פורטל:פילוסופיה/ציטוט נבחר/גלריה
ערך נבחר
לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
שכל הכרתנו מתחילה בנסיון - אין ספק בכך. כי, על ידי מה יתעורר כושר-ההכרה לפעולה, אם לא על ידי עצמים המשפיעים על חושינו, ומקצתם גורמים-מעצמם לדימויים ומקצתם מביאים לעלל-תנועה את כושר-שכלנו להשוות בין הדימויים, לקשור אותם או להפריד ביניהם, ובדרך-כך לעבד את חומר-הגלם של הרשמים החיצוניים לידי הכרת-עצמים, הכרה הקרויה 'ניסיון'. מבחינת הזמן אין בתוכנו שום הכרה הקודמת לניסיון, ותחילת כל הכרה ניסיון.
ההיסטוריון חדל להעביר את רצף האירועים בין אצבעותיו כמין מחרוזת-תפילה. הוא תופש את הקונסטלציה שתקופתו-שלו יוצרת עם תקופה קודמת מסוימת. בכך הוא מבסס מושג של הווה כ'זמן עכשווי', שבתוכו תקועים, כבעקבות פיצוץ, רסיסים של הזמן המשיחי.
התודעה העצמית היא כשלעצמה ובשביל עצמה בכך שהיא כשלעצמה ובשביל זולתה; [לשון אחרת]: היא הינה רק כמי שמכירים בה. המושג של אחדותה זו של התודעה העצמית בהכפלתה - מושגה של האין סופיות המתגשמת בתודעה עצמית - הינו הינו משזר רב-צדדי ורב-פנים.
— גאורג וילהלם פרידריך הגל, הקדמה ל"פנומנולוגיה של הרוח"
מה שאי אפשר לדבר עליו, על אודותיו יש לשתוק.
אין הכתוב מחייב שכל רשע יהיה צדיק, אלא שאיש לא יהיה צדיק, אם לא היה קודם רשע. אבל ככל שיקדים אדם להיות צדיק, כן יקדים לקבל תואר זה וימיר השם הישן בחדש, ועל כן נזכר אודות קין שבנה עיר, אבל הבל בהיותו נע ונד לא בנה אף אחת. שכן עיר האלוהים היא מעל, אף שכאן, למטה, היא מולידה אזרחים, אשר בהם היא שכנת ישיבת ארעי, עד שיגיע מועד מלכותה, כאשר תאסוף הכל ביום התחיה; ואז תנתן להם המלכות המובטחת, אשר בה ימלכו עם שליטם מלך כל הדורות עדי עד.
— אוגוסטינוס, "עיר האלוהים", ט"ו, 1
ובאמת, לחיות בלא לעסוק בפילוסופיה הוא בפשיטות להיות בעל עינים עצומות בלא לנסות לעולם לפקוח אותן
מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'
נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בה. חוסר בגרות הוא אי-יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אשמה בחוסר-בגרות קיימת, אם סיבתו איננה חוסר שכל, אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלי הדרכת הזולת. Sapere aude! – אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך! היא איפוא סיסמת הנאורות.
הטבע עצמו מרפא אותי מהמרה השחורה הפילוסופית ומן הטרוף הפילוסופי... אני אוכל פת צהריים, אני משחק בטריק-טרק, אני משוחח ומבלה את זמני עם ידידי. וכשלאחר כמה שעות של נחת רוח רוצה אני לחזור אל עיונים אלה, נראים הם בעיני קרים, מעושים ומגוחכים כל כך, שלא יערבני ליבי לשקוע בהם שוב.
— דיוויד יום, "מסכת טבע האדם"
האדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים.
מה שהוא תבוני הוא ממשי, ומה שהוא ממשי הוא תבוני.
הנפש היא הראי של היקום הנצחי.
הפילוסופים אך פירשו באופנים שונים את העולם, אבל העיקר הוא לשנותו.
הקיום קודם למהות.
בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. לפסוק אם כדאי לחיות את החיים האלה, או לא כדאי, פירושו לענות על שאלת-היסוד של הפילוסופיה.
הרשת נועדה לתפוס את הדג; תפסת את הדג - שכח את הרשת. המכמורת נועדה לתפוס את הארנבת; תפסת את הארנבת - שכח את המכמורת. המילה נועדה לתפוס את הרעיון; תפסת את הרעיון - שכח את המלה. מצא לי איש ששכח את המלה, ואחליף איתו מילה.
המטרה היחידה אשר למענה אפשר להפעיל כוח בצדק כלפי כל חבר בקהילה מתורבתת בניגוד לרצונו היא כדי למנוע נזק לאחרים. טובתו שלו, הפיזית או המוסרית, אינה הצדקה מספקת.
...וחיים שאין בהם חקירה לא כדאי לו לאדם לחיותם.
בכל לבי אני מסכים למוטו - הטוב בממשלים הוא הממעיט למשול, והייתי רוצה לראות שנוהגים על פיו באופן מהיר ושיטתי יותר. כשהוא מתגשם, הוא מגיע בסופו של דבר לשלב, שגם בו אני מאמין - הטוב בממשלים הוא זה שאינו מושל כלל, וכשבני אדם יהיו מוכנים לכך, זה סוג הממשל שיהיה להם.
ואילו באחד הימים או הלילות היה מתגנב איזה דימון בעקבותיך עד לבדידותך המבודדת ביותר וכה היה אומר לך: "חיים אלה, אשר אתה חי כעת ואשר חיית עד כה תהיה נאלץ לחיותם שוב ושוב פעמים אינספור, ושום דבר לא יתחדש בהם, כי אם כל מה שהיה, כל כאב וכל עונג, כל מחשבה וכל אנחה, וכל דבר קטון לאין שיעור וגדול לאין מידה, בעל כורחך ישוב ויתרחש עמך והכל בדיוק באותו הקשר ובאותו סדר – ואף עכביש זה ואור ירח זה אשר בין עפאי העצים, ואף רגע זה עצמו ואני עצמי, שעון החול הנצחי של הקיום מוחזר אחורנית תמיד -תמיד – ועמו יחד גם אתה, פרודת עפר שכמוך! "האם לא היית מתפלש בכעסך, חורק שיניך, ומקלל את הדימון אשר כה דיבר? או שמא נתנסית אי פעם בשעה אדירה כל כך, בה היית יכול להשיב לו : "אין זאת כי אם אל אתה, ומעודי לא שמעתי דברים אלוהיים מאלה!" אילו השתלט עליך רעיון זה, בעודך כמות שהנך, הלא היה משנה אותך או אולי שוחקך עד דוק; השאלה לגבי כל דבר: "האמנם רוצה אתה בכך שוב ושוב ופעמים אין ספור?" שאלה זו הייתה אזי רובצת על כל מעשיך בכובד משקל שאין כבד ממנו? או שמא תהא חייב להיעשות דורש טוב לעצמך ולחיים, עד כדי כך, שלא תשאל לנפשך שום דבר זולתי אישור בר-קימא זה וחותמת נצחית זו?
— פרידריך ניטשה, "המדע העליז"
כל מה שנמצא, נמצא באלוהים, ובלי אלוהים שום דבר אינו יכול להימצא ולא להיות מושג.
— ברוך שפינוזה, "אתיקה"