פתיחת התפריט הראשי

שרה שילה (נולדה ב-1958) היא סופרת ישראלית, מחברת רב המכר שום גמדים לא יבואו, זוכה פרס ספיר 2007.

שרה שילה
Sara Shilo (1).jpg
לידה 1958 (בת 61 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחברת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ספיר (2007)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

שרה שילה נולדה תחת השם שרה בבלי בירושלים. בבעלותו של אביה היו מסעדות ועסקי קייטרינג, ומצבה הכלכלי של המשפחה היה יציב. השיפור המתמיד במצב הכלכלי הוביל את משפחתה לעבור משכונה לשכונה ברחבי ירושלים. למרות החיים בנוחות יחסית, שילה נתקלה בגזענות כלפי מוצאה המזרחי כבר בבית הספר- "ששם השאלה הראשונה שהיו שואלים אותי בחצר האספלט הייתה מאיזו עדה את והייתה איזו אי נוחות כשהייתי אומרת את האמת".[1]

בשנת 1976 הגיעה שילה במסגרת גרעין נח"ל למעלות. מנחה הגרעין היה יגאל שוורץ, לימים פרופסור לספרות, אך הוא לא זיהה בה כשרון כתיבה. שילה טענה שהיא סבלה מהפרעות קשב וריכוז, אך ההפרעה לא אובחנה בשל היעדרה של מודעות לתופעה באותה תקופה.

שילה אהבה את מעלות, והחליטה לגור בה דרך קבע. היא החלה לעבוד במעון לילדים. באותה תקופה גם פגשה את בעלה לעתיד, אבנר שילה. שרה ואבנר החליטו להקים את ביתם במעלות, שם נולדו שלושת ילדיהם הראשונים. במשך שנותיה במעלות ביצעה שילה פעילויות קהילתיות רבות בעיר, ביניהן הקמת הפעוטון הפרטי הראשון, המרכז לגיל הרך במתנ"ס, ולקיחת חלק בהקמת בית הספר הניסויי בתפן. כמו כן, עסקה שילה בקליטת עולים חדשים, ניהלה גלריה והפעילה תיאטרון בובות. ב-1989 פורסם ספרה הראשון, ספר הילדים "מעשה בחושך". בשנת 1991, היא ומשפחתה עברו לגור בכפר ורדים, שם נולדה בתם הרביעית, ושם היא כתבה את "שום גמדים לא יבואו". לאחרונה עברה להתגורר עם משפחתה בחיפה. בין היתר היא מלמדת כתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ב-2017 השתתפה בכתיבת התסריט לסרט התיעודי "ארץ אהובה שלי" בהפקתם של אנשי הקולנוע יעל קיפר ורונן זרצקי, שצולם במעלות, ומתרכז בסיפורם של מהגרים שהגיעו לעיר בעשרים השנים האחרונות מהודו, לבנון וברית המועצות לשעבר. הסרט הוצג בפסטיבל דוקאביב ב-2017, וב-2018 הוקרן בערוץ 8.

תהליך כתיבת "שום גמדים לא יבואו"עריכה

 
שרה שילה בחגיגה של עם עובד לרגל זכייתה בפרס ספיר, שבוע הספר, יולי 2008

ב-1996, החליטה שילה להתמסר לכתיבת הספר "שום גמדים לא יבואו" - סדרת מונולוגים של בני משפחה בצל הקטיושות. היא עזבה את עבודתה והקדישה את עצמה לספר:

מה שקרה זה שליום הולדת ה-40 שלי קיבלתי במתנה את 'שתהיי לי הסכין' של דויד גרוסמן. קראתי את 'שתהיי לי הסכין' והספר הזה עשה לי משהו שאי אפשר בכלל לתאר. משהו התחיל לזוז בתוכי. לא ידעתי מנוח. לפני זה היו לי כמה ניסיונות כתיבה לא מוצלחים לילדים אבל עכשיו קרה משהו אחר. היה חודש יוני ואני ממש לא יכולתי לקום מהמיטה וללכת לעבודה ובשביל מי שמגיל 18 לא הפסידה יום אחד של עבודה, למעט חופשות לידה קצרות במיוחד, זה היה משהו בהחלט יוצא דופן. הייתי בשוק. הרגשתי שכל מה שאני רוצה זה לשוטט על הגבעות עם מחברת ביד ולכתוב. כתבתי מכתב לדוד גרוסמן על הספר שלו והוא ענה לי שהחיים קצרים מכדי שמי שאין לו כשרון יבזבז אותם על כתיבה אבל לי הוא אומר שכדאי שאשב ואכתוב... הייתי קמה ב-4 בבוקר ויוצאת מהבית עם בלוק ביד וכותבת.

לאחר תהליך כתיבה ממושך היא הגישה את הספר להוצאת עם עובד, שפרסמה אותו ב-2005 בשיתוף מפעל קסת לספרות ביכורים. ספר זה זכה להצלחה מסחרית יוצאת דופן, לביקורות משבחות ולמספר פרסים, בהם פרס ספיר.

ספריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


הקודם:
רון לשם,
אם יש גן עדן
פרס ספיר
2007
"שום גמדים לא יבואו"
הבא:
צבי ינאי,
שלך, סנדרו