רבי חנינא בן פזי

אמורא ארצישראלי בדור השלישי או הרביעי

רבי חנינא בן פזי היה אמורא ארצישראלי בדור השלישי[1] או הרביעי[2]. נקרא גם רבי חנין[3] או רבי חנן[4].

רבי חנינא בן פזי
לידה המאה ה־3
סוריה פלשתינה, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־4
סוריה פלשתינה, רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארץ ישראל
תקופת הפעילות הדור השלישי והרביעי לאמוראים
השתייכות אמוראי ארץ ישראל
בני דורו רבי חלבו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוזכר בעיקר במדרשים, ופעם אחת בתלמוד ירושלמי, בשם "רבי חנניה[5]. בתלמוד הבבלי הוא אינו מוזכר כלל. לפי גרסאות מסוימות נזכר פעם נוספת בתלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ג', הלכה א'.

דרשותיו

עריכה
 
מהפכת סדום ועמורה, ג'ון מרטין

במדרש חלקו רבי חנינא בן פזי ורב הונא בר קפרא בשאלה כיצד ידע אברהם באיזה איבר בגוף עליו לבצע את ברית המילה. רב הונא טען שאברהם אבינו למד בגזירה שווה היכן צריכה להתבצע המילה. אך רבי חנינא טען כנגדו, שלא ייתכן שאברהם אבינו ידע ”קלין וחמורין וגזירות שוות”[3], אלא ”לא היה יודע אברהם מהיכן לימול, רמז לו הקב"ה ואמר מהיכן לימול: 'וארבה אותך', ממקום שאתה פרה ורבה”[6].

דרשה אחרת שלו, לומדת מהפסוק ”יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים, כ"ח, י"ב) - מכאן שיש לו אוצרות רעות.”[7]. מימרא זו הובאה בקשר להפיכת סדום ועמורה באמצעות השלכת אש וגפרית מן השמים, בתור הדעה החולקת על דעת רבי חנינא, שאמר ש"אין דבר רע יורד מלמעלה".

במדרש המציין את ההבדל בין בנות לוט שהתעברו מאביהם בלידה הראשונה לבין ארבע האמהות שנשארו עקרות שנים רבות, נתן לכך רבי חנינא בן פזי משל: ”הקוצין הללו, אינן לא מתנכשין ולא נזרעים מאיליהן, הן יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו, כמה צער וכמה יגיע, עד שלא יעלו.”[8]. בנות לוט שהם כקוצים לעומת ארבע האמהות, התעברו מיד כשבאו על אביהן. לעומת זאת, האמהות שרה, רבקה, ורחל שהם חשובות כחיטים - נפקדו לאחר שנים רבות.

הוא למד שהאמהות נביאות היו”, מבקשתה של רחל ”יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר” (בראשית, ל', כ"ד). מכך שלא ביקשה "בנים אחרים", למד רבי חנינא שהיא ידעה שעתיד להיוולד ליעקב בן אחד נוסף בלבד, וביקשה שהוא ייוולד ממנה[9].

הוא גם הסביר מדוע בחר הקב"ה דווקא את אהליאב בן אחיסמך כשותפו של בצלאל בן אורי לבניית המשכן וכליו, על רקע היות בצלאל משבט יהודה, אשר נחשב לשבט החשוב, נושא דגל המלכוּת:

אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן שהיה מן הלחינות ומה כתיב בו (בראשית, מ"ו, כ"ג) - 'וּבְנֵי דָן חֻשִׁים' אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום. בצלאל משל יהודה ואהליאב מדן והוא מזדווג לו

.

בחירתו של בצלאל כשותף של אהליאב, היא הצהרה על שוויון השבטים בפני ה' - עבודתו של אהליאב משבט דן (שנחשב לשבט לא דומיננטי בתחום ההנהגה) היא כעבודתו של בצלאל, ושניהם נבחרו לבנות יחד את המשכן לשכִינה.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה