עין גב במלחמת העצמאות

קיבוץ עין גב היה יישוב חזית בעת מלחמת העצמאות. ביוני 1948 הקיבוץ הותקף הן על ידי הצבא הסורי, הן על ידי צבא ההצלה והן על ידי ערבים מקומיים. כל ההתקפות נהדפו. לקראת סיומם של קרבות עשרת הימים, כבשו חברי הקיבוץ, ולוחמים מיישובי הסביבה, את סוסיתא.

הריסות ביישוב, יוני 1948

רקע

הקיבוץ נוסד ב-6 ביולי 1937 במסגרת יישובי "חומה ומגדל". מייסדיו היו חברי גרעין "בתלם" מתנועות החלוץ והבונים בגרמניה, שהתאחד ב-1935 עם קבוצה מבוגרי תנועת נצ"ח מצ'כוסלובקיה והמדינות הבלטיות. לפני עלייתם לקרקע עברו המתיישבים הכשרה בביתניה, בנחלת יהודה, באפיקים, בכפר גלעדי ובגבעת חיים, וישבו באופן זמני בחצר כנרת. הקיבוץ הוקם על אדמות חברת "קדמת כנרת" שנרכשו על ידי קק"ל במימון יהדות גרמניה.

עין גב היה יישוב יהודי יחידי בחוף המזרחי של הכנרת. ממזרח ומצפון נשלט הקיבוץ על ידי רכסי רמת הגולן הסורית. ממש מעל הקיבוץ, ממזרח, נמצא הר סוסיתא המאפשר שליטה בתצפית ואש על היישוב. הכפר הערבי אלסמרא (באזור האון של ימינו) שלט על הדרך שבין הקיבוץ ויישובי עמק הירדן.

במלחמת העצמאות

חודשי המלחמה הראשונים

עד סוף ינואר 1948 הייתה גזרת עין גב שקטה. קולונל נלסון, מפקד הצבא הבריטי באזור, דרש שהמשוריין של הקיבוץ לא ייצא משטח הקיבוץ כדי לא לחמם את הגזרה. לאחר שמגיני הקיבוץ לא נענו לדרישה, הוחרם המשוריין. מספר ימים לאחר מכן, ב-8 בפברואר 1948, נפצע חבר הקיבוץ מירי בדרכו לקיבוץ. בהמשך, פרט לתקריות בודדות, עד להכרזת המדינה הקיבוץ נהנה משקט יחסי. ההגנה ערכה תוכנית התבצרות לקראת הפלישה הממשמשת ובאה, אולם זו, אם כי נעשתה ברובה, לא הושלמה במלואה עד לקרבות (ר' בהמשך), בהם התברר, למשל, כי חסרו תעלות קשר, או שאלה לא היו עמוקות דיין. בין היתר הוקף הקיבוץ מבחוץ בשתי גדרות, גדר צבאית חיצונית, ובנוסף לה גדר המשק שהועתקה מעט כלפי חוץ. פנימה לגדרות אלה נבנה קו עמדות. כן הוקף בגדר נוספת שטח חיוני בתוך המשק, למקרה שהקו החיצוני ייפרץ. פרט להתבצרות, חברי הקיבוץ עסקו בחודשי המלחמה הראשונים בהצטיידות ובאימונים, לקראת הקרבות שבפתח.

בעת הקרב לכיבוש טבריה סייעו סירות מן הקיבוץ לכוחות 'ההגנה' במקום, ושמשו ערוץ אספקה, תובלה וקשר עם החוץ. מדי פעם יצאו כוחות מן הקיבוץ לסיוע במבצעים שנערכו בסביבה, וכך רכשו היוצאים ניסיון קרבי. בין היתר, השתתפה מחלקה מהקיבוץ בניסיון, שלא צלח, לכיבוש צמח, ב-23 באפריל 1948. כן השתתף צוות מרגמה מהקיבוץ בהגנת גשר, שהותקפה על ידי הלגיון הערבי בין ה-27 ל-30 באפריל.

עם גבור הקרבות, כאשר נותקה הדרך היבשתית, נותרה גישה לקיבוץ רק דרך ים כנרת במערב.

