ויקיפדיה

סרחיו מאסה

פוליטיקאי ארגנטינאי

סרחיו תומאס מאסה (בספרדית: Sergio Tomás Massa; נולד ב-28 באפריל 1972) הוא פוליטיקאי ארגנטינאי המכהן כשר הכלכלה.[1] מ-2019 עד 2022 הוא היה נשיא בית הנבחרים של ארגנטינה מטעם קואליציית המרכז-שמאל החזית של כולם.

סרחיו מאסה
Sergio Tomás Massa
לידה 28 באפריל 1972 (בן 51)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניביברסיטת בלגראנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה חזית ההתחדשות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מלנה גלמריני (1990–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר בית הנבחרים של ארגנטינה
10 בדצמבר 2013 – 9 בדצמבר 2017
(4 שנים)
10 בדצמבר 2019 – 3 באוגוסט 2022
(שנתיים ו־33 שבועות)
Juan Carlos Marino ←
נשיא בית הנבחרים של ארגנטינה
10 בדצמבר 2019 – 2 באוגוסט 2022
(שנתיים ו־33 שבועות)
→ אמיליו מונזו
Cecilia Moreau ←
ראש עיריית טיגרה
2007–2008
2009–2013
(כ־4 שנים)
ראש קבינט השרים של ארגנטינה
23 ביולי 2008 – 7 ביולי 2009
(50 שבועות)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בשנים 2008–2009 שימש מאסה כראש קבינט השרים של הנשיאה כריסטינה פרננדס דה קירשנר. הוא גם כיהן כראש עיריית טיגרה פעמיים וכמנהל סוכנות הביטוח הלאומי של ארגנטינה (ANSES).

מאסה, חבר לשעבר במפלגה החוסטיסיאליסטית, הקים מפלגה חדשה, חזית ההתחדשות, ב-2013. שנתיים מאוחר יותר, כמנהיג קואליציית "מאוחדים למען אלטרנטיבה חדשה", התמודד מאסה לנשיאות, וסיים במקום השלישי בסיבוב הראשון עם 21% מהקולות.[2] ב-2023 התמודד על הנשיאות בפעם השנייה כחלק מקואליציית האיחוד למען המולדת ובסיבוב הראשון זכה במקום הראשון עם 36.6% מהקולות,[3][4] אך בסיבוב השני הפסיד לחאבייר מיליי מהמפלגה הליברטריאנית לאחר שזכה ב-44.31% מהקולות מול 55.69% של מיליי.[5]

ראשית חייו עריכה

מאסה נולד ב-1972 בפרוור סן מרטין שבמערב בואנוס איירס וגדל בסן אנדרס השכנה. שני הוריו היו איטלקים: אביו נולד בניסמי, סיציליה, ואימו בטריאסטה.[6] הוא החל ללמוד משפטים באוניברסיטת בלגראנו, אוניברסיטה פרטית יוקרתית בבואנוס איירס, אך עזב את הלימודים לפני שהשלים את התואר וב-2001 התחתן עם מלנה גלמריני. אביה של מלנה, פרננדו גלמריני, היה בעבר שר הספורט של הנשיא קרלוס מנם. מאסה סיים לבסוף את התואר הראשון שלו במשפטים ב-2013.[6]

קריירה פוליטית עריכה

קריירה מוקדמת עריכה

מאסה התחבר לאיחוד המרכז הדמוקרטי (UCeDé) השמרני ב-1989 כעוזר של אלחנדרו קק, חבר מועצת סן מרטין. ב-1995 הצטרף למפלגה החוסטיסיאליסטית השלטת, וב-1999 נבחר לבית הנבחרים של פרובינציית בואנוס איירס מטעמה.[7] בינואר 2002 מינה הנשיא החדש אדוארדו דואלדה את מאסה למנהל ANSeS, מנהלת הביטוח הלאומי של ארגנטינה.[6]

ב-2005 נבחר מאסה לבית הנבחרים של ארגנטינה (הבית התחתון של הקונגרס הלאומי הארגנטינאי) מטעם מפלגת המרכז-שמאל של הנשיא נסטור קירשנר, החזית לניצחון (FpV), אך בהוראתו ויתר על המושב ונשאר בתפקידו כמנהל ANSeS.

ראש עיריית טיגרה וראש הקבינט עריכה

 
מאסה מושבע לתפקיד ראש הקבינט על ידי הנשיאה כריסטינה פרננדס דה קירשנר, 2008.

באוקטובר 2007 נבחר מאסה מטעם FpV לראשות עיריית טיגרה. ב-23 ביולי 2008, בעקבות משבר קואליציוני שחוותה ממשלתה של הנשיאה כריסטינה פרננדס דה קירשנר והוביל להתפטרותו של ראש הקבינט אלברטו פרננדס, מונה מאסה לתפקיד זה ובגיל 36 הפך לאדם הצעיר ביותר שכיהן בתפקיד המשפיע מאז ייסודו ב-1994.

בבחירות אמצע הקדנציה ביוני 2009 התבקש מאסה להתמודד ברשימת החזית לניצחון לבית הנבחרים, אך סירב ובמקום זאת גייס מועמדים לרשימה משלו (כולל אשתו) לבחירות למועצת העיר. הצלחת רשימתו בבחירות לעירייה הרחיקה אותו מאחרים ב-FpV, והוא גם חווה חילוקי דעות עם הנשיאה על מספר החלטות, כולל הלאמת קרנות פנסיה פרטיות מניבות הפסד, השימוש בלשכת הסטטיסטיקה ומפקד אוכלוסין כדי להמעיט בנתוני האינפלציה והסמכויות הרגולטוריות הנרחבות שהוענקו לשר המסחר גיירמו מורנו. ב-7 ביולי 2009, לאחר ההפסד הצמוד של ה-FpV בבחירות האמצע לבית הנבחרים, התפטר מאסה וחזר למשרת ראש עיריית טיגרה. מאוחר יותר הוא נחקר יחד עם פקידים אחרים ב-ANSES בגין שמירה בלתי חוקית של החזרי הלוואות לא קיימות מהפנסיה של כ-17 אלף שפרשו בזמן שהיה מנהל ה-ANSES.[8]

היפרדות מקירשנר עריכה

בשנת 2010 הצטרף מאסה לקבוצה של שמונה ראשי עיריות בפרובינציית בואנוס איירס בקריאה להקמת מחלקות משטרה מקומיות בלתי-תלויות במשטרת הפרובינציה.[9] "קבוצת השמונה" הזו הביעה אכזבה ממשלתה של קירשנר וראתה במאסה מועמד ראוי לנשיאות בעתיד. עם זאת, בדצמבר נחשפו בוויקיליקס ציטוטים שלו מארוחת ערב במעון שגרירת ארצות הברית בארגנטינה, בהם טען שהנשיא לשעבר נסטור קירשנר הוא "פסיכופת; מפלצת שגישתה הבריונית לפוליטיקה מראה את תחושת הנחיתות שלו". על פי הדיווחים, הוא הוסיף כי הנשיא לשעבר "מנהל את ממשלת ארגנטינה" בעוד שאשתו הנשיאה "ממלאת אחר פקודות", וכי "היה טוב יותר בלעדיו".[10][11] למרות זאת הוא נשאר בסיעת ה-FpV ובממשלה של כריסטינה קירשנר, וב-2011 נבחר מחדש לראשות העיר ברשימת החזית לניצחון עם 73% מהקולות.

ביוני 2013, לקראת בחירות אמצע הכהונה ועל אף הערכות הסקרים להצלחה רבה יותר ברשימת החזית לניצחון, הכריז מאסה על הקמת מפלגה משלו בשם חזית ההתחדשות (Frente Renovador) בתמיכת "קבוצת השמונה".[12] הפיצול הזה מקירשנר הוכיח את עצמו כמוצלח עבור מאסה, כשהחזית להתחדשות גברה על ה-FpV בפרובינציית בואנוס איירס הן בבחירות המקדימות והן בבחירות הכלליות.[13][14][15]

