תפילת גשם

תפילה ובקשה מן ה' שיוריד גשמי ברכה בימות החורף

תפילת גשם (או תיקון הגשם) היא תפילת בקשה לגשמי ברכה בימות החורף, הנאמרת בתפילת מוסף של שמיני עצרת, התפילה שבה מתחילים להזכיר את הגשמים בתפילת העמידה, באמירת "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת גבורות.

תפילת הגשם מורכבת כיום, בכל המנהגים, מפיוטים שונים המשולבים בחזרת הש"ץ או נאמרים לפניה. פיוטי גשם שונים מופיעים בנוסחי התפילה השונים. לא פעם הבקשה נשענת על זכות שלושת האבות ומזכירה את ההקשר של כל אחד ואחד מהם למים.

התפתחות תפילת הגשם

עריכה

על פי המשנה, בתפילות מוסף של שמיני עצרת ופסח מתחילים ומפסיקים (בהתאמה) להזכיר את גבורות הגשמים: "משיב הרוח ומוריד הגשם"[1]. במקורות חז"ל לא נזכרת כל תפילה מיוחדת אותה אומרים במועד זה, אך כבר בתקופת הפיוט הקדם קלאסי, עוד קודם לתקופת הגאונים, חוברו תפילות מיוחדות לטל וגשם.

כיום, במנהגי כל העדות, תפילת הגשם נאמרת באמצעות פיוטים, ואין בידינו נוסח של תפילת גשם שאיננו פיוט. אולם, על פי מנהגי הפיוט הקדום, טוענים החוקרים כי לא סביר כלל שהפייטנים יחדשו מנהג שלא היה קיים עד זמנם. לכן, משערים שהייתה תפילת גשם כלשהי בנוסח לא פייטני שנהגה קודם לתקופת הפיוט, שעל בסיסה כתבו הפייטנים את פיוטיהם.

בהתאם להשערה זו, מצא עזרא פליישר בגניזת קהיר דף שכותרתו "פואסק לגשם" (פסוקים לגשם) ואחריו רשימת פסוקים העוסקים בגשם. ככל הנראה, מדובר בגרסה הלא-פיוטית של תפילת הגשם, בה נהוג היה לומר רשימת פסוקים המזכירים גשם, בדומה למה שקובעת ההלכה במלכויות זכרונות ושופרות. עוד הוא משער, כי גם סיום תפילת הגשם בימינו: ההכרזה "שאתה הוא ה' אלקינו משיב הרוח ומוריד הגשם. לברכה ולא לקללה..." הוא שריד לתפילת הגשם הלא-פיוטית שנשתמרה גם לאחר כתיבת הפיוטים.

 
סדר פסוקים "יפתח ארץ לישע", מתוך תפילת הגשם במחזור אשכנז כתב יד.

פיוטי הגשם הם בבסיסם "שבעתא" רגילה לחג (פיוט ובו שישה בתים קצרים, אחד לכל שש הברכות הקבועות של תפילת העמידה, וקטע ארוך יותר לברכת קדושת היום במוסף), כאשר הקטע המתאים לברכת גבורות בשבעתא הורחב ונוספו בו פיוטי הגשם. שבעתות הגשם הן בדרך כלל בעלות מבנה אחיד (פחות או יותר): לאחר הקטע הקצר ששייך לשבעתא הבסיסית, ישנו פיוט "רשות" בו מבקש הש"ץ רשות להאריך בפיוטי הגשם[2]. לאחר הרשות מופיע פיוט המכונה "סדר עולם". לרוב זהו פיוט ארוך, המפייט את תולדות העולם למן בריאת העולם תוך קישור למים וגשם. לאחריו מופיע הפיוט המקיף ביותר, "סדר פסוקים" המבוסס על המנהג שתואר לעיל לומר רשימת פסוקים בתפילת הגשם. במקום לומר רשימת פסוקים סתמית, בונים הפייטנים בתי פיוט המעבירים מפסוק לפסוק ומפייטים אותם. פעמים רבות נהגו הפייטנים בפסוק זה להזכיר זכות אבות ולרמוז לאבות האומה, שנים עשר השבטים, שמות חודשי השנה, גלגל המזלות, אבני החושן וכדומה. לאחר סדר הפסוקים, בא מספר לא קבוע של פיוטים קצרים ופשוטים יותר המבקשים גשם המכונים "רהיטים". לעיתים כתובים הפיוטים במבנה דומה לזה של פיוטי סליחות[3]. לבסוף מגיעה ההכרזה ”שאתה הוא ה' אלקינו משיב הרוח ומוריד הגשם. לברכה ולא לקללה...”. מבנה זהה ומקביל משמש בתפילת טל[4].

בתקופות מאוחרות יותר, בחלק מהנוסחים (ברוב קהילות נוסח הספרדים כבר מסוף ימי הבינים, בחלק ממנהגי נוסח אשכנז במאתים השנים האחרונות) פסקו לומר פיוטים בתוך חזרת הש"ץ. מאחר שלא רצו לוותר על אמירת תפילת גשם החלו לומר אותה לפני תפילת מוסף. במקום זה, לא אמרו את השבעתא, שכמוכן שייכת לחזרת הש"ץ, והחלו לומר רק חלק מהפיוטים, ללא שמירה על המבנה המקורי של תפילות הגשם. עם זאת, במחזורי אשכנז עדיין מופיעה תפילת הגשם בשלמותה[5], וישנן קהילות בהם אומרים אותה בחזרת הש"ץ כפי מבנה המקורי.