חודש הפלישה

עם הפלישה שלאחר הכרזת המדינה, הסורים הסתפקו בתחילה בהפגזות ובהתקפות מן האוויר על הקיבוץ, וריכזו את מאמציהם בניסיון לפרוץ לגליל דרך עמק הירדן והדגניות. כן ספג הקיבוץ ירי כבד מנשק קל. ב-16 במאי 1948 פונו הבלתי לוחמים מן הקיבוץ, תחילה לטבריה, אחר כך לאלונים ולגבת ובסופו של דבר לחיפה. ב-23 במאי 1948 שימש הקיבוץ בסיס יציאה לכוח בן שלוש מחלקות מן הגדוד השלישי של חטיבת יפתח לפשיטה על כפר חארב (כיום כפר חרוב), ועל גשר סמוך לפיק. לפשיטה נילוו מספר חברים מהקיבוץ. כן נטלו לוחמים מהקיבוץ חלק בפשיטות נוספות שנערכו באזור.

מדרום לקיבוץ נמצאה חווה חקלאית בבעלות בהאים, אשר כונתה 'החווה הפרסית'. בשל ריכוז כוחות סוריים בתל אל קצר (בימינו תל קציר), ביקשו מגיני עין גב מן היושבים בחווה לפנותה, כיוון שהשטח נראה היה כנחוץ להגנת הקיבוץ, והדבר נעשה ב-27 במאי. השטח שפונה התברר אכן כחיוני להגנת הקיבוץ בעת ההתקפות עליו.

החווה הבהאית מדרום לקיבוץ עין גב, מבט מכיוון צפון

התקפת הצבא הסורי

כאשר הסורים נעצרו בגזרת עמק הירדן, הם כיוונו חלק ממאמציהם לעין גב, במטרה להשתלט על כל הגדה המזרחית של הכנרת, וכן לכיוון משמר הירדן, במטרה לאיים בניתוק הכביש אל הגליל העליון (כביש 90 של ימינו). עם שינוי מגמה זו, בתחילת יוני, החלו התקפות גישוש על מטרות בפאתי עין גב. כמו כן, נראה ריכוז כוחות סורי על הר סוסיתא.

כיבוש עין גב הוטל על גדוד סורי מוגבר בסיוע ארבע שריוניות (שלא נטלו חלק ישיר בהתקפה, אלא רק סייעו באש), ארטילריה ומטוסים. על המשק הגנו כ-100 לוחמים מצוידים ב-70 רובים, עשרה תת מקלעים, ארבעה מקלעים קלים, מקלע בינוני, שתי מרגמות "2, מרגמה "3, מרגמת דוידקה, להביור ושני פיא"טים. ההתקפה התחילה בבוקר ה-10 ביוני 1948. בשעות אלה השמש, כללית, הייתה בגבם של התוקפים, וסנוורה לפחות חלק מן המגינים. החל משעה 6:00, החל כוח סורי בעוצמה של פלוגה, בערך, להתקדם לכיוון עין גב מדרום, מכיוון 'החווה הפרסית'. חלק מכוח זה עלה על מוקשים ונסוג, תוך שהוא סופג אש מן הקיבוץ, אך עד שעה 7:00 הצליחו הסורים להתארגן להתקפה מכיוון זה, ופתחו באש על עמדות המגנים הפונות דרומה. משעה 7:50 החלו הסורים להפגיז במרגמות ובתותחים את קווי העמדות של הקיבוץ. בינתיים החל להתקדם כוח סורי, בגודל מחלקה בערך, ממזרח, מכיוון סוסיתא, אך נסוג קמעה כאשר נפתחה עליו אש. לכוח זה הצטרפה בהמשך מחלקה סורית נוספת, שהועתקה מן הגזרה הדרומית. מחשש לאיגוף ממזרח של קו העמדות הדרומי, נשלח פל"ם (פטרול לוחם, או פטרול לוחם מקומי. כוח נייד במסגרת ההגנה המרחבית) כתגבורת אל ה'תפר' שבין הגזרה הדרומית והמזרחית. בהמשך התברר כי, ככל הנראה, ההתקפות שתוארו נערכו לצורך הטעייה, שאכן צלחה לזמן מה, שכן מגיני הקיבוץ שלחו, כאמור, לגזרות המותקפות תגבורת.

בנוסף, החל משעה 10:00 בערך, הסורים התקדמו מצפון בכוח של שתי פלוגות, בקירוב. כוח זה התפצל לשלושה ראשים, ושניים מהם התקדמו, האחד, בגודל שתי מחלקות בערך, מצפון, והשני, בגודל דומה, מצפון מזרח, בחיפוי מספר מרגמות ומספר מקלעים בינוניים. בשעה 10:30 הפציצו ארבעה מטוסים סוריים את המשק, בעיקר בחלקו הצפוני מזרחי, שהלך והתברר כנקודת הפריצה המיועדת. ואכן, תוך ריכוז אש מסיבי בגזרה צרה, הצליח כוח סורי, שהתקדם בואדי עין גב, לחדור את גדר המשק ולכבוש בגזרה זו מיצדית (פילבוקס), אשר פקודה לפנותה ניתנה בעוד מועד. חברי הקיבוץ החישו למקום תגבורת: חלק מן הפל"ם שנשלח דרומה הספיק לחזור, בהסתייעו בכך שהמהלכים הסוריים התנהלו באיטיות, כן חשו לסייע פל"ם נוסף ומספר חיילי שירותים. בעקבות החוליה הסורית הפורצת לא הגיעו חיילים סורים נוספים, ונראה גם כי תחמושתם של הפורצים אזלה. כך, בעזרת הפגזת יעילה ממרגמה הצליחו חברי הקיבוץ לכבוש חזרה את הפילבוקס, כעשר דקות לאחר שנפל. התקפת הסורים נבלמה והם החלו לסגת בחיפוי תותחים, כשהפגזת המרגמה מזנבת בהם. בעקבות הנסיגה בגזרת צפון מזרח, נסוגו הסורים גם בגזרה הדרומית, ונסיגתם, תוך נשיאת נפגעיהם, הושלמה בשעות אחר הצהרים המוקדמות. אבדות מגיני עין גב היו שני הרוגים, מהם חברה אחת. עוד שני פצועים נפטרו לאחר זמן קצר. בנוסף לאלה נפצעו עוד עשרה ממגיני עין גב, מהם שלושה קשה.

התקפת 'צבא ההצלה'

עמדת שמירה ביישוב במהלך ההפוגה הראשונה במלחמה, יוני 1948

איכר ביישוב במהלך ההפוגה הראשונה בלוחמה, יוני 1948

בלילה שבין ה-10 וה-11 לחודש, הגיעו לעין גב שלוש כיתות תגבורת ממשקי עמק הירדן ושתי כיתות מטבריה. כן קיבל הקיבוץ תוספת נשק, תחמושת ואמצעי הגנה. אלה כללו, בין היתר, שני מקלעים, פיא"ט וארגזי מוקשים, שהמגינים מיהרו לטמנם בהתאם ללקחי יום הקרב שעברו זה עתה. הסירות שהביאו את התגבורת והציוד לקחו בדרכן חזרה את הפצועים והחללים.

ב-11 ביוני הוכרזה ההפוגה הראשונה החל משעה 10:00. למרות ההפוגה, בהמשך אותו יום הותקפה עין גב בשנית, הפעם על ידי כוח מתנדבים פלסטינים של צבא ההצלה. החל משעה 9:55, הפגיזו התוקפים את הקיבוץ בתותחים. במקביל, כוח רגלי של כשתי פלוגות, כשתי מחלקות מכל כיוון: צפון, מזרח ודרום, התקדם ונערך להתקפה על הקיבוץ. בשעה 13:00 החלו התוקפים לירות במשך כשעה אש חזקה מנשק קל. במקביל, ההפגזה החלה להתמקד בנקודת הפריצה המיועדת, שכן נראה היה כי בכוונתם היה לחדור לקיבוץ מכיוון צפון מזרח, כביום הקרב הקודם. ההתקפה נבלמה בכוח האש של המגינים ולא הגיעה לשלב הסתערות. אחד מן המגינים נהרג בהפגזה, ואחרים נפצעו. בהמשך שעות הצהריים החלו התוקפים לסגת, ועד שעות הערב נמשכו צליפות על המשק.

כיוון שהכוח התוקף היה קטן מזה של הצבא הסורי שנהדף ביום הקודם, עלתה ההשערה כי מטרת ההתקפה של 'צבא ההצלה' הייתה הסחה ולא כיבוש, שכן הצבא הסורי ניסה באותו יום, למרות ההפוגה, להרחיב את המובלעת שכבש במשמר הירדן. כן נערכו קרבות כבדים בין צה"ל ל'צבא ההצלה' באזור צומת מסכנה (צומת גולני בימינו).

ההתקפה השלישית

ב-12 ביוני 1948, לפנות בוקר, כאשר שררה עדיין חשכה, נערכה על המשק התקפה שלישית על ידי כוחות מקומיים מכפרי הסביבה. אלה ניסו להסתנן אל גדרות הקיבוץ, אולם נתגלו על ידי המגינים, אשר ירו בהם והטילו עליהם מספר רימוני יד. הערבים נסוגו ופתחו באש. ההתקפה לא נתחדשה, אם כי נמשכו צליפות עד שעות הערב. התקפה זו נהדפה ללא נפגעים.

כיוון שהתקפה זו הייתה חלשה בעוצמתה מן ההתקפות הקודמות, עלתה ההשערה כי מטרתה הייתה הטרדה או הסחה, ולא כיבוש, שכן באותו יום עדיין עסקו הסורים בניסיונות להרחיב את מובלעת משמר הירדן, וצה"ל, למרות ההפוגה, עשה ניסיון לצמצמה. כן נמשכו הקרבות הכבדים בין צה"ל ל'צבא ההצלה' באזור צומת מסכנה.

בתום הקרבות נמצאו 11 גופות שהותירו הערבים בשטח לאחר שלוש ההתקפות שתוארו, הן חיילים סורים, הן חיילי 'צבא ההצלה' והן כפריים. כיוון שחלק מן הנפגעים פונה, כאמור, מן השטח, נראה כי אבדות הערבים בהרוגים בשלוש ההתקפות הגיעו לכמה עשרות.

ההפוגה הראשונה וקרבות עשרת הימים

ההפוגה הראשונה נוצלה על ידי חברי עין גב לחיזוק הביצורים ולתוספת אמצעי לחימה. בקרבות עשרת הימים ספג הקיבוץ הפגזות וצליפות. לחברי הקיבוץ היה ברור כי כל עוד הר סוסיתא מוחזק על ידי הסורים, לא יובטח מעמדה של עין גב. הסורים אף הם ניצלו את ההפוגה לצורך התבצרות, כולל בהר סוסיתא. הוחלט לכבוש את סוסיתא לפני שהפסקת האש (ההפוגה השנייה) תיכנס לתוקף, ולשם כך ערכו כמה עשרות ממגיני המשק אימונים בהתקפת לילה. בלילה שבין ה-17 וה-18 ביולי 1948 נעה מחלקה של 37 חברי עין גב ואנשי עמק הירדן בוואדי מדרום למשלט הסוסיתא והסתערה עליו ממזרח. הסורים שלא ציפו להתקפה מכיוון זה, נסוגו והמשלט נכבש ללא אבדות. למחרת הפגיזו הסורים את המשלט וירו עליו אש מקלעים, בלא לגרום לאבדות, אך לא נערכה התקפת נגד. משלט הסוסיתא שימש כמאחז ביטחוני של מדינת ישראל עד לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.

מבט על עין גב מהר סוסיתא

לקריאה נוספת

• ישראל גרנית ודן יהב, התיישבות במלחמה - יישובים שעמדו, פונו, או נפלו במלחמת העצמאות 1948, מכללת כנרת, 2015.
• בנימין עציוני (עורך), "אילן ושלח - דרך הקרבות של חטיבת גולני", הוצאת מערכות, 1950.
• עין גב במערכה, הוצאת 'מערכות', 1950
• מרדכי ניישטט, המערכה בעין גב, דבר, 16 ביולי 1948