תל עכו

תל עכו, הידוע גם כגבעת נפוליאון, הוא תל בגובה של כשלושים מטר השוכן בחלק המזרחי של העיר עכו. בתל עכו שכנה העיר הכנענית־פיניקית עכו החל מתחילת היישוב במקום בעת העתיקה ועד תחילת התקופה ההלניסטית, כשמוקד העיר נע מערבה אל המקום שבו שוכנת כיום עכו העתיקה.

תל עכו

תל עכו ממערב
שמות נוספים	תל אל־פוחאר, תל ריצ'רד לב הארי, גבעת נפוליאון
מידות
שטח	300–400 דונם
גובה מעל פני הים	30 מטר
היסטוריה
תרבויות	כנענים, פיניקים
תקופות	תקופת הברונזה, תקופת הברזל בארץ ישראל I–II, תקופה הפרסית, התקופה הרומית, התקופה הצלבנית, התקופה העות'מאנית
ננטש	1948
סוג	תל
אתר ארכאולוגי
חפירות	אוניברסיטת חיפה, רשות העתיקות
ארכאולוגים	משה דותן, תמי שניידר, מיכל ארצי
מצב	הרוס
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	עכו
קואורדינטות	32°55′16″N 35°05′18″E

שלט ההסבר על תל עכו

תל עכו מצומת עכו

פסל נפוליאון על ראשו של תל עכו

התל שוכן בחלק המזרחי של העיר עכו, סמוך מדרום לכביש 85. שטחו 200 דונם, אורכו כ־600 מטר ורוחבו המרבי כ־350 מטר. התל נמצא במרחק של כ־700 מטר מזרחית לחוף הים, וכ־750 מטר מצפון לתוואי הנוכחי של נחל נעמן.

שמות התל

לתל עכו מספר שמות:

• "תל־אל־פוחאר" בפי הערבים – משום שנמצאו בו חרסים רבים.
• "תל ריצ'רד לב הארי" על שמו של ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה בעת המצור ששם צלאח א־דין על העיר ב־1191.
• "טולון" היה שמו של התל בפי הצלבנים.
• "גבעת נפוליאון" הוא שמו העממי של התל, על שמו של נפוליאון אשר הטיל מצור על עכו בשנת 1799. התל שימש את כוחותיו של נפוליאון כעמדת תצפית, בדומה לשימוש שעשו בתל נפוליאון בתל אביב בעת המצור על יפו.

היסטוריה

תקופת הברונזה

התל יושב לראשונה בתקופת הברונזה הקדומה (3300 עד 2200 לפנה"ס), ובמקום קם יישוב חקלאי שננטש בשנת 3000 לפנה"ס לערך. היישוב בתל התחדש רק בתקופת הברונזה התיכונה (2000 עד 1550 לפנה"ס), ואז קמה בו עיר מבוצרת בחומה קיקלופית וסוללת מגן, ובה מצודת לבנים בת שתי קומות. במקום נחשפו שרידיו של שער העיר הפונה מערבה, ועל כן זכה לכינוי "שער הים". בתקופה זו נזכרה עכו בכתבי המארות המצריים. אותה עת הפך עמק עכו לגוש העירוני הגדול והצפוף ביותר בכל שטחה של ארץ ישראל, ויכול שנחשב לשני בחשיבותו רק לחצור. העיר המשיכה והתרחבה במהלך המאה ה־15 לפנה"ס אך בסופה חרבה בשרפה.

העיר הכנענית הגיעה לשיא פריחתה בתקופת הברונזה המאוחרת במאה ה־14 לפנה"ס ובמאה ה־13 לפנה"ס, ופעל בה נמל חשוב שעמד בקשרי מסחר עם קפריסין ועם ערי הים האגאי. הנמל שכן אותה עת בשפכו של נחל נעמן שהיה קרוב יותר אל התל. לצד החקלאות פעלו במקום תעשיות של עיבוד מתכות והפקת ארגמן מחלזונות. הכנענים הפיקו את הצבע משני סוגי חלזונות – ארגמונית אדומת פה (Thais Haemastoma) וארגמון חד קוצים (Murex Brandaris). "חוף ארגמן" הסמוך לתל מנציח את הדבר באופן סמלי. עוד נזכרת העיר שלוש־עשרה פעמים במכתבי אל־עמארנה, בכתובות שנמצאו בעיר אוגרית, ליד לטקיה בסוריה, ובכתובות מצריות של סתי הראשון ורעמסס השני.

