פסיכולוגיה יהודית

ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ערך זה זקוק לעריכה נוספת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פסיכולוגיה יהודית הן שיטות תאורטיות וטיפוליות העוסקות במבנה נפש האדם, מגדירות מהו האיזון הנפשי אצל האדם ומתחקות אחר הסיבות והגורמים לערעורו והדרכים להשבת האיזון הנפשי על כנו, על פי מקורות יהודיים ובהתאם לרוחם.

הקשר בין יהדות ופסיכולוגיהעריכה

החיבור בין הפסיכולוגיה ליהדות איננו חיבור חדש. הדת וההגות היהודית לדורותיה עסקו פעמים רבות בנושאים הקשורים לנפש האדם. במקרא ובספרות חז"ל, ניתן למצוא הנחיות או תובנות הקשורות לתחום הנפש, אך אלו אינם מוצגות בצורה שיטתית וסדורה כתורת נפש. בספרות היהודית המאוחרת יותר אופיו של העיסוק התרחב, והינו בדומה לעיסוק הפילוסופיה העתיקה בנפש, ובשלבים מסויימים אף בהשפעתה. כמו כן מוקד הדיון היה לשם מימוש מטרות הדת, והעיסוק ברבדים הנפשיים הוא אגבי ונלווה לכך[1].

באופן כללי עד להתהוותה של הפסיכולוגיה המודרנית, לא התקיים בספרות היהודית דיון פסיכולוגי מובהק שנועד רק לשם טיפול בחולי כפי גישת הפסיכולוגיה הקלאסית, או לשם רווחה נפשית אישית כפי הגישה של הפסיכולוגיה ההומניסטית. החל מהמאה ה-20, ועם התהוותה של הפסיכולוגיה כמדע העומד לעצמו, החלו הוגים יהודיים שונים להתמודד בדרכים שונות עם גוף ידע זה.

העיסוק בתחוםעריכה

את העיסוק בנושא יחס היהדות והפסיכולוגיה ניתן לחלק באופן כללי לשניים: מצד אחד היו כאלו שניסו להראות עקרונות פסיכולוגיים הקיימים ביהדות אם מתוך שלילה של הפסיכולוגיה המערבית ואם מתוך קבלה שלה. ומהצד השני - אלו שניסו לקבל מהיהדות עקרונות שיעזרו לפתח את הפסיכולוגיה המערבית. ההבדל הוא בנקודת המוצא - האם לב העיסוק הוא ביהדות או בפסיכולוגיה.

ספרים רבים מאוד נכתבו על הנושא, ביניהם ניתן למצוא את הרב שלמה אבינר, הרב יובל פרוינד, יאיר כספי, וד"ר ברוך כהנא שהשוו את הפסיכולוגיה עם ההגות היהודית העכשווית יותר. נוסף לכך, קיימים גם ספריו של פרופ' אליהו רוזנהיים שעוסקים בפסיכולוגיה היונקת את רוחה מהגותם של התנאים והאמוראים. בשנות השבעים, פיתח פרופ' מרדכי רוטנברג שיטה פסיכולוגית המבוססת על תפיסת הצמצום הקבלית, בשילוב עם תפיסות מההגות החסידית ועקרונות מדרשיים שונים, והחל ללמדה במוסדות אקדמאיים.

יסודות הפסיכולוגיה היהודית וייחודהעריכה

שיטת פרופ' מרדכי רוטנברגעריכה

פרופ' מרדכי רוטנברג טוען בספריו שלא יכולה להתקיים מציאות של ואקום רוחני, והפסיכולוגיה מוכרחה לינוק מתאולוגיה כלשהי. לטענתו הפסיכולוגיה הכללית על שלל שיטותיה השונות נובעת ויונקת כולה מן התאולוגיה הנוצרית, ומשמעות התאולוגיה הנוצרית היא דטרמיניזם, פסימיות, ובסופו של דבר - ייאוש. ובניגוד לכך הפסיכולוגיה היהודית, יונקת מן התאולוגיה היהודית, שבסיסה המרכזי הוא בחירה ויכולת ההשתנות של האדם, ולפיכך תקווה ואופטימיות. לטענתו, הדברים מתחילים בשורשם מעניין הצמצום והתיקון: הצמצום, דהיינו הרעיון שבריאת העולם היא ביסודה מעשה של התכנסות, בו הבורא מתכנס או מצטמצם מרצון, כדי לפנות מקום לרע, לעולם, לזולת, ולאפשר את קיומם; התיקון, דהיינו הרעיון שהבורא מזמין את האדם ואפילו דורש ומצפה ממנו לתקן את העולם, ואף להשפיע על העולמות העליוניים[2].

שיטת הרב יחיאל יעקבסוןעריכה

הרב יחיאל יעקבסון טוען כי ישנו הבדל מהותי בין הפסיכולוגיה היהודית לפסיכולוגיה הרגילה בשיטת הטיפול. הטיפול בפסיכולוגיה היהודית מבוסס מצד אחד על התפיסה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"; ומצד שני על התפיסה ש"הדעות הן שורש המידות" (כמו שמאריך הרמב"ם במקומות רבים[דרוש מקור]). כלומר, שיטת הטיפול צריכה לשלב בין שני גורמים: הדעה (המחשבה והתפיסה), והעברת הדברים למעשה (התנהגות) באופן מדורג. לפיכך, לטענתו הפסיכולוגיה היהודית משלבת בין שתי אסכולות שונות המנהלות ויכוח נוקב בשדה הפסיכולוגיה הכללית - האסכולה הקוגניטיבית והביהביוריסטית. עם זאת, נטען כנגדו כי גם בפסיכולוגיה ה"רגילה" ישנו טיפול שמשלב את האסכולה הקוגניטיבית והביהביוריסטית - טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

נקודה נוספת שעומדת ביסוד הפסיכולוגיה היהודית כתפיסה היא שלאדם יש בחירה תמידית ויכולתו לשנות את דרכי מחשבתו, מעשיו וצורת חייו, קיימת תמיד ואינה נשללת בשום אופן. בנוסף הבחירה עומדת תמיד בין טוב לרע, או בצורה מדויקת יותר בין אמת לשקר. האדם תמיד מקושר לרוח ואידאולוגיה מסוימת, בכל רגע. בכל מעשה, מחשבה, אקטיבי או פסיבי. של עצמו או של אחרים. ולכן עיקר הבחירה וממילא יכולת ההשתנות של האדם היא לפני הירידה לפרטים הקטנים, בצמתים מרכזיים בהם הוא בוחר לאיזה כוח הוא מתקשר בדרכי חייו. דבר הבא לידי ביטוי באופן מיוחד בצריכת תרבות כקריאת ספרים, צפייה בסרטים, וכדומה.

שיטת הרב זאב חיים ליפשיץעריכה

הרב זאב חיים ליפשיץ מגדיר את עיקרי שיטתו כגישה חיובית-יצירתית המתמקדת בחלק העליון שבאדם ותפיסת האדם כצומת ליצירה, המעבד ומעצב ומפגיש שמים וארץ, יחיד וחברה. מכאן הצורך לחקור את מקומה של הרוחניות, של החברה, ושל הצרכים האינדיבידואליסטיים בכפיפה אחת, שהיחיד הוא המנצח על כולם ומטביע את חותמו כישות עצמאית ומקורית. השקפה זו גם מביאה לצורך לחקור את השפעת התרבות והדת על ההתנהגות האנושית, שיטה שהמכון שאותו מנהל ליפשיץ הוא חלוץ ומוביל בה. כמו כן, ליפשיץ מדגיש את מקומה של האישה כישות בעלת איכויות מקוריות משלה, ללא צורך להידמות לגבר, ותפיסת המינים כמשלימים זה את זה, בעוד שבעבר הקרוב, שלטה במערב הגישה הרואה בהם מתחרים. לגישות מקוריות אלו השלכות מכריעות בבעיות יסוד כיחסי הזוגיות במבנה המשפחה, והיחסים העקובים מדם בין הדתות.

השפעתו של ז'אן פיאז'ה, שהרב ליפשיץ היה תלמידו במשך כשש שנים בתקופת לימודיו באוניברסיטת ז'נבה, מתבטאת בתפיסה הסטרוקטורלית השואפת לאיזון בין הניגודים. עקרון האיזון בין ניגודים הוא דומיננטי בתפיסת העולם והאדם ביהדות, אך בהבדל בעל משמעות: בעוד שפיאז'ה הולך בעקבות התפיסה המערבית ומחפש את האיזון בין שני צדדים, דוגלת היהדות במבנה תלת ממדי שבו שולט ממד הגובה כמורה כיוון, כמארגן וקובע מטרה; היהדות מייחסת חשיבות לארגון יותר מלאיזון. הרב לא הסתפק בתאוריה, והוא פיתח שיטת הדרכה נקודתית ושיטתית ושיטות אבחון מקוריות.

לימוד ויישום בפועלעריכה

בשנות השבעים, פיתח פרופ' מרדכי רוטנברג שיטה פסיכולוגית חסידית והחל ללמדה במוסדות אקדמאיים. שיטה זו שימשה כבסיס ל'מודל הפסיכולוגיה היהודית' אותו פיתח יחד עם בתו ד"ר מיכל פכלר ותלמידו ד"ר ברוך כהנא. בשנת 2006 ייסדו השלושה את "מרכז רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית", השם לו למטרה לקדם הפצה של מודל לפסיכולוגיה יהודית, ככלי תרפויטי וכתפיסה קהילתית חינוכית כוללת של החברה.

מכון "סדנת אנוש - מכון תורני להדרכה רוחנית" הוקם בירושלים על ידי הרב זאב חיים ליפשיץ בשנת 1972. המכון עוסק בכמה תחומים, בהם: ייעוץ והדרכה אישית. הכשרת מחנכים ופיתוח דרכי הוראה. במסגרתו נלמדת שיטתו של הרב ליפשיץ בפסיכולוגיה יהודית.

תוכנית נוספת היא "פסיכולוגיה ביהדות" שהוקמה על ידי ד"ר יאיר כספי, באוניברסיטת תל אביב בשנת 1997, פועלת מאז ברציפות, והפכה, בשנת 2007 למרכז לימודים עצמאי בתל אביב.

קורסים ללימודי פסיכולוגיה יהודית נפתחו בשנת תשס"ח 2008 על ידי הרב שמואל טל, בתורת החיים - בית הספר להעצמה אישית ולהכשרת מטפלים. בהקמת בית הספר הסביר הרב טל כי לתורה יש אמירה ברורה בכל הרמות של הפסיכולוגיה, ויש לה ספרות רחבה ועמוקה המכילה שיטות עבודה ברורות. לדבריו, מדובר בתחום קדוש ופנימי ביהדות ולכן לא ייתכן שאנשים דתיים יפנו לפסיכולוג חילוני או ילכו ללמוד פסיכולוגיה חילונית. בתחילת דרכו של בתי הספר, לימד בו גם הרב יחיאל יעקבסון.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

בתי ספר ומכונים לפסיכולוגיה יהודיתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ישנם מספר חיבורים העוסקים בנפש כנושא עיקרי, דוגמאות לכך בימי הביניים הם: שמונה פרקים לרמב"ם אשר כפי המבואר בהקדמתו ובמבנהו מטרתו לבסס את האתיקה כאמצעי להשגת הנבואה ומטרות עבודת האל; תורת חובות הלבבות אשר עוסק באתיקה וחובות הלב של האדם כלפי בוראו; ספר בולט מתנועת החסידות הוא: ספר התניא אשר מטרתו להציג את דרך עבודת השם על פי תפיסת החסידות, זאת מתוך הצגת מבנה הנפש הכפולה של האדם ודרכי התמודדות התואמת לכל הלך רוח; ספרים של תנועת המוסר עסקו בשלושה יסודות והם שלמות התורה, שלמות המעשים ושלמות האדם ואשר שלושתן מכוונות למעשה לשם מימוש עבודת האל בצורה השלמה ביותר להבנתם
  2. ^ מרדכי רוטנברג, פסיכולוגיה יהודית וחסידות, ישראל: משרד הבטחון, אוניברסיטה משודרת, 1997, עמ' 23, 28
  3. ^ פרק המבוא של הספר
  4. ^ פרק המבוא של הספר