סיננתרופי
סיננתרופי (מיוונית: "syn σύν": לצד + "ἄνθρωπος" - אדם; כלומר: מלווי אדם) הם חיות או צמחים, הגרים בקרבת האדם ונהנות מקיומו של האדם ומבתי הגידול המלאכותיים שאנשים יוצרים סביב עצמם. המונח המנוגד הוא המרופילים (Hemerophiles) – מינים המתרחקים מאזורי המחיה של בני האדם, במקרים רבים כתוצאה מקרבה של בעלי חיים אחרים לאותו אזור.
.jpg)
.jpg)
בתי גידול כאלה כוללים בתי מגורים, פארקים, חוות, כבישים ודרכים, מזבלות ולעיתים גם מזחים, ספינות נטושות ומגדלורים לאורך החופים.
חלק ממינים אלה הם מלווי אדם, החיים בקרבת האדם ואף מאבדים את הפחד ממנו. לעיתים כתוצאה מהיותם סיננתרופים הם גם הופכים למינים מתפרצים במקומות רבים ואף למינים פולשים. אחרים לעומת זאת מגיעים רק לאזורים נטושים, כמו ערי רפאים וספינות טבועות בים. מינים אלה כלל אינם קרובים לאדם, אך עדיין חיים בבתי גידול מלאכותיים. בנוסף מספר מינים נודדים נחים במגורי האדם, אך ממשיכים את הנדידה הרחק מהם.
בעלי חיים מבויתים המגודלים בידי האדם או חיות המגודלות בשביה אינם סיננתרופים, מאחר שהימצאותם לצד האדם אינה טבעית.
בעלי חיים
עריכהדוגמאות לבעלי חיים סיננתרופים הם מיני חרקים שונים כמו נמלים, דבורים ותיקנים ועוד פרוקי-רגליים כמו עכבישים ועקרבים, מספר תולעים ושבלולי יבשה, כמה זוחלים כמו שממיות, נחשים כמו נחשיליים, זעמניים ועכסנים ומגוון גדול של עופות, ביניהם: שחפיים, עורבים, עורבניים, קוקבורות, דרורים, פרושים, יונים, בזים נודדים, סנוניתיים, אנפות, ברנטות ובכמה אזורים אפילו פינגווינים. מבין היונקים בולטים מגוון מכרסמים, ארנביים, קיפודיים, חפרפרות, עטלפים שונים, מיני קנגורו, פרימטים כמו מקוק רזוס ולנגור אפור, ארמדיל תשע-החגורות, כמה פרסתנים כמו חזירי בר ויעלים ומינים רבים של טורפים, ביניהם: תנים, דלקים, דוב חום, דובים שחורים, נמרים הודיים, בואשיים ודביבונים,[1] שועלים וזאבי ערבות[2][3] ולאורך החופים ישנם גם אריות ים שהחלו לפקוד מזחים. בעת האחרונה, מספר ערים בצפון הארקטי אף החלו להכיל דובי קוטב רעבים.
אחת החיות הסיננתרופיות הנפוצות היא חולדת החוף, שניתן למצוא אותה כמעט בכל מקום שיש בו אנשים.[4][5] כמו כן נפוצים מינים טפילים המחפשים אנשים כדי להיזון מדמם (למשל כינים ויתושים).
היחסים בין בעלי חיים אלה לבין האדם משתנים, מאחר שחלקם חסרי השפעה ואינם יותר מעוברי אורח שאינם גורמים נזק, בעוד אחרים נחשבים למזיקים קשים או אפילו מסכני חיים (למשל נחשים ארסיים ועקרבים). חלק מבעלי החיים התרגלו לאדם ואיבדו כל פחד ממנו ואף משתמשים בפעולות אנושיות לצורכיהם (כמו עורבים). במקרים נדירים הדבר אף עוזר לביותם לחלוטין למשל אצל שועלים ויוני סלע. חלק מחיות אלה גם עוזרות לאדם, בעיקר בהדברה ביולוגית כמו אצל תנשמות שהחלו לחסל נברנים לאורך שדות.
בּוֹטָנִיקָה
עריכה
צמחים סיננתרופים מסווגים לשני סוגים עיקריים – אפופיטים ואנתרופופיטים:
- אפופיטים: הם מינים סיננתרופיים שהם המשך טבעי של המקור שלהם. ניתן לחלק אותם באופן הבא:[6]
- אפופיטים של קולטיגן – התפשטו על ידי שיטות גידול
- אפופיטים רודאליים – התפשטו על ידי התפתחות אזורים שוליים
- אפופיטים של פירופיטים – התפשטו על ידי שריפות
- אפוגיטים זואוגניים – מופצים על ידי בעלי חיים רועים
- תחליפי אפופיטים – התפשטו באמצעות רישום עצים או הרחבה מרצון
- אנתרופופיטים: הם מינים סיננתרופיים ממוצא זר, בין אם הובאו בכוונה או שלא בכוונה. ניתן לחלק אותם באופן הבא:
- ארכיאופיטים – הובאו לפני סוף המאה ה -15
- קנופיטים – הובאו לאחר המאה ה -15
- Ephemerophytes – צמחים אנתרופופיטיים המופיעים באופן אפיזודי
- תת-ספונטני – צמחים שהובאו בכוונה, ברחו מגידול ושרדו בטבע ללא התערבות אנושית נוספת לתקופה מסוימת.
- הרפתקני – צמחים שהובאו שלא בכוונה, ברחו מגידול ושרדו בטבע ללא התערבות אנושית נוספת לתקופה מסוימת.
- התאזרחות או ניאופיטים – צמחים שהובאו שלא בכוונה, ונראה כי כיום הם משגשגים יחד עם הצמחייה המקומית.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Meier, Allison C. "Night of the Living Synanthropes". CityLab (באנגלית). נבדק ב-2019-09-06.
- ^ "Gotham Coyote Project - Studying NYC's Coyotes". Gotham Coyote Project. נבדק ב-2021-01-31.
- ^ Flores, Dan (בספטמבר 2017). "Chapter 6: Bright Lights, Big Cities". Coyote America: A Natural & Supernatural History. Basic Books. p. 193. ISBN 978-0-465-09372-4.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Pritchard, Charlotte (2012-12-17). "Are you never more than 6ft away from a rat?" (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-09-06.
- ^ "Synanthrope Preserve". synpreserve.com. נבדק ב-2019-09-06.
- ^ Francesco Di Castri; A. J. Hansen; M. Debussche (1990). Biological invasions in Europe and the Mediterranean Basin. Springer. p. 52. ISBN 978-0-7923-0411-1.