פורטל:להט"ב/אישים/אוסף
| 1 |
מישל פוּקוֹ (15 באוקטובר 1926 - 26 ביוני 1984) היה פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתאוריה הביקורתית ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה העשרים. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. הוא ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן תחום מחקר חדש הקרוי היסטוריה של מערכות חשיבה. ב-1976, פרסם פוקו את הראשון מבין כרכי תולדות המיניות: "הרצון לדעת". בספר טוען פוקו כי ההגדרות הקשיחות של "הטרוסקסואליות" ו"הומוסקסואליות" הן תולדה של התרבות המודרנית, ולא היו קיימות עד למאה ה־19. פוקו חוקר את השיח שהתפתח לגבי המיניות בחברה המודרנית. טענתו היא שהשיח על המיניות מגביל ומגדיר את תוכני המיניות, ומקבע אותם בתבנית מסוימת. המיניות לפי פוקו מתפקדת כמנגנון של כוח, הכולל מנגנונים מפקחים שעושים את ההבחנה בין מה שמקובל לבין מה שלא מקובל. טענתו הקיצונית יותר הנובעת מכך היא, כי משטר המין משרת את האינטרסים של הבורגנות והאליטה החברתית, בכך שהוא משמר את אותם מוסדות - של נישואים והטרוסקסואליות. בחודשיו האחרונים, כשסבל מהתפרצות של מחלת האיידס, עבד ללא לאות ותוך קשיים רבים על שני ספריו האחרונים בסדרת "תולדות המיניות": "השימוש בתענוגות", ו"הדאגה לעצמי". שניהם יצאו לאור בשנת 1984. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 2 |
ג'ון אדינגטון סימונדס (5 באוקטובר 1840 - 19 באפריל 1893) היה משורר ומבקר ספרות אנגלי, מראשוני התומכים בהכרה בהומוסקסואליות בעת החדשה. סימונס ידוע בעיקר בשל שני כתבים שהוציא לאור: "סוגיות באתיקה היוונית" (1871), הסוקר מקרים של פדרסטיה והומוסקסואליות ביוון העתיקה, ו"סוגיות באתיקה המודרנית" (1891), העוסק בדיכוי הומוסקסואליות בעידן הנוצרי. מאמריו הסבירו מושגים שלא הובנו כהלכה באותה התקופה ויצרו הקשר היסטורי ותרבותי לנושא ההומוסקסואליות בתקופה שבה היו יחסי מין בין גברים אסורים באנגליה על-פי חוק. כתביו של סימונס השפיעו באופן בולט על סקסולוגים מודרניים כגון הוולוק אליס ומגנוס הירשפלד. בנוסף, הוא פעל לכינון קבוצת אינטרס של אינטלקטואלים שהתעניינה בנושא והיוותה צעד ראשון להתארגנויות פוליטיות של להט"ב. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 3 |
קרל היינריך אולריכס (28 באוגוסט 1825 – 14 ביולי 1895) היה הוגה דעות ולוחם זכויות אדם גרמני, מראשוני הלוחמים להכרה בזכויות הלהט"ב. בשנת 1862 פרסם אולריכס את חמש החוברות שפרסמו אותו, העוסקות בהומוסקסואליות כמין השלישי. הגותו של אולריכס לגבי ההומוסקסואליות הייתה יוצאת דופן באותו זמן הן בעצם הכתיבה על התופעה והן באופן החיובי שבה תיאר אותה. לפי גישתו, יש לשייך גברים הנמשכים לגברים למין שלישי, שאינו "גברי" או "נשי", מין שאותו כינה "המין האוראני". מין זה, לפי אולריכס, הוא שילוב של גוף וכוחות פיזיים גבריים עם נפש וכוחות נפש נשיים, ובכך, לטענת אולריכס, איכותו. תורה זו של אולריכס פותחה על ידי חוקרים רבים בתחילת המאה ה-20 באירופה, בעיקר קראפט-אבינג, מגנוס הירשפלד, והאוולוק אליס. בתחילה פרסם את תורתו תחת שם עט בדוי, ובהמשך תחת שמו האמיתי. בשנת 1865 הקים את "הברית האוראנית" - שהייתה למעשה ההתארגנות הלהט"בית הראשונה מסוגה בעולם המודרני. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 4 |
רוזי אודונל (נולדה ב-21 במרץ 1962) היא אמנית סטנד-אפ, שחקנית, זמרת, סופרת וידוענית-מדיה אמריקאית. אודונל גם תפקדה כעורכת של מגזין וידועה גם כבלוגרית, מפיקת טלוויזיה, אקטיביסטית למען זכויות להט"ב ושותפה בחברה המארגנת חופשות משפחתיות למשפחות חד-מיניות. אודונל החלה את דרכה עוד כנערה מתבגרת. השתתפותה בסיטקום ובסדרה של סרטי קולנוע הקנו לה הכרה בקרב הקהל האמריקאי, ובשנת 1996 היא החלה להנחות תוכנית אירוח בשם "המופע של רוזי אודונל" שזכתה בכמה פרסי אמי. במהלך שנותיה כמנחת התוכנית היא כתבה ספר זכרונות בשם "Find Me", ואימצה מוניטין של פילנתרופית. אודונל יצאה מהארון והכריזה כי היא לסבית חודשיים לפני סיום השידורים של תוכנית הטלוויזיה שלה, ואמרה כי מטרתה העיקרית ביציאה פומבית הייתה לעודד מודעות לאימוץ על ידי משפחות חד-מיניות. אודונל עצמה היא מאמצת ואם אומנת, ומאז יציאתה מהארון היא פעילה בתחומים רבים הנוגעים לקהילת הלהט"ב. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 5 |
מגנוס הירשפלד (בגרמנית: Magnus Hirschfeld) (14 במאי 1868 - 14 במאי 1935), רופא וסקסולוג יהודי גרמני, מחלוצי התנועה לזכויות ההומוסקסואלים. הירשפלד קרא להנהגת אמצעי מניעה והתבטא נגד רדיפת ההומוסקסואלים והלסביות בידי רשויות החוק. הירשפלד, שהיה הומוסקסואל בעצמו, רצה להוכיח כי הומוסקסואליות היא תכונה מולדת וכך להביא ללגליזציה שלה. לשם כך הוא פיתח תאוריה על קיומו של מין שלישי בין הזכר והנקבה, הכולל את ההומוסקסואלים, הטרנסקסואלים והאינטרסקסואלים. חלקים נרחבים מעבודתו התבססו על מחקריהם של ריכרד פון קראפט אבינג וקארל היינריך אולריכס. מחקריו ועבודתו של הירשפלד עדיין שנויים במחלוקת. מבקרים טענו, כי חלק מתקציביו התקבלו כתוצאה מסחיטת אנשי ציבור גרמנים שהיו בארון. אחרים טענו כנגד הירשפלד, כי אין כל ביסוס ביולוגי לתאוריות שלו על הגורמים ההורמונליים להומוסקסואליות וכי התאוריה שלו על "מין שלישי" שגויה ביסודה. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 6 |
תיאו מאינץ (1924 – 13 ביוני 2007) היה שותף לייסוד אגודת הלהט"ב בישראל בשנת 1975. בשנת 1976 התארח עם אחרים בתוכנית הטלוויזיה "השעה השלישית". פעילות זו הייתה ראשונה מסוגה במדינת ישראל באותה זמנים, ולוותה בחששות רבים מנידוי ואף אלימות כלפי המשתתפים בתוכנית. אבי אנגל, פעיל ציבורי נוסף, הצטלם בחשיפה מלאה. כל שאר החברים חבשו פאות, עוות קולם, וצולמה צלליתם בלבד. תיאו מאינץ היה היחיד שהסכים שקולו לא יעוות. הראיון סבב באופן כללי על חיי הקהילה ההומוסקסואלית. תוכנית הטלוויזיה שינתה את חייו הציבוריים של מאינץ, שזוהה במקום עבודתו ויצא למעשה מהארון, דבר נדיר בישראל בתקופה זו. מאינץ נבחר פעמיים לכהן כחבר בוועד אגודת הלהט"ב, נמנה עם מפעילי "יין נושן" (קבוצה להומואים מבוגרים), וכן היה פעיל בקו הלבן ובפעולות תרבות גאות. מאז לא חשש להתראיין בשמו ועם תמונות בכלי התקשורת בישראל. בהמשך חייו הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו כהכרה על פועלו הציבורי. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 7 |
