שלושת גשרי הירדן בג'יסר אל-מג'מעייה

שלושת גשרי הירדן בג'יסר אל-מג'מעייה הם שלושה גשרים שנבנו מעל נהר הירדן באתר ג'יסר אל-מג'מעייה[1] (כיום ליד קיבוץ גשר בעמק בית שאן). שניים מהם שימשו למעבר הולכי רגל ורכב והשלישי למעבר רכבת. הגשרים נבנו בנקודת מעבר אסטרטגית בין עבר הירדן לים התיכון ולכן היוו סלע מחלוקת לאורך ההיסטוריה. ב-1948 חובלו שלושת הגשרים מחשש שישמשו את צבא עיראק לפלישה לארץ ישראל ומאז הפסיק השימוש בהם. הגשרים מהווים חלק מהאטרקציות המוצעות למבקרים בחצר גשר הישנה.

שלושת גשרי הירדן בג'יסר אל-מג'מעייה
שלושת הגשרים ליד גשר ההיסטורית: 1) גשר רכבת העמק העות'מאני 2) גשר הבטון הבריטי 3) הגשר הממלוכי
שלושת הגשרים ליד גשר ההיסטורית:
1) גשר רכבת העמק העות'מאני
2) גשר הבטון הבריטי
3) הגשר הממלוכי
מידע כללי
סוג גשר
שימוש גשר רכבת
גשר כביש
על שם מפגש הירדן והירמוך
מיקום חצר גשר הישנה
מדינה ישראל / ירדן
נגישות באישור צה"ל
מידות
אורך גשר ממלוכי: 70 מטר
רוחב גשר ממלוכי: 6 מטר
גובה גשר ממלוכי: 10 מטר
גובה מעל פני הים -257 מטר
קואורדינטות 32°37′28″N 35°33′52″E / 32.624542°N 35.564346°E / 32.624542; 35.564346
מפה

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סקיצה של חצר גשר הישנה כשבחלקה העליון מצוינים שלושת הגשרים

האזור בו נבנו הגשרים נקרא ג'יסר אל-מג'מעייה (באנגלית: Jisr el-Majami, בערבית: جسر المجامع) שפירושו "גשר המפגש" כשההערכה היא שהשם נגזר מהמפגש של נהר הירדן ונהר הירמוך כשלושה ק"מ מצפון לגשר.

לאורך ההיסטוריה חיפשו תושבי עבר הירדן ומסופוטמיה נקודות נוחות למעבר בטוח לגדה המערבית של הירדן כדי להגיע לערים ממערב לירדן, לאתרים הקדושים וכדי לייצא סחורות דרך הנמלים ביפו ובעכו. ניתן היה, אומנם, להשתמש במעברות הירדן אולם אלו לא היו בטוחים ולא עבירים בזמן זרימה חזקה לכן חיפשו השלטונות בארץ ישראל ועבר הירדן נקודות לאורך הירדן בהן קיימים קירות אבן יציבים שאיפשרו לבנות גשרים. אחת מנקודות אלו הייתה ג'יסר אל-מג'מעייה שם הצרו סלעי בזלת את מעבר המים ואיפשרו בניית גשר.

ההיסטוריה של הגשרים

עריכה

הגשר הממלוכי

עריכה

ההערכה היא שהראשונים שבנו גשר בנקודה זו היו הרומאים ששילבו אותו ברשת הדרכים המפותחת שבנו ברחבי העולם העתיק. הגשר, שנהרס ברעידת אדמה, שופץ על ידי הצלבנים בתחילת האלף השני. במאה ה-12 שופץ הגשר שוב על ידי הממלוכים, בהנהגתו של ביברס בתחילת תקופת שלטונם בארץ ישראל. בצידו המערבי של הגשר בנו המממלוכים ח'אן שיועד למנוחת העוברים בגשר. במפה צרפתית מ-1799 (תקופת פלישת צבא נפוליאון לארץ ישראל) מופיע הגשר בשם "פונט דה מגמה" Pont de magma. במהלך קרב מגידו נכבש הגשר על ידי רגימנט הרמחים ה-19 (אנ') במסגרת כיבוש עפולה ובית שאן.

הגשר בנוי מאבני בזלת מסותתות, אורכו כ-70 מטר ורוחבו כ-6 מטר:

  • במרכז הגשר קשת גדולה שגובהה כ-10 מטר מפני הירדן כשאמות הגשר נשענות על סלעים משני צידי הנהר. הקשת הראשית אופיינית לקשתות ממלוכיות בהן ראש הקשת מחודד בניגוד לקשתות רומיות שהיו עגולות תוך שימוש באבן הראשה[2].
  • ממזרח לקשת הראשית ממשיך הגשר על גבי שש קשתות משנה הבנויות בשני מפלסים (שתי קשתות גדולות במפלס התחתון וארבע קשתות קטנות במפלס העליון).
  • ממערב לקשת הראשית היו שתי קשתות משנה בשני מפלסים שקרסו במהלך פיצוץ הגשר.

גשר הבטון הבריטי

עריכה

עד תחילת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ועבר הירדן שימש הגשר הממלוכי למעבר כלי רכב בין עבר הירדן למערב הירדן. לאור הגידול בהיקף התחבורה ועליית משקל המשאיות והאוטובוסים חששו הבריטים מיציבותו של הגשר הממלוכי ובנו ב-1925 גשר בטון בצמוד אליו שאיפשר את הסטת התנועה אליו והקטנת העומס מהגשר הישן.

גשר הרכבת העות'מאני

עריכה

בשלהי המאה ה-19 רכשה משפחת סורסוק אדמות באזור ג'יסר אל-מג'מעייה בתקווה להנות מעליית ערך הקרקע עם סיום סלילתה של רכבת העמק. עם תחילת הסלילה הפקיע השלטונות העות'מאניים חלק משטחים אלו. גשר הרכבת נבנה ב-1905 עשרות מטרים מדרום לגשר הממלוכי ובעזרתו חצתה רכבת העמק את הירדן לכוון עבר הירדן[3]

ממערב לגשר נקבעה תחנת רכבת שנקראה "באלט אל-מאחטה" שהייתה תחנת הרכבת הנמוכה בעולם (-246 מטר מתחת לפני הים התיכון). התחנה הייתה ממוקמת כ-75 ק"מ מתחנת המוצא בחיפה והייתה השישית במניין התחנות בתקופה העות'מאנית. כמו כן נבנו ממערב לגשר בית מכס וקרנטינה.

הגשר כלל חמש קשתות כשהקשת השנייה ממערב פגועה מאז 1948.

פיצוץ הגשרים

עריכה
  ערך מורחב – הקרב על קיבוץ גשר

בערבו של 14 במאי 1948 נודע לארגון ההגנה על הכוונה של אנשי תחנת הכוח בנהריים להיכנע ללגיון הירדני והועלה חשש שצבאות ירדן ועיראק ינצלו את הגשרים בג'יסר אל-מג'מעייה כדי לפלוש לארץ ישראל. כדי למנוע זאת הוחלט בהגנה לפוצץ את הגשרים. מנגנון ההפעלה מרחוק של מטענים שהוצמדו לשלושת גשרים גרם לפיצוץ של גשר אחד בלבד (הגשר הממלוכי) ואיש גולני, אמיל בריג, זחל תחת אש לשני הגשרים האחרים, חיבר פתיל השהיה חדש, הצית אותו ידנית וגרם לפיצוצם[4]. מעשה זה עיכב את הפלישה ואילץ את חיל המשלוח העיראקי לנוע כשלושה ק"מ דרומה כדי לעבור את הירדן.

הגשרים כיום

עריכה

ב-1994, במסגרת שיחות השלום עם ירדן הקים צה"ל גשר ברזל בין חלקי הגשר הממלוכי כדי לאפשר מעבר חיילים בין שתי הגדות. ב-2014 שופצה הקשת הגדולה של הגשר תוך שיתוף פעולה ישראלי-ירדני. גשר הבטון וגשר הרכבת נשארו כמות שהם מאז 1948. מספר קרונות היסטוריים הוצבו בצידו המערבי של הגשר להדגים את האופן בה עברה במקום רכבת העמק.

על הגשרים הוקמו שתי תצפיות על שם שוקה דורפמן ואסתר ארדיטי. הגשרים מהווים חלק מאתרי המורשת של חצר גשר הישנה כשמסיבות ביטחוניות נדרש אישור מיוחד כדי לעבור את גדר הביטחון ולגשת לגשרים. ממזרח לגשרי הרכב (בגדה המזרחית) ניתן לראות בשטח שיני דרקון שפוזרו כדי למנוע מכלי רכב משוריינים לחצות את הירדן.

המבנים של תחנת הרכבת והקרנטינה, שהוקמו כחלק מרכבת העמק, נהרסו ברובם בשנות ה-50 מחשש שישמשו להסתרת פדאין.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מפת האזור, 1949 עם ציון האתר 'ג'סר אל מג'מע', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  2. ^ קשתות ממלוכיות דומות קיימות בגשר לוד ובגשר יבנה
  3. ^ מדרום לג'יסר אל-מג'מעייה הייתה תחנת הרכבת בבית שאן ומצפון התחנות בתחנת הכוח בנהריים, בסמח' ובאל-חמה
  4. ^ על מעשה זה זכה בריג בעיטור הגבורה