פתיחת התפריט הראשי

אברהם יוסף שפירא

פוליטיקאי ישראלי

אברהם יוסף (מוניה) שפירא (כ"ב באדר א' ה'תרפ"א, 2 במרץ 1921כ"ג בסיוון תש"ס, 26 ביוני 2000) היה חבר הכנסת מטעם אגודת ישראל ויהדות התורה ואיש עסקים.

אברהם יוסף שפירא
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 2 במרץ 1921
רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביוני 2000 (בגיל 79)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1949
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה יהדות התורה, אגודת ישראל
חבר הכנסת
20 ביולי 198121 בנובמבר 1988
(7 שנים ו-17 שבועות)
13 ביולי 199217 ביוני 1996
(4 שנים)
כנסות 10 - 11, 13
תפקידים נוספים
  • יו"ר הנהלת הקואליציה
  • יו"ר ועדת הכספים
  • יו"ר תשלובת השטיחים כרמל קיסריה גלנויט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

אברהם יוסף שפירא (כונה גם אברמ'ל או מוניה) נולד בעיר לבוב שהייתה בירת גיליציה המזרחית[1], לפנחס שפירא, צאצאו של רבי פנחס שפירא מקוריץ, ולהינדה בקנרוט, ממשפחת רבי שמואל יצחק שור, בעל "מנחת שי". למד בישיבת כוכב מיעקב של רבי דב בעריש וידנפלד, בטשעבין (Trzebinia) בגליציה המערבית שבפולין, ושם הוסמך להוראה. ניצל מן השואה, ועלה לישראל בשנת 1949, כשהוא בן 28. לאחר שעלתה משפחתו ארצה הקים אביו מפעל לייצור סרטים לתעשיית הקונפקציה, בדרום תל אביב. היה חסיד סדיגורה ומקורב לחסידות גור.

עסקיםעריכה

אברהם שפירא החל את דרכו בעסקים, כשעבד עם אביו במפעל התל אביבי.

ב-1959 הוזמן על ידי שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר לרכוש מפעל שטיחים באור עקיבא.

המפעל הוקם במחצית שנות ה-50 על ידי אפרים טרוגובוב אשר נקלע לקשיים כספיים[2], וספיר שהכיר את שפירא מהיכרות מוקדמת, הציע לו הלוואות ממשלתיות כדי שירכוש את המפעל על כל הציוד שבו. שפירא לקח לידיו את המפעל, שנקרא שטיחי כרמל.

בשנת 1961 המפעל העסיק יותר מ-100 עובדים ושפירא ביקש מספיר סיוע בבניית מבנה נוסף למפעל כדי להתרחב[3].

כעבור שנים אחדות הקים שפירא מפעלים דומים בנתיבות, ובנצרת עלית.

בתחילת שנות ה-80 כבר עמד שפירא בראש "תשלובת השטיחים כרמל קיסריה גלנויט" אשר כללה שבעה מפעלים בישראל ושלוחות בארצות אחרות[דרושה הבהרה], והעסיקה כ-1,500 עובדים.

בשנת 1980 זכה שפירא בפרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בימים של מכס גבוה על ייבוא שטיחים מחו"ל – תשלובת השטיחים כרמל הייתה בעלת השליטה הכמעט מלאה בשוק השטיחים בישראל. במשך השנים נטען נגד שפירא כי הפעיל בכנסת את כוחו הפוליטי להשאיר מצב זה, כדי שיוכל להגדיל את רווחי עסקיו[4]. העיתונאי אריה אבנרי פרסם ספר אודותיו ובו טען לשחיתות חמורה מצד שפירא. שפירא נלחם כנגד פרסום הספר ובית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו ואסר את פרסומו, אך בית המשפט העליון קבל את ערעור אבנרי והתיר לפרסם את הספר[5].

ב-25 באוקטובר 1980 מפעל השטיחים "גלנויט" שבנתיבות שייצר שטיחים מקיר לקיר בשיטת הנעיצה (טפטינג) נשרף כליל עד היסוד לרבות המבנה, המכונות, הסחורות המוגמרות ומלאי חומרי הגלם. שפירא הפעיל קשרים רבים שהזרימו כספים לבניית המפעל מחדש[6].

ב-1991 התברר כי מצבה הפיננסי של התשלובת חמור, והמדינה סיפקה לשפירא סיוע בדרך של ערבויות בסך של 100 מיליון דולר. למרות זאת לא הצליחה התשלובת להתאושש.

ב-1993 מינה שר האוצר אברהם שוחט כונס נכסים. במהלך פעולות הכונס, ולאחר שהתבררו היקפי החובות נתבע שפירא לשלם כמיליארד שקל. בסופו של דבר החזיר כ-130 מיליון שקלים וב-1995 כל התביעות נגדו בוטלו.