ג'יימס סטרטון הולמס (2 במאי 1924 - 6 בנובמבר 1986), ידוע גם בשם-העט ג'ייקוב לולנד, היה משורר, מתרגם וחוקר בתחום מדעי התרבות. הוא נחשב לחלוץ בשני ענפים של התחום: חקר התרגום ולימודים הומוסקסואלים. ב-1978 הוא החל להעביר סדנאות באוניברסיטת אמסטרדם בנושא ספרות הומוסקסואלית והיה פעיל גם מחוץ לאקדמיה למען שוויון זכויות להומוסקסואלים. ב-1984 קרא הולמס באירוע ספרותי חשוב כמה שירים הומוארוטיים שכתב בעצמו; בכך לא רק שיצא מהארון בעצמו, אלא גם שירתו זכתה לשבחים והכרה. הוא אהב להפגין לראווה את נטייתו המינית, לא רק בשירתו אלא בבחירה קפדנית של בגדים ואבזרים. כך הוא יצר לעצמו תדמית מוכרת: גבר מזדקן, נמוך ובעל שער שיבה, לובש מעיל עור, מכנסי ג'ינס, משולש ורוד על הדש, מחזיק מפתחות כבד וקצה מטפחת אדומה מציץ מכיסו האחורי. הולמס חלה באיידס ונאלץ לפרוש מעבודתו בשנת 1985. הוא נפטר מהמחלה כעבור כמה חודשים, ב-6 בנובמבר 1986 ונקבר באמסטרדם. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 8 |
קרל מריה קרטבני (28 בפברואר 1824 – 23 בינואר 1882) היה סופר, כותב ממוארים, עיתונאי, ופעיל זכויות אדם אוסטרו-הונגרי. קרטבני הוא ככל הנראה מחברם של הפמפלטים הראשונים למען זכויות ההומוסקסואלים. בפמפלטים אלה טען קרטבני כי סעיף 143 בחוק הפרוסי האוסר על מעשי סדום (סעיף שבהמשך התגלגל לסעיף 175 בחוק העונשין הגרמני) הוא בגדר הפרת זכויות אדם. הוא הציג השקפה אשר גרסה כי הומוסקסואליות היא מולדת ובלתי-ניתנת לשינוי. השקפה זו של קרטבני עמדה בסתירה לדעה ששלטה אז בכיפה, ולפיה "מעשי סדום" בין גברים הם תוצר של כוונת זדון טהורה. בנוסף, טען כי גברים הומוסקסואלים אינם נשיים או רכרוכיים מטבעם, ולראיה הציג מספר רב של גיבורים גדולים לאורך ההיסטוריה, שהיו הומוסקסואלים. בכתביו טבע קרטבני את המילה "הומוסקסואליות", כחלק משיטת הקטלוג שלו את סוגי המיניות השונים; באופן דומה כינה גברים הנמשכים לנשים "הטרוסקסואלים". |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 9 |
הארווי מילק (22 במאי 1930 - 27 בנובמבר 1978) היה פוליטיקאי אמריקאי, פעיל זכויות האדם, והומוסקסואל. מילק ניסה להיבחר למועצת עיריית סן פרנסיסקו מספר פעמים וב-1977, בניסיונו הרביעי, הצליח להיבחר. הוא היה ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר לכהן כחבר בעיריית סן פרנסיסקו ואחד מנבחרי הציבור הראשונים בארצות הברית שהיו להט"בים מחוץ לארון. אחד עשר חודשים לאחר שנבחר נרצחו מילק וראש העיר ג'ורג' מוסקונה, על ידי דן וייט, חבר מועצת העירייה לשעבר שהיה ידוע בתמיכתו בהגבלות על הומוסקסואלים במערכת החינוך. בערב אותו יום, לאחר שנודע בעיר על הרצח הכפול, התארגן מצעד אבלות ספונטני ועשרות אלפי אנשים נושאי נרות צעדו אל בניין העירייה. וייט הורשע בעבירת הריגה בלבד. כשנודע בציבור גזר הדין המקל של וייט אורגנו בעיר הפגנות מחאה מול בניין העירייה. באותו לילה פרצו "מהומות ליל וייט" (על שמו של וייט). במהומות נפצעו כ-160 בני אדם. מילק הפך לסמל של תנועות זכויות הגייז וזכויות האדם. למעלה משלושים שנים לאחר מותו, באוגוסט 2009, הוענקה למילק מדליית החירות הנשיאותית על ידי נשיא ארצות הברית ברק אובמה. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 10 |
אייל גרוס (נולד ב-1965) הוא משפטן ישראלי המשלב מחקר אקדמי ופעילות ציבורית בארגוני זכויות אדם בישראל. ממקימי הפורום ללימודים הומו-לסביים ותאוריה קווירית באוניברסיטת תל אביב. במסגרת פעילותו הציבורית, שימש כחבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל, היה ממייסדי עמותת גישה וחבר בפורום למען ילדי מהגרי עבודה בישראל. בשנים 2005-1998 היה היועץ המשפטי בהתנדבות של אגודת הלהט"ב. במסגרת פעילותו זו, יצג גרוס את הארגון בדיונים בכנסת, בפגישות עם גורמים ממשלתיים שונים, בהתכתבויות ובבית המשפט העליון. נושאים עיקריים בהם עסק הם זכויות הגירה של בני זוג מאותו מין ואלימות של המשטרה והטרדה כנגד הומוסקסואלים. בשנת 2005 קיבל, ביחד עם משפטנים נוספים, את אות יקיר הקהילה מטעם ארגוני הלהט"ב בישראל, על פעילותו המשפטית למען זכויות הקהילה. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 11 |
אלפרד קינסי (23 ביוני 1894 - 25 באוגוסט 1956), היה ביולוג אמריקני שנחשב למייסד ענף הסקסולוגיה. ב-1947 הקים את המכון לחקר המין באוניברסיטת אינדיאנה, המכון נקרא כיום על שמו: "מכון קינסי לחקר מין, מגדר ופריון". ב-1948 פרסם קינסי את הדוח המפורסם "התנהגות מינית בזכר האדם". דוח זה התבסס על מחקר שכלל ראיונות ושאלונים שנערכו עם סטודנטים במכללות אמריקניות. הדוח כלל תיאורים של תופעות בהתנהגות המינית וניתוח סטטיסטי של תפוצתן. בין השאר נטען בהם כי שיעור ההומוסקסואליות באוכלוסייה הכללית גבוה בהרבה מאשר שיערו החוקרים עד אז. קינסי טען כי ההפרדה בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות אינה דיכוטומית, אלא בעלת שלבי ביניים. הוא יצר סקאלת ערכים בין 0 ל-6 להגדרת המיניות, כאשר 0 הוא הטרוסקסואל "מוחלט", ו-6 הוא הומוסקסואל "מוחלט", ובערכי הביניים הביסקסואליות. מתוך הנבדקים שלו היו 4% שהוא דירג כ-6 (הומוסקסואלים מוחלטים) ועוד 6% שהוא דירג כ-5 (הומוסקסואלים עם "מעידות") ומכאן עשרת האחוזים המפורסמים. ב-1953 פרסם קינסי דוח משלים: "התנהגות מינית בנקבת האדם", שהתבסס על מחקר דומה שנערך עם סטודנטיות. הדוחות חוללו סערה בארצות הברית, ועוררו ביקורת רבה. עם זאת, הם נחשבים כפריצת דרך בתחום חקר האדם. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 12 |
אירשאד מנג'י (נולדה ב-1968) היא עיתונאית, סופרת ופעילה פוליטית קנדית פמיניסטית. היא מוסלמית ולסבית מוצהרת, הקוראת לקריאה ביקורתית של האסלאם והפרשנות האורתודוקסית של הקוראן. עיקר פרסומה הוא בשל ספרה "הצרה עם האסלאם" אשר פורסם בלמעלה מ-30 מדינות. בספר היא מבקשת לבחון פירושים אורתודוקסיים ואחרים של האסלאם וליצור רשת של מוסלמים המעוניינים בתיקון ליברלי של האסלאם. מנג'י הנחתה מספר תוכניות טלוויזיה, ביניהן "קוויר טלוויז'ן" של הטלוויזיה הקנדית "סיטי T.V", בה היא ראיינה מוסלמים ומוסלמיות בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית. כמו כן הפיקה והנחתה כמה תוכניות טלוויזיה בנושאי מדיניות ציבורית. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 13 |
לואי-ז'ורז' טן (נולד ב-1974) הוא אקדמאי ופעיל זכויות אדם צרפתי, שנודע בעיקר בזכות מאבקיו נגד הומופוביה ונגד גזענות. לאות הוקרה על פעילותו הרבה למען זכויות אדם זכה טן במספר פרסים. טן נולד באי מרטיניק שבים הקריבי, ובגיל 17 היגר לפריז כדי ללמוד באֶקוֹל נוֹרְמַל סוּפֶּרְיֶיר. הוא בעל תואר דוקטור בלימודי הרנסאנס, ומלמד כיום ספרות ותולדות המיניות באוניברסיטת אורליאן. בנוסף, הוא עורך סדרת ספרים בנושאי מיניות ועוסק בחקר התרבות ההטרוסקסואלית. פרסומו העולמי החל בשנת 2003 כאשר ערך והוציא לאור את "מילון ההומופוביה", ספר אנציקלופדי שבכתיבתו השתתפו 75 כותבים, ובו מעל 160 ערכים העוסקים בתאוריות שונות מתחומי התאולוגיה, ביולוגיה, פסיכואנליזה ואנתרופולוגיה, במצב החוקי בנושא להט"ב במדינות שונות בעולם, באישים שביטאו הומופוביה, ובקורבנותיה. ב-2005 יזם טן את היום הבינלאומי נגד הומופוביה (הבנ"ה), אשר מצוין מאז מדי שנה ב-17 במאי בלמעלה מחמישים מדינות. טן מכהן כנשיא הוועד המארגן של יום הבנ"ה, ומתוקף כך ממשיך ליזום פעילויות נגד גילויי הומופביה ברחבי העולם. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 14 |
ג'ודית באטלר (נולדה ב-24 בפברואר 1956) היא פרופסור לרטוריקה ולספרות השוואתית, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ופמיניסטית אקדמית, שכתבה את "Gender Trouble" ב-1990 ואת "Bodies That Matter" ב-1994. שני הספרים מתארים את מה שכונה מאוחר יותר בשם תאוריה קווירית. אחת מהתרומות המרכזיות של באטלר לתאוריה ביקורתית היא המודל הביצועי של מגדר, שבו הקטגוריות "זכר" ו"נקבה" מובנות כחזרה של פעולות במקום קטגוריות טבעיות והכרחיות. טענה זו רואה בקטגוריות "זכר" ו"נקבה" כקטגוריות חברתיות, שתפקידים מגדריים חברתיים מוצמדים אליהן. באטלר אף טענה שהתנועה הפמיניסטית אינה יכולה להשתמש או להסתמך על הגדרה מסוימת, בלתי משתנית, של "אישה", ושהגדרה מסוג זה היא אימפריאליסטית ומזיקה, שכן היא מעודדת סקסיזם. באטלר טענה בריאיון כי היא מבקשת מאנשים לחשוב מחדש על מה הוא מגדר באופן כללי וכיצד כל אחד מהקוראים שלה מגדיר את עצמו. לטענתה רוב האנשים חושבים ש"נשיות" או "גבריות" זו מציאות פנימית טבעית. היא טוענת שלמגדר אין קטגוריה ברורה, אלא סוג של הופעה, תפקיד שאנו מגלמים, המיוצר על ידי הזהות התרבותית שלנו. לכן היא מנסה, באמצעות השפה, ליצור בעייתיות בשפה הרגילה דהיינו במושגים הנתפסים כמובנים מאליהם. לטענתה, הקשיים שתציג בנורמות, בדברים שאנו לוקחים כמובן מאליו יגרמו לנו לחשוב שוב על הדברים ואולי לשינוי בתפישה. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 15 |
בנדיקט פרידלֶנדר (8 ביוני 1866, ברלין – 21 ביוני 1908, שם) היה סקסולוג, סוציולוג, כלכלן, וולקנולוג ופיזיקאי יהודי-גרמני, פעיל למען תרבות וזכויות ההומוסקסואלים. כתורם אמיד, הוא תמך בכתב העת האנרכיסטי Kampf (גרמנית: "מאבק"), וכתב לכתב העת Der Sozialist ("הסוציאליסט"). פרילנדר העניק תמיכה כלכלית משמעותית לוועדה המדעית-הומניטרית של ד"ר מגנוס הירשפלד בברלין, שמטרתה העיקרית הייתה לפעול כנגד סעיף 175 בחוק העונשין