סוהארטו

סוהארטו (באינדונזית: Soeharto; ‏8 ביוני 1921 – 27 בינואר 2008) היה נשיאה השני של אינדונזיה, בין השנים 1967–1998. היה איש צבא ושירת כקצין במהפכה הלאומית של אינדונזיה.

סוהארטו
Soeharto

לידה	8 ביוני 1921 קמוסוק, אינדונזיה
פטירה	27 בינואר 2008 (בגיל 86) ג'קרטה, אינדונזיה
מדינה
מקום קבורה	אסתנא גיריבנגון
מפלגה	המפלגה של הקבוצות הפונקציונליות
בת זוג	סיטי הארטינה
נשיא אינדונזיה 12 במרץ 1967 – 21 במאי 1998 (31 שנים) → סוקרנו בחרודין יוסוף חביבי ← מזכ״ל המדינות הבלתי-מזדהות 7 בספטמבר 1992 – 20 באוקטובר 1995 (3 שנים) → Dobrica Ćosić ארנסטו סמפר ←
פרסים והוקרה
קולר מסדר איזבלה הקתולית (1981) הצלב הגדול של מסדר התקווה הטובה (1997) אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט צלב גדול של לגיון הכבוד מסדר פהלווי מסדר מובארכ הגדול מסדר הכוכב של יוגוסלביה מסדר מלכת שבא מסדר העצמאות הקטרי מסדר הכתר של מלזיה צווארון של מסדר הכוכב של רומניה מסדר מוגונגווה Order of Merit for National Foundation עיטור המשחרר של ונצואלה מסדר הראג'אמיטראבהורן Bintang Mahaputera כוכב הרפובליקה של אינדונזיה מסדר הנילוס אביר הצלב הגדול של השמש של פרו אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית מסדר החרצית מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 1 מסדר סיקטונה אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית
חתימה

סוהארטו נטל את השלטון מסוקרנו נשיאה הראשון של אינדונזיה, באמצעות תמרונים פוליטיים בתקופה ההפכפכה, בעת פרישתו של מייסד המדינה. 31 שנות שלטונו הריכוזי זכו לכינוי "סדר חדש". תחילה מינה סוהארטו ממשלה מרכזית חדשה בעלת מאפיינים צבאיים. באמצעות המשטר הריכוזי שניהל הצליח לשמור על מעמדו כראש המדינה דה פקטו ודה יורה. סוהארטו כונן קשרים עם ממשלות המערב וזכה לתמיכתן הכלכלית והדיפלומטית בתקופת המלחמה הקרה רווית התהפוכות והדמים בדרום מזרח אסיה. משך מרבית תקופת שלטונו, אינדונזיה חוותה צמיחה כלכלית משמעותית שבאה לידי ביטוי בעיקר בתיעוש, אך במחיר שלטון טוטליטרי שהיה אחראי לטיהורים פוליטיים ולמותם של מיליוני אינדונזים וסינים-אינדונזים שנחשדו בפעילות קומוניסטית, שהוצאה אל מחוץ לחוק יחד עם התנועות האתניות הסיניות. בפלישה למזרח טימור בהנהגתו דווח על למעלה מ-200,000 הרוגים.

בתהליך שנמשך עד שנות ה-90 הלך וגבר חוסר שביעות הרצון מממשלו של סוהארטו, שאימץ נורמות אוטוריטריות ומושחתות. שליטתו המוחלטת של סוהארטו בענייני פנים-אינדונזיים התרופפה במידה משמעותית כאשר המשבר הכלכלי באסיה, שניזום על ידי ממשל קלינטון ומזכיר האוצר רוברט רובין, פגע בתנאי המחיה של האינדונזים, וכפועל יוצא בתמיכה לה זכה סוהארטו בקרב המוסדות הצבאיים, הפוליטיים והאזרחיים. בהיעדר עוגנים פוליטיים פנימיים או דיפלומטיים, איבד סוהארטו את שארית התמיכה בו ונאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא במאי 1998 בעקבות הפגנות המוניות. לאחר ששירת כפנים הייצוגיות של אינדונזיה במשך 31 שנים, חי את שארית ימיו בבידוד מוחלט. הניסיונות להעמידו לדין באשמת רצח עם העלו חרס גם בשל מצב בריאותו הלקוי. מורשתו מצויה במחלוקת עזה הן באינדונזיה והן בשאר העולם.

לסוהארטו היה רק שם אחד, בדומה לרבים מילידי האי ג'אווה. כאשר דנים בו בהקשר דתי, הוא מכונה לעיתים האג'י או אל-האג' מוחמד סוהארטו, אך השם האסלאמי הזה לא היה שמו הרשמי. החל מ-1947 האיות סוהארטו (Suharto) הוא האיות הרשמי של שמו באינדונזית, אך מוכר גם איות ארכאי של שמו – Soeharto.

תחילת דרכו

העובדות הנוגעות לילדותו ונעוריו של סוהארטו שנויות במחלוקת לפי ביוגרפים מהמערב. ישנם תיעודים אמינים או מפוקפקים על שנותיו הראשונות וחייו בקרב משפחתו, ולרבים מתוכם יש משמעות פוליטית. אמו ואביו של סוהארטו, סוקירה וקרטוסודירו, היו ג'וואים עובדי אדמה, שחיו בבית ללא חשמל או מים זורמים. סוקירה הייתה אשתו השנייה של קרטוסודירו; מנישואיו הראשונים היו לו שני ילדים נוספים. נטען כי קרטוסודירו התגרש מסוקירה בשלב מוקדם בחייו של סוהארטו, אך ישנן אי התאמות באשר לתאריך המדויק – לפי הביוגרפיה "הגנרל המחייך" מאת רודר הגירושים התרחשו שנים מעטות לאחר לידת סוהארטו; באוטוביוגרפיה נטען כי הם התרחשו מספר שבועות לאחר לידתו. שני ההורים נישאו לאחר מכן פעם נוספת.

סוהארטו נולד בתקופת השלטון ההולנדי באינדונזיה בכפר קמוסוק הנמצא במרחק 15 ק"מ מערבית ליוגיאקארטה, במרכז האי ג'אווה. הוא עזב את כפרו והתגייס כחייל לבית ספר של הצבא ההולנדי בתקופה שאיי הודו המזרחית היו המוקד של מספר עימותים אלימים, כולל מלחמת העולם השנייה והמהפכה האינדונזית. נאמנותו של סוהארטו השתנתה כמה פעמים, ועברה מההולנדים אל היפנים ומהם אל הלאומנים האינדונזים, להם הוא סייע באמצעות הכשרתו.

לאורך תקופות ארוכות סוהארטו לא שהה קרוב להוריו, כיוון שהועבר מספר פעמים בין בתים שונים בתחילת חייו. נישואיה של דודתו מצד אביו לפקיד ג'וואי נמוך-דרגה בשם פראווירוויהאריו, שלקח על עצמו לגדל את סוהארטו כאילו היה בנו, נחשבים על ידי הביוגרף רוברט אלסון כנקודה שבה סוהארטו החל להתייחס אל אדם כלשהו בחייו כאל דמות אבהית, וכן כנקודת הזמן שבה הוא הפסיק לעבור בין בתי מגורים שונים והתיישב במקום בשם ווריאנטורו שבו קיבל את רוב חינוכו היסודי. סוהארטו התיידד עם גורו למיסטיקה ג'וואית וריפוי באמצעות דת, דבר שהשפיע עליו במידה רבה לאחר שהתמנה לנשיא אינדונזיה.