בחירות 2015 ו-2017 עריכה

 
מימין לשמאל: מאסה, ג'ו ביידן ומאוריסיו מאקרי ב-2016

לקראת הבחירות הכלליות ב-2015 הודיע מאסה על כוונתו להתמודד על משרת נשיא ארגנטינה.[16] הוא איחד כוחות עם מושל קורדובה חוסה מנואל דה לה סוטה והקים את ברית "מאוחדים למען אלטרנטיבה חדשה" (אנ'). מאסה ביקש לפנות אל מצביעי המרכז בבחירות, בהן התמודדו גם הפרוניסט דניאל סקיולי ומועמד המרכז-ימין השמרני מאוריסיו מאקרי, ומיקד את מסע הבחירות שלו במאבק בשחיתות ובשינוי אקלים ובפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת.[17] ב-25 באוקטובר 2015 סיים מאסה במקום השלישי בסיבוב הראשון של הבחירות עם 21% מהקולות אחרי סקיולי ומאקרי.[2][18]

בבחירות לקונגרס הלאומי הארגנטינאי ב-2017 התאחדה חזית ההתחדשות של מאסה עם הפרוגרסיביות ויקטוריה דונדה ומרגריטה סטולביזר כדי ויצר את רשימת 1País (ספ'). סטולביזר ומאסה, שסיים את כהונתו בבית הנבחרים, התמודדו על המושבים של פרובינציית בואנוס איירס בסנאט של ארגנטינה. עם זאת, רשימתם הגיעה למקום השלישי בבחירות אחרי ביחד לשינוי ואיחוד האזרחים.[19]

החזית של כולם ונשיא בית הנבחרים עריכה

 
מאסה מימין בטקס ההשבעה של אלברטו פרננדס לנשיא ארגנטינה.

לקראת הבחירות הכלליות ב-2019 הודיע מאסה על כוונתו לרוץ שוב לנשיאות והשיק את "אלטרנטיבה פדרלית", קואליציה עם חברים אחרים שאינם קירשנריסטים במפלגה החוסטיסיאליסטית.[20] עם זאת, בעקבות הודעתה של כריסטינה פרננדס דה קירשנר כי לא תתמודד לנשיאות אלא תתמוך באלברטו פרננדס, פרש מאסה מהמרוץ, הבטיח את תמיכתו בברית מפלגות פרוניסטיות חדשה, החזית של כולם, והתמודד במקום הראשון ברשימתה בבחירות לבית הנבחרים מטעם בואנוס איירס.[21]

 
מאסה עם כריסטינה פרננדס דה קירשנר במרץ 2020.

רשימת החזית של כולם ניצחה בפרובינציית בואנוס איירס, ומאסה הבטיח בקלות את מקומו בבית הנבחרים. ב-4 בדצמבר 2019 הוא נבחר לנשיא בית הנבחרים, והציג שינויים בתקנון כדי להבטיח שוויון מגדרי בוועדות הפרלמנטריות. כמו כן הוא פיצל את הוועדה למשפחה, נשים, ילדים והתבגרות לשתי ועדות נפרדות: למשפחה וילדים, ולנשים ולגיוון.[22] במהלך מגפת הקורונה בארגנטינה הוביל מאסה צעדים להוזלת עלויות ההליכים הפרלמנטריים על ידי השעיית עוזרי חקיקה והגבלת הטבות ניידות לחברי הפרלמנט.[23]

בדצמבר 2021 נבחר מאסה לשנתיים נוספות בתפקיד נשיא הלשכה על ידי כל סיעות הבית.[24]

שר הכלכלה עריכה

ב-29 ביולי 2022 מונה מאסה על ידי הנשיא אלברטו פרננדס לשר הכלכלה בתפקיד חדש שאיחד את משרד הכלכלה, משרד הפיתוח היצרני ומשרד החקלאות.[25] מיזוג שלושת המשרדים הוביל את אמצעי התקשורת לכנות את מאסה "Superministro" ("שר-על").[26] מתוקף תפקידו כשר הכלכלה הוא הפך חבר במועצת הנגידים של הבנק העולמי.[27]

ספקולציות ראשוניות בשוק לגבי צעדיו הראשונים של מאסה כשר הביאו להתאוששות הפסו הארגנטינאי מול הדולר האמריקאי, כאשר שער החליפין הבלתי רשמי ("dólar blue") ירד ל-280 פסו לדולר ב-1 באוגוסט 2022, ירידה מהשיא של 338 פסו לדולר ב-21 ביולי.[28] בינואר 2023 הכריזו מאסה ונשיא ברזיל לואיז אינסיו דה סילבה על בחינת יצירת מטבע משותף לשתי המדינות, בדומה לאירו באירופה.[29][30] במהלך כהונתו הגיעה האינפלציה לשיא של 124% באוגוסט 2023, הנתון הכי גבוה מאז 1991.[31]

המרוץ לנשיאות 2023 עריכה

ב-23 ביוני 2023 הוכרז מאסה כמועמד לנשיאות מטעם האיחוד למען המולדת (Unión por la Patria), עם ראש הקבינט אגוסטין רוסי כחבר למרוץ. הוא זכה לתמיכה של הנשיא היוצא אלברטו פרננדס, סגניתו כריסטינה קירשנר וחלקים עיקריים אחרים של הקואליציה הפרוניסטית.[32][33] הוא זכה בבחירות מקדימות על מועמדות הקואליציה נגד חואן גרבואה מחזית ה"פטריה גרנדה" ב-13 באוגוסט 2023.[34] בבחירות הכלליות באוקטובר 2023 הוא זכה ב-36.6% מהקולות לעומת 29.9% של חאבייר מיליי, מה שהוביל לסיבוב שני, בנובמבר.[3][4]

חיים אישיים עריכה

מאסה נשוי למלנה גלמריני, גם היא פוליטיקאית. השניים הכירו ב-1996 ונישאו ב-2001.[35] יש להם שני ילדים, מילאגרוס ותומאס.[36] מאסה הוא אוהד של מועדון הכדורגל קלוב אתלטיקו טיגרה.[37]

היסטוריית בחירות עריכה

תפקידים ביצועיים עריכה

שנה משרה רשימה הצבעות
סה"כ % מקום
2007 ראש עיריית טיגרה החזית לניצחון 125,472 77.17% 1
2011 130,810 73.14% 1
2015 נשיא ארגנטינה מאוחדים למען אלטרנטיבה חדשה 5,386,977 21.39% 3
2023[א] נשיא ארגנטינה האיחוד למען המולדת 9,853,492 36.78% 1
2023[ב] 11,516,142 44.25% 2

בתי מחוקקים עריכה

שנה משרה רשימה # מחוז בחירה הצבעות
סה"כ % מקום
1999 בית הנבחרים הפרובינציאלי המפלגה החוסטיסיאליסטית 7 מחוז הבחירה הראשון 854,583 40.80% 1
2013 בית הנבחרים של ארגנטינה חזית ההתחדשות 1 פרובינציית בואנוס איירס 3,943,056 43.95% 1
2017 הסנאט של ארגנטינה 1País 1 פרובינציית בואנוס איירס 1,069,747 11.31% 3
2019 בית הנבחרים של ארגנטינה החזית של כולם 1 פרובינציית בואנוס איירס 5,113,359 52.64% 1

