משפחת סורסוק

משפחה נוצרית לבנונית

משפחת סוּרסוֹקערבית: سرسق) היא משפחה ערבית-נוצרית אורתודוקסית עשירה מביירות, לבנון. בשליש האחרון של המאה ה-19 (תקופת השלטון העות'מאני), רכשה המשפחה שטחי אדמה נרחבים בארץ ישראל (בעיקר בצפון הארץ). אדמות אלו נמכרו לארגונים ציוניים בשליש הראשון של המאה ה-20, ועליהם קמה התיישבות וחקלאות עברית.

מוזיאון ניקולאס סורסוק - ביירות, לבנון
אחוזת סורסוק - ביירות, לבנון

על המשפחה עריכה

משפחת סורסוק נמנית עם המשפחות המכובדות של ביירות. את הונה עשתה בתחום התעשייה[1], המסחר, קרקעות, חקלאות ופיננסים (בנקאות). בני המשפחה היו מעורבים בעסקים שונים בכל רחבי המזרח התיכון ואגן הים התיכון המזרחי (טורקיה, לבנון, סוריה, ארץ ישראל, מצרים וקפריסין).

המשפחה הגיעה במאה ה-15 מקונסטנטינופול, התיישבה בעיירה ג'ובייל (ביבלוס) כ-40 ק"מ מצפון לביירות, וב-1714 עברה לביירות.

מקור השם סורסוק הוא ככל הנראה שיבוש של השם היווני "קירי איסאק" (Κυριε Ισαακ) שפירושו "האדון יצחק"[דרוש מקור].

ביירות עריכה

ביירות היוותה את מרכז חייה של המשפחה. בתי המשפחה המפוארים הוקמו, באמצע המאה ה-19, ברחוב סורסוק (Rue Sursock (אנ')). רחוב מפואר ומרכזי זה משך אליו את אצולת ביירות שגם הם בנו בו את בתיה (עד אמצע המאה ה-20 עדיין היה נהוג לסגור את הרחוב בערב לתנועת מכוניות).

רכוש המשפחה ברחוב כלל מספר בתים מפוארים וביניהם:

  • ארמון הבישוף (Greek Orthodox Bishop's Palace)
  • בית ניקולאס סורסוק שהוריש אותו לעיריית ביירות שהפכה אותו למוזיאון (the Nicolas Sursock Museum (אנ'))
  • ביתם של לינזה וברהים סורסוק (Residence of Linda & Brahim Sursock)
  • ארמון סורסוק שנבנה על ידי מואיז (מוסה) סורסוק. שימש כביתה של נכדתו איבון קוקריין והושכר לאירועים. הארמון נפגע קשות עקב הפיצוץ בנמל ביירות, ולאחר כארבעה שבועות נפטרה איבון קוקריין מפצעיה מפיצוץ זה, והיא בת 98. כיום אמון על שיפוץ הארמון בנה, רודריק.

ארץ ישראל עריכה

 
1930 - רשימת הקרקעות שמכרה משפחת סורסוק למוסדות הציוניים לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל, כפי שהוצג בפני ועדת שאו לבחינת מאורעות תרפ"ט

רקע עריכה

בשנות השבעים של המאה ה-19, מכרה ממשלת טורקיה אדמות בארץ ישראל אך הגבילה את הקניה לבעלי נתינות עות'מאנית. מגבלה זו הקשתה על קניית אדמות על ידי יהודים אך היטיבה עם משפחת סורסוק שרכשה כ-800,000 דונמים ברחבי הארץ.

עמק יזרעאל עריכה

 
אחוזה פיאודלית של משפחת סורסוק, שאדמותיה עובדו על ידי אריסי "אל פולה", צולם בעת הקמת עפולה ב-1925

ב-1870 רכשה משפחת סורסוק כ-200,000 דונם בעמק יזרעאל כשעל השטח ישבו כ-500 אריסים ערבים. במהלך המאה ה-20 מכרה המשפחה את רוב הקרקעות האלו לפעילים וחברות ציוניות (אוליפנט, חנקין, רופין, יק"א, קק"ל, ההסתדרות הציונית ועוד):

בנוסף מכרה המשפחה אדמות גם באזורים הבאים:

  • במגידו רכש אוליפנט שטחים מהמשפחה לאכלוס יהודים ולשירותים הקשורים לרכבת העמק.

הגליל וחיפה עריכה

 
חורבת געתון (חאן סורסוק) - המבנה המערבי והחצר
  ערך מורחב – חורבת געתון

משפחת סורסוק רכשה קרקעות באזור זה בהיקף של כ-60,000 דונם[4]:

  • גליל עליון: המשפחה הקימה אחוזה בערוץ נחל געתון (על מבנים מהתקופה הצלבנית) וסביבה חווה חקלאית. המקום ננטש ב-1948.
  • עמק זבולון: באזור זה החזיקה המשפחה שטחי אדמה נרחבים. ב-1925 נרכשו ממנה כ-48,000 דונם שעליהם נבנו היישובים קריית אתא (אז כפר אתא), אושה, רמת יוחנן, כפר המכבי ועוד[5].
  • חיפה: המשפחה החזיקה שטחי אדמה בעיר התחתית בכניסה לחיפה. השטח נרכש בסביבות 1884 על ידי אוליפנט כדי להקים את תחנת הרכבת הראשונה עבור רכבת העמק.
  • נהריה: בנהריה החזיק אחד מבני המשפחה בית קיץ ומתקן ייצור מלח[6]. ב-1934 מכרה המשפחה קרקע של 375 דונם שכללה את בית הקיץ למספר תושבי נהריה. במקום בית הקיץ הוקם בית ליברמן.