הגרמני, אשר אסר על פעולות שהגדיר כ"סטיות בלתי-טבעיות" בין גברים. עם אדולף ברנד ועשרה אישים נוספים ייסד פרילנדר בשנת 1903 את הארגון ההומוסקסואלי "Gemeinschaft der Eigenen" (GdE), "קהילת הייחודיים". שמו של הארגון ניתן לו בין היתר על רקע הרעיון הפילוסופי של מקס שטירנר בנוגע ל"בעלות עצמית" או אוטונומיה. ה-GdE בז למאמציו של הירשפלד לבצע רפורמה בחוק ולבנות קואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ועם התנועה הפמיניסטית, ואימץ תחת זאת נקודת מבט אנרכיסטית משהו, בהשראת האינדיבידואליזם של שטירנר וביקורת התרבות הסוחפת של פרידריך ניטשה. אף-על-פי-כן, שמר פרידלנדר על חברותו בוועדה המדעית-הומניטרית עד שנת 1906, אז נפרד מעל הירשפלד וייסד ארגון הומוסקסואלי שלישי. ואולם פיצול זה לא האריך ימים אחרי מותו המוקדם של פרידלנדר ב-1908 בברלין. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 16 |
ד"ר פרנקלין אי. קמני (21 במאי 1925 – 11 באוקטובר 2011) הוא "אחד מהדמויות החשובות ביותר במאבקה של התנועה לזכויות להט"ב בארצות הברית". קמני הוא יוצא צבא ארצות הברית אשר לחם באירופה במלחמת העולם השנייה, ושרת כ-20 שנה בחבר המנהלים של מערכת השירות הסלקטיבי של צבא ארצות הברית. בשנת 1957 פוטר קמני ממשרתו בוושינגטון די. סי. כאסטרונום בצבא ארצות הברית מכיוון שהיה הומוסקסואל. הפיטורים דחפו אותו "להוביל מאבק ענקים נגד המוסדות האמריקאיים, ולעמוד בראש החנית של מאבקים כוחניים של התנועה למען זכויות הומוסקסואלים בתחילת שנות ה-60 בארצות הברית". קמני מחה על פיטוריו בפני הוועדה לשירות אזרחי, ובשנת 1961 הגיש עתירה לבית המשפט העליון של ארצות הברית. למרות שבית המשפט דחה את העתירה, היא נודעה כהמקרה הראשון של דרישה לזכויות אזרח על רקע נטייה מינית ומיצבה את קמני כחלוץ בתחום זה בארצות הברית. ב-29 ביוני 2009 הגיש ג'ון בארי, יו"ר המשרד הפדרלי לכוח אדם, התנצלות רשמית בפני קמני בשם הממשל הפדרלי של ארצות הברית. בארי, אשר הוא בעצמו הומוסקסואל מוצהר, הגיש לקמני את הפרס ע"ש תאודור רוזוולט – הפרס היוקרתי ביותר המוענק על ידי הארגון. כיום קמני חבר במועצת היועצים של קרן המשולש. |
עריכה | תבנית | שיחה | |
| 17 |
מייקל לוקאס הוא במאי ויזם ומנכ"ל של לוקאס אינטרטיימנט החברה הגדולה בניו-יורק לסרטים פורנוגרפיים, ומהווה דמות בולטת בקהילה הגאה. לוקאס ידוע כאקטיביסט ופעיל בולט בארצות הברית למען מין בטוח ונגד שימוש בסמים. ב-2008 התחתן עם בן זוגו ריצ'רד ווינגר. בהודעה לעיתונות שפורסמה החתונה הוצגה כהצהרה לגבי זכויות נישואין להומואים. לוקאס הוא אמריקאי יהודי ממוצא רוסי. רבות מתפיסותיו האידאולוגיות של לוקאס מתבססות על זהותו היהודית ועל הקשר העמוק שלו למדינת ישראל. בשנת 2007 הניו יורק בלייד התחיל לפרסם טור דעות קבוע של לוקאס. במרץ 2010 לוקאס החל לכתוב טור עבור הירחון, אדבוקט, כאשר הוא מתמקד בישראל, ההתנגדות בחברה הרוסית להומואים, והדיון הציבורי סביב המסגד אותו מקימים במתחם מגדלי התאומים. בשנת 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, הודיע לוקאס על כוונתו להגיע לישראל ולעודד את ההומואים המשרתים בצה"ל. |
עריכה | תבנית | שיחה |