תקופת הברזל

בראשית תקופת הברזל, המקבילה לכיבוש הארץ בידי שבטי ישראל, התיישבה בעיר אוכלוסייה חדשה המזוהה עם בני שרדנה (גויי ים מסרדיניה).^{[דרוש מקור]} העיר נמנית בין הערים שלא הוריש שבט אשר, והיא נזכרה בתנ"ך רק פעם אחת: ”אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ, וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב, וְאֶת אַכְזִיב, וְאֶת חֶלְבָּה, וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב” (שופטים, א', ל"א).

במאה ה־11 לפנה"ס החלה העיר שוקעת ושטחה הצטמצם, אך היא שבה לפרוח במאה ה־9 לפנה"ס תחת שלטון פיניקי.

סנחריב, במסעו השלישי, העניש את מלך צידון המורד לולי, והחריב את הערים הבצורות עליהן הסתמך: צידון רבה וצידון זעירה, בית-זיתּי, צרפת, מַחַֿלִּיבַה, אוּשוּ, אכזיב ועכו (באכדית: ak-ku-u). עם זאת, העיר שמרה על מעמדה כנמל חשוב עד אמצע המאה ה־7 לפנה"ס בטרם חרבה ועלתה באש שוב ותושביה גלו ממנה.

אשורבניפל, בחזרתו ממסעו התשיעי נגד הקדרים והערבים, כבש את העיר אושו (כנראה צור היבשתית), וכן הרג באנשי עכו, תלה את גופותיהם על תרנים, לקח את שאירתם לאשור וגייסם לחילו המלכותי.

התקופה הפרסית ואחריה

תקופת פריחה אחרונה בתל עכו באה לו בתקופה הפרסית, עת שטח היישוב התפשט מערבה והמרכז המסחרי של העיר התמקם בסמוך לחוף הים. הנמל הפיניקי מאותה תקופה נבנה תחת שובר הגלים המודרני. הוא היה בנוי מאבני גזית בצורה אופיינית לנמלים פיניקיים, והיה ככל הנראה הנמל הפיניקי עם המזח הרחב ביותר באותה תקופה. כך החל למעשה תהליך הסטת המרכז העירוני אל שטחה של עכו העתיקה כיום, ובתקופה ההלניסטית עברו גם רובעי המגורים מערבה מן התל, והוא ננטש בסוף המאה ה־2 לפנה"ס. עם זאת, על התל נמצאו ממצאים מועטים גם מהתקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית, ובתקופת ממלכת ירושלים ניצבה עליו מצודה צלבנית.

תל עכו נכבש במלחמת העצמאות במסגרת מבצע בן עמי שהתרחש בליל ה־14 במאי 1948. כיבושו הושלם בשעה 03:30 ואיפשר מעבר כוחות ישראלים צפונה וכן את כיבוש עכו ואת הסרת המצור מעל קיבוץ יחיעם.

חפירות בתל

• בתל התקיימו חפירות בין השנים 1973–1989 בראשותו של הארכאולוג משה דותן מאוניברסיטת חיפה.
• חפירת הצלה התקיימה ב־2005 ובה נחשפו שרידים למן התקופה הפרסית ועד ימי הביניים ושרידי בית קברות מהתקופה הרומית.
• חפירת הצלה התקיימה ב־2006 ובה נחשפו שרידים נוספים של בית הקברות מהתקופה הרומית.
• 2010 חפירות בראשות פרופסור תמי שניידר מאוניברסיטת קלרמונט (Claremont) ובליווי פרופסור מיכל ארצי.

התל כיום

מצפון לתל עכו, מצדו האחר של כביש 85 נמצאת חורשת נפוליאון, וממערב לו שכן מגרש הכדורגל העירוני של עכו. על ראש התל ניצב פסל ברזל גדול בדמות סוס ועליו רכוב נפוליאון כשהוא מסתער ופניו לכיוון צפון. ב־3 בפברואר 2009 נחנך הפרויקט התיירותי "תל עכו", שבמסגרתו נסללה בתל מערכת שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, נבנו מרפסות תצפית ושולבו בנוף ממצאים ארכאולוגיים ותחנות מידע. מתוכננת גם הקמתו של אמפיתיאטרון על המדרון הדרומי של התל הצופה אל נחל נעמן ואל הכרמל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תל עכו בוויקישיתוף

• תל עכו באתר עידן התנ"ך
• אוניברסיטת חיפה, ‏עכו: תהליכי עיור מואץ תוך פגיעה בסביבה החלו כבר לפני 4000 שנים, באתר "הידען", 3 בפברואר 2014
• מידע על אתר תל עכו, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות

הערות שוליים

מראה העיר מתל עכו