המחסור במקורות רשמיים על תחילת חייו של סוהארטו, וכן היבטים שונים שאינם מתאימים למעמד הנמוך בג'אווה (לדוגמה, סוהארטו זכה לקבל חינוך בגיל מוקדם יחסית), הובילו לשמועות על כך שסוהארטו הוא בנו הלא-חוקי של נדבן עשיר, ונטען כי היה זה ככל הנראה אריסטוקרט מיוגיאקארטה או סוחר אינדונזי ממוצא סיני. הביוגרף רוברט אלסון מאמין כי לא ניתן לשלול את הטענות הללו מכל וכל, כיוון שמידע רב שסוהארטו מסר על מוצאו נגוע במשמעות פוליטית. הטענה שסוהארטו היה בנו של סוחר אמיד נזכרה גם במקור אחר, ונתמכת בעובדה שסוהארטו כנה עצמו גם "ראדן" שהוא תואר אצולה ג'אווהני.

כפי שנאמר על ידי אלסון ואחרים, חינוכו של סוהארטו עמד בניגוד לזה של לאומנים אינדונזיים בולטים כגון סוקרנו, מאחר שהוא נחשב כמי שהביע עניין מועט בהתנגדות לקולוניאליזם או דאגות בעניינים פוליטיים הנוגעים לתחום שמעבר לסביבתו הקרובה. סוהארטו לא ידע לדבר הולנדית או שפות אירופיות אחרות, בניגוד לסוקרנו והמעגל שהקיף אותו. אולם, מאוחר יותר הוא למד הולנדית כיוון שהצטרף לצבא הולנד בשנת 1940.

קריירה צבאית

מלחמת העולם השנייה והכיבוש היפני

הצבא ההולנדי בהודו המזרחית ההולנדית נקרא בשם KNIL ומנה לפי מקור אחד 98,000 איש ולפי הוויקיפדיה בגרסה האנגלית מנה בדצמבר 1941 כ-85,000 איש כולל אינדונזים רבים ומגויסים בני לאומים שונים. ציודו כלל 389 מטוסים. סוהארטו הגיע לדרגת סמל בצבא זה.

היפנים הקימו כמה מסגרות צבאיות מקרב האינדונזים: יחידה אחת נקראה בראשי תיבות HEIHO שנוסדה ב 2 בספטמבר 1942 ונועדה להיות יחידת סיוע לצבא היפני. היו בה 42,000 איש. שבוי יהודי מבעלות הברית בשם אברהם קיסין הזכירה בשם "היו" כשראה את אנשיה באי הרוקו כשעשו "תרגילי סדר מרושלים" עם רובים עשויים מעץ. מרכז הגיוס שנוסד ב-16 במרץ 1943 נקרא PUTERA ראשי תיבות של "פוסאת תנאגא ראקיאת" (קרי רא'יאת), שמשמעותו: "מרכז כוח העם", שהוחלף ב-1 במרץ 1944 בשם "ג'אווה הכוכאי". הכוחות נקראו PETA, ראשי תיבות של "פמבלא תאנאה איר", כש"פמבלא" פירושו "מגן" ו"תאנאה איר" הוא ביטוי במלאית שאין כוונתו כתרגומו המילולי: משמעות המילים "תאנאה איר" היא "ארץ מים" אבל כמושג משמעותו היא "מולדת". צבא מתנדבים זה לפי הקידומת לשמו: "סוכארלא", "מתנדב/התנדבות", נוסד ב-3 באוקטובר 1943. בשיאו הגיע הצבא ל-120,000 איש. סוהארטו התגייס לצבא זה, הוקפץ לדרגת סרן והגיע לפיקוד על מחלקה. מאוחר יותר פיקד על פלוגה. מאוחר יותר הגיע לדרגת letnan kolonel ופיקד על חטיבה.

פעילותו במהפכה האינדונזית הלאומית

סילוק היפנים

ב-15 באוגוסט 1945 בשעה 15:30 שודרה ברדיו היפני הודעת "הנחת הנשק" מפי הירוהיטו. ב-16 באוגוסט בלילה היו סוקרנו והאטא נתונים ללחץ להכריז על עצמאות. ב 17 באוגוסט בשעה 4:00 בבוקר, נודעו החדשות באינדונסיה: נכנעה יפן. סוקרנו הלך אל בית הגנרל היפני מאאדא בקש ממנו רשות להכריז עצמאות, וקבל רשות זו. בשעה 10:00 בבוקר התכנס קומץ אנשים בביתו של סוקרנו בג'קרטה ושמע ממנו את הכרזת עצמאותה של אינדונזיה. ב-22 באוגוסט 1945 פירקו היפנים את PETA ואת HEIHO ופירקו את חייליהם מנשקם. רבים מהחיילים לא שמעו אודות הכרזת העצמאות. רק ביום ההוא הודיעו היפנים באינדונזיה על כניעתם.

היפנים הותירו נשק באינדונזיה, דבר שהאינדונזים מיהרו לנצל. בכלל הנשק היו כמה מטוסים. סוהארטו שהיה קצין הבין יותר מכל את חשיבות חיל האוויר. הנסיגה היפנית הייתה תהליך איטי, שכלל גם שחרור שבויים. סוקרנו נזהר שלא להרגיז את היפנים, אבל היו תקריות אש בין אינדונזים ליפנים.

לוחמת הגרילה והניצחון

ב-1 בינואר 1947 היה סוהארטו חיל בגדוד XXII, חטיבה VIII, אוגדה III "דיפונגורו" בצבא אינדונסיה ובסיסה באי ג'אווה. משכורתו הועמדה על 45 רופיות אינדונזיות.

הקריירה הצבאית לאחר העצמאות

מלחמת איריאן המערבית – מבצע "תריכורא"

סוקרנו עם ג'ווהרלל נהרו (קיצוני מימין), ראש ממשלת הודו, ומשפחתו של נהרו.

