פתיחת התפריט הראשי

ראלי דקר (כונה בעבר ראלי פריז-דקר) הוא ראלי מכוניות, אופנועים ומשאיות שנתי, שהתקיים בדרך כלל באפריקה ונערך כיום באמריקה הדרומית. הראלי נערך על ידי ארגון הספורט אמוארי (ASO) הצרפתי משנת 1979. המרוץ פתוח לחובבנים ולמקצוענים, ונחשב למרוץ סיבולת בשטח קשה, לרבות מדבריות ודיונות.

ראלי דקר
סמל ראלי דקר
סמל ראלי דקר
ענף ספורט מוטורי (ראלי מכוניות, אופנועים ומשאיות)
שנת ייסוד 1979
ארגון מפעיל ארגון הספורט אמוארי (ASO)
יבשת אפריקה ואירופה: 1979 - 2007
אמריקה הדרומית: 2009 - נוכחי
שמות קודמים ראלי פריז-דקר
www.dakar.com
ג'ובאני סאלה, רוכב קבוצת KTM, בראלי 2007

המרוץ המקורי התחיל בפריז והסתיים בדקר שבסנגל. עם השנים חל שינוי בנקודת הפתיחה והמרוץ אף הוזנק מגרנדה, ליסבון וגם מדקר עצמה. רוב מסלולי הראלי עברו דרך מרוקו, סהרה המערבית ומאוריטניה והסתיימו בדקר. לעיתים הסתיימו המרוצים במקומות אחרים באפריקה כדוגמת מצרים ודרום אפריקה. בשנת 2009 נערך המרוץ לראשונה באמריקה הדרומית לאחר שבוטל בשנת 2008.

אורכו של הראלי מעל 9,000 קילומטר ומשכו כ-16 ימים, במרוצי אפריקה ובמרוצי אמריקה הדרומית. אזור אדראר שבמאוריטניה נחשב לשטח בעל העבירות הקשה ביותר שמרוצי אפריקה עברו בו.

תוכן עניינים

אירועים בולטיםעריכה

משתתפי הראלי עוברים בדרכם איתני טבע בולטים ולעיתים רבות משתתפים רבים במרוץ לא זוכים להגיע לקו הסיום. הסיבות הן לעיתים תקלות מכניות ברכביהם, אך לא אחת מיתות ופציעות הן אלו שמנעו מהנהגים את השלמת כל הקטעים. כך, לדוגמה, בראלי אשר נערך ב-1988 נהרגו שישה אנשים, מהם שלושה משתתפים וכן שלוש עוברות אורח, תושבות המדינות בהן נערך המרוץ. מיתות תושבי אזורי הראלי אינן נדירות ומקרים דומים אירעו גם במרוצים מאוחרים יותר, כאשר האחרון בראלי 2006 בו נהרג בתאונה הרוכב אנדי קאלדקוט ושני ילדים תושבי המקום שנהרגו מפגיעת רכבי מרוץ חולפים.

אירועים בולטים אחרים בהיסטוריית ראלי דקאר כוללים את העדרותו של מרק תאצ'ר, בנה של ראש ממשלת בריטניה דאז מרגרט תאצ'ר, כאשר איבד את דרכו בראלי 1982 ונמצא רק לאחר שישה ימים. במהלך המרוץ ב-1986 תאונת מסוק גבתה את חייהם של מספר אנשים, בהם אנשי תקשורת ואף מייסד המרוץ, תיירי סבין.

ריבוי התאונות הוביל לקריאה רבתי לביטול הראלי מטעמי בטיחות, הן של משתתפיו והן של תושבי המדינות אשר קיפחו את חייהם לעיתים. עם זאת, מרוצי הראלי המשיכו ברצף עד לשנת 2008, עת לראשונה בוטל המרוץ כיממה לפני הזנקתו מליסבון בעקבות חשש מפיגועי טרור. החשש הועלה בעקבות שורה של ניסיונות חטיפה ופעילות ערה מצד ארגון הטרור אל-קאעידה במאוריטניה. בעקבות איום הטרור הוזנק הראלי ב-2009 לראשונה בתולדותיו בדרום אמריקה. מסלול המרוץ נמתח בין ארגנטינה לצ'ילה.

באפריל 2009 פרסמו מארגני הראלי קריטריון חדש בעבור המתחרים על גבי אופנועים לפיו רק רוכבים שהתחרו באחד משלושת מרוצי ראלי דקר הקודמים או שהתחרו באחד מסבבי אליפות העולם בראלי של ה-FIM, יורשו להשתתף במרוץ שיתקיים ב-2010. למרות הביקורות הרבות שנשמעו כנגד החלטה זו המצמצמת משמעותית את כמות הרוכבים המורשים להתחרות באירוע, פרסם ארגון ASO המפיק את הראלי ביוני 2009 תקנה חדשה ונוספת לפיה לא יורשו להתחרות בראלי 2010 אופנועים בנפח הגבוה מ-450 סמ"ק. הסיבה להוראה חדשה זו, תוארה באתר המרוץ כניסיון לשמור על עלויות השתתפות נמוכות יחסית למתחרים חובבים. בעקבות הודעה זו, הודיעה יצרנית האופנועים KTM שניצחה את כל המרוצים משנת 2001 עד 2009 בקטגוריית האופנועים (באמצעות אופנועים שנפחם גדול מ-600 סמ"ק), על פרישה ואי השתתפות באירוע של 2010.

קטגוריותעריכה

אופנועים (מוטו)עריכה

  • קבוצה 1 (מרתון) - אופנועים מייצור סדרתי.
  • קבוצה 2 - אופנועים משופרים.
  • קבוצה 3 - טרקטורונים.

מכוניותעריכה

קטגוריית המכוניות כוללת כלי רכב שמשקלם עד 3,500 קילוגרם:

  • קבוצה T1 - רכבי שטח משופרים.
  • קבוצה T2 - רכבי שטח מייצור סדרתי.
  • קבוצה פתוחה - רכבי שטח אחרים.

משאיותעריכה

קטגוריית המשאיות כוללת כלי רכב שמשקלם מעל 3,500 קילוגרם:

  • קבוצה T4 - כלי רכב מייצור סדרתי (T4.1) או משופרים (T4.2).
  • קבוצה T5 - כלי רכב לתמיכה טכנית במתחרים.

המשתתפים בראליעריכה

המשתתפים בראלי באים מלאומים רבים אך אינם מייצגים את מולדותיהם במרוץ. עיקר הזוכים בו באו לרוב ממדינות אירופאיות, כגון צרפת, רוסיה ואיטליה, וכן מיפן. מספר נהגים ישראלים ניסו אף הם את כוחם בראלי, בהם, ניר ברקת (2001, 2002), עידו כהן (2002, 2004) על גבי אופנועים השתתפו חזי עלון (2006) וגלעד בנאי (2007). הישראלי הראשון שהשתתף בראלי היה רוכב האופנוע אביב קדשאי ב-1996. צמד נוסף אשר התחרה בראלי דקר הם רז היימן והלל סגל (2012) אשר הגיעו במקום הראשון מבין הצוותים העצמאיים שמתחרים בפעם הראשונה ובמקום ה-26 בדירוג הכללי.

