ראמן

מנת מרק אטריות יפנית

ראמֶןקאטאקאנה: ラーメン, בקאנג'י: 拉麺, ברומאג'י: rāmen) היא מנת מרק אטריות יפנית. ישנן מספר גרסאות למאכל, אך משותף בכולן הן איטריות חיטה דקות, לרוב בציר עוף או חזיר, אם כי ישנן גרסאות עם ציר מרוכז דמוי רוטב (הנקראות לעיתים "ראמן קייצי") וגרסאות בציר טבעוני. מעל האטריות נהוג להוסיף מגוון תוספות, לפי סגנון המנה. בין התוספות ניתן למצוא חזיר בסגנון ברביקיו סיני (צ'אשו (אנ')), אצות, ביצה קשה למחצה, בצל ירוק, נבטי שעועית ועוד. הראמן ביפן הוא מאכל מקומי, לכל מחוז ביפן סגנון ראמן משלו: מהטוֹנְקוֹטסוּ ראמן (tonkotsu) של מחוז קיושו עד למיסו ראמן של האי הוקאידו.

ראמן
ראמן בסגנון טוקיו שמאופיין במרק עשוי ציר עוף וסויה.
ראמן בסגנון טוקיו שמאופיין במרק עשוי ציר עוף וסויה.
מאכלים
סוג noodle soup, Japanese noodles, אטריות עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם לאו מיאן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
אופן הגשה חם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
איטריות ראמן טריות
ראמן בסגנון טוקיו בתוספת נארוטומאקי.

מכיוון שמקור המנה הוא סיני, מנות דומות מוגשות בארצות רבות שהושפעו מהתרבות הסינית, למשל קוריאה, שם המנה נקראת ראמיון.

היסטוריהעריכה

מקור הראמן לא ידוע, חלק סבורים שהוא הובא ליפן מסין, בעוד חלק טוענים שהראמן הומצא ביפן בתחילת המאה ה-20. ישנן מספר השערות למקור המילה ראמן. אחת מהן היא שמקור המילה ראמן בצירוף הסיני- 拉麺 (לָה מיאָן), שמשמעותה "אטריות בעבודת יד". השערה נוספת היא כי מוצאה הוא בצירוף 老麺 (לאוֹ מיאָן), שמשמעותה "אטריות ישָנות". עוד השערה היא שמקורה בצירוף 鹵麺 (לוּמיאָָן), אטריות שבושלו ברוטב סמיך ומעומלן. ההשערה הרביעית למקור המילה היא 撈麵 (לאוֹ מיאָן), שמשמעותה לדלות והיא מתייחסת לשיטת הבישול של האטריות: טבילתן במים רותחים לפני שדולים אותן בסלסלה.

בסביבות שנת 1900, מסעדות המגישות אוכל סיני מקנטון ומשאנגחאי הציעו מנת ראמן פשוטה, כמה תוספות וציר עם סיר ועצמות חזיר. סינים רבים מכרו בעגלות מזון ראמן וגיוזה לפועלים. כבר בתקופת השווה המוקדמת, הראמן הפך למנה פופולרית לארוחות מחוץ לבית.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הקמח שיובא מארצות הברית סחף את השוק היפני. כוחות מזוינים יפניים חזרו מסין וממזרח אסיה, ורבים מהם החלו להכיר את המטבח הסיני ולאחר מכן הקימו מסעדות סיניות ביפן. אכילת הראמן בתקופה הפופולרית שלו עדיין נחשבה למאורע מיוחד שהצריך אכילה מחוץ לבית.

בשנות ה-50 החלו לקרוא לאטריות הראמן "צ'וקה סובה" (中華そば, רומאג'י: chūka soba, מילולית: "אטריות סובה סיניות") או פשוט "ראמן", במקום שמם הקודם "שינה סובה" (支那そば, רומאג'י: shina soba) שמשמעותו דומה, מכיוון שהביטוי "שינה" ("סיני") החלה לשמש בהקשרים גזעניים.

בשנת 1958, אטריות ראמן יבשות להכנה מהירה הומצאו על ידי מומופוקו אנדו, המייסד ויושב ראש הטאויווני-יפני של חברת "מזון ניסין", המייצרת אטריות ראמן להכנה מהירה. משאל שערך הביא לתוצאה שבה רוב הציבור היפני כינה את אטריות הראמן להכנה מהירה כהמצאה היפנית הגדולה ביותר של המאה ה-20, מפני שהדבר היחידי שעל הצרכן לעשות על מנת להכין את המנה הוא להוסיף מים רותחים.

בתחילת שנות השמונים הראמן הפך לסמל תרבותי יפני ולמאכל הלאומי של יפן ונלמד מנקודות מבט רבות. במקביל, סוגי ראמן מגוונים ומקומיים יצאו לשווקים. מוזיאון הראמן נפתח ביוקוהמה בשנת 1994.

ראמן בתרבות הפופולריתעריכה

מפלצת הספגטי המעופפת

בדת הפסטפארי, דת פארודית הסוגדת למפלצת הספגטי המעופפת, נהוג להחליף את המילה אמן במילה ראמן, בגלל הדמיון במצלול ומשמעות המילה הקשורה באטריות.

בקולנועעריכה

טאמפוֹפוֹ (1985)

תהליך ההכנה והאכילה של מרק הראמן שיחק תפקיד מרכזי בסרט היפני טאמפוֹפוֹ, קומדיה על שני נהגי משאית העוזרים לאלמנה טאמפופו עם דוכן הראמן הכושל שלה. הסרט אף תואר על ידי יוצרו ומבקרי קולנוע כ"מערבון הראמן הראשון", כמחווה לז'אנר מערבוני הספגטי.

נערת הראמן (2009)

גם ראמן, וגם מוזאון הראמן ביוקוהמה מופיעים בקומדיה הרומנטית האמריקאית-יפנית ביכובה של בריטני מרפי, אשה אמריקאית הנשארת לבד בטוקיו לאחד היפרדותה מבן זוגה.

בטלוויזיהעריכה

נארוטו

הסדרה נארוטו וגיבורה הראשי קרויים על שם אחת התוספות הפופולריות לראמן באזור טוקיו, מאכל הנקרא נארוטומאקי (ביפנית: 鳴門巻き). בנוסף, ראמן בסגנון טוקיו עם נארוטומאקי הוא המאכל האהוב על הדמות הראשית בסדרה.

דרגון בול סופר

בסדרה "דרגון בול סופר" אחד המאכלים שוג'יטה נותן לוויס ובירוס לאכול זה ראמן מוכן, שרק צריך להוסיף לו מים (מעין "מנה חמה"). הוא אף מכנה אותה כ"האוכל הכי טוב בעולם".

קישורים חיצונייםעריכה