אחר למעלה מ-11 שנים עקרות מבחינה מדינית, וכושלות מבחינה צבאית בפשיטות שנכשלו בשנים 1954 ו-1955, שמטרתן הייתה מערב גינאה החדשה ותחת ה"איום" של מתן עצמאות למערב גינאה החדשה, על ידי ההולנדים, שתוכנן ל-1 בדצמבר 1961 ולא יצא אל הפועל, הוביל ממשל סוקרנו מערכה צבאית החל מ-19 בדצמבר 1961, באמצעות "3 הפקודות של העם", בראשי תיבות: TRIKORA, להעברת השליטה בטריטוריה לאינדונזיה. סוקרנו היה בור בענייני צבא, ולפני שניהל סוהארטו את הלחימה, ספג צבא אינדונזיה כישלונות ותבוסה. ניסיונות לפלוש לאי החל מ-19 בדצמבר 1961 נכשלו. ב-12 בינואר 1962 נחתו אינדונזים באי ויגאו בצפון מערב, אבל בין ה-14 בינואר ל-18 בינואר 1962 הצליחו ההולנדים להדוף אותם משם. כוח אחר נחת בפאקפאק וביצע מעשי חבלה במה שהוגדר "רכוש חיוני של ההולנדים". לאחר תבוסה מהדהדת במבצע ימי בדרך הים מדרום-מערב בלי סיוע אווירי ב-15 בינואר 1962, במה שנודע בשם קרב ים ארו, נגרם זעזוע בצבא אינדונזיה, מפקד חיל האוויר הועבר מתפקידו, משום ש-3 ספינותיו של יוס סודארסו לא זכו לסיוע אווירי כמתוכנן, אבל לא פוטר אותו מפקד שהודח, כי היה פטריוט. ספינה אחת טובעה עם מפקדה, יוס סודארסו, השנייה עלתה באש על פני המים והשלישית נמלטה. ההולנדים משו 53 נצולים וכמה גופות. הפסקת אש נוצרה ב-20 בינואר 1962. סוהארטו שהיה המפקד האסטרטגי של כוחות היבשה בצבא אינדונזיה, ובראשי תיבות: "קוסתראד", קבל את הפיקוד על המבצעים והחל ללמוד את המצב בחזית. ניסיון של רוברט קנדי שטס אל אינדונזיה, לתווך בין אינדונזיה להולנד בפברואר 1962 בניסיון למנוע את חדוש הלחימה, נכשל. ב-26 במרץ הורה סוקרנו לחדש את הלחימה. ב-30 במרץ החל סוהארטו בתקיפותיו. העיר אמבון הפכה לבסיס היציאה של מטוסים, והושג תיאום עם חיל הים בפקודו של אריו סודומו. סוהארטו הטיל למערכה את המאומנים ביותר בחייליו. ב-30 במרץ 1962 הותקף האי "גאג" במערב ולא נודעו התוצאות. סוהארטו הבין שניתן להגיע אל האי "איריאן" כפי שקראו האינדונזים לגינאה החדשה, בשעות הלילה. ב-7 במאי כבשו האינדונזים את מפרץ כאימאנא ושדה התעופה שבחופו. בלילה 21 במאי צנחו 220 אינדונזים בתמינאבואן לא הרחק מן החוף המערבי. מטרתם של האינדונזים הייתה לכבוש את שדה התעופה שם. האינדונזים התקדמו 20 מיל מזרחה. בזמן הצניחה בתמינאבואן צנחו 200 צנחנים, ובמקביל נחתו כוחות שבאו מן הים בנמל קטן פאקפאק בחצי אי בחוף המערבי. התיאור האינדונזי של כיבוש תמינאבואן הוא אגדי, המתואר כאן אינו מבוסס עליו. לפי הוויקיפדיה בגרסה האינדונזית הונחתו 81 חיילים בתמינאבואן באמצעות מטוס הרקולס C-130 במשך זמן של "לא יותר מדקה". היום יש במקום אנדרטה לצנחנים. ב-23 במאי כבש הצי האינדונזי את נמל פאקפאק במערב. ב-24 במאי שלט צבא אינדונזיה בשלושה אזורים קטנים במערב ודרום-מערב. ב-31 ביולי, בלחץ ג'ון קנדי נשיא ארצות הברית, נפתח משא ומתן בין הולנד לאינדונזיה. בינתיים המשיכו האינדונזים לתקוף בסדרת צניחות בכמה יעדים בחוף הצפוני של מערב גינאה החדשה בימים 13 ו-14 באוגוסט. בליל 14 באוגוסט צנחו 400–500 אינדונזים ליד הולנדיה ונתקוה מאספקת החשמל שלה. הסכם ניו יורק נחתם ב-15 באוגוסט 1962 בשעה 12:01 בבניין האו"ם בניו יורק, ונכנסה לתוקף הפסקת אש מיידית. מספר הרוגי המלחמה משני הצדדים אינו ידוע, חלק מההרוגים האינדונזיים קבורים בבית קברות במראוקה בדרום מערב. הסכימה הולנד במסגרת הסכם ניו יורק להעביר את השליטה בשטח לידי האו"ם, דבר שבוצע ב-1 באוקטובר 1962, לקראת מסירת המושבה למנהל אינדונזי, לפי ההסכם, דבר שבוצע ב-1 במאי 1963.

תוצאת הסכם ניו יורק נחשבת לכניעה כמעט מוחלטת לדרישות אינדונזיה. המלחמה נקראה למפרע בשם "ג'איאויג'איא", שמשמעו באינדונזית "ניצחון הניצחונות" לאחר מכן לא נזקק סוהארטו ליותר מדי פרסומת כדי להפוך לגבור לאומי. את רוב התהילה נטל סוקרנו לעצמו. המג'לס מנה אותו לנשיא לכל ימי חייו. סוקרנו היה בשיאו כאשר זכה לכבוד בבקורו הראשון באי איריאן ב-4 במאי 1963.

בשנת 1979 האשים הולנדי בשם קיס לגרברג בספרו "איריאן המערבית והאימפריאליזם של ג'קרטה", את ארצות הברית בהפקרת הולנד. שתיהן חברות בברית נאט"ו. הוא טען שארצות הברית מנעה מהולנד שימוש בבסיסי ארצות הברית באוקיינוס השקט. ההולנדים לא יכלו להקיף כחצי מכדור הארץ בלי תדלוק, ובלי סיוע אווירי הפך שדה התעופה הגדול באי ביאק לחסר תועלת עבור ההולנדים וכמוהו שאר שדות התעופה במחוז. המשא ומתן בניו יורק היה לטענתו בכפייה אמריקנית.

סוהארטו וה"עמות" עם מלזיה

סוקרנו קיבל עידוד מהניצחון באי איריאן, ולא בזבז זמן. הוא כבר ידע מן הסתם שבריטניה תכננה לספח את 3 המדינות סבה סאראואק וברוניי באי הקרוי בפי זרים בשם בורנאו, אל מאלאיה וליצור מדינה בשם מלזיה. כדי לא לקרוא לתוכניותיו בשם "מלחמה" בחר סוקרנו במילה אנגלית מסורסת "קונפרונתאסי" – "עימות". הוא כבר ניצל מחתרת קיימת של תומכי אינדונזיה, בשם TNKU, ראשי תיבות של "תנתארא נסיונאל קאלימאנתאן אותארא" שמשמעו "צבא לאומי (של) קאלימאנטן הצפונית". העימות החל לפני שהוכרז רשמית, במרידה של TNKU בברוניי ב-8 בדצמבר 1962. סוקרנו טען שחלק מצבא המורדים אומן בשטחו. ב-16 בדצמבר הגיעו הבריטים וכוחות חבר הלאומים הבריטי אל בסיס המורדים. ההמשך היה רדיפה אחרי 2 מנהיגי המרד. לפני 3 במאי 1963, ולפי ויקיפדיה בגרסה האינדונזית ב-17 באפריל 1963, נלכד אחד המנהיגים. השני אחמד מחמוד אזהארי נמלט תחילה אל הפיליפינים ומאז 1963 חי באינדונזיה, אבל העימות שהוכרז ב-20 בינואר 1963 נמשך. TNKU התבסס בחלק הנשלט בידי אינדונזיה של האי, וערך ניסיונות לפשוט על הגבולות של סאבאה וסאראואק. לאחר הקמת מלזיה ב-16 בספטמבר 1963, לבש העימות צביון צבאי של ממש גם אם יוזמיו לא קראו לו בשם מלחמה. חוליות מוטסות של צבא אינדונזיה הוצנחו בחצי האי מאלאיה ב-1964 ומסתננים הגיעו אל מאלאיה גם בדרך הים, המבצעים נכשלו ונציג מלזיה באו"ם גרם לשערורייה שם כשהציג פריטי נשק וציוד שנתפס במלאיה. מלזיה נעזרה בכוחות מן אוסטרליה בריטניה וניו זילנד וחיילי גורקא נפאליים. ב-28 ביוני 1965 תקפו כוחות אינדונזיים סדירים את חלקו הצפוני של האי המחולק סבטיק ונבלמו. סוהארטו שהיה ממפקדי צבא אינדונזיה בלחימה לא אהד את הדבר, בפרט שידע שזהו כישלון מצלצל. על פי ויקיפדיה בגרסאות המלזית והאינדונזית נקטלו 590 אינדונזים ו-114 מלסים, בריטים, אוסטרלים וניו זילנדים, ולפי מקורותיהם של הצבאות הללו שציטטה ויקיפדיה בגרסה האינדונזית, נקטלו בסביבות 2,000 אינדונזים ו-200 אנגלים ואוסטרלים, מבלי שאינדונזיה הצליחה באף אחד מהמקומות. רק אובדן העשתונות של סוקרנו בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל של 30 בספטמבר 1965 הציל את אינדונזיה מהמשך הלחימה הכושלת. היוזמה המדינית הראשונה של סוהארטו לאחר שקיבל את רוב סמכויות השלטון לידיו היה לארגן ועידת שיחות שלום עם מלזיה.

