קניין חליפין
קניין חליפין (או קניין סודר; בספרות ההלכה גם קניין סתם[1]) הוא קניין רווח במשפט העברי, המבוסס על פעולת חליפין של שני חפצים, בשתי דרכים שונות: קניין סודר וחליפי שווה בשווה. בקניין סודר המוכר מגביה את סודרו של הקונה ובכך החפץ הנקנה עובר מרשות המוכר לרשות הקונה[2]. בתום ההקניה אמור המוכר בדרך כלל להשיב לקונה את סודרו. בחליפי שווה בשווה ("המחליף פרה בחמור"[3]) אחרי שישנה החלטה של שני הצדדים להחליף שני עצמים בעלי ערך שהם מגדירים כשווה[4], משיכת אחד מהם קונה לצד השני את העצם השני מיד.
| מקרא | מגילת רות, פרק ד', פסוק ז' |
|---|---|
| משנה | מסכת קידושין, פרק א', משנה ו' |
| תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'-דף מ"ז, עמוד ב', מסכת קידושין, דף כ"ח |
| תלמוד ירושלמי | מסכת קידושין, פרק א', הלכה ו' |
| משנה תורה | ספר קנין, הלכות מכירה, פרק ה'-ו' |
| שולחן ערוך | חושן משפט, סימן ר"ג |
  | |
.jpg)
את מקורו של קניין חליפין למדו חז"ל מהפסוק במגילת רות: ”וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל” (מגילת רות, פרק ד', פסוק ז'). מכאן שקניין זה אינו מדאורייתא, אלא רק "מדברי קבלה" (מהנביאים או הכתובים)[5].
סוגי הקניין עריכה
יש כמה סוגי קניין בקניין חליפין:
- חליפי שוה בשוה - דהיינו כשהחפץ של הקונה והחפץ הנקנה שווים בערכם, זהו קניין על בסיס סחר חליפין.
- חליפין במשהו - כלומר שחפץ שאינו שווה בערכו לחפץ הנקנה כגון סודר משמש לקניין במצב זה על המוכר להשיב את הסודר לקונה[6].
- סודר על ידי העדים - בו משתמשים בסודרם של העדים בשביל הקניין.
- קניין לחזק את הדיבור - כגון בהבטחה, בכתובה שאין חפץ בו יחול הקניין[7].
הגבלות עריכה
החפץ הקונה עריכה
מכיוון שבפסוק נאמר נעלו, פוסק רב נחמן (בניגוד לדעת רב ששת) כי ניתן לבצע קניין חליפין דווקא בכלי שלם (מסוים) וחשוב, אבל לא בפירות ושאר מיטלטלין[8]. לשיטת התוספות, בחליפי שווה בשווה, כלומר שהחפץ של הקונה והנקנה שווים בערכם, ניתן לקנות גם על ידי פירות[9].
אמנם, בניגוד לקידושי כסף שחלים רק אם הכסף שווה פרוטה, קניין חליפין ניתן לבצע גם אם אין הכלי שווה פרוטה[10], כל עוד יש לו ערך כלשהו, למעט איסור הנאה שאין לו שום ערך.
רב ולוי נחלקו האם מטבע קונה בחליפין[11]. רב פפא מסביר את דעתו של השולל, כי לא ניתן להחליף מעות בדבר אחר בתורת חליפין, מכיוון שלכסף אין חשיבות עצמית אלא על הצורה החקוקה בו והנותנת לו את שוויו, ומכיוון שאם יחליט המלך או הממשלה להחליף את המטבע לסמל אחר הוא לא יהיה שווה יותר כלום, אין הוא נחשב ל"דבר מסוים" (מסוים = שלם) כדוגמת נעל, שהיא מסוימת ושלימה ויש לה שווי עצמי שאינו בטל לעולם. כדעה זו סברו גם האמוראים רבי יוחנן, רבי אסי, עולא[12], ויש האומרים שגם רב הונא[10].
החפץ הנקנה עריכה
כל חפץ יכול להיקנות על ידי קניין חליפין, מלבד מטבע. רב פפא טען שגם מי שסובר שמטבע אינו קונה בחליפין, ניתן לקנות מטבע על ידי קניין חליפין. לאחר שדעתו נפרכה מברייתא הוא חזר בו והודה שאי אפשר לקנות מטבע על ידי קניין חליפין, ולכן כשהוא רצה להקנות לרב שמואל בר אחא מעות שלא היו ברשותו באותו זמן, הוא הקנה לו אותם בקניין אגב ולא בחליפין[12].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך "חליפין שווה בשווה", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- אסופת מאמרים בנושא קניין חליפין, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות מכירה, פרק ה', הלכה ה'
- ^ לפי האמור במשנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות מכירה, פרק ה', הלכה ו' ובשולחן ערוך, חושן משפט, סימן קצ"ה, סעיף ב', שסודר ב"כליו של קונה".
- ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ח', משנה ד'
- ^ יש בכך מחלוקות ראשונים, עיין תוספות, מסכת בבא מציעא, דף מ"ו, עמוד ב', דף מ"ז, עמוד א' ובשיטת רבנו תם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'; מסכת קידושין, דף כ"ח, עמוד א'; יש עוד לעיין בתוספות, מסכת בבא מציעא, דף מ"ז, עמוד א', ד"ה גאולה, רשב"א, מסכת קידושין, דף כ"ח בשם ר"ת
- ^ נדרים סוף פרק ה'
- ^ ראו למשל בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן רמ"ה, סעיף ב'.
- ^ בתלמוד מוזכרים רק פירות, אך רש"י מבאר שהכוונה לכל המיטלטלין שאינם כלי, ופירות הובאו בתור גומא משום שהם שכיחים
- ^ תוספות, מסכת בבא מציעא, דף מ"ז, עמוד א', ד"ה גאולה
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ז, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ה, עמוד ב'.
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ו, עמוד א'.