צ'רלי ביטון

צ'רלי שלום ביטון (11 באפריל 1947 – 24 בפברואר 2024) היה פעיל חברתי ישראלי, ממייסדי הפנתרים השחורים, וחבר הכנסת מטעם חד"ש. ביטון היה פעיל למען זכויות בני עדות המזרח ופעיל שמאל רדיקלי.

צ'רלי ביטון

צ'רלי ביטון, 2014
לידה	11 באפריל 1947 כ"א בניסן ה'תש"ז קזבלנקה, מרוקו הצרפתית
פטירה	24 בפברואר 2024 (בגיל 76) ט"ו באדר א' ה'תשפ"ד מבשרת ציון, ישראל
מדינה
תאריך עלייה	1949
מקום קבורה	גבעת שאול ירושלים
מפלגה	החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הפנתרים השחורים
סיעה	חד"ש, הפנתרים השחורים
חבר הכנסת 13 ביוני 1977 – 13 ביולי 1992 (15 שנים) כנסות 9 - 12

ביוגרפיה

ביטון נולד בקזבלנקה, מרוקו, ועלה עם משפחתו לישראל בגיל שנתיים. הוא גדל בשכונת מוסררה שבירושלים.

פעילות חברתית ופוליטית

הפנתרים השחורים

ב-1971 נמנה ביטון עם מייסדי תנועת המחאה הישראלית הפנתרים השחורים. בין פעולות המחאה שנקט עם ארגונו נמנים:

• ב-13 באפריל 1971 התקיימה הפגישה המפורסמת של הפנתרים עם גולדה מאיר, שאחריה היא כנתה אותם "לא נחמדים".
• זריקת שק עם עכברים לביתו של שר הסעד.
• גניבת בקבוקי חלב שהיו מונחים בלילות בדלתות הבתים בשכונת רחביה לתושבי האזבסטונים בקרית יובל. במקומם השאיר פתק עם הסבר: "בקבוק זה יכל להאכיל 10 חתולים ובמקום זה לקחנו אותו לשם האכלת 10 ילדי משפחות מצוקה".
• פריצה למפעל שמן תעשיות וחלוקת השלל שנבזז שם למשפחות מצוקה.
• ב-1976 פריצה עם קבוצה של שרידי הפנתרים למחסני "שטראוס" בירושלים. הוא לקח משם מוצרי חלב וחילק אותן למשפחות נזקקות עם הכיתוב "הגונב מגנב פטור".

ב-1974 נידון ביטון למאסר של שבעה חודשים בגין תקיפת שוטר במהלך המחאה. הוא סירב לרצות את העונש בפועל, ירד למחתרת ולבסוף החליט להסגיר את עצמו. לובי פוליטי לחץ לשחרורו והוא קיבל חנינה כחמישה שבועות לאחר תחילת ריצוי עונשו.

ביטון היה מזכיר התנועה בשנים 1973–1977. בבחירות לכנסת השמינית התמודד ברשימת "הפנתרים השחורים-דמוקרטים ישראלים", שלא עברה את אחוז החסימה.

חבר כנסת

ב-1977 נבחר לכנסת התשיעית כסיעת הפנתרים השחורים במסגרת חד"ש. ראש הממשלה, מנחם בגין, כינה אותו "סר צ'ארלס ביטון". לטענתו של ביטון, כשנבחר לכנסת חיבקו בגין ואמר לו שהוא "במפלגה הלא נכונה", כיוון שאביו היה חבר תנועת החירות.

ביטון הביא לכנסת דרכי פעולה לא שגרתיות מה שהבדיל אותו מיתר חברי הכנסת. ב-27 בדצמבר 1978 כבל עצמו באזיקים אל דוכן הכנסת. יושב ראש הישיבה, משה מרון, נאלץ להפסיק את הישיבה. ביטון ביקש לשחררו מהאזיקים. מספר חברי הכנסת ניסו לשחררו, אך רק לאחר התערבות כלבן הכנסת, הוא שוחרר. באותו היום התראיין לנחמן שי, ואמר כי הוא "כאיש שמייצג את השכונות, את האנשים המדוכאים, את האנשים הדפוקים - אני חושב שמדי פעם הכנסת צריכה לדעת מה זה אנשים דפוקים". ביטון הורחק מהכנסת לחמש ישיבות כעונש על הכבילה.

בספטמבר 1980 היה ביטון, לצדו של תופיק טובי, לחבר הכנסת הראשון שנפגש בפומבי עם ראשי אש"ף, ובהם יאסר ערפאת וסגנו אבו איאד, יחד עם אורי אבנרי בבלגרד. הדבר היה עוד לפני חקיקת חוק איסור המפגשים עם אנשי אש"ף. כשחזר לישראל אמר: ”אני מוסמך מטעם האנשים שבחרו בי ובמפלגתי לכנסת, לדבר עם ערפאת, כדי לחפש ביחד פתרון של שלום במזרח התיכון”.

ביטון שימש כחבר הכנסת מטעם חד"ש עד הכנסת השתים עשרה (1992). במהלך כהונתו בכנסת ה-12 התפצל מחד"ש ופעל כסיעת יחיד בשם "הפנתרים השחורים". ב-1992 התמודד בבחירות לכנסת השלוש עשרה ברשימת "התקווה", עם לאה שקדיאל שלא עברה את אחוז החסימה.

לאחר פרישתו מהכנסת

מאז פרישתו מהכנסת עסק ביטון בפעילות פוליטית רק לעיתים מזדמנות והתפרנס כיבואן בגדים. בין היתר, השתתף בהפגנות הסטודנטים נגד ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה והעלאת שכר הלימוד. בשנת 2007 הקים תנועה חברתית, שפרט לפעילים ממוצא מזרחי, כוללת פעילים יוצאי ברית המועצות לשעבר וכמה יוצאי אתיופיה. ביטון הסתייג ממפלגת ש"ס, בה תמך תקופה מסוימת, ואמר עליה "הם הפקק שסתם את ההתפתחות החברתית של עדות המזרח".

בעקבות האינתיפאדה השנייה והמשך האלימות הפלסטינית, התרחק ביטון מהשמאל הפוליטי הישראלי. בריאיון לעיתון "מקור ראשון" ב-9 בינואר 2009 אמר ביטון שערפאת הונה אותו ואת חבריו, וכי אין פרטנר פלסטיני להסכמים מדיניים עם ישראל.

בשנת 2011 נטל חלק פעיל בהפגנות במסגרת מחאת האוהלים.

בשנת 2015, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הודיע על תמיכה במפלגת ש"ס בראשות אריה דרעי על אף שגינה את המפלגה בעבר.

חיים אישיים

ביטון היה נשוי ואב לארבעה. התגורר במבשרת ציון. בנו החורג הוא ד"ר שי פרוינד, שהיה ממובילי מחאת הרופאים המתמחים ב-2011.

הוא נפטר ב-24 בפברואר 2024 ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'רלי ביטון בוויקישיתוף

• צ'רלי ביטון, באתר הכנסת
• צ'רלי ביטון, באתר כנסת פתוחה
• (הקישור אינו פעיל, 28 במרץ 2018)פנתר אדום ריאיון עם צ'רלי ביטון ב"כל העיר", 1 באוגוסט 1980
• אמיר זוהר, היהפוך פנתר עורו, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2007
• שמעון כהן, צ'רלי ביטון: "הסכמי שלום? הכול שקר אחד גדול", באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2011
• (הקישור אינו פעיל, 28 במרץ 2018) קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם צ'רלי ביטון, באתר iCast‏, 18 ביוני 2012
• אהרון ברנע מראיין את צ'רלי ביטון בתוכנית "מחוץ לזמן" של ערוץ הכנסת, באתר יוטיוב, 3 בינואר 2016
• עופר אדרת, חבר הכנסת לשעבר צ'רלי ביטון, ממייסדי "הפנתרים השחורים", מת בגיל 76, באתר הארץ, 24 בפברואר 2024
• אמיר לוי, מה צ'רלי ביטון באמת חשב על השמאל, באתר מידה, 3 במרץ 2024
• צ'רלי ביטון היה חץ בוער של המהפכה המזרחית לכיוון הממסד, דבר: עיתון לפועלי ארץ ישראל, מתי שמואלוף, 26.03.2024