הדחת סוקרנו (1965)

רקע

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ניסיון ההפיכה הכושל והטיהור האנטי-קומוניסטי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מאבקי כוח

ב 11 במרץ 1966 אילץ סוהארטו את סוקרנו להעביר לידיו את רוב סמכויות השלטון. האירוע נזכר באינדונזיה בראשי-תיבות: SUPERSEMAR, של SURAT PERINTAH SEBELAS MARET, שמשמעו באינדונזית: "מכתב הוראת 11 מארס".

סוהארטו החל לנהל מדיניות חוץ עצמאית כבר בשנת 1966. הוא השיב את אינדונזיה לחברות באו"ם והחל מ-28 במאי 1966 חיפש שלום עם מלזיה. אז נשלח אדם מליך אל בנגקוק לוועידת שלום. ב 11 באוגוסט 1966 הושג ההסכם, שבו הכירה אינדונזיה בקיום מלזיה ובשלמות שטחיה. בשובו של אדם מליך מבנגקוק בא סוהארטו אל סוקרנו כדי שסוקרנו יאשר את ההסכם. אבל סוקרנו שכינה את מלזיה בשם "מדינת בובה נאו-קולוניאליסטית, קולוניאליסטית, אימפריאליסטית" וברא את ראשי התיבות NEKOLIM, סירב לחתום. סוהארטו אישר את ההסכם בעצמו. ההסכם, שהתבסס על גבולות שקבעו הולנד ובריטניה בשנת 1891 הותיר את הגבול הימי בלתי תחום, דבר שגרם בהמשך לסכסוך על האיים סיפאדאן וליגיתאן שהביא להתנגשות ימית בין ספינות משתי המדינות ב-8 באפריל 2005 מול אמבאלאת במחוז קאלימאנטן המזרחית.

תקופת הסדר החדש (1967–1998)

מיסוד הסדר החדש

ב-12 במרץ 1967 הפך סוהארטו ל"נשיא בפועל" דבר שאושר במג'לס. הנשיא המודח סוקרנו נשאר במעצר בית בבית הנופש שלו בבוגור, ומצבו הבריאותי הירוד היה בין התירוצים להדחתו מן הנשיאות.

הוקמו "יחידות לריסוק השחיתות" שעיסוקן היה בשפיטת אנשי משטרו של סוקרנו בשנות שלטונו האחרונות. המשפטים כונו בשם "מאהמילוב", ובין הנדונים היה גם סובאנדריו שהיה ראש "המעגל הפנימי", כפי שכונתה ממשלת אינדונזיה בשנים 1959 עד 1965. סובאנדריו הואשם על ידי בית משפט צבאי מיוחד, כמי שנטל חלק בתנועת ה 30 בספטמבר במעורבות בהפיכה הכושלת ב-1965, ונידון למוות. גזר דינו שונה אחר כך למאסר עולם. היו קריאות להעמיד לדין גם את סוקרנו, אבל סוהארטו שכיבד אותו נמנע מכך. הוא הסתפק במעצר הבית שנכפה על סוקרנו.

החל מ-27 במרץ 1968, שבו הפך סוהארטו לנשיא במלוא הסמכויות, שלט סוהארטו ב-2 בתי המג'לס כרצונו. החוקה, שעדיין נקראה UUD '45, ראשי תיבות שמשמעותם "חוקי-יסוד '45", קיבלה תוספות שהכשירו את שלטון היחיד של סוהארטו. ה-MPR בחר בו שוב ושוב כל 5 שנים עד לשנת 1998.

השנוי הכפוי במספר המפלגות

בינואר 1973 אמר סוהארטו שהוא נגד פוליטיקה וכפה שינוי במספר המפלגות במדינה. מפלגות נוצריות ודמוקרטיות אוחדו ל"מפלגה הדמוקרטית האינדונזית" ובראשי תיבות PDI, של "פארתאי דמוקראסי אינדונזיה". מפלגות אסלאמיות אוחדו ל"מפלגת איחוד הפיתוח" ובראשי תיבות PPP של "פארתאי פרסאתואן פמבאנגונאן". מפלגת "גולקאר", שנוסדה בשנת 1964 בשם "סכרתאריאת ברסאמא גולונגאן כאריא" שמשמעותו "מזכירות משותפת (של) קבוצות העבודה" (ראשי התיבות הראשונים היו SEKBER GOLKAR ומאוחר יותר GOLKAR), טופחה על ידי סוהארטו כמפלגת שלטון, היו בה נציגים של כל איגודי העבודה המוכרים וגם של הצבא. GOLKAR נהנתה מרוב שנע בין 67% ל-73% במג'לס בכל תקופת שלטונו של סוהארטו.

נושאים כלכליים

סוהארטו קרא למשכילים אינדונזיים שלמדו בחוץ לארץ לשוב אל אינדונזיה ולשקמה. בין השבים בשנת 1967 היה גם גאולוג חניך אוניברסיטת הוואי בשם לולו סותורו, אביו החורג של הנשיא לשעבר של ארצות הברית ברק אובמה. סותורו בא עם אשתו אן דנהם, אמו יולדתו של אובמה. אובמה שהגיע כשהיה בן 6, למד בג'קרטה במשך 4 שנים, לפני שנשלח להוואי.

בשנת 1967 הושלמה בנייתו של בניין הכל-בו הראשון של אינדונזיה. המיזם החל בימי סוקרנו ונתקע כשלד נטוש כמו שאר בתי הכל-בו המתוכננים. רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לקנות שם. הציבור האינדונזי הצייתן היה ברובו מורגל בעוני, מאז ומתמיד המצוקות האישיות היו עניין פרטי והציבור הורגל בשתיקה לנוכח הדבר ומעשי השלטון והשחיתות. בשנת 1970 שונה ערך הרופיה, כאשר סדרות השטרות שקדמו לשנת 1970 הוצאו מן המחזור. היו מטבעות מחוזיים בשנים 1963 עד 1964 שנסחרו בארכיפלג ריאאו ובשנים 1963 עד 1973 נסחרה סדרה אחרת במערב גינאה החדשה. רשמית היו ערכיהם שונים זה מזה ויקרים בהרבה מערכה של הרופיה האינדונזית הכלל ארצית, אבל ערכה הממשי של הרופיה של "איריאן המערבית" היה כמו של 5 סנטים של הדולר של ארצות הברית. למרות זאת נשמרו ערכי ההמרה של המטבעות עד ביטולם בשנים 1964 ו-1973 בהתאמה: 14.70 רופיות אינדונזיות עבור רופיה אחת של ארכיפלג ריאאו ו-18.90 רופיות אינדונזיות עבור רופיה אחת של "איריאן המערבית". האינפלציה הייתה דבר קבוע גם תחת ממשלת סוהארטו והדבר היה ניכר בערכיהם של המטבעות החדשים שהפיצה ממשלת סוהארטו.

