שאול אדלר
שאול אהרן אדלר (17 במאי 1895 – 25 בינואר 1966) היה פרזיטולוג, מיקרוביולוג ורופא ישראלי, פרופסור לפרזיטולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במחקריו הביא לפריצת דרך בהבנת המערכת החיסונית ועמידותה בפני חיידקים. היה עמית זר של החברה המלכותית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשכ"ז (1957).
 | |
| לידה |
17 במאי 1895 קרליץ, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
25 בינואר 1966 (בגיל 70) ירושלים |
| ענף מדעי | מיקרוביולוגיה |
| מקום מגורים | רוסיה, אנגליה, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה | עמית זר של החברה המלכותית, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרס ישראל לשנת 1957 |
| תרומות עיקריות | |
| במחקרים בתחום המערכת החיסונית ועמידותה בפני חיידקים | |
  | |
קורות חיים
עריכהאדלר נולד בשנת 1895 בקרליץ שבאימפריה הרוסית, ובילדותו (1900) היגר עם משפחתו לאנגליה. הוא למד רפואה באוניברסיטת לידס והתגייס כרופא לשורות הצבא הבריטי (1917–1920), מטעמו שירת בעיראק. כשהשתחרר התמחה בליברפול ברפואה טרופית ועבד תקופה בחקר המלריה בסיירה לאון, אז מושבה בריטית. במסגרת מחקרו זה הזריק לגופו טפילי מחלות, כדי לבחון את השפעתם על גוף האדם.[2]
בשנת 1924 עלה לארץ ישראל. תחילה עבד כפתולוג בבית החולים "הדסה" בירושלים, ובשנת 1925 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בירושלים, כאסיסטנט לפרזיטולוגיה. בשנת 1928 הועלה לדרגת פרופסור חבר ושימש ראש המחלקה לפרזיטולוגיה, אשר נוסדה על ידו באופן רשמי בשנת 1931, ובה מונה לפרופסור מן המניין בשנת 1934. במהלך השנים שימש גם דקאן הפקולטה לרפואה. במחלקה לפרזיטולוגיה עבד במחקר ובהוראה עד לפרישתו, בשנת 1965.
אדלר היה בין המדענים המוכרים בתחומו ברחבי העולם ושימש יועץ ויזם לפרויקטים שונים, בין היתר כיועץ למחלות טרופיות בארגון הבריאות העולמי וכחבר באקדמיה המלכותית הבריטית. שמו התבסס בעקבות מחקריו פורצי הדרך בחקר מחלות נפוצות הנגרמות על ידי טפילים. במחקרים אלו בודד את הטפילים הגורמים לסוגי המחלות השונות, באדם ובבעלי חיים, דוגמת קדחת המערות באדם וקדחות הקרציות (תיילריה (אנ') ואנפלסמה (אנ')) בבקר. לאחר זיהוי גורמי המחלות הואץ פיתוח החיסון נגדן. קדחת המערות, שושנת יריחו, מלריה ודיזנטריה היו בין תחומי מחקריו. החיסונים לקדחת ולמלריה פותחו לראשונה על ידו. יחד עם חיים בן-מנחם החל אדלר את השימוש באוגר זהוב כחיות מעבדה. באמצעות השימוש באוגרים הוכיח אדלר בשנת 1937 שבעלי חיים אינם חסינים, כפי ששוער, מפני מחלת הצרעת.[3]
עבודתו המדעית זיכתה את אדלר בפרסים רבים, ובהם פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים (פרס כבוד, 1949),[4] פרס ישראל לרפואה (תשי"ז-1957), מדליית הזהב ע"ש ד"ר רוזנפלד מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (1963)[5] ופרס בובליק (1966). תרומתו להצלת ענף הבקר לחלב זיכתה אותו בתואר חבר כבוד בהסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל. הוא הוכתר בתואר אביר מסדר האימפריה הבריטית ובאות הוקרה של החברה הבריטית המלכותית לרפואה טרופית. באוניברסיטת לידס, בה למד, קיבל ב-1965 תואר דוקטור לשם כבוד.[6] תרגומו לספר "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין[7] זכה ב-1962 בפרס טשרניחובסקי.[8]
עם תלמידיו נמנו נתן גולדבלום, שלמה הסטרין והאחים אהרן ואפרים קציר.[9]
אדלר היה נשוי לסופי האסדן ואב לשלושה: יהודית, יהונתן ואשר. נפטר ב-1966 בירושלים. בהלווייתו השתתף נשיא המדינה. בשנת 1995 הודפס דיוקנו על בול ישראלי.[10]
פרסומיו
עריכה- על דארווין ודארוויניזם (א. דארווין ותורתו; ב. דארוויניזם ומוסר), ירושלים: הוצאת-ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ('הרצאות לזכר יהודה ליב מגנס'), תש"ך.
