פתיחת התפריט הראשי

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון

מפלגת שמאל רדיקלי בישראל

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, הידועה יותר בקיצור חד"שערבית: الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة, תעתיק מדויק: אלג'בהה אלדימקראטיה ללסלאם ואלמסאואה' לרוב נקראת בקיצור אלג'בהה, כלומר "החזית") היא תנועה של ארגוני שמאל רדיקלי בישראל, אשר מהווה רשימה וסיעה סוציאליסטית בישראל, אשר מתמודדת כרשימה לכנסת מאז הבחירות לכנסת התשיעית. חד"ש מגדירה את עצמה כרשימה יהודית-ערבית והיא הרשימה היחידה בכנסת שאינה מגדירה את עצמה לאומית או דתית.

החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון
الجبهة الديمقراطية للسلام والمساواة
Hadash2015.png
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים מאיר וילנר, תאופיק טובי, מוחמד ברכה, איימן עודה
מזכיר כללי עאדל עאמר
תאריך ייסוד 1977
אפיון רשימה משותפת של תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות
אידאולוגיות שלום, שוויון, סוציאליזם דמוקרטי, פתרון שתי המדינות, רב-תרבותיות, סוציאליזם, מרקסיזם-לניניזם, שותפות ערבית-יהודית, פמיניזם, מדינת כל אזרחיה
כנסות הכנסת השמינית ואילך
אותיות ו
שיא כוחה 5 מנדטים (כנסות 9, 11, 20)
שפל כוחה 2 מנדטים (הכנסת ה-16)
נוצרה מתוך מק"י, הפנתרים השחורים
וחוגי שמאל נוספים
מטה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
4 / 120
www.hadash.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חד"ש דוגלת בפינוי כל ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל ושוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. חד"ש תומכת במשא ומתן לשלום ולא בנסיגות חד-צדדיות. התנועה דוגלת בצדק חברתי, בסוציאליזם ובשוויון מגדרי. בכך, התנועה גם מאמינה בצדק סביבתי כהגדרתה, ודוגלת בקשר שבין סביבה ירוקה-בריאה וחברה שוויונית. חד"ש מורכבת מתנועות ומזרמים שונים והמרכזי בהם זרם קומוניסטי-לניניסטי אך מצעה מתייחס למשותף בין הזרמים ואינו קורא לקומוניזם.

תוכן עניינים

הרכב החזיתעריכה

המרכיב המרכזי ברשימה הוא המפלגה הקומוניסטית הישראלית, המרכיבים האחרים - ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), ועד היוזמה הדרוזית והפורום העיראקי. בעבר לקחו חלק בחזית גם תנועות אחרות, ביניהן פלג מהפנתרים השחורים. על פי תקנון חד"ש, כל ארגון אשר מסכים למצע החזית, מוזמן להגיש בקשת הצטרפות לחזית. בקשה כזו יכולה להיות מאושרת על ידי מועצת חד"ש, המורכבת מכ-800 צירים.

מלבד חברות בתנועה אשר לוקחת חלק בחזית, לא קיים תהליך רשמי אשר מאפשר להתפקד כחבר בחד"ש (מלבד בסניפים מסוימים אשר בחרו מיוזמתם לקיים מפקד סניף). עם זאת, כל אדם אשר תומך במצעה של חד"ש מוזמן להיות פעיל בה, להיות ציר בוועידה ובמועצה שלה מטעם הסניף המקומי ולקחת בה כל תפקיד רשמי.

מצע חד"שעריכה

 
"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" - שלט וסטיקר של חד"ש מהפגנות ומקמפיין הבחירות לכנסת ה-19

מצע החזית הושתת בעבר על 9 סעיפים מרכזיים. אשר נקראו בין פעילי חד"ש "תשע הנקודות של החזית". לקראת בחירות 2013, פורט המצע ל-13 סעיפים:

  1. השגת שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק, כולל ויציב
  2. כלכלה למען העובדים: הצמדת שכר המינימום לגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק והעלאתו באופן ראשוני ל-5,000 שקל לחודש, קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות שבועיות, ביטול של כל ההפרטות שנעשו עד כה של חברות ממשלתיות, בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים, ושל כל התוכניות להפרטה של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, לרבות בתחומי הרווחה והחינוך (למעשה, הלאמת החברות שהופרטו) והלאמת משאבי הטבע והבנקים
  3. דיור חברתי: בנייה ממשלתית של 30,000 דירות במשך 3 שנים, ובהמשך בניית 5,000 דירות בכל שנה. ייקבע בחוק כי בכל מכרז בנייה על קרקע מדינה 5% מהדירות בפרויקט יימסרו למדינה ויתווספו למלאי הדירות הציבוריות ודיירים יהיו שותפים בניהול חברות הדיור הממשלתיות והעירוניות
  4. שירותים ציבורים שוויוניים וברמה גבוהה
  5. בריאות שוויונית
  6. מערכת חינוך שוויונית
  7. שירותי רווחה, תרבות וספורט משופרים
  8. הגנת המרחב הדמוקרטי
  9. שוויון למיעוט הלאומי הערבי בישראל
  10. הגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני וערי הפיתוח
  11. שוויון האישה בכל התחומים
  12. הגנת הסביבה וצדק סביבתי
  13. פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית[1]

היסטוריהעריכה

חד"ש הוקמה על ידי רק"ח (כיום - מק"י) בשנת 1977 לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, לאחר שהחליטה להתמודד ברשימה משותפת יחדיו עם הפנתרים השחורים, שמאל סוציאליסטי ישראלי וחוגי שמאל לא-קומוניסטים נוספים החברים בשמאל. הקמת חד"ש באה לאחר שני אירועים חשובים בישראל. האחד, יום האדמה והשני, הקמת חזית נצרת הדמוקרטית וזכייתו של תופיק זיאד בתפקיד ראש עיריית נצרת. מטרת הקמת הרשימה הייתה להרחיב את בסיס התמיכה של רק"ח בקהלים שלא היו מעוניינים להצטרף למפלגה, כמו כן בהקמתה רק"ח נטשה את ההתנגדות המסורתית שלה לפוליטיקה מבוססת על השתיכות חמולתית וחד"ש כללה בין חבריה נכבדי חמולות שתמכו ברשימה.[2]

חד"ש, בחודשים הראשונים להקמתה, התנגדה להסכמי קמפ דייוויד ולהסכם השלום בין ישראל למצרים מתוך ראייה שהסכמים אלו משרתים את ה"אימפריאליזם האמריקאי" ופוגעים בזכויות הפלסטינים, מסיבה זו סיעת חד"ש הצטרפה לימין הרדיקלי והצביעה נגד הסכמים אלו כשהם הובאו לאישור הכנסת.[3]

בבחירות לכנסת הארבע עשרה (1996) התמודדה ברשימה משותפת עם בל"ד שזכתה להצלחה יחסית כשגרפה חמישה מנדטים, מהם שלושה לחד"ש. האיחוד לא החזיק זמן רב, ובבחירות לכנסת החמש עשרה חזרה חד"ש להתמודד לבדה.

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה ברשימה משותפת של חד"ש ותע"ל בראשות מוחמד ברכה. בבחירות אלו זכתה הרשימה המשותפת ב-3 מנדטים. המועמד היהודי המרכזי של חד"ש דב חנין נדחק בעקבות שיתוף הפעולה עם תע"ל למקום הרביעי ולא נכנס לכנסת, דבר שיחד עם פרישתה של תמר גוז'נסקי מהכנסת גרם לכך שלראשונה מאז הקמת המדינה - לא היו חברים יהודים בסיעת חד"ש (על גלגוליה השונים).

 
ועידת חד"ש ה-8, מאי 2010, בבית הידידות בנצרת
 
הפגנה בנוכחות מנהיגי חד"ש. עם המגאפון: ח"כ דב חנין. מימינו: יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה. משמאלו: מזכיר חד"ש איימן עודה

בבחירות לכנסת השש עשרה שנערכו בשנת 2003, חד"ש זכתה ב-93,819 קולות, מתוכם (לפי ההערכות) כ-8,000 קולות של אזרחים יהודים. מועצת מק"י (גוף ייצוגי הכולל כ-250 צירים) קבעה בסוף שנת 2005 שבשלושת המקומות הראשונים ברשימת חד"ש חייבים להיות יהודים וערבים ושחד"ש תשמור על משקלה המנדטורי. אחרי כן, בתחילת שנת 2006, קיבלה מועצת חד"ש (גוף ייצוגי הכולל כ-500 נציגים) באופן מעשי את ההחלטה כשהחליטה שחד"ש תרוץ לבדה לבחירות לכנסת ה-17 וכשהעמידה את ד"ר דב חנין במקום השלישי. ב-14 בינואר 2006 נבחרה רשימת חד"ש. במקום הראשון נבחר חבר הכנסת מוחמד ברכה, במקום השני נבחר במאבק צמוד ד"ר חנא סוויד על פני ח"כ עיסאם מח'ול, במאבק על המקום השלישי ניצח ברוב גדול ד"ר דב חנין ובמקום הרביעי זכה ד"ר עפו אגבריה. הרשימה שנבחרה על ידי מועצת חד"ש, על פי פעילים מחד"ש, היא רשימה ירוקה מאוד, הווה אומר: המקומות הראשונים בה הם אנשי סביבה. מוחמד ברכה, הוא מהמובילים בכנסת בתחום, חנא סוויד הוא פעיל איכות סביבה בצפון ומראשי "המרכז לתכנון אלטרנטיבי" ודב חנין הוא יו"ר ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים. כמו כן, החלה חד"ש לארגן פעילויות בשם "אדום-ירוק" המדברות על הקשר בין צדק חברתי לצדק סביבתי.

בשנים האחרונות קיים קונפליקט בתוך חד"ש בין מספר זרמים בשמאל. הזרם הקומוניסטי-לניניסטי הוא הבולט במיוחד, אך גם בין היהודים וגם בין הערבים קיימים גורמים אשר אינם מזדהים עם קומוניזם ומאמינים בתפיסות עולם שמאליות אחרות כגון פוליטיקה של זהויות או מאבק לאומי פלסטיני בלתי אלים.

לקראת בחירות 2006, בא לידי ביטוי קונפליקט בין חלק מהזרמים בחזית. זאת כאשר לקראת בחירות אלו, נבחר למקום השני ברשימה לכנסת חנא סוויד, שאינו חבר במק"י והחליף את עיסאם מח'ול ממק"י.[4] שינוי זה הביא לידי ביטוי תפיסה של חד"ש כמפלגה אשר שמה את ענייני הציבור הערבי על סדר היום יותר מאשר את תפיסת העולם הלניניסטית הרחבה. בין הזרמים קימות מספר מחלוקות כגון: ריצה משותפת עם בל"ד ברשימה לכנסת, התנגדות לכל אחיזה אמריקאית במזרח התיכון בכל מחיר וכדומה. גורמים בודדים בחד"ש מעניקים לגיטימציה רעיונית בלבד להתנגדות לארצות הברית מצד ארגונים פונדמנטליסטים כגון חמאס וחזבאללה.[5] עם זאת בכל הזרמים בחד"ש בולט הרבה יותר של התנגדות ברורה לקו המלחמתי של כל הצדדים הפועלים באלימות, בהם חמאס וחזבאללה.[6][7][8] כיוון משמעותי אחר של חד"ש בשנים האחרונות, בדחיפת דב חנין והסניפים היהודיים בחד"ש, הוא לקדם את חד"ש ואת הרעיונות שבהם היא מאמינה לציבור היהודי. לקראת הבחירות לכנסת ה-18, פעילי בל"ד הוציאו קמפיין המשמיץ את זיקתה הציונית לכאורה של חד"ש, וזאת באמצעות תקיפתן של סיסמאות כגון "בעזה ובשדרות ילדים רוצים לחיות" אשר נקראת על ידי פעילי חד"ש, עקב ההתייחסות השוויונית של חד"ש לעם היהודי ולעם פלסטיני ועקב שירותו הסדיר בצה"ל של ח"כ דב חנין.[9]

 
מתוך תעמולת הבחירות של חד"ש לכנסת ה-18

בבחירות לכנסת ה-18 הרשימה קיבלה כ-112,000 קולות, שהקנו 4 מנדטים. בקרב הציבור היהודי, לאחר קמפיין משמעותי בתל אביב, חיפה וירושלים המערבית, קיבלה המפלגה כ-11,000 קולות, אשר שווים בין שליש לחצי מנדט ומהווים בערך פי 2 מבחירות 2006.

