטיעונים המשפטיים עבור רבים מהדיונים שהתנהלו בטריבונל בהאג שהוקם ב־1981 לבירור סוגיות שונות בין ארצות הברית לאיראן.[10]
סותודה הציעה לעיתון Daricheh מספר כתבות וראיונות בנושא זכויות נשים. העורך הראשי של העיתון דחה את ההצעה, דבר שגרם לסותודה להיות אפילו יותר נחושה בעבודתה למען זכויות נשים.[9]
ב-1995, בגיל 32, סותודה עברה בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין, והפכה לאחת החברות הפעילות ביותר בלשכה.[10] עבודתה כללה הגנה על ילדים מוכים, אמהות ופעלה שאבות מתעללים לא יקבלו משמורת על ילדיהם. היא מאמינה כי רבים מהמתעללים הם קורבנות של התעללות בעצמם או חולים ועל כן זקוקים לטיפול מקצועי ותרופתי.[10]
לפני מעצרה, סותודה ייצגה פעילים, עיתונאים והמשיכה להגן על ילדים שסבלו מהתעללות ומואשמים בפליליים.[6][10] היא עבדה באופן הדוק עם זוכת פרס נובל לשלום, שירין עבאדי, ומרכז מגיני זכויות האדם שעבאדי הנשיאה שלו.[12][13]
המעצר והמשפט הראשון עריכה
ב-28 באוגוסט 2010, הרשויות האיראניות פשטו על משרדה של סותודה. בזמן הפשיטה, סותודה ייצגה את זהרא בהראמי, אזרחית הולנדית-איראנית שהואשמה בעבירות אחזקת סמים והוצאה להורג. לא ברור אם הפשיטה הייתה קשור לבהראמי.[14][15] ב-4 בספטמבר 2010, שלטונות איראן עצרו את סותודה באשמת הפצת תעמולה ובקשירת קשר לפגוע בביטחון המדינה.[1] ה"וושינגטון פוסט" תיאר את המעצר "[...] כהגברת הסנקציות על עורכי דין שמגינים על חברי האופוזיציה, פוליטיקאים, פעילים ועיתונאים."[13]
ב-9 בינואר 2011, הרשויות האיראניות דנו אותה ל-11 שנות מאסר באשמת "פעילות נגד הביטחון הלאומי" ו"תעמולה נגד המשטר". בנוסף, נאסר עליה לעסוק בעריכת דין ולעזוב את המדינה במשך 20 שנה.[16] באמצע ספטמבר 2011, בית המשפט לערעורים הפחית את עונשה לעד שש שנות והאיסור לעבוד בעריכת דין הופחת לעשר שנים.[17]
שביתות רעב עריכה
ב-25 בספטמבר 2010, סותודה החלה שביתת רעב במחאה על כך שנשללו ממנה הביקורים ושיחות טלפון עם משפחתה.[6][12] לדברי בעלה, היא סיימה את שביתת הרעב שלה ארבעה שבועות לאחר מכן, ב-23 באוקטובר.[6] ב-17 באוקטובר 2012, סותודה החלה שביתת רעב בלתי מוגבלת בעקבות ההגבלות חדשות על ביקורי משפחה.[18] ב-4 בדצמבר 2012 סותודה הפסיקה את שביתת הרעב אחרי 49 יום, לאחר ביקור קצר של מספר חברי פרלמנט בכלא. הם הכירו בדרישתה לסיים את איסור הנסיעה של ביתה לחוץ לארץ.[19][20]
תגובה בינלאומית עריכה
ארגונים זכויות אדם בינלאומיים וארגוני זכויות אדם איראנים גינו את של מאסרה של סותודה וקראו לשחררה.[17][2] גם מחלקת המדינה של ארצות הברית גינתה את פסק הדין ואמרה שהוא "אינו צודק ואכזרי" וכינתה את סותודה "קול חזק לשלטון החוק והצדק באיראן".[21]
ב-26 באוקטובר 2012, סותודה הוכרזה כזוכת פרס סחרוב יחד עם במאי הקולנוע האיראני ג'עפר פאנאהי.[22] נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, אמר "אישה ואיש אשר לא נכנעים לאיומים ולהפחדה ואשר החליטו לשים את גורל ארצם בפני עצמם".[23] הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון קתרין אשטון התייחסה אל הפרס, "אני עוקב אחרי המקרה של נסרין סותודה ושאר מגיני זכויות אדם בדאגה רבה ... אנו נמשיך לפעול שהאשמות נגדם יבוטלו. אנחנו קוראים לאיראן לכבד את זכויות האדם ...".[22] נשיא צ'כיה לשעבר, ואצלב האוול, וזהרה ראהנאווארד, פעילה למען זכויות נשים ואשתו של מנהיג האופוזיציה, מיר-חוסיין מוסאווי, קראו לשחרורה של סותודה.[6]
שחרור עריכה
ב-18 בספטמבר 2013, סותודה שוחררה יחד עם עוד עשרה אסירים פוליטיים, כולל מנהיג האופוזיציה מוחסן אמינזדה (אנ'), ימים ספורים לפני שנשיא איראן, חסן רוחאני, נאם באומות המאוחדות.[24][20] לא ניתן הסבר לה שחרור מוקדם.[25]
המעצר והמשפט השני עריכה
סותודה נעצרה בשנית ביוני 2018. לדברי עורך הדין שלה, היא הואשמה בריגול, הפצת תעמולה וזלזול במנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי.[26] סותודה ביקרה בצורה חריפה את הממשל על ההחלטה להגביל את הייצוג המשפטי של נאשמים פוליטיים לרשימה של 20 סנגורים מורשים בידי המדינה. היא לא נכללה ברשימה.[4] ב-29 באוגוסט 2018, סותודה פתחה בשביתת רעב נוספת כדי למחות על תנאי מאסרה והטרדת משפחתה וחבריה על ידי השלטונות.[27][28]
ב-6 במרץ 2019, היא הורשעה שלא בפניה, בטהראן, לאחר שסירבה להשתתף במשפט בבית המשפט של המהפכה האסלאמית מפני שלא אפשרו לה לבחור את ועורך דינה. היא הואשמה במספר עבירות ובהן חברות בארגון זכויות האדם, ועידוד שחיתות וזנות.[29] ב-11 במרץ, פורסם באירנ"א שסותודה נידונה לחמש שנות מאסר בעבירות סיכון ביטחון במדינה באמצעות ארגון אסיפות ושנתיים נוספות על העלבת ח'אמנאי.[26] בעלה, רזא חנדאן, ומקורות אחרים דיווחו כי על סותודה נגזר העונש המרבי הכולל 10 שנות מאסר ו-148 מלקות, בצירוף עם עוד שישה פסקי דין (קשירת קשר נגד הביטחון הלאומי, תעמולה נגד המדינה, הופעה בפני מערכת המשפט ללא כיסוי הראש, פגיעה בסדר הציבורי, פרסום דברים שקריים) וכי מספר שנות המאסר מגיע ל-38.[30][3] חנדאן נעצר גם הוא, על פרסום מאסרה בפייסבוק.[4] ב-7 בנובמבר 2020 סותודה שוחררה זמנית ממאסרה, לאחר ששבתה רעב במשך שישה שבועות בדרישה לשחרר אסירים פוליטיים ופעילי זכויות אדם. היא שחרורה כחלק משחרור זמני של אלפי אסירים בעקבות החשש מפני התפשטות נגיף הקורונה.[31]
תגובה בינלאומית עריכה
עוד לפני גזר הדין סגנית הנציב העליון לזכויות אדם באו"ם, קייט גילמור, ביקרה את סותודה. ביקור זה היה הראשון אחרי שנים רבות שחוקרי זכויות אדם של האו"ם לא ביקרו באיראן.[26]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 "Iran opposition lawyer Nasrin Sotoudeh detained". BBC News. 9 בספטמבר 2010. נבדק ב-23 באוקטובר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Iran: Lawyers' defence work repaid with loss of freedom". Human Rights Watch. 1 באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2012. נבדק ב-26 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Nasrin Sotoudeh: Iranian human rights lawyer jailed for 38 years, say family". BBC News. 12 במרץ 2019. נבדק ב-12 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 ניו יורק טיימס, היא הגנה על זכויות הנשים שנאבקו במשטר האיראני. כעת היא נלחמת על חירותה, באתר הארץ, 8 במרץ 2019
- ^ AP, איראן: 20 שנות מאסר לאישה שהסירה את החיג'אב, באתר ynet, 10 ביולי 2018
- ^ 1 2 3 4 5 "Jailed Iran Lawyer 'Gets Family Visit, Ends Hunger Strike'". Radio Farda. 26 באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2012. נבדק ב-27 באוקטובר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yong, William (2011-01-10). "Iran Sentences Human Rights Lawyer to 11 Years". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-04-20.
- ^ אי-פי, דיווח: עורכת הדין האיראנית שהגנה על פעילות מחאת החיג'אב נידונה ל-38 שנות מאסר, באתר הארץ, 11 במרץ 2019
- ^ 1 2 3 Azadeh Davachi (15 בספטמבר 2010). "IMPRISONED -- Nasrin Sotoudeh: A Mother, A Lawyer, An Activist". Payvand. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2012. נבדק ב-13 בינואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 Syma Sayyah (29 במאי 2007). "Nasrin Sotoudeh: The Ardent, Passionate and Dedicated Attorney at Law". Payvand. ארכיון מ-28 בנובמבר 2012. נבדק ב-13 בינואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran: Demand Release of human rights lawyer, Nasrin Sotoudeh". Amnesty International. 9 בספטמבר 2010. נבדק ב-29 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Jailed Iranian opposition lawyer on hunger strike". Fox News. Associated Press. 6 באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2012. נבדק ב-26 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Thomas Erdbrink (16 בנובמבר 2010). "Iran cracking down on lawyers who defend dissidents". The Washington Post. (נדרשת הרשמה). אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2016. נבדק ב-26 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Inval bij advocate Bahrami in Teheran". NRC Handelsblad (בהולנדית). 31 באוגוסט 2010. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2012. נבדק ב-30 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Advocaat Zahra Bahrami opgepakt in Teheran (בהולנדית), 7 בספטמבר 2010, אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2012, נבדק ב-30 בינואר 2011
{{citation}}: (עזרה) - ^ William Yong (10 בינואר 2011). "Iran Sentences Human Rights Lawyer to 11 Years in Jail". The New York Times. נבדק ב-13 בינואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Saeed Kamali Dehghan (14 בספטמבר 2011). "Iranian lawyer Nasrin Sotoudeh has jail sentence reduced". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2012. נבדק ב-7 באוגוסט 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ramin Mostaghim (18 באוקטובר 2012). "Imprisoned lawyer in Iran goes on hunger strike". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2012. נבדק ב-18 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "پس از 49 روز، نسرین ستوده بالاخره حق فرزندش را گرفت + خبر تکمیلی « سایت خبری تحلیلی کلمه". www.kaleme.com.
- ^ 1 2 ניו יורק טיימס, איראן שחררה את האסירה הפוליטית הבכירה ביותר, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2013
- ^ Philip J. Crowley (10 בינואר 2011). "Conviction of Human Rights Lawyer Nasrin Sotoudeh". States News Service (נדרשת הרשמה). אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2016. נבדק ב-26 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Saeed Kamali Dehghan (26 באוקטובר 2012). "Nasrin Sotoudeh and director Jafar Panahi share top human rights prize". The Guardian. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2012. נבדק ב-26 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jailed Iranians win EU prize". United Press International. 26 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-26 באוקטובר 2012. נבדק ב-26 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Iran: Nasrin Sotoudeh 'among freed political prisoners'". BBC News. 18 בספטמבר 2013. נבדק ב-2 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Iran releases prominent human rights lawyer". Amnesty International. 18 בספטמבר 2013. נבדק ב-2 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Reuters in Geneva (11 במרץ 2019). "Human rights lawyer Nasrin Sotoudeh jailed 'for 38 years' in Iran". The Guardian. נבדק ב-11 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Human rights defender Nasrin Sotoudeh on hunger strike".
- ^ "אין לי ברירה": פעילת זכויות איראנית פתחה בשביתת רעב בכלא, באתר החדשות 13
- ^ Jon Gambrell (6 במרץ 2019). "Iran lawyer convicted after defending women protesters". Associated Press. נבדק ב-6 במרץ 2019 – via Yahoo.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Amnesty: Sentencing of Iran lawyer Sotoudeh 'outrageous'". Al Jazeera. 12 במרץ 2019. נבדק ב-12 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Reuters (2020-11-07). "Iran temporarily frees human rights lawyer Nasrin Sotoudeh". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-11-27.