- אספקטים רפואיים וביולוגיים של הארצות הטרופיות בכלל ושל אפריקה במיוחד, רחובות: המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות – המרכז לידע ארצות חוץ, משרד החוץ – המחלקה לשיתוף בין-לאומי, ועדת ההמשך של ועידת רחובות – מכון ויצמן למדע ('לקט הרצאות על ארצות מתפתחות'), תשכ"ג 1962.
תרגום
עריכה- י"ס וקסלר, בעיני רופא עצבים: מחקרים ומסות; תרגם: שאול אדלר, תל אביב: עם עובד, תשי"ד.
- צ'ארלס דארווין, מוצא המינים: בדרך הבירור הטבעי, או השארת גזעים מחוננים במלחמת החיים; תרגם מאנגלית והוסיף מבוא: שאול אדלר, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תש"ך. (התרגום זיכה את אדלר בפרס טשרניחובסקי)
לקריאה נוספת
עריכה- שאול כ"ץ, מיכאל הד (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, הוצאת מאגנס, 1997, עמ' 437–439
- Daniel Gavron, Saul Adler: Pioneer of Tropical Medicine, Balaban Publishers, 1997
- H. E. Shortt, "Saul Adler, 1895-1966", Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society, Vol. 13, Nov., 1967 (Nov., 1967), pp. 1-34.
קישורים חיצוניים
עריכה
- תולדות חייו באתר האוניברסיטה העברית
- כרטיס אישי, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- דוד תדהר (עורך), "פרופ' שאול אהרן אדלר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2464
- תולדות חייו באתר השירות הבולאי
- א. ח. אלחנני, המדע, החברה והמוסר: עם פרופ' שאול אדלר, דבר, 26 בנובמבר 1954
- פרופ' שאול אדלר בן 60, דבר, 17 במאי 1955
- פרופ' ש. אדלר – בן ששים, על המשמר, 17 במאי 1955
- ב. ברשאי, פרופ' שאול אדלר, דבר, 17 במרץ 1958
- פרופ' שאול אדלר, דבר, 26 בינואר 1966
- נפטר פרופ. אדלר, מעריב, 26 בינואר 1966
- פרופ' ש. אדלר למנוחות, דבר, 27 בינואר 1966
- א. ח. אלחנני, איש המדע והמוסר - לזכרו של פרופ' שאול אדלר, דבר, 2 בפברואר 1966
שאול אדלר (1895-1966), דף שער בספרייה הלאומית- שאול אדלר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
עריכה- ^ ש"י עגנון, שירה, מהדורה שלישית, הוצאת שוקן, 1999, עמ' 540–541
דן לאור, כשמנפרד הרבסט פגש את שאול אדלר בגן הציבורי ברחביה, באתר הארץ, 24 ביוני 2011 - ^ חוקר הספרות דן לאור מספר שניסוי זה היווה השראה לדמות המתוארת ברומן "שירה" מאת ש"י עגנון", שבו מסופר על חוקר נגיפי תחלואים ש"יום אחד ביקש לעמוד על תהליכה של מחלה אחת שרבים משוכני הארצות הטרופיות מתים בה ולא מצא בכל ארץ ישראל חולה באותה המחלה. עמד וניסה בגופו את המחלה והיה מרפא את עצמו בסם שהמציא לה."[1]
- ^ חקירת מחלת הצרעת, דבר, 21 באפריל 1938.
- ^ קהל אלפים קיבל פני הנשיא בת"א, חרות, 2 במרץ 1949.
- ^ ד"ר אפרים סיני, "במלוא העין - מעולמו של רופא", צ'ריקובר מוציאים לאור בע"מ, תל אביב, 1984, עמוד 145
- ^ "דוקטור כבוד" – לאחר 50 שנה, מעריב, טור 1, 25 בפברואר 1965.
- ^ אורה דרור, 'בעברית אין מלה ל-sex', מעריב, 5 באוקטובר 1962
- ^ "פרס טשרניחובסקי" יוענק לפרופ' ש. אדלר ולש. דיקמן, דבר, 4 באוקטובר 1962; א. ח. אלחנני, עם חתני פרס טשרניחובסקי לתרגומים, דבר, 26 באוקטובר 1962.
- ^ אפרים קציר, סיפור חיים, ירושלים: כרמל, 2008, עמ' 41-38.
- ^ בול נושא דיוקנו