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סרחיו מאסה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Cuándo asume Sergio Massa al frente del Ministerio de Economía". Página 12 (בספרדית). 29 ביולי 2022. נבדק ב-2023-10-25. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 בחירות בארגנטינה: מסתמן - ממשיך דרכה של קירשנר נבחר לנשיאות, באתר ישראל היום, 26 באוקטובר 2015
  3. ^ 1 2 הפתעה בארגנטינה: שר האוצר ניצח את מועמד הימין הקיצוני בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, באתר וואלה!‏, 23 באוקטובר 2023
  4. ^ 1 2 טום פיליפס (23 באוקטובר 2023). "Argentina: leftists celebrate after far-right Milei fails to win election victory". הגרדיאן. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ מועמד הימין הקיצוני ניצח בארגנטינה: "יש לנו בעיות אדירות לפנינו", באתר וואלה!‏, 20 בנובמבר 2023
  6. ^ 1 2 3 "Massa, el ex liberal que reestatizó las jubilaciones". Perfil. אורכב מ-המקור ב-2015-09-29. נבדק ב-2023-10-25.
  7. ^ "A los 27 años fue diputado provincial y a los 36 intendente". La Gaceta (בספרדית). 24 ביולי 2008. נבדק ב-2023-10-25. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Indagan a un director de la ANSeS por fraude a jubilados". Clarín.
  9. ^ "Massa se rodea de más intendentes". Clarín.
  10. ^ רונן מדזיני, בכיר בארגנטינה על קירשנר המנוח: "מפלצת", באתר ynet, 2 בדצמבר 2010
  11. ^ "Argentina "surprised" US intelligence gathering was done by diplomatic channels". MercoPress.
  12. ^ "Massa juega y suma a De Mendiguren y Tundis en su lista". Clarín.
  13. ^ מפלה לקירשנר בבחירות בארגנטינה; לא תוכל כנראה לרוץ לקדנציה שלישית, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2013
  14. ^ אליאנה ראזווסקי (12 באוגוסט 2013). "Ex-Fernandez Ally Massa Wins Argentina Primary Election". בלומברג. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Poll setback for Argentine President Cristina Fernandez". BBC. 28 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Sergio Massa confirmó su precandidatura presidencial por el Frente Renovador". La Nueva (בספרדית). 10 ביוני 2015. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ מארק ג'ונס (20 באוגוסט 2015). "Here's what you need to know about Argentina's 2015 federal elections". וושינגטון פוסט. נבדק ב-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Massa no consiguió torcer la polarización y quedó tercero". Télam (בספרדית). 26 באוקטובר 2015. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ מטיאס מוסקוסו; פקונדו קוטט (24 באוקטובר 2017). "Todo lo que Massa perdió en la provincia". Letra P (בספרדית). נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Pichetto, Urtubey y Massa, fundadores de Alternativa Federal, ahora se cruzan como adversarios". Télam (בספרדית). 18 ביוני 2019. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Sergio Massa se bajó de la carrera presidencial: confirmó que encabezará la lista K de diputados en Provincia". Clarín (בספרדית). 18 ביוני 2019. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Las claves del armado de poder del Frente de Todos en el Parlamento". Tiempo Argentino. 8 באוגוסט 2019. נבדק ב-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ אנאליה ארחנטו (31 במרץ 2020). "Sergio Massa analiza un recorte de 40% en las dietas de los diputados". Infobae. נבדק ב-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ ג'זמין בויוריני (7 בדצמבר 2021). "Cámara de Diputados: ratifican a Sergio Massa como presidente y sólo cambió un vice". Clarín (בספרדית). נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Massa se reunió con Scioli para comenzar la transición en el gabinete económico". Infobae (בספרדית). 9 ביולי 2022. נבדק ב-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ אלפרדו זאיאט (29 ביולי 2022). "Massa no será superministro". Página 12 (בספרדית). {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Board of Governors הבנק העולמי.
  28. ^ חואן מרקוס פוליו (1 באוגוסט 2022). "El dólar blue hoy se vuelve a hundir y se prolonga el "efecto Massa"". BAE Negocios (בספרדית). נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ אירו דרום אמריקאי? ברזיל וארגנטינה צפויות להתחיל לעבוד על מטבע משותף, באתר ynet, 22 בינואר 2023
  30. ^ ברזיל וארגנטינה בוחנות הנפקת מטבע משותף, באתר כלכליסט, 22 בינואר 2023
  31. ^ שיא של 32 שנים: האינפלציה בארגנטינה טיפסה ל-124%, באתר כלכליסט, 14 בספטמבר 2023
  32. ^ פטריק פילספי; איגנסיו אוליברה דול (2023-06-23). "Argentina Economy Minister Sergio Massa to Run for President". בלומברג. נבדק ב-2023-10-26.
  33. ^ פדריקו מאיול (27 ביוני 2023). "Cristina Kirchner marcó el tono de la campaña: dejó a Alberto Fernández fuera de la unidad y delineó los desafíos de Massa". Infobae (בספרדית). נבדק ב-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ "Juan Grabois firmó su precandidatura a presidente para competir contra Sergio Massa". Página 12 (בספרדית). 24 ביוני 2023. נבדק ב-2023-10-26. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Quién es Malena Galmarini, la mujer de Sergio Massa" (בספרדית). 8 באוגוסט 2013. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Sergio Massa y Malena Galmarini reviven su historia de amor en Pinamar". La Nación (בספרדית). 13 בינואר 2014. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Los memes con Tigre tras la designación de Massa". Olé (בספרדית). 28 ביולי 2022. נבדק ב-2023-10-26. {{cite web}}: (עזרה)
  1. ^ סיבוב ראשון
  2. ^ סיבוב שני
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סרחיו_מאסה&oldid=37525061"