קריירה פוליטיתעריכה

 
מוניה שפירא (שני משמאל) בישיבת החינוך העצמאי

האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה ביקש מהרב אברהם יעקב פרידמן (השלישי) - האדמו"ר מסדיגורא שיאשר לו לשים את הרב שפירא, כנציג חסידות גור ברשימה הארצית של אגודת ישראל על אף היותו חסיד סדיגורא, ולעמוד בראשה. וכך הוא נבחר לראשונה לכנסת ה-10 בשנת 1981, כיהן בה ובכנסת ה-11 (1981 - 1988), ולאחר הפסקה של קדנציה שב לכהן בכנסת ה-13 (19921996). לאורך כל שנות כהונתו בכנסת היה חבר ועדת הכספים, ובכנסת העשירית היה גם חבר בוועדת הכלכלה.

בכנסת ה-10 שימש כיושב ראש הנהלת הקואליציה, אך תפקידו החשוב ביותר בשנות כהונתו, היה תפקיד יושב ראש ועדת הכספים, אותו מילא בכנסת ה-11 (19841988). בתקופה זו של אינפלציה תלת ספרתית, עליה באבטלה ומשברים פיננסיים – ועדת הכספים היוותה מוקד של עוצמה, ואברהם שפירא ידע למצות את התפקיד. שני תפקידים אלה היקנו לו מעמד של "המוציא והמביא" בקואליציה באותו הזמן. תפקיד זה, פעילותו למען הציבור החרדי במסגרת "הכספים הייחודיים" וכן נטייתו לקשור החלטות של ועדת הכספים לתמיכות כספיות במוסדות דתיים וחרדים, הקנו לו באמצעי התקשורת את התואר "המנכ"ל של המדינה". בהיותו איש עסקים, נלווה לו גם התואר "הגביר". בתקופה זו של ממשלת האחדות הלאומית, ובהיות מפלגתו לשון מאזניים בין המפלגות הגדולות, תימרן היטב בין ממשלתו של שמעון פרס וממשלתו של יצחק שמיר.

שפירא יזם את חוק חג המצות, יחד עם אבנר חי שאקי.

הוא כיהן גם כיושב ראש המועצה והוועדה המייעצת של בנק ישראל, וכן כיושב ראש סניף אגודת ישראל בתל אביב.

בשנת 1994 החלה הדרדרות במצב בריאותו של שפירא, עקב מחלת הסוכרת בה לקה, דבר שהצריך את התניידותו בכיסא גלגלים.

בכ"ג בסיון ה'תש"ס, 26 ביוני 2000, נפטר שפירא והוא בן 79.

לאחר פטירתו הקימה משפחתו קרן צדקה לעילוי נשמתו והוקמו בתי כנסת ומקוואות לזכרו. על שמו רחובות בביתר עילית ובאור עקיבא. וכן כביש אם המושבות במרכז הארץ נקרא על שמו דרך אברהם שפירא.

חיים אישייםעריכה

בגיל 21 נישא שפירא לטובה שרייבר-סופר[7], בתו של הרב אברהם שמואל בנימין סופר, בעל ה"חשב סופר", מממשיכי שושלת החת"ם סופר. נפטרה בכ"ט כסלו תשע"ח.

היה אב לארבעה בנים ושתי בנות.

  • בנו הרב יצחק יהודה הוא איש עסקים מלונדון. מקבל עיטור "קצין המסדר המצוין ביותר של האימפריה הבריטית" (Officer The Most Excellent Order of the British Empire)[8].
  • בנו הרב פנחס (רוזי) הוא חתנו של האדמו"ר מסדיגורה ורב בית המדרש של חסידות סדיגורה בתל אביב.
  • בנו, הרב אלימלך שרגא (חתנו של הנגיד החב"די הרב מאיר זאיאנץ מברזיל), הוא ראש מכון דעת סופר.
  • בנו הרב שמואל בנימין מראשי הקהילה היהודית בווינה.

לקריאה נוספתעריכה

  • אריה אבנרי, הגביר - ח"כ אברהם שפירא - "מנכ"ל המדינה", הוצאת תמוז, תל אביב 1988

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ הגביר, תמוז-אומני בע"מ, 1988, פרק שני, עמ' 29
  2. ^ הגביר, תמוז, 1988, עמ' 43
  3. ^ ספיר סייר במפעלים בשומרון, דבר, 12 בפברואר 1961.
  4. ^ נורית ארד, שטיחים: סוגים, מחירים וטיפים לקנייה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2000.
  5. ^ ע"א 214/87 אריה אבנרי נגד אברהם שפירא, מאתר נבו.
  6. ^ הגביר, תמוז, 1988, פרק תשעה עשר
  7. ^ הגביר, תמוז-אומני בע"מ, שניה, 1988, פרק שני, עמ' 35
  8. ^ Israeli ultra-Orthodox leader to receive UK honor ידיעה בעניין