ולטר בנימין

ולטר בנימין (בגרמנית: Walter Benjamin; ‏15 ביולי 1892 – 26 בספטמבר 1940) היה פילוסוף, מסאי, מבקר ספרות, מתרגם, שדרן רדיו, ומרקסיסט יהודי-גרמני. נודע בימי חייו בעיקר בשל פעילותו כמבקר ובשל חיבוריו הפילוסופיים.

ולטר בנימין

בנימין ב-1928
לידה	15 ביולי 1892 ברלין, גרמניה
התאבד	26 בספטמבר 1940 (בגיל 48) פורטבואו , ספרד
מקום קבורה	Cementiri de Portbou
מקום לימודים	אוניברסיטת ברן, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת מינכן, אוניברסיטת פרייבורג
מנחה לדוקטורט	Richard Herbertz
זרם	אסכולת פרנקפורט
תחומי עניין	תורת הספרות, אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון
עיסוק	מתרגם, סוציולוג, פילוסוף, מבקר אמנות, היסטוריון של הספרות, מבקר ספרות, סופר, מסאי, מתרגם
הושפע מ	קאנט, מרקס, לוקאץ', בודלר, ברכט, קפקא, פרוסט, גרשם שלום, אדורנו, לודוויג קלגס
השפיע על	גרשם שלום, אדורנו, ארנדט, דרידה, ג'ורג'ו אגמבן, גי דבור, אלי פרידלנדר
מדינה	גרמניה
יצירות ידועות	תזות על מושג ההיסטוריה, One Way Street, The Origin of German Tragic Drama, יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, פרויקט הפסז'ים
בן או בת זוג	Dora Sophie Kellner
צאצאים	Stefan Benjamin

קורות חיים

קברו של בנימין בפורטבואו

בנימין בשנת 1929

ולטר בנימין נולד למשפחה יהודית אמידה ומתבוללת בת שלושה ילדים ברובע המערבי העשיר של ברלין, גרמניה. אביו עשה חיל בתור מנהל מכירות פומביות וסוחר אומנות, ולאחר זמן הגדיל את הונו בהשקעות. בנימין היה ילד חולני במקצת, והוריו שלחו אותו לפנימייה בעיר שדה. בנימין היה גיסה של הילדה בנימין ובן דודם של המשוררים גרטרוד קולמאר וגינתר אנדרס אנדרס היה בעלה של חנה ארנדט, בין 1929 ל-1937.

תמונה של ולטר בנימין (משמאל) ואחיו בסביבות שנת 1900 כמטפסי הרים, מספרו היסטוריה קטנה של הצילום

בשנת 1912 נרשם לאוניברסיטת פרייבורג, אך בסוף סמסטר הקיץ חזר לברלין, ונכנס לאוניברסיטת הומבולדט, שבה פגש בשנת 1915 את גרשום שלום. בין השניים נרקמה ידידות קרובה, שאף גרמה לבנימין לשקול לעלות לארץ ישראל בעקבות שלום. במקביל החל לכתוב לאחד מעיתוני תנועת הסטודנטים "Der Anfang", וקשריו עם מנהל התנועה, גוסטב וינקן, ועם תנועתו הפדגוגית הניטשאנית נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. במהלך כתיבתו לעיתון גברה מודעותו להיותו יהודי בגרמניה. היהדות משכה אותו, הציונות בפרט. על פי תפיסתו, המסורת היהודית איבדה את עוצמתה בעידן המודרני, אך עדיין נשארו בה מושגים חשובים כגון השגחה, משיח וקבלה.

בשנת 1917 עבר לאוניברסיטת ברן ופקד הרצאות של אנה טומרקין שלפי מכתביו לגרשום שלום, השפיעה עליו. בתקופה זו הכיר את אשתו לעתיד, דורה קלנר ובשנת 1918 נולד בנם סטפן בנימין. בשנת 1930 הוא התגרש ממנה בעקבות יחסים רבי שנים עם אסיה לאציס.

בשנת 1925 הגיש עבודה לאוניברסיטת פרנקפורט לשם קבלת הסמכה להוראה באוניברסיטה, שעסקה ב"מקורותיה של הדרמה הטראגית הגרמנית", אך זו נדחתה על ידי בוחניו בנימוק ש"לא הבינו בה אף מילה".

בשנים 1930–1931 שידר שיחות רדיו בשם "שעה לנוער", בתחנות רדיו בברלין ובפרנקפורט.

לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בנימין את ברלין ונסע לפריז. עם כיבוש צרפת בשנת 1940 השיג בנימין אשרת הגירה לארצות הברית, ובדרכו לשם הוא הוברח מצרפת לספרד ביחד עם קבוצת פליטים על ידי ליזה פיטקו דרך הרי הפירנאים. הקבוצה נתפסה בעיירה פורטבו שבגבול ספרד-צרפת על ידי המשמר הספרדי בעקבות הלשנה. חלק מהפליטים הצליחו לברוח באותו לילה ועמם פרויקט הפסאז'ים אותו ביקש בנימין כי יעבירו לפרסום בארצות הברית. בנימין התאבד באותו לילה באמצעות מנת יתר של מורפיום, אותו נהג לקחת בשל מחלת לב, ונקבר בבית הקברות של פורטבואו. בראשית שנות ה-90 הוקמה בפורטבואו אנדרטה לזכרו בשם "מעברים" ("Passages"), בעיצוב האמן הישראלי דני קרוון.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית.

יצירתו

מתוך האנדרטה "מעברים" שיצר הפסל דני קרוון לזכרו של בנימין. האנדרטה ממחישה את תחושת היעדר כל מוצא שהובילה להתאבדותו.

כמבקר סוציולוגי ותרבותי שילב בין רעיונות של מיסטיקה יהודית ומטריאליזם היסטורי, ובכך תרם תרומה חדשה לפילוסופיה המרקסיסטית. חיבוריו של בנימין כמבקר ספרותי עסקו בעיקר בספרות הגרמנית, ובכלל זה ביצירתו של גתה "הקרבה שבבחירה", ושל פרנץ קפקא, וכן תרגם מיצירותיהם של מרסל פרוסט ושרל-פייר בודלר. לצד זאת הוא כתב על מוצא השפה ועל תרגום, ומאמרו "משימת המתרגם" הוא אחד מהטקסטים התאורטיים הידועים ביותר בנושא התרגום. כמו כן כתב תסכיתי רדיו לילדים, ושני פרקי זיכרונות על נעוריו, "כרוניקה של ברלין" ו"ילדות בברלין".

פרויקט הפסאז'ים (Passagenwerk), מפעל החיים של בנימין, היה אמור להיות אוסף כביר של כתבים על חיי העיר פריז במאה ה-19, עם זיקה מיוחדת לפסז'ים המקוריים שתרמו ליצירת האווירה המיוחדת של העיר ולתרבות הפלאנרי (טיול) . "פרויקט הפסז'ים", שרבים מהמלומדים מאמינים שהיה יכול להיות אחת היצירות הגדולות של ביקורת התרבות במאה ה-20, לא זכה להגיע לידי סיום. לאחר מותו של בנימין הוא נערך ופורסם בשפות רבות בצורתו הבלתי גמורה.

בנימין התכתב רבות עם תיאודור אדורנו וברטולט ברכט, וקיבל מדי פעם מימון מהמכון למחקר חברתי באוניברסיטת פרנקפורט בניהולם של אדורנו והורקהיימר (אסכולת פרנקפורט). ההשפעות של המרקסיזם של ברכט (ובאופן משני של התאוריה הביקורתית של אדורנו) ושל המיסטיקה היהודית של חברו גרשם שלום, היו מעמודי התווך של עבודתו, אם כי הוא מעולם לא יישב את ההבדלים ביניהם. ה"תזות על פילוסופיה של ההיסטוריה", מהטקסטים המאוחרים שלו, מתקרבות לסינתזה כזו, ויחד עם "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני" מהווים את שני החיבורים הנקראים ביותר שכתב.

מחברת בכתב ידו של ולטר בנימין

בשנת 1940 כתב בנימין תזה נודעת, "תזה על מושג ההיסטוריה". בחיבור זה, שכתיבתו מעולם לא הושלמה, מנסה בנימין לנסח תפיסה חדשה של מושג ההיסטוריה המכיל שילוב ייחודי של דיאלקטיקה מטריאליסטית בהשראת מרקס עם תפיסה מיתית ויהודית של הזמן. מרקס, שהושפע ממושג ההיסטוריה של הגל שבו הרוח האנושית מתפתחת דרך שלבי ההיסטוריה להבנת עצמה ולפיו הגיע לסיום דרכה בכתביו שלו, קיבל את רעיון ההתפתחות ההיסטורית של הגל אך דחה את רעיון קץ ההיסטוריה, וראה בה פרויקט מתמשך ללא קץ שבו על מבנה הכוח יהיה להתבסס ולהוביל להפיכה מחודשת עד אין קץ; בפרגמנטים ששרדו מהתזה של בנימין הוא מציע פרויקט מסתורי שבו ההיסטוריה אינה מובילה לעתיד אינסופי אלא לקץ טוב, אותו הוא מזהה עם בוא המשיח; כאופייני למחשבה היהודית בנימין אינו מאמין שביכולתם של בני אדם לזרז את הגאולה, אך האמונה שההיסטוריה מובילה בהכרח לסוף טוב (ובנימין מצדיק זאת כאמונה בלבד) מאפשרת זיקה למה שהוא מכנה "כוח משיחי חלש", דרכו יכולים אנשי ההווה לשאוב השראה ממאבקי העבר על מנת לשפר את מצבם ולגאול את העבר בו זמנית (הוא מתאר זאת כ"פיצוץ של שברים מהעבר", רעיון המאחד את "התזה" עם עבודתו המוקדמת על הדרמה הטראגית הגרמנית). בפרגמנט התשיעי, המפורסם ביותר מהחיבור, מעניק בנימין פירוש יוצא דופן לציור "אנגלוס נובוס" של פאול קלה, המהווה מקור השראה לחשיבה על ההיסטוריה ולא פירוש במובן המקובל. הוא מתאר את מלאך ההיסטוריה כאשר פניו מופנות כלפי העבר, היכן שבני האדם רואים שרשרת של נסיבות, המלאך רואה קטסטרופה שמשליכה ללא לאות שברים כנגדו; בתיאורו של בנימין המלאך היה רוצה להחיות את המתים ולאחות את המנותץ, אך הוא אינו יכול כיוון ש"רוח עזה הנושבת מגן העדן" נתפסת בכנפיו וגוררת אותו קדימה בזמן ללא יכולת לבצע את התיקון. הוא מסיים בהצהרה (השערורייתית במונחי ההיסטוריציזם המרקסיסטי) שהרוח הגוררת הזו היא הדבר הנקרא "קדמה". ניסיון לנסח את האופי של התנגדות זו הוא הרעיון המאחד של הפרגמנטים השונים שמרכיזים את ה"תזה", וכך למשל בפרגמנט החמישה עשר הוא מצטט עד ראייה למהפכת יולי 1830 המתאר כיצד ירו המהפכנים כנגד מחוגי שעוני העיר "בניסיון לעצור את היום". מחד, היות והעבודה על "התזה" מעולם לא הושלמה קשה לדעת אם הרעיונות המוצגים בה קולעים לכוונתו של בנימין כפי שהם מוצגים, ומאידך עצם היות הפרגמנטים סוג של שברים שעל הקוראים לאסוף מן ההיסטוריה מהווה ביטוי בפועל של תכנם, על אף שלא ניתן להבין את "התזה" כביטוי מושלם של מחשבתו ניתן להגיד שהם מבטאים אותה בתצורתם הקיימת ביתר שאת.

כתבים מתורגמים לעברית

• יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני, תרגם שמעון ברמן, מבוא רינה קלינוב, הקיבוץ המאוחד, 1983
• בודלייר, תרגם דוד ארן, מבוא סטפן מוזס, ספרית פועלים, תל אביב, 1989.
• המשוטט, כרך א, מבחר כתבים, תרגם דוד זינגר, הקיבוץ המאוחד, 1992.
• הרהורים כרך ב, מבחר כתבים, תרגם דוד זינגר, הקיבוץ המאוחד, 1996.
• היסטוריה קטנה של הצילום, תרגם חנן אלשטיין, בבל, תל אביב, 2004.
• אופנה: מתוך מפעל הפסאז'ים, תרגמה ליאורה בינג-היידקר, סטודיו מגזין לאמנות מס' 173, מאי-יוני 2008.
• משימתו של המתרגם, תרגמה נילי מירסקי, בתוך: ז'אק דרידה, נפתולי בבל, רסלינג, 2002.
• רדיו בנימין, תרגם הראל קין, הוצאת תשע נשמות, 2016.
• "אדיפוס או המיתוס התבוני", תרגמה לאה מור, מטעם 16, דצמבר 2008.
• המטפיזיקה של הנעורים [כתבים, כרך א' 1910–1919], תרגמה דנית דותן, רסלינג, 2009.
• ביקורת ומראית-עין [מבחר כתבים על ספרות ותיאטרון כרך ב'], תרגום: טלי קונס, רסלינג, 2015.
• פרויקט הפסאז'ים, [מבחר כתבים, כרך ג'] תרגום מגרמנית ומצרפתית: ניר ורוני רצ'קובסקי, רסלינג, 2019.
• רדיו בנימין II, תרגם תומר דותן-דרייפוס, הוצאת תשע נשמות, 2023.

לקריאה נוספת

• ברנד ויטה, ולטר בנימין, הוצאת מאגנס, תשס"ד
• סטפן מוזס, ולטר בנימין ורוח המודרניות, הוצאת רסלינג
• גרשם שלום, ולטר בנימין, סיפורה של ידידות
• גרשם שלום וולטר בנימין, חליפת מכתבים 1933–1940, עריכה מדעית פרופ' איטה שדלצקי, תרגום הראל קין, רסלינג, 2008
• אריאלה אזולאי, היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2006
• ג'יי פאריני, בנימין: חייו ומותו של ולטר בנימין, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1998
• יורג'ן ניראד, נסים קלדרון, רנה קלינוב (עורכים), מבחר כתבים / ולטר בנימין, 2 כרכים, הקיבוץ המאוחד, 1992–1996
• Eli Friedlander, Walter Benjamin: A Philosophical Portrait, Harvard University Press, 2012.
• Howard Eiland and Michael E. Jennings, Walter Benjamin: A Critical Life, The Belknap Press, 2014

קישורים חיצוניים

• ולטר בנימין, ברשת החברתית Goodreads
• מרכז למחקר ולטר בנימין
• יצירתו בגרמנית ובאנגלית
• הספרים של ולטר בנימין, באתר "סימניה"
• יונתן אמיר, מחשבות בעקבות ולטר בנימין
• תזות על מושג ההיסטוריה (באנגלית)
• מידע על ולטר בנימין בקטלוג הספרייה הלאומית
• האם יש לי בפלשתינה יותר מרחב מאשר באירופה?, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
• יצחק לאור, משני עברי הים, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2008
• אלי אשד, שני גאונים בעולם מחשיך: על ההתכתבות בין גרשום שלום וולטר בנימין, באתר "רשימות", 26 בדצמבר 2008
• אורי רוטלוי, שבריריות קרובה-רחוקה, זמנים 107, קיץ 2009
• שלומציון קינן, על ואלטר בנימין, "בננות Blogs", פורסם ב"מעריב", 30 ביולי 2007
• אושי שהם-קראוס, העניים הם חוק טבע - או שהאדם יצר אותם?, באתר ynet, 6 בספטמבר 2013
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ולטר בנימין‏, 11 במרץ 2012
• 120 מאה ועשרים שנה להולדת ולטר בנימין, באתר "הארץ"
  • נועה לימונה, שעותיו האחרונות של ולטר בנימין, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • נעם בן זאב, בדרך לגיהנום עוברים בווגאס, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • חמדה רוזנבאום, כך הוטמע ולטר בנימין בשיח האמנות הישראלי, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • גלילי שחר, זרה בתוכנו: הערות בשולי המסה של בנימין על ברכט, באתר הארץ, 6 ביולי 2012
  • עדי ערמון, סוף אחד מני רבים בעלילת הגסיסה של יהדות אירופה, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • נירית אנדרמן, חוכמת רחוב, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
• עירן דורפמן, הלם כרך: בין ולטר בנימין למחאת האוהלים, באתר הארץ, 7 ביולי 2012
  • בעז נוימן, המשוטט הזר שנהפך לפליט מסוכן, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • ולטר בנימין, מהו התיאטרון האפי? (2), באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • אלי פרידלנדר, זיכרון מקופל כגרב, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • אבנר שפירא, מסע בעקבות מסמך נדיר של ולטר בנימין, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
  • אבנר שפירא, רדיו חזק, באתר הארץ, 5 ביולי 2012
• גלילי שחר, ולטר בנימין בסימן שבתאי, כוכב המלנכוליה, באתר הארץ, 18 בינואר 2013
• גלילי שחר, ‏המלאך, השמות, השירה - ולטר בנימין ופרדוקס המסורת, מכאן י"ד, מרץ 2014, עמ' 120–142
• יואב רינון, ולטר בנימין והפילוסופיה של הגעגוע, באתר הארץ, 12 ביוני 2015
• עופרה עופר אורן, "רדיו בנימין": האם מותו משנה את משמעות הדברים שכתב, בבלוג "סופרת ספרים", 13 במאי 2016
• תדהר ניר, ככה מדברים עם בני נוער על אסונות וזוועות, באתר הארץ, 22 ביוני 2016
• גיא גרינפלד, ‏אמני גרילה, באתר "אלכסון", 10 בינואר 2016
• פרק בפודקאסט ״מינהר הזמן״ בנושא ״ייסורי ולטר בנימין״ באתר ״כאן״
• ולטר בנימין – מחברת נדירה בכתב ידו, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ינואר 2020
• אביגדור פלדמן, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, בעקבות תרגום עברי ראשון לפרויקט הפסאז'ים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 05.04.20
• עופרה עופר אורן, "רדיו בנימין II": מעט המחזיק את המרובה, בבלוג "סופרת ספרים", 25 בינואר 2024
• ולטר בנימין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ולטר בנימין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)