זמן אמירת הפיוטים

עריכה

מתחילים להתפלל על הגשם רק בשמיני עצרת, מכיוון שעל פי המסורת גשם בסוכות הוא סימן קללה[6]. ביום שמיני עצרת מסתיימת מצוות סוכה ולכן מתחילים מיום זה לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת שמונה עשרה בברכת גבורות.

בתום תקופת הגשמים, ביום הראשון של פסח, פוסקים מאמירת תפילת הגשם, וברוב העדות, אומרים את "תיקון הטל" או "תפילת טל".

פיוטים בעדות השונות כיום

עריכה

פיוטי ספרד ועדות המזרח

עריכה

פייטני הספרדים שמרו חלק מהמבנה המתואר לעיל של פיוטי הגשם הקדומים, אך שינו אותו בהתאם למקובל בשירת ספרד. במחזורי הספרדים ישנה קרובה שמיוחסת לרבי שלמה אבן גבירול, ובה החלקים הבאים: 'מגן' – "שפעת רביבים" עם פזמון למגן – "מכסה שמים" וכרוג' (מחרוזת מעבר לברכה) – "לשוני כוננת", 'מחיה' – "ישבעון ידידיך" ופזמון למחיה "אל חי יפתח". לאחר מכן ישנו רהיט "בגשמי אורה תאיר אדמה", ולבסוף מגיעה הכרזת הגשם.

לפי המנהג המקורי הפיוטים נאמרים במקומם בחזרת הש"ץ, וכך הם מודפסים במחזורים ישנים[7], וכן נוהגים בקצת קהילות עד היום[8]. במאות השנים האחרונות, ברוב קהילות הספרדים העבירו את פיוטי הגשם כפי שהם אל לפני תפילת מוסף (ואז יש שויתרו על מחרוזות המעבר הקצרות). במנהג הירושלמי אומרים את התיקון עוד לפני אשרי יושבי ביתך שבתחילת התפילה, אך לפי מנהג קהילות מסוימות, בעיקר יוצאי מרוקו, פותחים את ההיכל בין הקדיש לתפילת העמידה עצמה ואומרים את התיקון.

פיוטי אשכנז

עריכה

במחזורי אשכנז ישנה "שבעתא" עם הרחבות, כפי שתוארה לעיל (מלבד השלמת השבעתא, שלא נהגה באשכנז מעולם), שנכתבה על ידי ר' אלעזר הקליר[9]. השבעתא הנהוגה באשכנז היא אף ברי אותת, הפותחת בפיוט 'מגן' – "אף ברי אתת" ו'מחיה' – "יטריח לפלג". לאחריהם הרשות של הש"ץ "אפיק מען", ואחריו פיוטי 'סדר עולם' "אקשטה כסל" ו"תכנם לארץ", שיא הפיוטים ב'סדר פסוקים' יפתח ארץ לישע. לבסוף אומרים את הפזמון זכור אב לפי מנהג אשכנז המזרחי, ופזמון איום זכור נא לשואלי מים לפי מנהג אשכנז המערבי, ואת הכרזת הגשם. אך המנהג היום ברוב הקהילות הוא שלא לומר את פיוטי ההרחבה, אלא רק את המגן, המחיה, והפזמון.

בארץ ישראל המנהג בהרבה קהילות לומר את הפיוטים לפני תפילת מוסף, ולומר רק את הפיוט "זכור אב".

באותם קהילות שאומרים את הפיוטים בתוך התפילה, אזי ברוב הקהילות נוהג לומר את הפיוטים במקום שבדרך כלל מזכירים גשם, כלומר, לפני "מכלכל חיים בחסד". אולם במנהג פפד"מ, אומרים את הפיוטים לפני חתימת הברכה, במקום בו אומרים פיוטים בשאר המועדים[10].

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ משנה, מסכת תענית, פרק א', משנה ב'
  2. ^ בסופו באים פסוקים האופיינים לפיוט נטילת רשות, כגון ”ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך”
  3. ^ כדוגמת השימוש בפתיחה "אלקינו ואלקי אבותינו"
  4. ^ אליצור, "ארצך תפקוד בגשם", עמ' 31-32.
  5. ^ ללא הבתים האחרונים של השבעתא שלאחר ההרחבות, שלא נהגו באשכנז לאומרם, וללא הפסוקים (שבדרך כלל משמיטים את הפסוקים שבתוך הקרובות באשכנז המאוחר).
  6. ^ משנה, מסכת תענית, פרק א', משנה א'
  7. ^ למשל מחזור ויניציה שנ"ח, דף פ"ו עמ' ב, באתר היברובוקס
  8. ^ כגון קהילת שארית ישראל הפורטוגזית בניו יורק.
  9. ^ ייחוסם של הפיוטים האחרונים – זכור אב ואיום זכור נא לשואלי מים – אינו ברור.
  10. ^ מחזור לשמיני עצרת ולשמחת תורה, רעדלהיים תקצ"ב דף מז ע"א.