אין ישיבה בעזרה

אין ישיבה בעזרה הוא כלל הלכתי הקובע שאסור לשבת בעזרה שבבית המקדש משום קדושתה. לכלל זה ישנם חריגים, אשר זהותם נתונה במחלוקת.

מקור הדיןעריכה

הגמרא בכמה מקומות מזכירה את הכלל "אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד".[1] קיימת מחלוקת בין הראשונים מהו מקורו של דין זה.

דעת הרמב"םעריכה

לדעת הרמב"ם דין זה הוא מדיני מורא מקדש:

והמצוה הכ"א היא שצונו לירא מן המקדש הזה מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה מיראת מקדש...
וכבר התבאר במקומות מהתלמוד שאין מותר לשבת בעזרה אלא מלכי בית דוד בלבד. וזהו כלן באמרו יתעלה ומקדשי תיראו.

דעת רש"יעריכה

רש"י במסכת יומא כותב "אין ישיבה בעזרה - שנאמר 'לעמוד לשרת' (דברים, י"ח, ה') 'העומדים שם לפני ה' (שם, ז')". מדבריו עולה שדין זה הוא דין מיוחד מהתורה ואינו חלק ממצווה אחרת.[3] מאידך, רש"י במסכת סנהדרין כותב "גמירי דאין ישיבה - הלכה למשה מסיני ולא מקרא".[4] המשנה למלך התייחס לסתירה בדברי רש"י וכתב שבאמת לדעת רש"י זו הלכה למשה מסיני, והפסוקים שהוא מביא הם רק אסמכתא.[5] את טעם האיסור הסביר רש"י בכך ש"אין כבוד שמים בכך ואפי' מלאכי השרת אין להם שם ישיבה דכתיב[6] שרפים עומדים ממעל לו"[7]

דעת האור זרועעריכה

האור זרוע כתב "ונראה דלא אסירא ישיבה בעזרה אלא מדרבנן".[8] הוא מביא ראיה לכך שאין בדבר איסור תורה מכך שהברייתא צריכה מקור מפורש לכך שאסור לשבת בזמן קבלת הדם, בנוסף למקור האומר שקבלה כזו פסולה.[9] אם בכל מקרה ישנו איסור לשבת בעזרה מדאורייתא, די ללמד שהקבלה פסולה ואין צורך בלימוד מיוחד שאסור לקבלת בישיבה.

היתרים לישיבהעריכה

מלכי בית דודעריכה

כמעט בכל המופעים של איסור ישיבה בעזרה מופיע שאיסור זה אינו חל על מלכי בית דוד. המקור להתר הישיבה הוא הפסוק "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה'" (ספר שמואל ב', פרק ז', פסוק י"ח) רש"י מסביר את טעם ההתר ברצון להראות את מעמדו המיוחד של מלך מבית דוד: "אלא למלכי בית דוד - שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלימה"[10] והמאירי מוסיף "שחלק השם כבוד למלכות בית דוד להראות שמלכותו מלכות שמים".[11]

לעומת זאת, בירושלמי כתבו שאפילו למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה, ומה שכתוב שדוד ישב הכוונה היא שהוא "יישב עצמו בתפילה" ולא ישב ממש.[12]

התר זה אינו קיים במלכי ישראל, ועל פי המדרש, הבדל זה בין מלכי יהודה לישראל היווה את הגורם להקמת עגלי הזהב על ידי ירבעם בן נבט.[13]

כהן גדולעריכה

בספר שמואל מסופר על עלי הכהן "וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה'" (שמואל א', א', ט') מכאן למדו בירושלמי שאותו מצטט הראב"ד[14] אך אינו נמצא לפנינו[15] שגם לכהן גדול יש ישיבה בעזרה כמו למלכי בית דוד.

מאידך, במדרש על הפסוק שהובא בילקוט שמעוני נלמד מפסוק זה ש"אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה. ולמי היתה ישיבה לכהן גדול, שנאמר ועלי הכהן ישב על הכסא".[16]

בניגוד ללימוד מפסוק זה, הגמרא במסכת יומא שדנה בתיאור קריאת התורה של הכהן הגדול ביום הכיפורים אומרת "וכהן גדול עומד! מכלל שהוא יושב? והא אנן תנן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה'!", ומתרצת שקריאת התורה התקיימה בעזרת הנשים שבה אין איסור ישיבה.[17]

כדי ליישב את הסתירה בין הפסוק בשמואל האומר שעלי ישב בעזרה לבין ההלכה בגמרא האוסרת על כהן גדול לשבת, חידש הרב יעקב צבי יאליש שהתר הישיבה אינו דווקא למלך מבית דוד, אלא קיים תמיד למובחר בעם והאדם החשוב ביותר. לאחר המלכת דוד וזרעו אחריו, מלך מבית דוד הוא תמיד החשוב ביותר, אך עד שנוסדה מלכות דוד תואר זה ניתן לכהן הגדול, ולכן עלי שהיה שופט וכהן גדול קודם שהומלך מלך על ישראל היה מותר לשבת בעזרה מכח היותו "המובחר שבעם".[18]

לצורך עבודהעריכה

תוספות ביומא מקשים על הכלל של אין ישיבה בעזרה מגמרא[19] שבה נאמר שמותר לאכול קדשים בישיבה, אף שקדשי קדשים נאכלים רק בעזרה. הם מביאים כמה תירוצים. תירוצם הראשון הוא שהגמרא בזבחים עוסקת בקדשים קלים הנאכלים בכל ירושלים, ובעזרה אכן אין היתר לשבת אף לצורך אכילה.[20] אפשרות שנייה היא שמותר לשבת בכל פעולה שהיא צורך עבודה ומצריכה ישיבה. אפשרות שלישית היא שבאכילת קדשים יש דין מיוחד שמותר לשבת בה.[21]
בעוד ע"פ ההסבר הראשון, אין כל היתר לשבת אף לצורך, ע"פ התירוץ השני עולה שהאיסור הוא רק בישיבה שאינה צורך העבודה, אך בעבודת המקדש המצריכה זאת מותר לשבת. ע"פ התירוץ השלישי אכן אין היתר לשבת לצורך עבודה, אך ישנו דין מיוחד המתיר ישיבה במהלך אכילת קדשים.

הראב"ד כותב כי אין היתר לשבת לצורך עבודה, אלא אם כן מדובר בעבודה המחייבת ישיבה ועליה להיעשות בעזרה. לכן לשיטתו לא תותר ישיבה לצורך אכילת קדשים, שכן ניתן לאכול בעמידה, אך תותר שינה של הכהן הגדול בשבתו בלשכת פלהדרין.[22]

שיטת רבי משה מקוציעריכה

בעוד פשטות והגמרא והבנת הראשונים היא שהאיסור מתייחס לפעולת ישיבה, מובאת שיטה ייחודית בפירוש ריב"א על התורה[23] בשם רבי משה מקוצי, לפיה האיסור הוא בשהייה בעזרה לחינם: "והא דאמרינן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד היינו לשהות שם. כך פירש ר"מ מקוצי." (פירוש ריב"א על הפס' "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" (ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק מ"ו))
רבי יוסף ענגיל הסתפק בדבריו, האם התכוון שישיבה מועטת לא נאסרה, אלא רק שהייה בישיבה למשך זמן מרובה; או שמא כוונתו שישיבה בהקשר זה כלל אינה מכוונת לפעולת הישיבה אלא לשהייה שלא לצורך, כשם ש"בדד ישב" אין כוונתו דווקא לישיבה.[24] לפי הפירוש האחרון, אין כלל בעיה בישיבה שלא לצורך, אך יש איסור להיות בעזרה, בין בישיבה בין בעמידה שלא לשם מטרה כלשהי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מופיע במסכתות, יומא דף כה עמוד א ודף סט עמוד ב, סוטה דף מ עמוד ב ודף מא עמוד ב, קידושין דף עח עמוד ב, סנהדרין דף קא עמוד ב, תמיד דף כז עמוד א, ובעוד מקומות בירושלמי ושאר ספרות חז"ל
  2. ^ וכן בהלכות בית הבחירה פרק ז הלכות ו-ז ועוד, וזו היא גם דעת המאירי סוטה לב א
  3. ^ רש"י יומא דף כה עמוד א דיבור המתחיל אין ישיבה בעזרה, ובדף סט עמוד ב דיבור המתחיל אין ישיבה בעזרה. כך כתב גם המאירי ביומא כה:.
  4. ^ רש"י סנהדרין דף קא עמוד ב
  5. ^ משנה למלך הלכות בית הבחירה ז ו
  6. ^ ספר ישעיה, פרק ו', פסוק ב'
  7. ^ רש"י סוטה דף מ עמוד ב דיבור המתחיל אין ישיבה בעזרה
  8. ^ אור זרוע חלק ב סימן רכז
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ג, עמוד ב'
  10. ^ רש"י סוטה דף מ עמוד ב דיבור המתחיל אלא למלכי בית דוד
  11. ^ מאירי סוטה דף לב עמוד א
  12. ^ ירושלמי סוטה פרק ז הלכה ז
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א, עמוד ב'
  14. ^ בפירושו למסכת תמיד דף כז עמוד א דיבור המתחיל ולשכת פלהדרין
  15. ^ כך על פי הערות המהדיר במהדורת עוז והדר, והאנציקלופדיה התלמודית ערך אין ישיבה בעזרה הערה 24
  16. ^ ילקוט שמעוני שמואל א רמז עח
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ט, עמוד א'
  18. ^ ספר מלא הרועים חלק א שיטה ישיבה בעזרה
  19. ^ במסכת זבחים דף טז עמוד א
  20. ^ אפשרות זו מופיעה גם בפירושו של הראב"ד למסכת תמיד דף כז עמוד א דיבור המתחיל ולשכת פלהדרין
  21. ^ תוספות יומא דף כה עמוד א דיבור המתחיל אין ישיבה
  22. ^ פירוש הראב"ד למסכת תמיד, דף כ"ז, עמוד א'.
  23. ^ לרבי יהודה בן אליעזר, מאחרוני בעלי התוספות בראשית המאה ה-14.
  24. ^ גיליוני הש"ס יומא כה: