שירלי מקליין
שירלי מקליין (Shirley MacLaine, נולדה ב-24 באפריל 1934) היא שחקנית קולנוע, זמרת, סופרת, אקטיבסטית ורקדנית עבר אמריקאית זוכת פרס אוסקר, שישה פרסי גלובוס הזהב ופרס אמי.
שירלי מקליין | |
לידה |
24 באפריל 1934 (בת 90) ריצ'מונד, ארצות הברית |
---|---|
שם לידה | Shirley MacLean Beaty |
מדינה | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | מ-1953 |
מקום לימודים | Washington-Liberty High School |
בן או בת זוג | Steve Parker (1954–1982) |
צאצאים | סאצ'י פרקר |
פרסים והוקרה |
|
https://shirleymaclaine.com/ | |
פרופיל ב-IMDb | |
ביוגרפיה
עריכהמקליין נולדה בריצ'מונד, בירת מדינת וירג'יניה, לאב אמריקני ממוצא בריטי ולאם קנדית ממוצא אירי-סקוטי. משפחתה משתייכת לזרם הבפטיזם בנצרות. אחיה הצעיר הוא השחקן וורן בייטי. מקליין גדלה בווברלי, וירג'יניה, סיימה תיכון ועברה לחיות בניו יורק במטרה להגשים את חלומה להיות שחקנית תיאטרון בברודוויי. היא השיגה את מטרתה כשהייתה לממלאת מקומה של השחקנית קרול הֵני במחזמר "משחקי הפיג'מה". הני שברה את הקרסול ומקליין החליפה אותה בתפקיד. חודשים ספורים אחר כך, כאשר הני עדיין לא שבה לבמה, מפיק הסרטים ההוליוודי האל ואליס ראה אותה על הבמה, התרשם והחתים אותה על חוזה לעבודה בהוליווד באולפני "סרטי פרמאונט". מאוחר יותר היא תבעה את ואליס בשל ויכוח בענייני החוזה.
הקריירה ארוכת השנים של מקליין משתרעת על פני שישה עשורים, שבמהלכן הייתה מועמדת 6 פעמים לפרס אוסקר, 8 פעמים לפרס באפט"א הבריטי, 20 פעמים לפרס גלובוס הזהב, 6 פעמים לפרס אמי וזכתה פעמיים בפרס דוב הכסף לשחקנית הטובה ביותר מפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
שנות החמישים
עריכהאת הופעת הבכורה שלה בסרט קולנוע ערכה תחת בימויו הקפדני של אלפרד היצ'קוק בקומדיה השחורה "מי רצח את הארי?" (1955), עבורו זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית המבטיחה ביותר.
סרטה השני, בהמשך השנה, הייתה הקומדיה "אמנים ודוגמניות". שנה אחר כך הופיעה כנסיכה אאודה בסרט ההרפתקאות זוכה פרס האוסקר "מסביב לעולם בשמונים יום" על פי ספרו רב המכר של ז'ול ורן. אחר כך הופיעה במערבון "חוואי הכבשים", בדרמה "כישוף חם" לצד אנתוני קווין, בקומדיה "השדכנית" (1958), בקומדיה הרומנטית "שאל כל נערה" (1959) עליה זכתה בפרס גלובוס הזהב כשחקנית קומית-מוזיקלית, בדרמה "קריירה" ובסרטה המשמעותי ביותר בשנות החמישים, "אחדים באו במרוצה", סרטו של וינסנט מינלי משנת 1959 שזכה לחמש מועמדויות לאוסקר, ובהן מועמדות ראשונה למקליין, כשחקנית ראשית.
שנות השישים
עריכהבמהלך שנות השישים המשיכה לככב בקומדיות הוליוודיות מצליחות. זה החל מהקומדיה המוזיקלית "קאן-קאן", עיבוד קולנועי למחזמר הבימתי משנות העשרים של קול פורטר. מיד אחר כך כיכבה בסרט "הדירה", קומדיה סאטירית זוכת אוסקר של בילי ויילדר. סרט זה הניב למקליין מועמדות שנייה לפרס האוסקר, מתוך עשר המועמדויות להן היה מועמד הסרט. בנוסף זכתה מקליין על תפקיד זה בפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי ובפרס גלובוס הזהב השני שלה ובפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה 1960. שנה אחר כך הופיעה בסרטו של ויליאם ויילר "שעת הילדים", בו כיכבה לצד אודרי הפבורן, והייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב לשחקנית דרמה. שנה אחר כך המשיכה בז'אנר בסרטי הדרמה עם "נדנדה בשניים" (1962) של רוברט וייז. אולם בין ובין המשיכה להופיע בקומדיות הוליוודיות טיפוסיות כמו "לואיזה וששת בעליה" (1964), כשהבולטת שבהן היא "אירמה לה דוס", סרטו של בילי ויילדר, שהיה ניסיון לשחזר את הצלחת "הדירה". מקליין הייתה מועמדת פעם נוספת לפרס אוסקר על הופעתה בסרט וזכתה פעם נוספת בפרס גלובוס הזהב. מאז הופיעה בסרטים כגון "הרולס רויס הצהובה" (1965), וזכתה לעוד שלוש מועמדויות לגלובוס הזהב, עבור הסרטים: "גמביט" (1966), "שבע פעמים אישה" שביים ויטוריו דה סיקה בשנת 1967 ו"צ'ריטי המתוקה" (1969), עיבוד של בוב פוסי למחזהו של ניל סיימון.
שנות השבעים
עריכהאת העשור השלישי לקריירה שלה פתחה מקליין במערבון קומי שביים דון סיגל בשם "נשרים הם רעבים" (Two Mules for Sister Sara). שנה אחר כך הופיעה בדרמה "דמויות נואשות", עליה זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל ברלין 1971. בין השנים 1973 ל-1977 לא כיכבה באף סרט קולנוע, אך ביימה סרט דוקומנטרי בשם "החצי השני של השמיים: זיכרון סין", עליו הייתה מועמדת לאוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר. ב-1977 יצא שוב סרט בכיכובה עם הדרמה הסנטימנטלית "נקודת מפנה" שהיה מועמד ב-11 קטגוריות לאוסקר, ולא זכה באף קטגוריה. סרטה הבא היה "להיות שם", עיבוד לסאטירה החברתית של הסופר יז'י קושינסקי, בו מככבת מקליין לצד פיטר סלרס, בסרטו הלפני-אחרון. על הסרט הייתה מקליין מועמדת לפרס גלובוס הזהב.
שנות השמונים
עריכהבשנת 1980 הופיעה בקומדיה "נשואים בזוגות", ובדרמה הקומית הכושלת "חילופי עונות". סרטה הבא, שנתיים אחר כך, הוא הדרמה המשפחתית "תנאים של חיבה", על פי הרב-מכר של לארי מק'מרטרי בו גילמה מקליין את תפקידה הידוע מכול: אם שתלטנית היורדת לחייה של בתה, כשחייהן מתוארים במשך שלושה עשורים. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר (מתוך 11 מועמדויות), לרבות הסרט הטוב ביותר והשחקנית הראשית הטובה ביותר. מקליין זכתה לראשונה בפרס אוסקר לאחר ארבע מועמדויות לפרס השחקנית ו-28 שנות קריירה קולנועית. בהמשך הופיעה בסרטים כגון: "מאדאם סוזצקה" (1988) של ג'ון סלזינג'ר (שהקנה לה את פרס גלובוס הזהב ואת פרס השחקנית בפסטיבל ונציה) והדרמה הקומית המצליחה "מגנוליות מפלדה" (1989).
שנות התשעים
עריכהאת שנות התשעים פתחה מקליין בשתי קומדיות: "מחכים לאור" ו"גלויות מהחיים", סרטו של מייק ניקולס, בו גילמה את אִמה הססגונית של מריל סטריפ, עליו הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב. בהמשך הייתה מועמדת פעם נוספת לפרס בסרטים "אנשים משומשים" (1992), ו"כן, גברת הנשיא" (1994). בנוסף הופיעה בקומדיות "גברת וינטרבורן" ו"כוכב של ערב" (סרט ההמשך ל"תנאים של חיבה").
שנות האלפיים
עריכהבשנת 2000 ביימה מקליין את סרטה הראשון, דרמה קומית קטנה בשם "ברונו", בו גם כיכבה. שנה אחר כך הופיעה בסרט הטלוויזיה "זקנות חסרות מנוח". גם בסרט טלוויזיה נוסף, "מלחמתה של מרי קיי" (2002, מועמדות לגלובוס הזהב) התמודדה מקליין עם הזקנה.
בשנת 2005 הופיעה בתפקיד משני בשלוש קומדיות הוליוודיות מצליחות: "סמנתה", שהיא גרסה קולנועית לקומדיית המצבים הטלוויזיונית "מעשי כשפים" משנות השישים ותחילת שנות השבעים, "בנעליה" (מועמדות לגלובוס הזהב) ו"השמועה אומרת ש...", סרטו של רוב ריינר.
בשנת 2014 כיכבה בתפקיד הראשי בסרט "אלסה ופרד".
בשנת 2016 שיחקה בסרט הקומי "לחגוג את החיים". בשנת 2017 שיחקה בסרט "המילה האחרונה" שם גילמה את אשת העסקים הריאט לאולר. בשנת 2018 השתתפה בסרט "ג'ים ונהג הקטר", הפקה גרמנית המבוססת על הספר "ג'ים ונהג הקטר", ושיחקה בסרט "בת הים הקטנה" לצדם של ויליאם מוזלי וג'ינה גרשון. בשנת 2022 שיחקה בסרט הקומי "החולם האמריקאי".
חיים פרטיים
עריכהמקליין הייתה נשואה לאיש העסקים סטיב פרקר עד לשנת 1982 ובתם סאצ'י פרסמה אוטוביוגרפיה. מקליין החליטה להגיש מסמכי גירושין לאחר שגילתה כי בעלה שיקר לה לגבי ילדותו ביפן, ושהוא העביר את כל כספה לחשבון בנק של פילגשו היפנית במהלך כל שנות נישואיה אליו.
במישור הפוליטי מקליין ידועה בידידות, שנסתיימה, עם אנדרו פיקוק, ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, שהתמנה מאוחר יותר לשגריר אוסטרליה בארצות הברית. בנוסף יש לה חברות קרובה עם חבר הקונגרס האמריקאי דניס קוסיניץ', שהיה מועמד בבחירות המקדימות למועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית.
מקליין ניהלה מאבקים משפטיים עם אולפני "פוקס המאה ה-20", אותם תבעה על הפרת חוזה. היא הייתה עתידה לשחק בסרט בשם "Bloomer Girl", אך ההפקה התבטלה והסרט נגנז. "פוקס המאה ה-20" הציעו לה תפקיד בסרט אחר שלהם, בתקווה להגיע עמה לפשרה וכדי לעמוד בהתחייבויות החוזה עמה, וכדי לשלם לה על ביטול ההפקה. מקליין סרבה להצעה זו של האולפנים. שופטי בית המשפט העליון, שנדרשו לסוגיה, פסקו לטובת מקליין בשנת 1970.
מקליין ידועה באמונתה בגלגול נשמות[דרוש מקור], ולטענתה הייתה גבר באטלנטיס לפני עשרות אלפי שנים. אמונתה בעקרונות זרמי העידן החדש[דרוש מקור] השפיעה על תסריטיהם של אחדים מסרטיה. כמו כן טענה למפגשים אחדים עם עב"מים.
בנוסף לקריירת הקולנוע, מקליין חיברה מספר רב של אוטוביוגרפיות.
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של שירלי מקליין (באנגלית)
- שירלי מקליין, ברשת החברתית פייסבוק
- שירלי מקליין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- שירלי מקליין, ברשת החברתית Goodreads
- שירלי מקליין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- שירלי מקליין, באתר AllMovie (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר Metacritic (באנגלית)
- שירלי מקליין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- שירלי מקליין, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר ספוטיפיי
- שירלי מקליין, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר Last.fm (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר AllMusic (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר Discogs (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר Songkick (באנגלית)
- שירלי מקליין, באתר SecondHandSongs
- שירלי מקליין, באתר טיידל (באנגלית)
- קים גארפילד, אלוהים אדירים, שירלי!, (המשך)מגזין "סגנון", "מעריב", 16 בדצמבר 1987
- ירון פריד, בגיל 75, שירלי מקליין היא הכוכבת הכי צעירה בהוליווד, באתר הארץ, 15 במאי 2009
- אמה ברוקס, הגרדיאן, שירלי מקליין פורצת בסערה לאחוזת דאונטון, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
- דודי כספי, קווין שירלי, באתר ישראל היום, 18 במאי 2017
- שירלי מקליין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שירלי מקליין (1934-), דף שער בספרייה הלאומית
שירלי מקליין - פרסים | |
---|---|
|