זוכי המרוץ לאורך השניםעריכה

שנה מסלול נהג מכונית מנצח רוכב אופנוע מנצח נהג משאית מנצח
1979 פריז-דקר צרפת  אלן גנסטיה (ריינג' רובר) צרפת סיריל נבו (ימאהה XT500) -
1980 פריז-דקר שוודיה  פרדי קוטולינסקי (פולקסווגן אילטיס) צרפת  סיריל נבו (ימאהה XT500) אלג'יריה  אטווה (סונקום)
1981 פריז-אלג'יר-דקר צרפת  רנה מטג (ריינג' רובר) צרפת  הוברט אוריול (ב.מ.וו GS800) צרפת  אדריאן וילט (ACMAT)
1982 פריז-אלג'יר-דקר צרפת  קלוד מרו (רנו 20) צרפת  סיריל נבו (הונדה XR550) צרפת  ז'ורז' גרואין (מרצדס-בנץ)
1983 פריז-אלג'יר-דקר בלגיה  ג'קי איקסס (מרצדס-בנץ G280) צרפת  הוברט אוריול (ב.מ.וו GS980) צרפת  ז'ורז' גרואין (מרצדס-בנץ)
1984 פריז-אלג'יר-דקר צרפת רנה מטג (פורשה 911) בלגיה  גסטון רייר (ב.מ.וו GS980) צרפת  פייר ללו (מרצדס-בנץ)
1985 פריז-אלג'יר-דקר צרפת  פטריק זנירולי (מיצובישי פאג'רו) בלגיה  גסטון רייר (ב.מ.וו GS980) גרמניה  קרל קפיטו (מרצדס-בנץ)
1986 פריז-אלג'יר-דקר צרפת  רנה מטג (פורשה 959) צרפת  סיריל נבו (הונדה NXR750) איטליה  ג'יאקומו ויסמרה (מרצדס-בנץ)
1987 פריז-אלג'יר-דקר פינלנד  ארי וטאנן (פיג'ו 205) צרפת  סיריל נבו (הונדה NXR750) הולנד  ז'אן דה רוי (דאף)
1988 פריז-אלג'יר-דקר פינלנד  ג'והא קנקקונן (פיג'ו 205) איטליה  אדי אוריולי (הונדה NXR800) צ'כיה  קרל לופרס (טאטרה)
1989 פריז-תוניס-דקר פינלנד  ארי וטאנן (פיג'ו 405) צרפת  ז'יל לליי (הונדה NXR800) -
1990 פריז-טריפולי-דקר פינלנד  ארי וטאנן (פיג'ו 405) איטליה  אדי אוריולי (קג'יבה אלפנט 900) איטליה  וילה (פרליני)
1991 פריז-טריפולי-דקר פינלנד  ארי וטאנן (סיטרואן ZX) צרפת  סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE750) צרפת  ז'אק הוסה (פרליני)
1992 פריז-קייפטאון צרפת  הוברט אוריול (מיצובישי פאג'רו) צרפת  סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) איטליה  פרנססקו פרליני (פרליני)
1993 פריז-דקר צרפת  ברונו סאבי (מיצובישי פאג'רו) צרפת  סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) איטליה  פרנססקו פרליני (פרליני)
1994 פריז-דקר-פריז צרפת  פייר לרטיג (סיטרואן ZX) איטליה  אדי אוריולי (קג'יבה אלפנט 900) צ'כיה  קרל לופרס (טאטרה)
1995 גרנדה-דקר צרפת  פייר לרטיג (סיטרואן ZX) צרפת  סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) צ'כיה  קרל לופרס (טאטרה)
1996 גרנדה-דקר צרפת  פייר לרטיג (סיטרואן ZX) איטליה  אדי אוריולי (ימאהה YZE850) רוסיה  ויקטור מוסקובסקיק (קאמאז)
1997 דקר-אגדס-דקר יפן  קנג'ירו שינוזוקה (מיצובישי פאג'רו) צרפת  סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) אוסטריה  פיטר רייף (הינו)
1998 פריז-גרנדה-דקר צרפת  ז'אן-פייר פונטן (מיצובישי פאג'רו) צרפת  סטפן פטרהנסל (ימאהה YZE850) צ'כיה  קרל לופרס (טאטרה)
1999 גרנדה-דקר צרפת  ז'אן-לואי שלסר (שלסר-רנו באגי) צרפת  ריצ'רד סיינקט (ב.מ.וו F650) צ'כיה  קרל לופרס (טאטרה)
2000 פריז-דקר-קהיר צרפת  ז'אן-לואי שלסר (שלסר-רנו באגי) צרפת  ריצ'רד סיינקט (ב.מ.וו F650) רוסיה  ולדימיר קגין (קאמאז)
2001 פריז-דקר גרמניה  יוטה קליינשמידט (מיצובישי פאג'רו) איטליה  פבריציו מאוני (KTM 660) צ'כיה  קרל לופרס (טאטרה)
2002 אראס-מדריד-דקר יפן  הירושי מסוקה (מיצובישי פאג'רו) איטליה  פבריציו מאוני (KTM 950) רוסיה  ולדימיר קגין (קאמאז)
2003 מרסיי-שארם א-שייח' יפן  הירושי מסוקה (מיצובישי פאג'רו) צרפת  ריצ'רד סיינקט (KTM 660) רוסיה  פירדוס קבירוב (קאמאז)
2004 קלרמונט-פראנד-דקר צרפת  סטפן פטרהנסל (מיצובישי פאג'רו) ספרד  נני רומה (KTM 660) רוסיה  ולדימיר קגין (קאמאז)
2005 ברצלונה-דקר צרפת  סטפן פטרהנסל (מיצובישי פאג'רו) צרפת  סיריל דספרה (KTM 660) רוסיה  פירדוס קבירוב (קאמאז)
2006 ליסבון-דקר צרפת  לוק אלפנד (מיצובישי פאג'רו) ספרד  מארק קומה (KTM 660) רוסיה  ולדימיר קגין (קאמאז)
2007 ליסבון-דקר צרפת  סטפן פטרהנסל (מיצובישי פאג'רו) צרפת  סיריל דספרה (KTM 690) הולנד  הנס סטייסי (מאן)
2008 (בוטל) - - -
2009 ארגנטינה - צ'ילה דרום אפריקה  ג'ינייה דה-ויליירס (פולקסוואגן) ספרד  מארק קומה (KTM 690) רוסיה  פירדוס קבירוב (קאמאז)
2010 ארגנטינה - צ'ילה ספרד  קרלוס סאינס (פולקסוואגן) צרפת  סיריל דספרה (KTM 690) רוסיה  ולדימיר קגין (קאמאז)
2011 ארגנטינה - צ'ילה קטר (מדינה)  נאסר אל עטיא (פולקסוואגן) ספרד  מארק קומה (KTM 450) רוסיה  ולדימיר קגין (קאמאז)
2012 ארגנטינה - צ'ילה - פרו צרפת  סטפן פטרהנסל (מיני All 4 רייסינג) צרפת  סיריל דספרה (KTM 450) הולנד  ג'רארד דה רוי (איווקו)
2013 פרו - ארגנטינה - צ'ילה צרפת  סטפן פטרהנסל (מיני All 4 רייסינג) צרפת  סיריל דספרה (KTM 450) רוסיה  אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2014 ארגנטינה - צ'ילה ספרד  נני רומה (מיני All 4 רייסינג) ספרד  מארק קומה (KTM 450) רוסיה  אנדריי קרגינוב (קאמאז)
2015 ארגנטינה - צ'ילה קטר (מדינה)  נאסר אל עטיא (מיני All 4 רייסינג) ספרד  מארק קומה (KTM 450) רוסיה  אייראט מרדיב (קאמאז)
2016 ארגנטינה - ארגנטינה צרפת  סטפן פטרהנסל (פז'ו 2008) אוסטרליה  טובי פרייס (KTM 450) הולנד  ג'רארד דה רוי (איווקו)
2017 פאראגוואי - בוליביה - ארגנטינה צרפת  סטפן פטרהנסל (פז'ו 3008) בריטניה  סם סנדרלנד (KTM 450) רוסיה  אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2018 פרו - בוליביה - ארגנטינה ספרד  קרלוס סאינס (פז'ו 3008) אוסטריה  מטיאס ווקנר (KTM 450)) רוסיה  אדוארד ניקולייב (קאמאז)
2019 פרו - פרו - ארגנטינה קטר (מדינה)  נאסר אל עטיא (טויוטה היילקס) אוסטרליה  טובי פרייס (KTM 450)) רוסיה  אדוארד ניקולייב (קאמאז)

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה