פתיחת התפריט הראשי

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1991 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי איירטון סנה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.

פורמולה 1 עונת 1991
1991 Formula One season
Ayrton Senna 9 - Cropped.jpg
איירטון סנה זכה באליפות בפעם השלישית
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 10 במרץ 1991
תאריך סיום 3 בנובמבר 1991
מספר עונה 41
מספר מרוצים בעונה 16
זוכה באליפות הנהגים איירטון סנה
נקודות הנהג הזוכה 96
זוכה באליפות היצרנים מקלארן
נקודות היצרן הזוכה 139

תוכן עניינים

סקירהעריכה

עונה זו נשלטה בצורה ברורה למדי על ידי סנה, ללא מתחרים ממשיים. בעונה זו עשה גם מיכאל שומאכר את צעדיו הראשונים בעולם הפורמולה 1 (במרוץ הבלגי) בצידה של שערורייה קטנה: שומאכר היה חתום אצל קבוצת מרצדס שלא הייתה פעילה בפורמולה 1 אך תיכננה להיכנס למרוצים שנתיים לאחר מכן (בתור ספקי מנוע של חברת סאובר). על מנת לאפשר לשומאכר לצבור ניסיון, הגיעה חברת מרצדס להסכמה עם קבוצת ג'ורדן, אולם לא נחתם חוזה. שומאכר דורג שביעי במקצה הדירוג, אך נאלץ לפרוש בהקפה הראשונה של המרוץ עקב בעיית מצמד. עם זאת, הופעתו גרמה לקבוצת בנטון-פורד לקפוץ על המציאה ולחתום על חוזה עם מרצדס ושומאכר נהג עבורם כבר במרוץ שלאחר מכן (מרוץ איטליה). קבוצת ג'ורדן תבעה אותם בבית משפט בבריטניה, אולם הפסידה במשפט.

גם עבור מיקה הקינן הייתה זו השנה הראשונה במסגרת סבב הפורמולה 1.

מרוץ אוסטרליה (האחרון בעונה) הופסק לאחר 14 הקפות במקום 81 עקב גשם חזק מדי. לכן ניתנו עבורו רק מחצית מהנקודות. המרוץ באוסטרליה היה גם למירוץ הקצר ביותר אי פעם.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • איסור על שימוש בדלק מטוסים.
  • איסור על קירור הדלק.
  • מכל הדלק חייב להיות עשוי מגומי המצופה בחומר שלא ניתן לקריעה העמיד למשך חמש שנים.
  • חובת קיום מבחני ריסוק חזיתיים וצדדיים.
  • קביעת ממדים חדשים לתא הנהג כך שנהג יוכל לצאת מהתא תוך חמש שניות גם ללא פירוק ההגה.
  • החל מעונה זו, כל המרוצים במהלך העונה נחשבים.
  • קביעת שיטת ניקוד חדשה: 10, 6, 4, 3, 2, 1 לפי סדר ההגעה בסוף המרוץ.

מרוצי עונת 1991עריכה

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ארצות הברית  פיניקס, ארצות הברית 10 במרץ ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה
2 ברזיל  אינטרלאגוס, ברזיל 24 במרץ ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה
3 סן מרינו  אימולה, סן מרינו 28 באפריל ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה
4 מונקו  מונטה קרלו, מונקו 12 במאי ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה
5 קנדה  מונטריאול, קנדה 2 ביוני ברזיל  נלסון פיקה איטליה  בנטון-פורד
6 מקסיקו  מקסיקו סיטי, מקסיקו 16 ביוני איטליה  ריקרדו פטרזה בריטניה  ויליאמס-רנו
7 צרפת  מני-קור, צרפת 7 ביולי בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  ויליאמס-רנו
8 בריטניה  סילברסטון, בריטניה 14 ביולי בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  ויליאמס-רנו
9 גרמניה  הוקנהיים, גרמניה 28 ביולי בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  ויליאמס-רנו
10 הונגריה  בודפשט, הונגריה 11 באוגוסט ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה
11 בלגיה  ספא-פרנקורשם, בלגיה 25 באוגוסט ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה
12 איטליה  מונזה, איטליה 8 בספטמבר בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  ויליאמס-רנו
13 פורטוגל  אסטוריל, פורטוגל 22 בספטמבר איטליה  ריקרדו פטרזה בריטניה  ויליאמס-רנו
14 ספרד  ברצלונה, ספרד 29 בספטמבר בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  ויליאמס-רנו
15 יפן  סוזוקה, יפן 20 באוקטובר אוסטריה  גרהרד ברגר בריטניה  מקלארן-הונדה
16 אוסטרליה  אדלייד, אוסטרליה 3 בנובמבר ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה

דירוג נהגים סופיעריכה

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 ברזיל  איירטון סנה בריטניה  מקלארן-הונדה 96
2 בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  ויליאמס-רנו 72
3 איטליה  ריקרדו פטרזה בריטניה  ויליאמס-רנו 53
4 אוסטריה  גרהרד ברגר בריטניה  מקלארן-הונדה 43
5 צרפת  אלן פרוסט איטליה  פרארי 34
6 ברזיל  נלסון פיקה איטליה  בנטון-פורד 26.5
7 צרפת  ג'אן אלזי איטליה  פרארי 21
8 איטליה  סטפן מודנה בריטניה  טירל-הונדה 10
9 איטליה  אנדראה דה סזאריס בריטניה  ג'ורדן-פורד 10
10 ברזיל  רוברטו מורנו איטליה  בנטון-פורד 10
11 איטליה  פיירלויגי מרטיני איטליה  מינרדי - פרארי 6
12 פינלנד  ג'יי ג'יי להטו איטליה  ב.מ.ס. דלארה - ג'וד 4
13 בלגיה  ברטרן גאשו בריטניה  ג'ורדן-פורד 4
14 גרמניה  מיכאל שומאכר איטליה  בנטון-פורד 4
15 יפן  סאטורו נקאג'ימה בריטניה  טירל-הונדה 2
16 פינלנד  מיקה הקינן בריטניה  לוטוס-ג'וד 2
17 בריטניה  מרטין בראנדל בריטניה  ברהבם-ימהאה 2
18 יפן  אגורי סוזוקי צרפת  לולה-לארוס-פורד 1
19 בריטניה  ג'וליאן באליי בריטניה  לוטוס-ג'וד 1
20 איטליה  עמנואל פירו איטליה  ב.מ.ס. דלארה - ג'וד 1
21 צרפת  אריק ברנר צרפת  לולה-לארוס-פורד 1
22 איטליה  איבן קאפלי בריטניה  לייטון-האוס - לימור 1
23 בריטניה  מארק בלנדל בריטניה  ברהבם-ימהאה 1
24 איטליה  ג'יאני מורבידלי איטליה  פרארי 0.5

דירוג קבוצות סופיעריכה

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניה  מקלארן-הונדה 139
2 בריטניה  ויליאמס-רנו 125
3 איטליה  פרארי 55.5
4 איטליה  בנטון-פורד 38.5
5 בריטניה  ג'ורדן-פורד 13
6 בריטניה  טירל-הונדה 12
7 איטליה  מינרדי-פרארי 6
8 איטליה  דלארה-ג'וד 5
9 בריטניה  ברהאם-ימהאה 5
10 בריטניה  לוטוס-פורד 3
11 בריטניה  לולה-פורד-קוסוורת' 2
12 בריטניה  לייטון - האוס - לימור 1
13 איטליה  מודנה-למבורגיני 0
14 בריטניה  פונדמנטל-פורד-קוסוורת' 0
15 צרפת  ליג'יה-למבורגיני 0
16 איטליה  קולוני-פורד-קוסוורת' 0
17 צרפת  AGS-פורד-קוסוורת' 0
18 יפן  פוטוורק-פורשה 0
1990 1991 1992
איירטון סנה אלוף העולם-איירטון סנה נייג'ל מנסל
מקלארן-הונדה אליפות היצרנים-מקלארן-הונדה ויליאמס

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1991 בוויקישיתוף