ב-2014 הפסיד ראמז ג'ראיסי שעמד בראש רשימת חזית נצרת הדמוקרטית מטעם חד"ש בהתמודדות על עיריית נצרת לעלי סלאם, הייתה זאת הפעם הראשונה מאז 1975 שחד"ש (ולפניה רק"ח) הפסידה את השליטה בנצרת, העיר הערבית הגדולה ביותר בישראל.

ב-17 בינואר 2015 הודיע יו"ר המפלגה מוחמד ברכה על פרישה מהמועמדות לכנסת, ובמקומו נבחר לראשות הרשימה איימן עודה.

בבחירות לכנסת ה-20 חד"ש רצה במשותף עם המפלגות הערביות, בל"ד, תע"ל ורע"ם, במסגרת הרשימה המשותפת, כשעודה עומד בראשה. רשימה זו השיגה 13 מושבים ולראשונה מאז הכנסת ה-11, חד"ש השיגה 5 מושבים.

ב-7 במרץ 2016 גינו מפלגות חד"ש ובל"ד את הכרזת מדינות המפרץ על חזבאללה כארגון טרור.[10]

בדצמבר 2016 פרסמה המפלגה הודעת תמיכה בהשתלטותו מחדש של צבא סוריה על חלב.[11] ההודעה ספגה ביקורת רבה ועוררה מחלוקת גם בקרב חד"ש עצמה. בעקבות כך, ולאחר שחלקים מהמפלגה ובעיקר ממק"י הביעו את תמיכתם בשלטון בשאר אל-אסד, הבהיר יו"ר הרשימה המשותפת את עמדות המפלגה לגבי מלחמת האזרחים בסוריה.[12] בתחילת אפריל 2017, בעקבות המתקפה הכימית בח'אן שייח'ון, הטילה חד"ש וטו על גינוי אסד והתקיפה הכימית בידי הרשימה המשותפת, ומאוחר יותר גינתה את התקיפה האמריקאית שבאה בתגובה למתקפה הכימית.[13]

בבחירות לכנסת ה-21 התמודדה המפלגה יחד עם מפלגת תע"ל ברשימה אחת - חד"ש-תע"ל, אותה מנהיגים בהנהגה משותפת יו"ר חד"ש איימן עודה ויו"ר תע"ל אחמד טיבי. בבחירות אלו קיבלה הרשימה 6 מנדטים מתוכם נכנסו לכנסת העשרים ואחת 4 נציגים של חד"ש.

נציגי הרשימה בכנסתעריכה

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
 
 
סטיקר אותו חילקו פעילי הרשימה בבחירות לכנסת ה-17
הכנסת חברי הכנסת הערות
הכנסת השמינית (1973) 4 מנדטים: מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח) הסיעה הוקמה על ידי רק"ח ב-15 במרץ 1977, לאחר ההחלטה לרוץ ברשימה משותפת לכנסת התשיעית עם הפנתרים השחורים וחוגי שמאל לא קומוניסטיים נוספים.
הכנסת התשיעית (1977) 5 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), אברהם לבנבראון (רק"ח), חנא מוויס (עצמאי) ב-13 בפברואר 1981 נפטר חנא מוויס. החליף אותו אברהם לבנבראון.
הכנסת העשירית (1981) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח)
הכנסת ה-11 (1984) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), מאיר וילנר (רק"ח), מוחמד ותד (עצמאי), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח) ותד הצטרף ממפ"ם ב-12 ביולי 1988.
הכנסת ה-12 (1988) 4 מנדטים: צ'רלי ביטון (הפנתרים השחורים), תמר גוז'נסקי (רק"ח), מאיר וילנר (רק"ח), תאופיק זיאד (רק"ח), תופיק טובי (רק"ח), האשם מחאמיד (עצמאי), מוחמד נפאע (רק"ח)
הכנסת ה-13 (1992) 3 מנדטים: תמר גוז'נסקי (מק"י), תאופיק זיאד (מק"י), האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי) ב-5 ביולי 1994 נפטר תאופיק זיאד. החליף אותו סאלח סלים.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת חד"ש-בל"ד 4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): האשם מחאמיד (עצמאי), סאלח סלים (עצמאי), תמר גוז'נסקי (מק"י), אחמד סעד (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה.
  • ב-8 במרץ 1999 התפלגה הסיעה המשותפת, כאשר נציג בל"ד עזמי בשארה פרש ביחד עם האשם מחאמיד מחד"ש. השניים הקימו את סיעת בל"ד בכנסת.
הכנסת ה-15 (1999) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), תמר גוז'נסקי (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י) מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן פפה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת חד"ש-תע"ל 2 מנדטים (מתוך 3 לרשימה כולה): מוחמד ברכה (מק"י), עסאם מח'ול (מק"י)
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: דב חנין (רשימת מועמדים מלאה, הכוללת גם את מועמדי תע"ל, ראו כאן).
  • ב-7 בפברואר 2006 התפלגה הסיעה המשותפת.
הכנסת ה-17 (2006) 3 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-18 (2009) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) רשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-19 (2013) 4 מנדטים: מוחמד ברכה (מק"י), חנא סוייד (עצמאי), דב חנין (מק"י), עפו אגבאריה (מק"י) * ‏רשימת מועמדי "החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון" לכנסת ה-19, באתר ועדת הבחירות המרכזית
הכנסת ה-20 (2015) במסגרת הרשימה המשותפת 5 מנדטים (מתוך 13 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), דב חנין (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י), עבדאללה אבו מערוף (מק"י, ועד היוזמה הדרוזית) ב-9 באוגוסט 2017 פרש מהכנסת עבדאללה אבו מערוף, במסגרת הסכם רוטציה, במקומו נכנס סעיד אלחרומי מרע"ם.[14]
הכנסת ה-21 (2019) במסגרת חד"ש-תע"ל 4 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): איימן עודה (עצמאי), עאידה תומא-סלימאן (מק"י), עופר כסיף (מק"י), יוסף ג'בארין (מק"י)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מצע חד"ש
  2. ^ אסעד ע'אנם, "עלייתה וירידתה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י): דיון בגורמים", עיונים בתקומת ישראל: מאסף לבעיות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, 4: 549-555, 1994
  3. ^ יחיעם ויץ, בעיניהם שום דבר לא השתנה, פנים 3, אוקטובר 1997
  4. ^ יואב שטרן, במק"י כעסו מאוד, באתר הארץ, 18 בינואר 2006
  5. ^ אסמא אגבארייה, מק"י: בין מפלגת העבודה למפלגת אללה, באתר אתגר, ינואר 2007
  6. ^ חד"ש: שותפות יהודית-ערבית מול מתקפה ימנית יהודית-ערבית, באתר "עבודה שחורה", 8 בפברואר 2009
  7. ^ جد الفروق 1, באתר יוטיוב  
  8. ^ בחירות 2009: בימים שבהם האש משתוללת, באתר יוטיוב  
  9. ^ http://qarrer.blogspot.com/
  10. ^ יאסר עוקבי, אריק בנדר, ‏חד"ש ובל"ד גינו את החלטת סעודיה להכריז על חיזבאללה כארגון טרור, באתר מעריב השבוע, 7 במרץ 2016
  11. ^ מזכ"ל מק"י עאדל עאמר: איחוד חאלב – נקודת מפנה בהדיפת טרור התכפיר, בדף פייסבוק של חד"ש
    ג'קי חורי, הודעת תמיכה של חד"ש באסד ובהשתלטות על חאלב מעוררת סערה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2016.
  12. ^ פוסט מתוך עמוד הפייסבוק של חד"ש - דברי יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה
  13. ^ ג'קי חורי, חד"ש סיכלה הודעת גינוי להתקפה הכימית בסוריה, ויצאה נגד התקיפה האמריקאית, באתר הארץ, 9 באפריל 2017
  14. ^ ח"כ עבדאללה אבו מערוף מהרשימה המשותפת התפטר מהכנסת, באתר ynet, 9 באוגוסט 2017