עמק בית שאן עריכה

כאן מכרה המשפחה ליק"א, בתחילת המאה ה-20, כ-10,000 דונם קרקעות באל-ג'סר (גשר) ומלחמיה (מנחמיה).

מישור החוף עריכה

  • עמק חפר: אדמות המשפחה בהיקף של כ-30,000 דונם באזור זה נקנו על ידי קק"ל.
  • כפר סבא: יזמים פרטיים בסיוע חברת הכשרת היישוב רכשו את קרקעות המשפחה באזור זה.

תל אביב-יפו עריכה

 
בית סורסוק ביפו
  ערך מורחב – בית סורסוק

משפחת סורסוק רכשו ב-1921 שורת בתים ברחוב רזיאל (אז עוד נקרא רחוב בוסטרוס, על-שם אחת מהמשפחות המכובדות של ביירות), שיפצה אותם מן היסוד כך שיידמו לבית המשפחה המפואר בג'וניה שבלבנון.

הבית שימש כבית משרדים יוקרתי ולאחר כיבוש יפו ב-1948 הועבר לידי צה"ל.

רכבת העמק עריכה

  ערך מורחב – רכבת העמק

רכבת העמק היוותה שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית. מסלול הרכבת, בין חיפה לעמק הירדן עבר לאורך עמק יזרעאל ובחלקו על אדמות משפחת סורסוק. על מנת להעלות את ערך הקרקע, שאפה המשפחה לקבל את הזיכיון (פירמאן) להקמת המסילה ואכן ב-1882 העניק המשטר העות'מאני למשפחה את הזיכיון המיוחל (תמורת פיקדון של 50,000 פרנק).

מאחר שלמשפחת סורסוק חסרה יכולת לממן את הפרויקט הקימה המשפחה חברת השקעות (HMR - החברה החמידית) ודרכה ניסו להכניס משקיעים ולמכור זיכיונות לאורך המסילה אבל ניסיונותיהם נכשלו וב-1884 הם איבדו את הזיכיון (ואת הפיקדון).

רכוש המשפחה לאחר 1948 עריכה

ב-1950 הגישה יורשת רכוש משפחת סורסוק, ליידי איבון קוקריין[7] תביעה נגד מדינת ישראל לקבלת פיצוי על החרמת אדמות המשפחה במרכז יפו ובאזור הגנים הבהאים בחיפה על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים. תהליך ההתדיינות בין התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד חיים הרצוג, לבין המדינה נמשך כ-30 שנה עד שהתביעה הגיעה ב-1978 לפיתחו של בית המשפט העליון[8]. לאחר התדיינות ארוכה הורה בית המשפט לוועדה לנכסי נפקדים לחזור ולדון בתביעה, וזו אישרה לפצותה.

איבון קוקריין מתה ב-2020 מפציעה שספגה בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות בו נהרס גם ארמונה.[9][10][11]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא משפחת סורסוק בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ התייחסות למעורבות משפחת סורסוק בעסקי המעליות - פורסם באתר Saudi Aramco Worlds
  2. ^ א. מש, כ"ה שנים לעפולה, דבר, 22 ביוני 1950
  3. ^ * יוסף ויץ, החוזה עם סורסוק, דבר, 21 באפריל 1967
  4. ^ שיתוף הפעולה בין ההון הפרטי להון הלאומי בפיתוח עמק זבולון, מחקר של איריס גרייצר, המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים
  5. ^ מ. חלמיש, כפר עטה - עמק זבולון, דבר, 18 ביוני 1941
  6. ^ בירכת סורסוק, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
  7. ^ ליידי קוקריין היא ביתם של אלפרד מוסה סורסוק מלבנון ודונה מריה דה קסנה מאיטליה
  8. ^ ישבו בדיון חיים כהן, מרים בן-פורת ומשה בייסקי
  9. ^ עמוד 183 באוטוביוגרפיה של חיים הרצוג "דרך חיים", 1997
  10. ^ שמואל גילר, "רחוב היהודים של יפו: על תולדות רחוב הווארד-בוסטרוס-רזיאל", קתדרה 157, תשרי תשע"ו, עמ' 53-76
  11. ^ דן ארקין, ליידי קוקריין זכתה, אחרי 30 שנה, במאבק על "אדמותיה האבודות" ביפו ובחיפה, מעריב, 29 באוגוסט 1980