סוהארטו המשיך במרץ במדיניות העברת האוכלוסין מהאי ג'אווה המאוכלס ביותר בעולם, למקומות אחרים, סומטרה, קאלימאנטן, מערב גינאה החדשה תוך מתן תמריץ גדול: המפונים קיבלו 5 אקרים קרקע, בית עץ של 2 חדרים, מזון ודשנים לשנה. 3 מיליון בני אדם עברו למקומות חדשים עד שנת 1989, ומערב גינאה החדשה עברה תהליך של הטמעה מתוכננת כאשר אינדונזים בעלי יוזמה נהנו מהמדיניות השלטונית, אכלסו את המחוז הענק ודליל האוכלוסין וקבעו עובדות, שלא רק פפואנים יושבים שם. בשנת 1992 נסגר האי סומטרה לאכלוס. ניסיון לאכלס את טימור המזרחית במהגרים ממחוזות אחרים, דבר שסוהארטו הנהיג, נחשב לכישלון מראשית שלטון יורשו של סוהארטו בחרודין יוסוף חביבי. היו אנשים שהתעשרו במקומות המגורים החדשים והמשיכו לעבוד במקצועם, וישנם גם מי שהגדילו את הכנסותיהם למעלה מפי 3. אבל האינפלציה, השחיתות וחוסר היעילות נוסח העולם השלישי גרמו לכך שעלות העברת משפחה, שהחלה ב-500 דולרים אמריקניים הגיעה עד ל-7,000 דולרים אמריקניים.

סוהארטו זכה לשקט כללי על מעשיו עד 14 בינואר 1974. באותו יום הגיע לביקור בג'קרטה ראש ממשלת יפן, תאנאקא קאקואי. סטודנטים באו להפגין נגד בואו וניסו לחדור אל שדה התעופה האלים פרדאנאכוסומא בו נחת. אחרי שנבלמו המפגינים מבחוץ, החלו ב-15 בינואר הפגנות אלימות בג'קרטה כאשר תושבי שכונות העוני השתתפו בהן, וכל המצוקות פרצו החוצה: הקנאה בעושרה של יפן, זיכרון הכיבוש היפני ומעורבות יפן באינדונזיה, לפי טענות המפגינים. המהומות כללו הצתות, כולל של מכוניות יפניות. המפגינים קראו לסוהארטו "ג'אנגאן בוסוק", "לעולם אל תהיה מושחת". כוחות הביטחון דיכאו את המהומות ובכל אותו הזמן היה ראש הממשלה היפני נצור אצל מארחיו. ב-17 בינואר היה תאנאקא אמור לעזוב, אבל במקום שיוסע במכונית אל שדה התעופה, זומן בשעה 8:00 בבוקר מסוק שהטיס אותו לשם. הדבר שגרם מבוכה קשה לסוהארטו, כונה מאז "מאלאפתאכא ג'אנוארי", "אסון ינואר" ובקיצור "מאלארי".

מאמצי פיתוח אדירים, כולל של החינוך והתעשייה, מציאת מחצבים ופתוח מכרות חדשים, השקעה בתעופה אזרחית ובחיל האוויר וחקר החלל, גרמו לסוהארטו להמציא לעצמו תואר: "אבי פיתוח אינדונזיה", סיסמה שהופיעה על 2 שטרות של 50,000 רופיה. שטר פולימר למזכרת נמכר במחיר 100,000 רופיה, כפול מערכו הנקוב. שטר ניר הונפק למחזור בשנים 1993-1994, ונסחר לפחות עד שנת 1997. דיוקנו של סוהארטו הופיע גם על מטבע זהב בערך של 850,000 רופיה בשנת 1995. דיוקן סוהארטו הופיע גם על סדרות של בולים. גם בימי סוהארטו לא נהנה רוב הציבור מעושר המחצבים העצום של אינדונזיה, דבר שהחזיק את מאזן התשלומים החיובי שלה, שלא התבסס רק על מכירת נפט וערך היצוא היה גדול מערך היבוא. אבל הציבור ברובו התפרנס ממשכורת יומית שהייתה שווה ל-2 דולרים אמריקניים ליום.

צרות כלכליות מוטטו את שלטונו של סוהארטו. המשבר הכלכלי שנבע משינוי ערך המטבע בתאילנד ב-3 ביולי 1997 גרר אחריו את שותפותיה המסחריות של תאילנד, בדרום מזרח אסיה, ואינדונזיה נפגעה קשות. שער הרופיה נפל מ-2,071 רופיות לדולאר אמריקני לפני המשבר, ל-2,400 רופיות לדולר ב-1 באוגוסט 1997 והמשיך להידרדר עד 2,659 רופיות לדולר ב-16 באוגוסט 1997 ולא נעצר בכך. האינפלציה הגיעה לשיא של 75.4 אחוז סמוך לסוף שלטונו של סוהארטו ב-21 במאי 1998.

ראשית התוכנית להגבלת הילודה

מאז שנת 1974 הופצו ברחבי אינדונזיה סיסמאות מתוך תוכנית ממשלתית לחנך את הציבור להסתפק ב-2 ילדים למשפחה. הסיסמאות שמשמעותן "שני ילדים די, משפחה מתוכננת, לכוון לשגשוג העם" הופצו על כרזות רחוב מפוסלות, עם סמליל ממשלתי נושא ציור של אישה, גבר, ילד וילדה וראשי תיבות שבלעדיהם לא נקלט דבר באינדונזיה רבתי. הסיסמאות והסמליל הופצו גם על 2 סוגי מטבעות בערך 5 רופיות שנפוצו במחזור בשנים 1974, 1979, 1995, 1996. נעשה ניסיון לחנך זוגות להשתמש באמצעי מניעה. הציבור, שחלקו שמרני, בחלקו התנגד לרעיון של הגבלת ילודה מסיבות של דת ומסורת, אבל גם סיפק טענה אמיתית שנזכרה ב"נשיונאל ג'יאוגראפיק" בשנת 1988: נשים מתו מאמצעי מניעה בלתי מחוטאים. אותה כתבה טענה שבתקופת סוהארטו נחלה היוזמה הצלחה מוגבלת: שיעור גידול האוכלוסין ירד ל 1.6% בשנה, אבל האוכלוסייה גדלה בשיעור של 2 מיליונים לשנה. התוכנית ממשיכה גם בשנת 2011 ותקנותיה מעודכנות.

סיפוח טימור המזרחית

ב-29 בנובמבר 1975 פלשו האינדונזים למובלעת אוקוסי אמבנו על החוף הצפון מערבי חלק מטימור הפרטוגלית. ב-7 בדצמבר, ביום שהודיעו הפורטוגזים רשמית על עזיבתם, פלשה אינדונזיה במבצע "סרוג'א" (במאלאית : "לוטוס"), לעיקר השטח של טימור המזרחית. הפלישה באה יום לאחר שנשיא ארצות הברית, ג'רלד פורד עזב את אינדונזיה, ב-6 בדצמבר, אז נאמר לו שאינדונזיה מתכוננת לפלוש אל טימור המזרחית. ביום הפלישה היה פורד בחניית ביניים בהוואי. כששמע אודות הפלישה, דווח שהגיב: "הפעם אנחנו עם האינדונזים". לבסוף, עד 17 ביולי 1976 הצליחה לספח אליה את המדינה הקטנה שגרו בה (אז) כ-680,000 תושבים. המלחמה לא הייתה אהודה באינדונזיה. היא עלתה לה לפי מקור אחד ב-900 הרוגים וב-2,000 פצועים, ולפי הגרסה האינדונזית של ויקיפדיה ב-1,000 הרוגים, פצועים ו"נעלמים" כולם יחד, עד שנת 1978 וכן בין 100,000–200,000 מתושבי מזרח טימור נקטלו בתקופה זו, ו-100,000 פליטים הגיעו משם אל שטחי אינדונזיה האחרים. אינדונזיה נתמכה מבחינה חומרית ומבחינה דיפלומטית על ידי ארצות הברית, אוסטרליה והממלכה המאוחדת שראתה באינדונזיה בעלת ברית אנטי-קומוניסטית. נחקקו 2 חוקים בעניין הסיפוח, האחד ב-17 ביולי 1976 והשני בשנת 1978. ב-31 בדצמבר 1978 נהרג ניקולאו דוס ראיס לובאתו על ידי צבא אינדונזיה.

ראשית מרד אצ'ה

ב-4 בדצמבר 1976 הכריז תאונגכו חסן מחמד די תירו, דיפלומט אינדונזי לשעבר באו"ם ויליד מחוז אצ'ה, על עצמאות מדינת אצ'ה. אותו יום הוא גם יום ייסוד "גראכאן אצ'ה מרדכא" ובראשי תיבות GAM, "תנועת אצ'ה העצמאית". צבא אינדונזיה הואשם לפחות במעשה טבח אחד, בשנת 1988. כפר אחד שבו הואשמו הגברים בהשתתפות במרד, הפך לפי תושבותיו ל"כפר האלמנות". צבא אינדונזיה הואשם בטבח ובמעשי אונס שם. לפי מה שנודע מדברי ממשלת סוהארטו, מספר ההרוגים היה 30, והפעולה תוארה כלחימה ב"קיצונים מוסלמים". בנאום ההתפטרות שלו ב-21 במאי 1998 הזכיר סוהארטו "טעויות שנעשו". ב-30 ביולי 1999 דיווח BBC כי כפריים מצאו קבר המונים באצ'ה. בזמן מסוים לאחר התפטרותו, ביקש סוהארטו סליחה באופן מפורש בתגובה למציאת קבר האחים באצ'ה. המרד היה עתיד להמשך עד לפירוק "תנועת אצ'ה העצמאית", ב-27 בדצמבר 2005, והסכם השלום הושג בהלסינקי בשנת 2006. מחיר המרד, לפי ויקיפדיה בגרסה האינדונזית הוא, "כמעט בסביבות 15,000 נפש".

סוהארטו וישראל

ב-19 בנובמבר 1969 נמנעה ישראל בהצבעת האו"ם בעניין סיפוח מערב גינאה החדשה לאינדונזיה. סוהארטו אפשר לנבחרת הכדורגל האינדונזית לפגוש את נבחרת ישראל. המשחק התקיים במיאנמר ב-30 במרץ 1972. ישראל ניצחה 0:1. ב-10 בנובמבר 1975 הצביעה אינדונזיה בעד החלטת האו"ם שקבעה שהציונות היא צורה של גזענות. בפועל, לא היה סוהארטו חד צדדי במעשיו. בשנת 1978 פורסמה בעיתון מעריב ידיעה קצרה אודות ניסיון של אינדונזיה לקנות 2 מטוסי סקייהוק מישראל. בידיעה הופיע גם אזכור שבמדינות ערב אמרו שהדבר יסכן את קשריה של אינדונזיה עם מדינות ערב. הדבר עבר לפסים חשאיים, אבל מאז מתפארים גורמים אינדונזיים בקניית 32 מטוסי סקייהוק מישראל. ביום שישי 15 באוקטובר 1993 ביקר ראש ממשלת ישראל אז יצחק רבין במגורי סוהארטו בג'קרטה. הביקור הקצר התקיים בנוכחות מתורגמנית, בזמן תפילת יום שישי. בישראל פורסם שסוהארטו חשש שמא יראה הציבור היוצא מן המסגדים את יצחק רבין. תוצאת הביקור הייתה ראשית תיירות ישראלית אל אינדונזיה החל משנת 1994.

פוליטיקה ומחלוקות

בשנת 1988 נסע סוהארטו אל ערב הסעודית וקיים את מצוות החג'. הביקור המתוקשר נועד מן הסתם גם להוכיח למוסלמים מבית שסוהארטו הוא מוסלמי שמקיים את חובותיו הדתיות. הוא הפך גם לחאג' והתואר "האג'י", כפי השיבוש במלאית הוצמד לשמו.

סוהארטו והתנועה הפרו-דמוקרטית

ב-1996 סוהארטו נטל על עצמו את המאמצים להתמודד עם אתגר חדש שממשלתו נתקלה בו. המפלגה הדמוקרטית האינדונזית (PDI), מפלגה חוקית שבאופן מסורתי התנגדה למשטר שינתה את אופי פעילותה, והחלה לנצל את החופש שלה.^{[דרושה הבהרה]} סוהארטו כפה פיצול על מנהיגות ה-PDI, ותמך בסיעה שהייתה נאמנה לסגן יושב ראש הפרלמנט סורייאדי כנגד סיעה שהייתה נאמנה למגאוואטי סוקרנופוטרי, בתו של סוקרנו ויושבת ראש המפלגה.

לאחר שסיעתו של סורייאדי הודיעה על כוונתה לערוך כינוס של מוסדות המפלגה בין ה-20 ביוני ל-22 ביוני על מנת לפטר את מגאוואטי, מגאוואטי הודיעה שתומכיה יפגינו במחאה כנגד הצעד. סיעתו של סורייאדי המשיכה בצעדים להדחת מגאוואטי, וההפגנות התפשטו ברחבי אינדונזיה. הפגנות אלה הובילו למספר עימותים בין המפגינים לבין כוחות הביטחון, ולהטחת האשמות הדדית בין שני הצדדים. המהומות הגיעו לשיא בצבא ואפשרו לתומכיה של מגאוואטי להשתלט על מטה ה-PDI בג'קרטה, כאשר הם הבטיחו שלאחר מכן הם לא יגרמו ליותר מהומות.

ב-27 ביולי, שוטרים, חיילים, ואנשים שטענו שהם תומכי סורייאדי הסתערו על מטה המפלגה. מספר תומכים של מגאוואטי נהרגו, ולמעלה ממאתיים נעצרו ונשפטו לפי החוקים למניעת חתרנות והפצת שנאה. היום הזה ידוע בתור "השבת השחורה" והוא סימן את תחילת הרדיפות של ממשלת הסדר החדש נגד תומכי הדמוקרטיה, שמעתה נקראו רפורמטורים ("Reformasi").

כתוצאה מ"השבת השחורה" הקימה מגאוואטי סוקרנופוטרי מפלגה דמוקרטית חדשה: PDI-P ראשי תבות של:PARTAI DEMOKARSI INDONESIA – PERJUANGAN, "המפלגה הדמוקרטית האינדונזית – מאבק". סמלה של המפלגה החדשה היה שנוי מן הסמל של המפלגה הדמוקרטית האינדונסית שאותה נטשה מגאוואטי סוקרנופוטרי.

סוהארטו והגנת הטבע באינדונזיה

הגנת הטבע באינדונזיה היא נושא בעייתי. בשנת 1974 החל מבצע שימור של כמה בעלי חיים שסכנת כליון מאיימת עליהם, וזאת ביוזמת חובבי טבע מקומיים. הוטבעה סדרת מטבעות זיכרון מכסף ומזהב הנושאת את דמויותיהם, אבל בכך לא היה די. אחד היצורים, טיגריס מהאי ג'אווה, נחשב לנכחד מאז שנת 1980. בשנת 1978 הופיעה הסיסמה "יער עבור שגשוג" על מטבע בערך של 100 רופיה, אבל המשמעות המעשית שלה הייתה כריתת יערות. באפריל 1984 ביקר נשיא ארצות הברית רונלד רייגן באינדונזיה. הוא בא בגלל עניינים מדיניים, לדון בעניין מצב זכויות האדם בטימור המזרחית, אבל ביקורו הפך לטיול שנועד להסיט אותו מענייניו. בין היתר ביקר באי באלי שם התקבלו אחר כבוד הנשיא, אשתו ננסי ריגן וסוהארטו במופע מחוה של רקדניות מקומיות. טרם עזיבתו של הנשיא האמריקני הוענקו לו במתנה שני שרצי דרקון קומודו בני יום. נאמר לו שזאת המתנה המקורית ביותר שאינדונזי יכול להעניק. שתי הלטאות צולמו על שטיח בבית הלבן, לפני שנמסרו לספארי ליד סן דייגו כחלק מתוכנית רבייה ושימור. עניינו של סוהארטו בדרקון הקומודו לא תם בזאת, בשנות ה-70 עודכנו חוקי המגן לגביו. בשנת 1980 קיבלה שמורת הטבע קומודו את גבולותיה הנוכחיים. ב 3 ביוני 1988 הכריז סוהארטו בביקורו באי קומודו: "קומודו כמו תכשיט עתיק ועושר הטבע האינדונזי חייב להמשיך עבור חשיבות האומה האנושית". הצהרתו זאת הפכה את דרקון קומודו לבעל החיים הלאומי של אינדונזיה, ונחרטה במלאית / אינדונזית על אבן שיש שחורה באי קומודו עם תאריך ההצהרה וחריטת חתימתו של סוהארטו.

מות אשתו

צרותיו האישיות של סוהארטו החלו במות אשתו ראדן איו סיתי הארתינאה ב-28 באפריל 1996. יותר מאוחר פורסם שהדבר הפך אותו למיואש בגיל 75. הוא היה נשוי לה במשך 48 שנה והיא הייתה אם ששת ילדיו. ההתייחסות המאוחרת יותר אל מצבו הנפשי של סוהארטו, הזכירה גם את מות אשתו כסיבה לדיכאונו.

התפטרות

סוהארטו אמר בעבר שלא יהיה מועמד לתקופת כהונה כנשיא בשנים 1998 עד 2003, אבל הוא היה מועמד יחיד, ונבחר שוב לנשיא על ידי המג'לס במרץ 1998. הדבר גרם לשורה של הפגנות, חלקן שקטות וחלקן אלימות מצד תומכי ה"תיקונים" שנקראו "Reformasi". ב-12 במאי 1998 נתקלה תהלוכת סטודנטים שקטה שיצאה מקמפוס אוניברסיטת תריסכתי בג'קרטה לכוון בניין המג'לס, בחסימה של כוחות ביטחון מגוונים: משטרה, צבא והחטיבה הממונעת. כמה סטודנטים ניסו לשאת ולתת עם השוטרים. לאחר שעות של הפגנה נורו יריות מכוחות הביטחון לעבר הסטודנטים. 4 מהם נרצחו. ההמון נס בבהלה שתוארה במילה המלאית "אמוק". היריות נמשכו, פצועים פונו אל בתי חולים. האסון נקרא "טרגדיית תריסכתי". אחריה המשיכו הפגנות אלימות בימים 13 במאי עד 15 במאי. הוויקיפדיה בגרסה האינדונזית מתארת אותן כליל הבדולח ומסבירה מה מקור השם.

ב-21 במאי 1998 עמד סוהארטו בארמון העצמאות והקריא מן הכתב הודעת התפטרות שלאחריה ביקש מן המג'לס ומבית המשפט העליון, להעביר את הנשיאות לסגנו בחרודין יוסוף חביבי, בהסתמך על סעיף 8 של "חוקי יסוד '45".

לאחר הנשיאות

המשבר הבריאותי

ב 20 ביוני 1999 לקה סוהארטו בשבץ ואושפז למשך 10 ימים בבית החולים המרכזי של פרתאמינא בג'קרטה. ב-14 באוגוסט 1999 אושפז שם שוב למשך 5 ימים. ב-7 במאי 2006 נותח סוהארטו. ב-4 בינואר 2008 אושפז סוהארטו שוב באותו בית חולים למשך 24 יום. ב-13 בינואר דיווח BBC אינדונזיה במלאית כי לי קואן יו ביקר אותו.

החקירות על הונו

סיפורים שונים סופרו אודות שחיתותו הכלכלית של סוהארטו. בין השאר נטען שהוא גנב בין 15 מיליארד ל-35 מיליארד דולרים אמריקניים ב-32 שנות שלטונו. הדבר יוחס למקורות זרים אבל יש גם מקור אינדונזי שהאשים אותו בגנבת סכומים אלה.

כמו כן נאמר שחוקריו באינדונזיה לאחר התפטרותו, הגיעו למסקנה שהיקף גנבותיו היה "רק" חצי מיליארד דולרים אמריקניים, ופורסם שסלחו לו על גנבותיו. מגיניו טענו שאינו מסוגל לעמוד לדין גם בגלל מצבו הנפשי והגופני. הוא לא נשפט אבל כמה מילדיו נחקרו. משפחתו גלגלה הון של 73 מיליארד דולרים אמריקניים ב-32 שנות שלטונו.

בנוסף, כ-40% משטחה של אינדונזיה, שמאז 1975 עד 1999 כלל גם את שטח טימור המזרחית, היו רכושו הפרטי של סוהארטו.

מותו

סוהארטו מת ב-27 בינואר 2008 בשעה 13:10, באותו בית חולים שבו אושפז ב-24 ימיו האחרונים. ב-28 בינואר 2008 הוא נקבר במאוזוליאום אסתנא גיריבנגון ממזרח לעיר סוראקרטה.

מקורות

• Two former strongmen, Soeharto-Lee Kuan Yew meet again, ANTARA, February 22 2006, Retrieved on 2006-02-22
• Army in Jakarta Imposes a Ban on Communists, New York Times, 19 October 1965
• What happened before the riots?, Ed Aspinall, October-December 1996, Inside Indonesia
• Attorney general doubts Soeharto can be prosecuted, Jakarta Post, May 27 2005
• William Blum, Killing Hope: US Military and CIA Interventions Since World War II, Common Courage Press, 1995, Monroe, Me., id =ISBN 1-56751-052-3
• Camdessus Commends Indonesian Actions. Press Release. International Monetary Fund. (October 31 1997)
• CIA Stalling State Department Histories, The National Security Archive, May 23 2005
• The Family Firm, John Colmey, May 24 1999, TIME Asia
• Robert E. Elson, Suharto: A Political Biography, Cambridge University Press, 2001, Cambridge, United Kingdom, id =ISBN 0-521-77326-1
• H.AMDT.647 (A003): An amendment to prohibit any funds appropriated in the bill to be used for military education and training assistance to Indonesia, THOMAS (Library of Congress), 2006-02-04
• Indonesia: Arrests, torture and intimidation: The Government's response to its critics, Amnesty International, November 27 1996
• Indonesia Economic, Commanding Heights, May 23 2005
• Jakarta Cabinet Faces Challenge, New York Times, December 16 1965
• "Jakarta Leftist Out As Army Chief", New York Times, October 15 1965
• Ex-agents say CIA compiled death lists for Indonesians, Kathy Kadane, May 20 1990, San Francisco Examiner
• How Did Suharto Steal $35 Billion? Cronyism 101, Brendan Koerner, Slate, March 26 2004, Retrieved on 2006-02-04
• Jakarta Cabinet Faces Challenge, New York Times, December 16 1965
• MI6 Spread Lies to Put Killer In Power, Paul Lashmar and James Oliver, The Independent, April 16 2000
• Lashmar, Paul; Oliver, James, Britain's Secret Propaganda War, Sutton Pub Ltd, 1999, id=ISBN 0-7509-1668-0
• Public Expenditures, Prices and the Poor, World Bank, 1993
• Indonesia's 1969 Takeover of West Papua Not by "Free Choice", Brad Simpson, National Security Archive, 9 July 2004
• Suharto tops corruption rankings, BBC News, 25 March 2004, Retrieved on 2006-02-04
• "Sukarno Removes His Defense Chief", New York Times, February 22, 1966
• Tapol Troubles: When Will They End?, Inside Indonesia, April-June 1999
• Pramoedya Ananta Toer, The Mute's Soliloquy: A Memoir, Penguin, 2000, id=ISBN 0-14-028904-6
• Two former strongmen, Soeharto-Lee Kuan Yew meet again, ANTARA, 22 February 2006, Retrieved on 2006-02-22
• סוהארטו מואשם בגנבת 15 עד 35 מיליארד דולר וגם במעשי טבח המוניים ובידיעה מוקדמת של יזמת ההפיכה של 1965 ועוד
• United Nations High Commission on Human Rights resolution 1993/97: Situation in East Timor, United Nations, Retrieved on 2006-02-04

