צביקה דהב

קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה

צביקה דהב (4 בנובמבר 193329 באפריל 2021) היה קצין בחיל השריון של צה"ל בדרגת אלוף-משנה. במלחמת סיני שירת כמפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 7, במלחמת ששת הימים שירת כמפקד גדוד 95 בחטיבת הראל, ובמלחמת יום הכיפורים שירת כמפקד גדס"ר 288 באוגדה 146.

צביקה דהב
Zvika-dahab1.jpg
לידה 4 בנובמבר 1933
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באפריל 2021 (בגיל 87)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19501993 (כ־43 שנים)
דרגה אלוף-משנה אלוף-משנה
תפקידים בשירות
  • מפקד פלוגת טנקים בגדוד 9 של חטיבה 7
  • מפקד גדוד 95
  • מפקד גדס"ר 288
  • מפקד אגד תחזוקה 836 באוגדה 143
  • ראש מטה אוגדה 143
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

דהב גויס לצה"ל ב-1950 והוצב בחיל השריון, בשנת 1951 עבר קורס קצינים וקיבל דרגת סגן משנה. שנה לאחר מכן היה בין מסיימי המחזור הראשון של קורס קציני שריון. בין השנים 19521956 שירת בפלוגת הסיור של חטיבה 7. בשנת 1954 עבר קורס קציני מודיעין ובשנת 1955 נשלח לבית ספר לשריון בצרפת ללמוד את טנקי ה-AMX-13. השתתף במבצע יונה לקליטת טנקי AMX-13, חלפים ותחמושת מצרפת לקראת מלחמת סיני. בשנת 1956 השתתף כמפקד מחלקת טנקים מגדוד 9 של חטיבה 7 בפעולת קלקיליה, פעולת תגמול שנערכה ב-10 באוקטובר 1956 נגד משטרת קלקיליה. כמה שבועות לאחר מכן השתתף במלחמת סיני כמפקד פלוגת טנקים תחת פיקוד חטיבת הצנחנים בפיקודו של אריק שרון בקרב המיתלה.[1] שרון שלח אל תוך מעבר המיתלה כוח שהוגדר "סיור", אך בפועל היה כוח בגודל של גדוד, שכלל את פלוגת הסיור של גדוד 88 בפיקודו של זאב וקס, עם מפקד גדוד 88 רס"ן מרדכי גור, והסמג"ד אפרים מרקוס. אחריהם נעה פלוגת טנקים AMX-13 בפיקוד צביקה דהב, אליהם הצטרף הסמח"ט יצחק חופי (חקה). מיד אחריהם נעה הפלוגה המסייעת של גדוד 88, בפיקודו של מיכה פייקס, ואחריהם סוללת מרגמות כבדות מגדוד 332. בסוף השיירה נעה הסיירת של חטיבה 202, בפיקודו של מיכה קפוסטה (בן ארי), ובמאסף נסעו יחידות הרפואה והאספקה. אל הכוח הצטרף סא"ל אהרן דוידי, שהיה באותה העת מפקד גדוד מילואים של הצנחנים ששהה מחוץ למעבר.[2][3]

בשנים 19571959 שירת דהב כסמג"ד 181 בפיקוד צפון. בשנת 1958 עבר קורס מ"פים, ובשנת 1960 מונה לקצין המבצעים של גייסות השריון, באותה השנה השתחרר מצבא הקבע. בין השנים 1960–1963 שירת כסמג"ד 95 בחטיבת הראל ובשנת 1964 מונה לפקד על הגדוד. במלחמת ששת הימים. חטיבת הראל השתתפה בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, וגדוד 95 שהיה אמור להיות בעתודה קיבל את משימתו החדשה: להגיע לבית חנינא. הגדוד פרץ דרך עמק הארזים והגיע בלילה לנבי סמואל. בשעה 3:30 החלו הטנקים לנוע לכיוון בית חנינא תוך חילופי אש כבדים עם כוחות שריון ירדניים שהתמקמו על הפסגות באזור ובין המבנים בתל אל פול. במשך זמן מה התנהל קרב שריון בשריון בטווחים של 1,000 מטר. 3 טנקים ירדנים נפגעו לבסוף והיתר נסוגו מזרחה והתל נכבש. בזה נותקה ירושלים מאויב ירדני מצפון וממזרח.[4]

במרץ 1973 הקים דהב את גדוד הסיור 288 באוגדה 146, בפיקודו של האלוף משה פלד. הגדוד היה אחד מתוך מספר גדודי סיור שהוקמו בצה"ל בתחילת שנות ה-70, והיו גדודים מעורבים שבהם שירתו טנקים ונגמ"שים והיו תחת פיקודה הישיר של אוגדה. הגדוד כלל טנקי שוט קל, נגמ"שי M-113, וג'יפים. יעוד הגדוד היה להיות גדוד סיור אוגדתי הבנוי לפריסה רחבה כדי לתת תצפיות ומודיעין לאוגדה 146 בזמן לחימה וכן להוות כוח לחימה עצמאי. הגדוד כלל שלוש פלוגות לחימה ותצפיות, כאשר כל פלוגה כללה שבעה טנקים, שמונה נגמשי חרמ"ש, פלוגת ג'יפי סיור שכללה 11 ג'יפים ופלוגת מפקדה. הגדוד עבר אימון הקמה במאי 1973.

גדס"ר 288 במלחמת יום הכיפוריםעריכה

 
מפת הקרבות של גדס"ר 288 במלחמת יום הכיפורים
  ערכים מורחבים – גדס"ר 288 במלחמת יום הכיפורים, קרב תל סאקי, הקרב על חושניה (1973), קרב אום בוטנה

במלחמת יום הכיפורים לחם הגדוד בחזית רמת הגולן מול הצבא הסורי. דהב פיקד על הגדוד בתהליך הגיוס במחנה עופר צפונית לירושלים ואז הוביל את הגדוד לרמת הגולן. הגדוד עלה דרך ציר כורסי עם כוחות אוגדה 146 וסופח לחטיבה 205 בפיקוד אל"ם יוסי פלד.

ההיתקלות הראשונה של הגדוד בכוחות סוריים הייתה ברמת מגשימים. הגדוד המשיך לצפון מזרח על ציר "טפה" (כיום כביש 98), וחבר למוצב תל סאקי ומוצב 116 ב-8 באוקטובר. חיילי הגדוד פינו ממוצבים אלה את חיילי גדוד הנח"ל המוצנח 50 של חטיבה 35 שהיו מכותרים שם ולחמו מאז יום הכיפורים. הגדוד נלחם בתל ג'וחדר ב-9 באוקטובר וכבש את תל פרס השולט על פתחת רפיד וכביש הנפט. עם כיבוש התל חזר המוצב שבראשו לפעילות מלאה. חיילי הגדוד שהתמקמו בו העבירו דיווחי תצפיות והכוונת אש לתותחנים. לאחר מכן השתתף הגדוד בקרבות בגזרת חושניה וכבש את צומת רפיד.[5]

הגדוד עבר לחטיבה 4 בפיקוד יעקב הדר באותה הגזרה, ולאחר סיום קרבות הבלימה עבר הגדוד ממזרח לקוניטרה ונפרש בתצפיות על התלים הגעשיים בדרום המובלעת. ב-17 באוקטובר התמקם הגדוד באזור חאן ארנבה, וב-18 באוקטובר התמקם לתצפיות בתל אל מל, תל שער, תל מסחרה ותל קרין. הגדוד השתתף בקרב אום בוטנה ותל-מסחרה, והשתתף בבלימת התקפות הנגד מצד צבא סוריה והכוחות העיראקיים והירדנים (חטיבת השריון הירדנית 40) שהגיעה לתגבור הכוח הסורי מדרום. ב-20 באוקטובר עבר הגדוד לחניון בכפרים נסג' ואטייחה ותצפיות לעבר תל חארה.[6]

לאחר הכרזת הפסקת האש נשלח הגדוד, כחלק מאוגדה 146 ועם כוחות נוספים מפיקוד המרכז, לתגבר את מערכי צה"ל בגדה המערבית של תעלת סואץ. הגדוד צורף ליחידות שהיו ממוקמות מול אסמאעיליה ממערב לתעלת סואץ והשתתף בקרבות ההתשה מול הכוחות מצריים עד להפרדת הכוחות בין צה"ל לבין הצבא המצרי במרץ 1974.

לאחר הפרדת הכוחות, במרץ 1974, פורק הגדוד. דהב השתתף בקורס מח"טים, הקורס הראשון מסוגו שהתקיים בצה"ל, ובשנת 1976 קיבל דרגת אלוף-משנה ומונה למפקד אגד תחזוקה 836 באוגדה 194, אז בפיקודו של אמנון ליפקין-שחק.[7] בשנת 1984 מונה לראש מטה אוגדה 194/ 370, בשנת 1993 פרש משירות מילואים.

פרטים אישייםעריכה

דהב היה חבר בעמותת יד לשריון ובעמותת גבעת התחמושת. במותו השאיר אשה ו-3 ילדים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אבי ולנטיין, סגול 351, פרדס הוצאה לאור, 2020

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה