עכשיו
עכשיו הוא כתב עת ספרותי ישראלי שיוצא לאור מאמצע שנות החמישים.
 | |
| שער העונתון של 'עכשיו', רישום השער יואב אפרתי | |
| סוגה | כתב עת ספרותי |
|---|---|
| מייסד | ברוך חפץ |
| בעלים |
ברוך חפץ  |
| עורך ראשי |
גבריאל מוקד ברוך חפץ יהודה עמיחי דן מירון אמנון נבות נתן זך יהודה ויזן |
| תאריכי הופעה |
1957–1976 (כ־19 שנים) |
| שפה | עברית |
| מדינה |
ישראל |
  | |
היסטוריה
עריכההגיליון הראשון של כתב העת יצא לאור בשנת 1957 בעריכתו של ברוך חפץ, תחת השם "אוגדן ב'". את סמליל כתב העת עיצב משה גיל. מגיליונו השני, כתב העת כונה "עכשיו" על שם "עכשיו ובימים האחרים", ספר הביכורים של המשורר יהודה עמיחי שיצא לאור ב-1955.
כתב העת תרם להפיכתם של יונה וולך ודוד אבידן למשוררים מרכזיים. גיליון מס' 66 שיצא בשנת 1999, הוקדש לשירת דוד אבידן, מספר שנים אחרי מותו. משוררות ומשוררים אחרים שפרסמו ב"עכשיו" הם דליה רביקוביץ, רוני סומק, מאיה בז'רנו, יאיר הורוביץ, מאיר ויזלטיר, יואב גלבוע, אהרן שבתאי, סיגלית דוידוביץ' ומנחם בן (בראון). מבין עורכיו במהלך השנים ניתן לציין, נוסף על פרופ' גבריאל מוקד, גם את יהודה עמיחי, דן מירון, הצייר ומבקר האמנות יואב בראל, איש התיאטרון אברהם עוז, אמנון נבות, נתן זך, יהודה ויזן וברוך חפץ.
"עכשיו" היווה עם הקמתו נמל בית ל"משוררי דור המדינה", מונח שטבע גבריאל מוקד. כתב העת יוצא גם כיום, בעריכתם של גבריאל מוקד וברוך חפץ[1], ומארח משוררים ותיקים כמאיה בז'רנו, משוררי "עכשיו 55", עמוס אדלהייט, אריק א. ודורי טרופין, המכונים כך כי פרסומם הראשון היה בגיליון 55 של עכשיו, ומשוררים חדשים כמו רנאטה יבלונסקה ועוד. מבין מדוריו הקבועים: "חדר קריאה - מדור ביקורת הספרות", "עתה - מוסף סוציאליסטי" ו"דג הדיו" - מוסף סאטירי שמאמריו חתומים בשמות בדויים והוא משתלח בגורמים מתחרים בשדה הקרב הפואטי והספרותי (למשל בני ציפר, זיסי סתוי ואורי ברנשטיין).
עכשיו וכתבי עת אחרים לשירה
עריכהכתבי עת בישראל ניהלו תמיד מאבקים אלה באלה. "עכשיו" ועורכו גבריאל מוקד ניהלו ומנהלים מלחמות ובריתות עם כתבי עת אחרים.
כתב העת קשת, בעריכת אהרן אמיר, נחשב רדיקלי פחות וימני יותר מעכשיו הסוציאליסטי, וכמו כן מבוסס יותר על פרוזה מאשר על שירה. כתבי העת יצאו במקביל ושניהם החזיקו זמן רב, וזכו לתחיה חדשה לאחרונה.
כתב העת קילטרטן שיצא באמצע שנות השישים ראה את עצמו כאוונגרדי יותר מעכשיו, במניפסט שליווה את הקמתו דיבר על כך ש"עכשיו" לא די נועז בתכניו.
עכשיו נמצא במאבק עם כתב העת הליקון. גבריאל מוקד פרסם בעכשיו מאמר בגנות אמיר אור, עורך הליקון, ואגי משעול, חברת מערכת "הליקון".
עכשיו השפיע גם על כתבי עת אחרים, ביניהם: "כתם- עיתון לשירה יומית" האוונגרדי ו"עמדה" אשר רואה את עצמו כממשיך הקו של עכשיו, מבחינה פואטית ואידאולוגית. עורכיו וכותביו הראשיים הם משוררי "עכשיו 66".
בספטמבר 2008 חזר כתב-העת לפעילות לאחר כארבע שנים. החוברות החדשות הופיעו בפורמט של 'עונתון'. בעריכת יהודה ויזן, וגבריאל מוקד[2], ולאחר הפסקה שוב הופק ב-2011[3].
במרץ 2018 יצא גיליון 'עכשיו' א בהשתתפות יהודה עמיחי, נתן זך, טל סלוצקר, פרופ' גבריאל מוקד, דוד אבידן, א.ב. יהושע, ורוני סומק.
קישורים חיצוניים
עריכה- אלי אשד, איש החרב: על גבריאל מוקד, אי-מאגו
- חיים פינקלמן, אולי לא עכשיו, באתר וואלה, 1 במאי 2005
- גבריאל מוקד, איזה באסה להיות עורך ספרות, באתר nrg, 14 ביוני 2004
- דפנה שחורי, שגעת מכונות הדפוס, באתר nrg, 24 בפברואר 2006
- אלי אשד, כמעין השופע או כמעין הרעיל ? : ניתוח של כתב עת לשירה, באתר רשימות, 12 בספטמבר 2008
- אלי הירש, על עכשיו א', ידיעות אחרונות 12 בספטמבר 2008
- אלי אשד, חמישים שנה של "עכשיו", 13 בינואר 2009
- כתב העת "עכשיו" באתר הספרייה הלאומית
- ארכיון אוסף כתב העת "עכשיו"., בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר לקסיקון הספרות העברית החדשה ובו מידע על "עכשיו" וחוברות מספר 71-72-73-74
- ^ מיה סלע, עכבר העיר, גבריאל מוקד: עורך ספרותי מוכרח להסתכסך, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
- ^ בועז כהן, גבריאל מוקד במדינת הגמדים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011