לקריאה נוספת

• McDonald, H., Suharto's Indonesia, Fontana Books, 1980, Blackburn, Australia, ISBN 0-00-635721-0
• Schwarz, A. 1999, A Nation in Waiting: Indonesia's Search for Stability, Westview Press; 2nd edition (October 1999), ISBN 0-8133-3650-3
• McGlynn, John H. et al, Indonesia in the Soeharto years. Issue, incidents and images, Jakarta 2007, KITLV

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוהארטו בוויקישיתוף

• סרטון תעמולה יפני עם כתוביות במלאית משנת שינטו 2603 1943 נועד לצפייה באינדונזיה
• סרטון תעמולה יפני עם קרינות במלאית וביפנית המתאר מסדרים של מקומיים ומקומיות ובנית גשר באינדונזיה על ידי היפנים
• מטבע 10 סן עשוי מבדיל של השלטון היפני באינדונזיה, צד הערך עם הכתובת היפנית "דאי ניפון" שמשמעה ממשלת יפן, ותאריך שינטו 2604 1944, צד הפנים: דמות ממחזה הצללים הג'אוואני "ואיאנג כולית"
• כתבה על סוהארטו שפורסמה בטיים מגזין ביום השנה העשירי להתפטרותו
• סיפורי נמרים: אינדונזיה – אתר המוקדש לתוכנית רדיו תיעודית של ה-BBC משנת 2002, המתמקדת בתחילת שלטונו של סוהארטו. האתר כולל רעיונות עם גנרלים אינדונזיים וקורבנות המשטר. התוכנית זמינה בפורמט RealAudio.
• news.bbc.co.uk, חיים בתמונות: סוהארטו האינדונזי – תמונותיו של סוהארטו באתר ה-BBC.
• ההספד בגארדיאן
• תצלום של "מכתב הוראה" שבו קבל סוהארטו את רב סמכויות השלטון מסוקרנו, ב 11 במרץ 1966 זהו עותק שצולם בידי 'מרכז ההיסטוריה והמסורת / שרות התעוד' של צבא אינדונזיה, סמל הנשיא הכוכב המחומש נעדר, החותמת של סוקרנו שמו והתאריך נמצאים
• תצלום המסמך בחתימתו של סוקרנו שבו העביר רב סמכויותיו לסוהארטו ב 11 במרץ 1966. סמל הנשיא נמצא, כוכב מחומש, הכתיב הישן במאלאית נכר. תרגום חלקי למה שנתן לקרוא : "נשיא רפובליקת אינדונזיה מכתב הוראה... אל : לנטן ג'נדראל סוהארטו שר מפקד כוחות היבשה..."
• הספר "איריאן המערבית והאימפריאליזם של ג'קרטה" יצא לאור פעמים (באנגלית) : בניו יורק ובלונדון בשנת 1979
• הערך "מאלארי" בוויקיפדיה בגרסה האינדונזית, אודות "אסון ינואר"
• מטבע זהב במשקל 50 גרם בטוהר 0.9583 בעריך 850000 רופיה לרגל 50 שנות עצמאות אינדונזיה, עם דיוקן סוהארטו, הערך המשוער לאספנים: לפחות 35 מיליון רופיות באינדונזיה, ממקור בפייסבוק. מחוצה לה: 3000 דולרים אמריקניים, מקור: קטלוג קראוזה, מהדורת 2017 עמוד 1153.
• מטבע אלומיניום שהיה במחזור בעריך 5 רופיות, אחת מ 2 גרסאות, 1974, 1979, 1995, 1996 נושא ססמא : KB KELUARGA BERENCANA * MENUJU KESEJAHTERAAN RAKYAT קרי "כלוארגא ברנצ'אנא * מנוג'ו כסג'אהתראאן רקיאת" (קרי : רא'יאת) שמשמעו : "משפחה מתוכננת * לכוון לשגשוג העם", המטבע נתן להשגה בישראל
• פסל "משפחה מתוכננת" באי סולאווסי
• סוהארטו והגנת הטבע : מטבע כסף משנת 1974 בעריך 2000 רופיה, עם תבליט טיגריס מהאי ג'אווה, היצור נכחד, המטבע נתן להשגה בישראל
• סוהארטו והגנת הטבע : מטבע כסף משנת 1974 בעריך 5000 רופיה, עם תבליט אורנג אוטן, המטבע נתן להשגה בישראל
• סוהארטו והגנת הטבע : מטבע זהב משנת 1974 בעריך 100000 רופיה, עם תבליט דרקון קומודו, 6702 יחידות, משקל: 33.437 גרם, טוהר: 900 אלפיות, סמוכין: KM # 41
• עדכון תקנה משנת 2011 על ידי משרד המשפחה המתוכננת הלאומי : ראשית החוקים בשנת 1974 (במאלאית / אינדונזית)
• שטר הפרסומת העצמית של סוהארטו, בעריך 50000 רופיות. תרגום הכתוב : "25 שנה אינדונזיה מתפתחת", "סוהארטו אבי פתוח אינדונזיה" ואזכור שדה התעופה על שם סוקרנו והאטא, לוין, בית ספר, שקום אתר בורובודור
• ערך West Irian rupiah בוויקיפדיה (באנגלית)
• הערך Riau rupiah בוויקיפדיה (באנגלית)
• הססמה HUTAN UNTUK KESEJAHTERAAN "הותאן אונתוק כסג'אהתראאן" שמשמעה : "יער עבור שגשוג" על מטבע 100 רופיה משנת 1978, המטבע נתן להשגה בישראל
• תמונת רונאלד ריגן, ננסי ריגן וסוהארטו באי באלי צופים במופע רקדניות (אורכב 05.07.2015 בארכיון Wayback Machine)
• מרק ארדמן ותגליתו, מאמר (החלק הראשון בלבד) ותצלום (באנגלית)
• נאום ההתפטרות של סוהארטו ב-21 במאי 1998 (במלאית / אינדונזית)
• הדווח של BBC אודות מציאת קבר המונים באצ'ה מיום 30 ביולי 1999 (באנגלית)
• הדווח של BBC INDONESIA אודות אשפוזו האחרון של סוהארטו ובקור לי קואן יו מיום 13 בינואר 2008 (במלאית / אינדונזית)
• סוהארטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סוהארטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: סוקרנו

נשיא אינדונזיה

הבא: יוסוף חביבי