עינות צוקים

שמורת טבע, הנמוכה בעולם, השוכנת בחופים הצפוניים של ים המלח
(הופנה מהדף עין פשחה)

שְׁמּוּרַת עֵינוֹת צוּקִיםערבית: عين فشخة - "עין פשח'ה") היא שמורת טבע מוכרזת לאורך החוף הצפון-מערבי של ים המלח, דרומית לקיבוץ קלי"ה. השמורה הוכרזה ב-22 ביוני 1988 ביחד עם שמורת קנה וסמר. אורכה של השמורה כ-6.5 ק"מ, והיא מחולקת לשלושה חלקים:

  • חלק צפוני המהווה שמורה סגורה לכניסת בני אדם (2,700 דונם).
  • חלק מרכזי הפתוח לקהל ובו מספר בריכות שכשוך ומתקני נופש (500 דונם).
  • חלק דרומי (הנקרא "השמורה החבויה") בו ניתן לבקר במסגרת סיור מודרך בלבד (1,500 דונם).
עינות צוקים
מידע כללי
סוג שמורת טבע
תאריך הכרזה 22 ביוני 1988
כניסה בתשלום בתשלום
ניתן לבקר ב-"השמורה החבויה" רק במסגרת סיור מודרך
נתונים ומידות
שטח 4.7 קמ"ר
מאפיינים עיקריים שמורת הטבע היבשתית הנמוכה ביותר בעולם
בשמורה נמצא נווה המדבר הנמוך ביותר בעולם
מעיינות השמורה מהווים את מקור המים הטבעי הגדול ביותר בישראל שאינו מנוצל על ידי אדם
השמורה מהווה מוקד משיכה למיני חי וצומח ייחודיים, בהם מספר מיני בעלי חיים נדירים
צומח ראו בערך
בעלי חיים ראו בערך
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום ים המלח
קואורדינטות 31°42′52″N 35°27′12″E / 31.714444°N 35.453333°E / 31.714444; 35.453333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט עילי על עינות צוקים
בריכת מים מליחים בשמורה החבויה
בית המגורים מתקופת בית שני
המבנה החקלאי ששימש, ככל הנראה, לייצור בושם אפרסמון

על פי רשות הטבע והגנים, זו השמורה היבשתית הנמוכה ביותר בעולם[1], ובשטח השמורה נמצא נווה המדבר הנמוך ביותר בעולם.

המעיינות

עריכה

בשטח השמורה מאות מעיינות של מים מליחים במליחות משתנה (3.7–2.5 ppt) ובטמפרטורות שונות. נביעתם השנתית הכוללת מגיעה עד 70 מיליון מ"ק וזהו מקור המים הטבעי הגדול ביותר בישראל שאינו מנוצל על ידי אדם[2]. מקור המים בשמורה הוא בגשמים היורדים בהרי יהודה ומחלחלים במשך עשרות עד מאות שנים עד להגיעם לשכבה עוצרת ברום של 390 מטרים מתחת לפני הים. בתהליך זה סופחים המים מינרלים שונים המעלים את מליחותם. כתוצאה מירידת מפלס ים המלח נחשפו חופים חדשים אשר היו בעבר מתחת לפני המים. נסיגת חוף הים גורמת למעיינות בשמורה לנדוד מזרחה ודרומה בעקבותיו, שכן מי המעיינות המתוקים יחסית למי הים אינם מתערבבים אלה באלה. עם נסיגת מי הים התת-קרקעיים, זורמים מי המעיינות בעקבותיהם עד למקום המפגש החדש ביניהם, ושם הם פורצים אל פני הקרקע. ערוצי הזרימה והאגמים הוותיקים הולכים ומתייבשים, וחדשים נוצרים במקומם, קרוב יותר לקו המים החדש. מי המעיינות חותרים בקרקעית החרסיתית הרכה ויוצרים מיקרו-קניונים בדרכם לים.

החי והצומח

עריכה

באתר מאוקלם עדר הכולל כמה עשרות חמורים, החיים בה ומפלסים שבילים בשמורה ומדללים את הענפים (פעולות אלה מונעות התפשטות שריפות). עוד ניתן למצוא בשמורה את ציפורי דרור הירדן הנדירות, הנוהגות לקנן בה. כבית גידול של מים מליחים, מהווה שמורת עינות צוקים מוקד משיכה למיני חי וצומח ייחודיים, בהם מספר מיני דגים נדירים (אמנון מצוי, אמנון הירדן, נאווית כחולה ונאווית המלחות). כמו כן, ישנם מינים שונים של יונקים בשמורה בניהם נמצאים: דרבן, זאב ערבי וצבוע מפוספס.

עם הצומח בשמורה נמנים הגה מצוי, ינבוט השדה, ימלוח קיפח, ימלוח פגום, מלוח קיפח, אשל מרובע, מרור ימי, אשל היאור, קנה מצוי, גומא חלקלק, פלגית שיחנית, סוף מצוי, טיון בשרני, קנה סוכר גבוה, סמר ערבי, בן מלח מכחיל ואבפטריון הביצות.

האתר הארכאולוגי

עריכה

בשמורה הפתוחה שוכן אתר ארכאולוגי קטן, שנחפר לראשונה בידי האב רולאן דה וו בשנת 1958, ובשנת 2001 נחקר בידי יזהר הירשפלד. האתר הוא חווה חקלאית מגודרת שבה מבנה מגורים ומפעל להפקת בושם האפרסמון. החווה הייתה פעילה החל במאה ה-1 לפנה"ס, היא חרבה במרד הגדול והייתה נושבת שוב עד למרד בר כוכבא. בחצר שכנו אורוות סוסים ומכלאה לכבשים. הווילה הכפרית הייתה ערוכה סביב חצר פנימית לא מקורה, ותכנונה אופייני לאזור ים המלח בתקופה הרומית. היא עשויה אבני גוויל למעט פתחיה שנבנו באבנים מסותתות, והדלתות והמשקופים עשויים מעץ תמר. ייצור בושם האפרסמון, שנחשב למוצר יקר ערך, כלל את ריסוק ענפי השיח, השריית התמציות שהופקו מענפים אלה, אחסונן ולבסוף בישולן. אל המפעל הובילו תעלות מים ממעיין שנבע מצפון לו ומלאו את מאגר המים הפתוח להשקיית שיחי האפרסמון. תעלת המים הזינה גם את בריכת ההשריה המקורה שבמבנה ואת מקווה טהרה שנבנה עבור העובדים. במבנה נמצא חדר לאכסנת התמציות, אך לא התגלו בו תנורים להשלמת ייצור הבושם. ייתכן שהתנורים שכנו במקום אחר, אולי בקומראן הסמוכה; או שהמקום כלל לא שימש כמפעל לבושם אפרסמון, אלא לייצור סילאן ויין תמרים.

היסטוריה

עריכה

בחודש יוני 2008 כילתה שריפת ענק חלקים נכבדים מהשמורה[3], ומאז מתקיימת בה הקפדה ניכרת על הדלקת אש וחונה בה דרך קבע כבאית.

בספטמבר 2018 הוצתה השמורה[4] נגרם לה נזק כבד, ובעלי חיים רבים מתו בשריפה[5].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא עינות צוקים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה