פיליפ ק. דיק

פיליפ קינדרד דיק (באנגלית: Philip Kindred Dick, ידוע גם בתור בראשי התיבות PKD, או בשם העט שלו ריצ'רד פיליפס (באנגלית: Richard Phillips‏); 16 בדצמבר 1928 - 2 במרץ 1982) היה סופר מדע בדיוני אמריקאי בעל השפעה עמוקה על הסוגה בכלל ועל "הגל החדש" בפרט. הרבה לדון בספריו בשאלות של מציאות והיעדרה, במצבי תודעה ותפיסה חריגים, באשליות ומציאויות חלופיות, וכן בהשפעתם של סמים שונים, אמיתיים או דמיוניים. אף על פי שעמיתיו גמרו עליו את ההלל עוד בחייו, לדוגמה סטניסלב לם, דיק זכה להכרה ציבורית מועטה עד למותו. לאחר מותו נוצרו מספר סרטים פופולריים שהתבססו על ספריו, מה שהביא קהל רחב יותר לספריו. כיום, יצירתו היא מהמוכרות ביותר בסוגת המדע הבדיוני, והיא זוכה להצלחה מסחרית כמו גם לביקורות חיוביות.

פיליפ ק. דיק
Philip K. Dick

לידה	16 בדצמבר 1928 שיקגו, ארצות הברית
פטירה	2 במרץ 1982 (בגיל 53) סנטה אנה, ארצות הברית
שם לידה	Philip Kindred Dick
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות ריברסייד
מקום מגורים	סנטה אנה, פולרטון
שם עט	Richard Phillipps, Jack Dowland
מקום לימודים	תיכון ברקלי, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	מדע בדיוני, ספרות ספקולטיבית
זרם ספרותי	ספרות פוסט-מודרנית
יצירות בולטות	יוביק, זולגות דמעותי, אמר השוטר, טרילוגיית ואליס, Eye in the Sky, סורק אפלה, האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?, האיש במצודה הרמה, Dr. Bloodmoney, or How We Got Along After the Bomb
בן או בת זוג	ג'אנט מרלין (מאי 1948–נובמבר 1948) ננסי האקט (6 ביולי 1966–1972) אן ר. דיק (1 באפריל 1959–21 באוקטובר 1965) קלאו מיני (14 ביוני 1950–1959) טסה ב. דיק (18 באפריל 1973–1977)
צאצאים	איסה דיק האקט, לאורה לסלי, כריסטופר דיק
פרסים והוקרה	פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1963) פרס הוגו להצגה הדרמטית (1983) פרס קורד לסביץ (1985) Tähtivaeltaja Award (1991, 1993) פרס לרומן מדע בדיוני על שם ג'ון וו. קמפבל (1975) פרס BSFA לספר הטוב ביותר (1978) היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2005) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
חתימה

כשהוא דוחה את השקפת העולם האופטימיסטית והפשוטה של תור הזהב של המדע הבדיוני, דיק חקר בעקביות נושאים כגון טבען של המציאות ושל האנושיות בספריו, שאוכלסו על ידי אנשים עובדים פשוטים ולא על ידי "גיבורים גלקטיים". הוא הקדים את תת-הסוגה של הסייברפאנק בהתעסקותו בעולם חסר-החוק של צפון קליפורניה ברבות מיצירותיו. ספרו המפורסם "האיש במצודה הרמה" (1963, זוכה פרס הוגו), הוא יצירה חלוצית המשלבת בין סוגות ההיסטוריה החלופית והמדע הבדיוני. כמו כן, הוא פרסם מספר רב של סיפורים קצרים ויצירות משניות שפורסמו במגזיני-מדע בדיוני זול (Pulp Magazines).

חייו

פיליפ ק. דיק נולד בשיקגו שבאילינוי, לדורותי קינדרד דיק. אביו, אדגר דיק, היה חוקר הונאות עבור משרד החקלאות האמריקני. הייתה לו אחות תאומה, ג'יין. שניהם נולדו שישה שבועות בטרם עת, וג'יין נפטרה ב־26 בינואר 1929 (בגיל חמישה שבועות בלבד). זמן קצר לאחר מכן, המשפחה עברה לקליפורניה.

הוריו של דיק התגרשו בצעירותו, והוא חי עם אמו. הוא סיים בית ספר תיכון בברקלי ולזמן קצר למד באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שם למד גרמנית כקורס ראשי. הוא מכר תקליטים ועבד כדי. ג'יי. בטרם מכר את סיפורו הראשון ב־1952. הוא עבד כסופר למחייתו, פחות או יותר, מאותו זמן והלאה. הוא מכר את הרומן הראשון שלו ב־1955. שנות ה-50 המאוחרות היו זמן קשה עבור דיק, עד כדי כך שהוא "לא יכול היה לשלם אפילו עבור קנסות-איחורים לספרייה", כהודאתו. הוא ראה עצמו חלק מהאנטי חברה של קליפורניה של שנות ה־60, והזדהה עם משוררי דור הביט ועם המפלגה הקומוניסטית. העובדה האחרונה נתונה במחלוקת, ודיק עצמו הודה שהושלך, פשוטו כמשמעו, לפחות מאחת מהפגנותיה של המפלגה. ב־1963 זכה בפרס הוגו היוקרתי עבור ספרו "האיש במצודה הרמה". דיק התנגד למלחמת וייטנאם ובשל כך היה לו תיק ב־FBI.

אף־על־פי שדיק הולל כגאון בעולם המדע הבדיוני של זמנו, העולם הספרותי בכללותו לא היה כה מסביר פנים כלפיו, והוא יכול היה למכור ספרים רק למו"לים של מדע בדיוני שלא שילמו היטב. בשל כך, אף על פי שפרסם מספר גדול של רומנים בשנים הבאות, הוא המשיך להאבק פיננסית ופסיכולוגית. אפילו בשנותיו המאוחרות הוא סבל מבעיות כספיות. בהקדמה לאוסף הסיפורים הקצרים משנת 1980, "האיש המוזהב", דיק כתב:

"לפני מספר שנים, כשהייתי חולה, היינליין הציע את עזרתו, כל מה שיכול היה לעשות, ומעולם לא נפגשנו; הוא נהג להתקשר אלי על מנת לעודד אותי ולברר מה שלומי. הוא רצה לקנות לי מכונת כתיבה חשמלית, יברך אותו האל -- אחד מהג'נטלמנים האמיתיים המועטים בעולם. אני לא מסכים עם אף אחד מן הרעיונות אותם הוא מציג ביצירתו, אך אין זה חשוב. פעם אחת, כשחבתי ל־IRS כסף רב ולא יכולתי לגייסו, היינליין הלווה לי את הכסף. אני מעריך מאוד אותו ואת אשתו; הקדשתי לו ספר בהערכתי. רוברט היינליין הוא איש נאה, מאוד מרשים ומאוד צבאי ביציבתו; ניתן לראות כי יש לו רקע צבאי, אפילו על פי תסרוקתו. הוא יודע שאני פריק תלוש ובכל-זאת הוא עזר לי ולאשתי כשהיינו בצרה. זהו הטוב ביותר באנושות, ממש שם; זה מה ומי שאני אוהב."

הקטע דלהלן מראה לא רק שלדיק היו בעיות כספיות באופן תדיר, אלא גם את ההערכה לה זכה מסופרי מדע בדיוני אחרים. אף על פי שרוברט היינליין היה היפוכו של דיק כמעט מכל בחינה - בעיקר בתחומי הפוליטיקה וסגנון החיים והכתיבה - הם העריצו זה את יצירתו של זה. דיק כתב על היינליין באותה הקדמה: "אני מחשיב את היינליין לאבי הרוחני, למרות שהאידאולוגיות הפוליטיות שלנו שונות תכלית השינוי אחת מן השנייה".

יצירת המופת הקולנועית "בלייד ראנר", בבימויו של רידלי סקוט, המבוססת על סיפורו של דיק - "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?", הפכה את שמו של דיק למוכר יותר, אך הוא לא ממש זכה ליהנות מתהילתו המאוחרת.

מוטיבים ומאפיינים

בתחילת דרכו כתב דיק בעיקר סיפורים קצרים, רבים מהם בהשפעת המלחמה הקרה והחרדה מהשמדה המונית. בחלוף הזמן התעצב סגנונו הייחודי והתמקד בנושאים של אמיתי מול זיוף או חיקוי, טבעי מול מלאכותי, ומציאות מול בדייה או הדמיה. ברבים מספריו הגבולות בין התחומים מטושטשים, ולעיתים אינם מובחנים כלל. דיק עצמו סיכם את נושאי יצירתו כעוסקים בשאלות "מה היא המציאות" ו"מה מגדיר בן-אנוש אותנטי".

רבים מספריו של דיק אינם מתרכזים בדמות מפתח עיקרית על פני ציר עלילה אחד, אלא מתארים מספר דמויות על פני כמה קווי עלילה המשיקים זה לזה. בחלק מספריו מופיעות דמויות נאציות או פשיסטיות. לעיתים מופיעות בספרים כאלה גם דמויות יהודיות, כגון ראש ממשלת ישראל אמיל שטארק כדמות משנית בספר "הצלם" וכן פרנק פרינק, מהדמויות המרכזיות ב"איש במצודה הרמה".

חזיונותיו ומותו

בנעוריו, בערך בגיל שלוש-עשרה, חלם דיק חלום שחזר ונשנה. הוא חלם כי הוא בחנות ספרים וכי הוא מנסה למצוא גיליון של מגזין המדע הבדיוני Astounding Magazine. גיליון זה, לכשימצא אותו, יכיל סיפור הנקרא "האימפריה מעולם לא תמה" ("The Empire Never Ended"), שיגלה לו את סוד היקום. בכל חזרה של החלום, ערימת המגזינים בה חיפש קטנה וקטנה, אך הוא מעולם לא הגיע לקרקעיתה. לבסוף החל דיק לחשוש כי גילוי המגזין יביא עמו אי שפיות. זמן קצר לאחר מכן פסקו החלומות. הם מעולם לא חזרו, אך המשפט "האימפריה מעולם לא תמה" יופיע ביצירותיו המאוחרות יותר.

ב־20 בפברואר 1974 הוא התאושש מהשפעת סודיום תיופנטל, (סם מרדים) שניתן לו לאחר הוצאת שן בינה פגומה. כשפתח את דלת דירתו על מנת לקבל משלוח חדש של משככי כאבים, הוא שם לב כי האשה שמסרה לו את החבילה ענדה תליון ועליו מה שדיק כינה "vesicle pisces" (הוא התכוון ככל הנראה לקשתות המצטלבות של סמל הדג הקדום של הנוצרים, ה־Vesica piscis, הידוע גם בתור Ichthys). לאחר עזיבתה, החל דיק לחוות חזיונות. אמנם ניתן לייחס זאת לפעולתם של משככי הכאבים, אך החזיונות נמשכו שבועות. לאורך פברואר ומרץ 1974 הוא חווה סדרה של חזיונות אותם כינה באופן קולקטיבי "2-3-74", קיצור של "פברואר/מרץ 1974". הוא תיאר את חזיונותיו המוקדמים כקרני לייזר ותבניות גאומטריות, ולעיתים תמונות חטופות של ישו ורומא העתיקה. כשהתמונות גדלו באורכן ובתדירותן, דיק טען כי הוא החל לחיות חיים כפולים, פעם בתור עצמו ופעם בתור תומאס, נוצרי שנרדף בידי הרומאים במאה הראשונה לספירה. על אף שימושו המתמשך בסמים, דיק קיבל את החזיונות הללו כמציאות, והאמין כי הוא בא במגע עם ישות אלוהית כלשהי, אליה הוא התייחס כ"זברה", אלוהים, ובאופן התדיר ביותר, "ואליס" (VALIS).

ואליס

ואליס (VALIS) - ראשי תיבות באנגלית של "מערכת אינטליגנציה נרחבת חיה ואקטיבית" (Vast Active Living Intelligence System); דיק השתמש במונח זה ככותרת לספרו (והמשיך את התמה בשלושה ספרים נוספים לפחות); מאוחר יותר הוא העלה השערה כי ואליס היא גם "גנרטור של מציאות" וגם אמצעי לתקשורת חוץ-ארצית. הוא תיאר את ואליס כצומת אחת של רשת לוויינים מלאכותיים שמקורם בכוכב פומלהוט שבקבוצת הכוכבים דג דרומי. על פי דיק, הלוויין המקיף את הארץ השתמש ב"קרני לייזר ורודות" על מנת להעביר מידע ולהקרין הולוגרמות על הארץ ועל מנת לבסס תקשורת בין מין חוץ-ארצי לבין האנושות. דיק טען כי ואליס עשתה שימוש ב"תמריצים משלחי־רסן" ("disinhibiting stimuli") על מנת להכין את הנשואים לתקשורת; באחד מהמקרים, נעשה שימוש בסמל ה־vesicle pisces שתואר לעיל. הוא כתב בפירוט על החוויה הזו ועל אמונתו כי האימפריה הרומית מעולם לא תמה במאמרו "כיצד לבנות יקום שלא יתפרק אחרי יומיים".

בשלב מסוים, במהלך מפגש עם ואליס, נודע לדיק כי לבנו הפעוט נשקפת סכנת מוות ממחלה לא ידועה. בדיקות שגרתיות לא הראו כל סימן למחלה כלשהי אצל הילד; אף־על־פי־כן, דיק התעקש כי ייערכו בדיקות יסודיות על מנת להבטיח את בריאות בנו. הרופא הסכים לבסוף, למרות היעדר תסמינים ברורים. במהלך הבדיקה הרופאים גילו שבר מפשעתי שהיה הורג את הפעוט לולא נערך ניתוח בהקדם. חייו של הילד ניצלו הודות לניתוח, ודיק ייחס זאת להתערבותה של ואליס.

אירוע נוסף הוא מקרה בו דיק דיבר בלשונות לא מוכרות לו (גלוסולליה). אשתו של דיק רשמה פונטית את הקולות אותם הפיק, וגילתה כי הוא דובר יוונית קוינה, סוג של יוונית עתיקה אותו לא למד מעולם. דיק גילה מאוחר יותר כי הברית החדשה ותרגום השבעים נכתבו במקור ביוונית קוינה. עם זאת, לא הייתה זו הפעם הראשונה בה חווה דיק דיבור בלשונות זרות לו. עשור לפני כן, דיק טען כי הוא מסוגל לחשוב, לקרוא ולדבר לטינית שוטפת תחת השפעת LSD.

במאמרו "האם תשוכלל אי פעם הפצצה האטומית, ואם וכן, מה יהא על רוברט היינליין?" (Will the Atomic Bomb Ever be Perfected, And if so, What becomes of Robert Heinlein?‎) מזכיר דיק כי הוא החל לראות אור ורוד במהלך חוויית LSD שמונה שנים לפני שכתב וייחס את "קרני הלייזר הורודות" לוואליס.

Exegesis

על אף ההרגשה כי הוא חווה, בצורה כלשהי, תקשורת אלוהית, דיק לא יכול היה לתרץ באופן מלא את האירועים. עד סוף ימיו הוא נאבק על מנת להבין באופן מלא את המתרחש, בהטילו ספק בשפיותו ובתפיסת המציאות שלו. הוא הצליח לרשום חלק ממחשבותיו ביומן בן 8,000 עמודים ומיליון מילים שנקרא "הפרשנות" (Exegesis). הוא בילה לילות ללא שינה בכתיבה מאומצת ביומנו, פעמים רבות תחת השפעת אמפטמינים, מה שתרם ללא ספק לנימה האקלקטית של הכתוב. נושא חוזר ב"פרשנות" הוא ההשערה של דיק שההיסטוריה נעצרה במאה הראשונה לספירה, וש"האימפריה מעולם לא תמה". הוא ראה ברומא את פסגת החומרנות, שלאחר שהדיחה את הגנוסטיקנים למחתרת לפני 1900 שנה, החזיקה את האנושות במצב של עבדות לרכוש חומרי. דיק האמין כי ואליס יצרה קשר עמו ועם עוד מספר אלמונים על מנת לגרום להדחתו של ריצ'רד ניקסון, בו ראה דיק את התגלמותו של הקיסר.

ככל שעבר הזמן, הפך דיק פאראנויד יותר ויותר, דמיין שנקשרו נגדו עלילות בידי הק.ג.ב. וה־FBI, והאמין כי טומנים לו מלכודות ללא מנוחה. במקרה אחד הוא האמין כי אנשי ה-FBI היו אחראים לפריצה לביתו בה נגנבו מסמכים שונים וכספתו נפרצה בעזרת חומר נפץ; מאוחר יותר טען דיק כי ככל הנראה הוא ביצע את הפריצה בעצמו ושכח מכך.

יצירתו המאוחרת יותר, בעיקר טרילוגיית ואליס, הייתה אוטוביוגרפית במידה רבה, עם השפעות ואזכורים רבים של "2-3-74". כמו כן, דיק קרא בשקיקה יצירות על דת, פילוסופיה, מטאפיזיקה וגנוסיס, ורעיונות אלה מצאו את דרכם לרבים מסיפוריו. הרומן האחרון פרי עטו שפורסם בימי חייו היה The Transmigration of Timothy Archer, אך רבים נוספים פורסמו לאחר מותו (הראוי ביותר לציון שבהם הוא Lies, Inc.).

מותו והסבר אפשרי לחזיונותיו

פיליפ ק. דיק מת משבץ ב־1982 (בגיל 53), בלא שלמד מה גרם לחזיונותיו. יש המשערים כי דיק סבל מהתפרצויות של אפילפסיה של האונה הרקתית. דבר כזה יכול לגרום להתקפים לא משתקים, שיכולים לגרום בתורם לרגשות הנעים מחוסר-התמצאות כללי ועד לחזיונות שמתפרשים לעיתים קרובות על ידי הקורבנות כחוויות "רוחניות" או כהתגלויות. האזור המסוים הזה במוח אחראי להפרדה בין מציאות לדמיון ורגיש מאוד לפעילות אפילפטית. התסמינים הנלווים לפעילות כזו דומים לתיאור העשור האחרון בחייו של פיליפ ק. דיק. חלק בלתי נפרד מהתקפים כאלו הוא תופעה התנהגותית הנקראת "היפרגרפיה", בה הקורבן מתעד בצורה אובססיבית את חוויותיו, בדרך כלל בצורת יומן.

כשתאומתו ג'יין נפטרה בינקותה, גולפה מצבה עם שמות שני התאומים ועליה הושאר מקום ריק לתאריך הפטירה של פיליפ. לאחר מותו (הוא נותק ממכונת ההחיאה ב־2 במרץ, אך רישום ה־EEG כבר היה איזואלקטרי חמישה ימים קודם לכן), הביא אביו, אדגר, את גופת בנו לפורט מורגן, קולורדו. לאחר חמישים-ושלוש שנים, התאריך השני נחצב גם הוא, ופיליפ ק. דיק נקבר לצד אחותו.

נישואים וצאצאים

דיק נישא חמש פעמים: ארבעה נישואים הסתיימו בגירושין ולאשתו החמישית נותר נשוי עד למותו. נולדו לו שתי בנות ובן.

• מאי 1948, לג'נט מרלין (נמשכו שישה חודשים);
• יוני 1950, לקליאו אפוסטולידס (התגרשו ב־1958);
• 1958, לאן ויליאמס רובינשטיין (ילדים: לאורה ארצ'ר, נולדה ב־26 בפברואר 1960) (התגרשו ב־1964);
• 1966 או 1967 (המקורות חצויים), לנאנסי האקט (ילדים: איסולד, קרויה בדרך כלל "איסה") (התגרשו ב־1970);
• 18 באפריל 1973 לטסה באסבי (ילדים: כריסטופר).

מספריו

• The Penultimate Truth
• The Three Stigmata of Palmer Eldritch

שתורגמו לעברית

• יוביק (Ubik)
• האיש במצודה הרמה (The Man in the High Castle), הוצאת עם עובד.
• האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות? (Do Androids Dream of Electric Sheep?‎), הוצאת כתר
• סורק אפלה (A Scanner Darkly)
• הצלם (The Simulacrum)
• ואליס (VALIS), בהוצאת אודיסיאה
• השחקנים של טיטאן (Game Players of Titan)
• כשל זמן (Martian Time-slip), בהוצאת אודיסיאה
• האדם שמחוץ למשוואה וסיפורים אחרים, תרגום: חגי אברבוך, הוצאת טרה ספרים.
• פוסטר, אתה מת וסיפורים אחרים, תרגום: חגי אברבוך, הוצאת טרה ספרים.
• זולגות דמעותי, אמר השוטר, תרגום: עמנואל לוטם, הוצאת כתר

שעובדו לסרטים

• בלייד ראנר (Blade Runner) - על־פי הספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות".
• זיכרון גורלי (Total Recall) - על־פי הסיפור הקצר "We Can Remember It For You Wholesale".
• פצצה מהלכת (Impostor)
• דו"ח מיוחד (The Minority Report)
• סקרימרס (על בסיס הסיפור הקצר "Second Variety")
• צ'ק פתוח (Paycheck, מבוסס על סיפור קצר באותו השם)
• סורק אפלה (A Scanner Darkly)
• נקסט (next) - על פי הסיפור הקצר "האיש המוזהב"
• נגד כל הסיכויים (The Adjustment Bureau) - על פי הסיפור הקצר "Adjustment Team"
• רדיו אלבמוט החופשית (Radio Free Albemuth)

עיבודים לטלוויזיה

• האיש במצודה הרמה, סדרת טלוויזיה על פי הספר באותו שם.
• חלומות חשמליים - אנתולוגיה על פי סיפורים קצרים של דיק, בהפקת בריאן קרנסטון

מורשת

ספריו של דיק מוסיפים להתפרסם ולהיות נקראים. בשנים האחרונות הוצאו מחדש אחדים מהם במסגרת הסדרה "יצירות מופת של המדע הבדיוני" (Science Fiction Masterworks). גם השפעתו על הז'אנר ממשיכה. מכלול יצירתו השריש כמה מונחים אופייניים של המדע הבדיוני (כגון Terra ו-Terran לתיאור כדור הארץ או בן-אנוש, וכן Conapt לתיאור דירה בסביבה עירונית). הספר "פיליפ ק' דיק מת, כמה נורא" של מייקל בישופ, אשר תורגם גם לעברית, מהווה מחווה ליצירתו של דיק מבחינת התוכן ומבחינת שילוב דמותו כסופר במציאות בעולם דמיוני. מספר ספרים ביוגרפיים התפרסמו אודותיו.

פרס ספרותי חשוב של המדע הבדיוני נקרא על שמו, ומוענק כל שנה ליצירה הטובה ביותר שפורסמה לראשונה בכריכה רכה, פורמט הנחשב זול בניגוד לפרסום בכריכה קשה הנחשב יוקרתי יותר. בחירה זו מייצגת את קשייו הכלכליים של דיק במהלך חייו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיליפ ק. דיק בוויקישיתוף

• האתר הרשמי של דיק (באנגלית)
• האתר הרשמי של מעריצי דיק (באנגלית)
• "מעבר שוכן הוּאַב" - סיפור קצר מאת פיליפ ק. דיק; תרגום: שי אזולאי.
• עידו הרטוגזון, החוזה, באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2007
• ביקורת על "כשל זמן" במגזין בלי פאניקה
• מאיר יגר, אלא אם כן המציאות היא זיוף (חלק א') וחלק ב' באייל הקורא, יוני 2004
• רן לוי, האיש שבגלולה הקטנה: על פיליפ ק' דיק, הידען, 28 בספטמבר 2009
• עמית קלינג, פיליפ ק. דיק: פרנואיד, מכור לסמים והדארלינג של הוליווד, באתר הארץ, 13 באפריל 2011
• עמיחי שלו, פיליפ ק' דיק: הסופר שמחוץ למשוואה, באתר ynet, 16 במאי 2013
• עפר סקר‏, פיליפ ק. דיק בספר חדש: הגאון הנסתר של המאה ה-20, באתר וואלה, 17 ביוני 2013
• מאיר יגר, ואריאציות על נושא מאת הרקליטוס - מאמר באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, 27 בספטמבר 2005
• מאיר יגר, דוקטור פרד ומר בוב - מאמר על "סורק אפלה" באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, 5 בינואר 2005
• מאיר יגר, רדיו חזק - מאמר על "רדיו אלבמות' החופשית" באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה, 26 ביוני 2003
• אלי אשד, המכובד שבסופרי המד"ב מדבר עם ישות אלוהית, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2014
• ביקורת על "האדם שמחוץ למשוואה וסיפורים אחרים" במגזין בלי פאניקה
• לילך וולך, עפר סקר‏, סליחה ששכחנו: וואלה! תרבות מתנצלת בפני מי שלא קיבל את היחס שהגיע לו השנה, באתר וואלה, 12 בספטמבר 2013
• עמיחי שלו, פיליפ ק. דיק: פשע הוא רק הגדרה תרבותית, באתר ynet, 29 ביוני 2015
• עמיחי שלו, אני, חייזר (היקום זה לא הכל) - מסע חלופי בעקבות פיליפ ק. דיק, אודות, כתב עת למסות וביקורת ספרות, גיליון 6, 11 בדצמבר 2017
• נועה מנהיים, פיליפ, תביא שכטה, באתר ynet, 16 בפברואר 2001, ביקורת על כשל זמן
• פיליפ ק. דיק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• פיליפ ק. דיק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פיליפ ק. דיק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פיליפ קינדרד דיק (1928-1982), דף שער בספרייה הלאומית

• פיליפ ק. דיק, ברשת החברתית פייסבוק
• פיליפ ק. דיק, ברשת החברתית Goodreads