אל-קובייבה (רמלה)
אל-קוביבה (בערבית: القبيبة; מילולית: "כיפה קטנה") היה יישוב ערבי בנפת רמלה, כ-10.5 קילומטרים דרומית-מערבית לרמלה, שננטש ופונה במהלך מלחמת העצמאות. מעטים משרידיו נותרו כיום בקצה המערבי של רחובות.
 | |
| בית שהין העליון באל-קוביבה. אחד משני שרידים של הכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| נפה | נפת רמלה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | המאה ה-13 |
| שטח | 10,737 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע ברק |
| תאריך נטישה | 27-28 במאי 1948 |
| יישובים יורשים | כפר גבירול, גאליה |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 1,720 (1945) |
| קואורדינטות | 31°53′41″N 34°46′37″E / 31.89461129133162°N 34.776878356933594°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
היסטוריה עריכה
בקרבת האתר בו שכן הכפר נמצא תל שלף בו התגלו ממצאים מתקופת הברונזה ויש המזהים אותו עם אלתקה בנחלת שבט דן.[1]
במאה ה-13 הוקם הכפר על ידי שבטי בדואים מחצי האי ערב. הכפר נקרא על שם קברו של השיח' גנדה, שהיה בעל כיפת אבן. כיום שוכן במקום מגדל מים. לפני 1840 הגיעה לכפר קבוצת מוסלמים גדולה ממצרים.
ב-14 בנובמבר 1917 התחולל על אדמות הכפר, קרב עיון קרא.
בשנת 1922 נמנו בכפר 519 תושבים ובמפקד של 1931 הגיע מספרם ל-800[2]. בשנת 1932, בעקבות חשד שבית אריזה בנס ציונה הוצת על ידי ערבים מקובייבה, נכתב "עד עכשיו חיו פה השכנים העברים והערבים בשלום ושלוה"[3].
בשנת 1937 פנו תושבי קובייבה בתזכיר לנציב העליון בו התלוננו על החובות הגבוהים הרובצים עליהם ועל כך שרוב אדמותיהם, כ-17,000 מתוך כ-24,000 דונם נמכרו ליהודים[4].
בסקר הכפרים בארץ ישראל שנערך ב-1945, הוערך מספר תושבי הכפר בכ-1,720 איש. והוא השתרע על שטח של 10,737 דונמים, מתוכם 1,397 דונמים בבעלות יהודית ו-451 דונמים של שטחים ציבוריים.[5] בבית הספר המקומי שנוסד ב-1929 למדו 344 תלמידים.
הכפר נכבש יחד עם הכפר הסמוך, זרנוגה, ב-27 במאי 1948 בידי חטיבת גבעתי (חטיבה 5) כחלק ממבצע בר יוחאי, שהיה השלב השני של מבצע ברק; רוב תושביו נמלטו עוד לפני ההתקפה או במהלכה. עם כיבושו, גורשו ממנו ככל הנראה התושבים המעטים שנותרו בו.[6] ב-24 עד 28 באוגוסט פינו חיילי גבעתי פליטים ערבים מן הכפרים קוביבה, זרנוגה ויבנא שהתאספו בשטח ממערב ליבנא.
התושבים הראשונים שהגיעו לכפר היו עולים חדשים מבולגריה שעזבו תוך זמן קצר. לכפר הגיעו גם ראשוני "כפר הנגיד", ששהו במקום עד שעברו לאתר הקבע הנוכחי. ב-1949 הגיעו לבתים הנטושים עולים מתימן. העולים לא קיבלו בעלות על הבתים. על אדמות הכפר הוקם כפר גבירול. ב-1953 דווח על 75 עד מאה משפחות שהתגוררו בבתים הנטושים. בנוסף הוקמו בכפר גם צריפים וסך האוכלוסייה בכפר הוערכה ב-270 משפחות באותה שנה. בשנת 1955 סופח הכפר לעיר רחובות. מאוחר יותר הפך הכפר לשכונת "אבן גבירול" במערב העיר.
שני בתים מפוארים השוכנים על גבעה ונראים מכביש 411 הם בין השרידים הבודדים שנותרו מן הכפר. הבתים הוקמו בשנות ה-20 של המאה ה-20 בפאתי הכפר ונבנו על ידי האחים מוסא ורפעת שהין, מן המשפחות המכובדות ביותר באזור, שהתפרנסו מפרדסנות. הבתים הוגדרו כאתר לשימור.
בית הקברות של הכפר קוביבה נמצא ליד רחוב דולב בכפר גבירול והיה בשימוש בין המאות ה-13 וה-16.
לקריאה נוספת עריכה
- ישראלה קומפטון, "רחובות – אתרים ומסלולים", הוצאת עיריית רחובות והחברה להגנת הטבע, מהדורה שנייה, 1995
קישורים חיצוניים עריכה
- שלומית בנימין, נוכחים נפקדים: המקרה של קוביבה/כפר גבירול, תיאוריה וביקורת, גיליון מס' 29, סתיו 2006
- מיכאל יעקובסון: מאמר על בתי שהין בתחומי כפר גבירול באתר 'חלון אחורי', 8/2010.
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ד.
- ^ הערות בענייני המפקד, דבר, 26 באפריל 1932
- ^ מארץ ישראל, העולם, 12 במאי 1932
- ^ תזכיר קובייבה, דבר, 27 במאי 1937
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 177.
