אקילה לאורו

אוניית נוסעים איטלקית

אָקילֶה לָאוּרוֹאיטלקית: MS Achille Lauro) הייתה אוניית נוסעים איטלקית שנחטפה על ידי ארבעה טרוריסטים פלסטינים מארגון החזית לשחרור פלסטין באוקטובר 1985, בעת שהפליגה מאלכסנדריה לפורט סעיד שבמצרים. החוטפים רצחו נוסע אחד – יהודי־אמריקני נכה בשם ליאון קלינגהופר.[1]

אקילה לאורו
Achille Lauro
אקילה לאורו, 1986/7
אקילה לאורו, 1986/7
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית תענוגות עריכת הנתון בוויקינתונים
צי MSC קרוז, Royal Rotterdam Lloyd עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת ספנות

Royal Rotterdam Lloyd ‏(1947–1964) Flotta Lauro Lines ‏(1965–1986)

StarLauro ‏(1987–1994)
ציוני דרך עיקריים
מספנה Damen Schelde Naval Shipbuilding עריכת הנתון בוויקינתונים
הוזמנה 1938
תחילת הבנייה 1939
הושקה 1946
תקופת הפעילות 2 בדצמבר 1947 – 2 בדצמבר 1994 (47 שנים)
גורלה טבעה ב-2 בדצמבר 1994 ליד חופי סומליה כתוצאה משריפה
מיקום 2°N 47°E / 2°N 47°E / 2; 47 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
מעמס 23,629 לאחר השיפוץ
אורך 192 מטר
רוחב 25 מטר
שוקע 8.9 מטר
מהירות 22 קשר עריכת הנתון בוויקינתונים
גודל הצוות 400
מספר נוסעים 900
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הספינהעריכה

הספינה הוזמנה בשנת 1938 על ידי חברת ספנות הולנדית, ובנייתה החלה בשנת 1939, במספנה בנמל פליסינגן שבהולנד. בנייתה התעכבה בגלל מלחמת העולם השנייה, והושלמה בשנת 1947. נתוניה המקוריים: אורך 192 מטר, רוחב 25 מטר, שוקע 9 מטר ומעמס מרבי של 21 אלף טון, עם 900 נוסעים ו-400 אנשי צוות. שמה המקורי היה "וילם רייס".

בשנת 1964 נמכרה הספינה לחברת הספנות האיטלקית "לאורו ליין", ועברה שיפורים משמעותיים. היא נכנסה לשירות בשנת 1966, בשם החדש "אקילה לאורו" (Achille Lauro), על שם ראש העיר לשעבר של נאפולי.

החטיפהעריכה

ב־7 באוקטובר 1985, בעת שהספינה הפליגה מאלכסנדריה לפורט סעיד שבמצרים, השתלטו עליה ארבעה טרוריסטים חמושים מארגון "החזית לשחרור פלסטין". הם התגלו על ידי אחד מאנשי הצוות, ולכן פעלו מוקדם מהמתוכנן. החוטפים איימו לפגוע בבני הערובה אם לא ישוחררו חמישים אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל. הם הפליגו לכיוון נמל טרטוס שבסוריה, אך סוריה סירבה לאשר את כניסתם. החוטפים ירו בנוסע יהודי־אמריקני, נכה בכיסא גלגלים בשם ליאון קלינגהופר, והשליכו אותו לים בעודו חי. הספינה הפליגה בחזרה למצרים, ואחרי יומיים של משא ומתן החוטפים הסכימו לעזוב את הספינה, והוטסו לכיוון תוניסיה במטוס נוסעים מצרי.

בעקבות מידע מודיעיני שמסרה ישראל לארצות הברית,[2] יורט המטוס ב־10 באוקטובר על ידי מטוסי קרב של חיל הים האמריקני, ואולץ לנחות בבסיס של נאט"ו בסיציליה (איטליה). החוטפים נעצרו על ידי המשטרה האיטלקית, והמטוס הורשה להמשיך בטיסתו לתוניסיה, למרות דרישתה של ארצות הברית לעכב אותו (בין הנוסעים החופשיים היה מנהיג החוטפים, אבו עבאס). ארבעת החוטפים נשפטו באיטליה והורשעו (אבו עבאס נמלט מאיטליה, ולכן נשפט והורשע בהיעדרו).

ב-16 באוקטובר, בהופעה טלוויזיונית בערוץ הראשון, ראש אמ"ן, אהוד ברק, פרסם הקלטה של שיחה אשר יורטה על ידי המודיעין הישראלי ב-9 באוקטובר בין אבו עבאס לבין החוטפים על האונייה. בשיחה, אבו עבאס, אשר באותה עת ידע כי הפעולה נכשלה, הנחה את החוטפים להצהיר שכוונתם לא הייתה לחטוף את האונייה. לטענת ישראל, השיחה הוכיחה את הקשר בין החוטפים לבין אבו עבאס, המקורב ליאסר ערפאת, ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף).[3] עם פרסום ההקלטה, ממשלת איטליה טענה כי המודיעין הישראלי מסר את קלטת הסלילים למקבילו האיטלקי באיחור של חצי שעה, לאחר שניתן אישור למטוס החוטפים להמריא.[4]

החוטפיםעריכה

  • באסם אל-עסכר – שוחרר על תנאי בשנת 1991. מת ב־21 בפברואר 2004.
  • אחמד מערוף אל-אסאדי – שוחרר על תנאי בשנת 1991. עקבותיו נעלמו באותה שנה.
  • יוסף אל-מולכי – נידון לשלושים שנות מאסר. ב־16 בפברואר 1996, במהלך חופשה מכלאו שברומא, נמלט לספרד. הוא נתפס והוסגר לאיטליה. בסוף אפריל 2009 שוחרר מהכלא בתום 23 שנה בכלא, ושהה מאז במתקן מהגרים. ב־27 ביוני 2009 גורש לסוריה. הוא הוטס מפלרמו לרומא ומשם לדמשק.
  • מוחמד זידאן (אבו עבאס) – מנהיג החוטפים ומייסד החזית לשחרור פלסטין. הורשע באיטליה בהיעדרו, ונידון לחמישה מאסרי עולם. גורש מתוניסיה בעקבות לחץ פוליטי שהפעילו ארצות הברית ואיטליה, ונמלט לעיראק. פעל בחסותו של סדאם חוסיין, ונתפס על ידי הצבא האמריקני כשניסה לברוח לסוריה ב־15 באפריל 2003. איטליה דרשה את הסגרתו, אך הוא מת ב־8 במרץ 2004 בכלא אמריקני בבגדאד.[5]
  • מונזר קצאר (אנ') - סוכן ביון וסוחר נשק ספרדי עשיר ממוצא סורי, זוכה בבית משפט בספרד משהכחיש את המיוחס לו, שחימש את המחבלים, ושלאחר הרצח הטיס במטוסו הפרטי את אבו עבאס למקום מבטחים.[6]

טבלת אירועיםעריכה

המועד מקום אירוע תוצאות/תמונה
25 בספטמבר 1985 לרנקה, קפריסין, פיגוע ביאכטה של משפחת פלצור
1 באוקטובר 1985 תוניס מבצע רגל עץ, הפצצת מפקדת אש"ף על ידי חיל האוויר הישראלי נזק למפקדה וגם הרוגים מהלא מעורבים.
3 באוקטובר 1985 גנואה איטליה אקילה לאורו יוצאת להפלגה עם 748 נוסעים. יש בקורת דרכונים אך אין בקורת על המטען האישי. מתוכם 4 חברי PLF התוכנית המקורית לפתוח במתקפת ירי בנמל אשדוד
4 באוקטובר 1985 נאפולי איטליה כניסת אקילה לאורו לנמל ויציאה אחרי כמה שעות עם נוסעים נוספים.
7 באוקטובר 1985 באלכסנדריה, מצרים 651 מהנוסעים יצאו באוטובוסים לפירמידות. היו אמורים להיפגש עם האונייה כעבור ארבע עשרה שעות בפורט סעיד אך האונייה לא הגיעה.
7 באוקטובר 1985 בים מול חוף מצרים ארבעה חברי PLF התגלו עם כלי נשקם על ידי איש צוות החמושים נבהלו זנחו את תוכניתם למתקפת יריות באשדוד וחטפו והשתלטו על האנייה. 97 הנוסעים שנשארו באנייה הפכו לבני ערובה.[7]
7 באוקטובר 1985 מול חוף מצרים המחבלים ירו בסיפון לשם הפחדה. ודרשו מהקברניט לשוט לנמל טרטוס בסוריה האלחוטן הצליח לשלוח הודעה S.O.S. שנקלטה על ידי מתקן ניטור בשוודיה. זה התריע בפני הקהילה הבינלאומית כי פלסטינים תפסו ספינה איטלקית.[8]
7 באוקטובר 1985 וושינגטון הממשל מודע לכך שאזרחים אמריקאיים באונית נוסעים נחטפו בים התיכון הפעלת קבוצת ניהול למצבי טרור.
7 באוקטובר 1985 רומא - תוניסיה איטליה חיפשה פתרון דיפלומטי קראה לאש"ף להצהיר בפומבי אם יש להם מעורבות. יאסר ערפאת גינה את החטיפה והציע לסייע במשא ומתן לסיום התקרית בדרכי שלום.
בוקר 8 באוקטובר 1985 בשייט לכיוון סוריה החוטפים החלו להפריד בין בני הערובה. הם חיפשו יהודים ואמריקאים אחד המחבלים הפיל יהודי זקן לרצפה והכה אותו שוב ושוב בקת אקדחו.
8 באוקטובר 1985 שעה 11:00 מול טרטוס מולקי ביקש מהרשויות בסוריה לאפשר לעגון בטרטוס ודרש שישלחו לספינה מישהו מהצלב האדום הבינלאומי, יחד עם נציגים בריטים ואמריקאים. ודרש ליצור קשר עם ממשלת ישראל לשחרר 50 פלסטינים המוחזקים בבתי הכלא. כולל סמיר קונטאר במיוחד. מולקי אמר ש"אם האסירים לא ישוחררו, נתחיל להוציא להורג בשעה 15:00"
8 באוקטובר 1985 סוריה ממשלת סוריה התייעצה עם ארצות הברית ואיטליה לא הגיבה לאף אחת מהדרישות
שעה 15:00 מול טרטוס המחבלים החליטו להרוג אחד מבני הערובה ובחרו בליאון קלינגהופר. מולקי ירה בקלינגהופר בראש ובחזה שמת מיד. והורה לזרוק את הגופה וכיסא הגלגלים לים.
מול טרטוס מולקי העביר הודעה לסורים שהרג בן ערובה ויהרוג עוד אחד תשובת הסורים "תחזור למקום ממנו באת" מולקי הורה לקברניט לשוט לעבר לוב.
שעה 19:20 מדרום לקפריסין אבו אל עבאס התקשר דרך תחנת רדיו מונטה קרלו בקפריסין והורה לשוט לפורט סעיד. שינוי קורס האונייה לכיוון פורט סעיד.[9]
קשר הרדיו איפשר להצביע במדויק על מיקום כלי השיט. הישראלים מסרו מידע על דיוני הרדיו של עבאס עם הספינה לממשל רייגן והודיעו להם כי מדובר בסיעתו של עבאס שעומדת מאחורי החטיפה.
מחשש שהאיום של הטרוריסטים להרוג נוסעים יבוצע, החליט הממשל האמריקאי להתכונן. כוחות הלוחמה בטרור של הצי, אריות הים וקומנדו מכוח דלתא הוצבו באקרוטירי בקפריסין והצטוו לעשות הכנות להשתלט על האונייה.
9 באוקטובר 7:30 מול פורט סעיד סירה התקרבה דיונים מול החוטפים
9 באוקטובר מול פורט סעיד יאסר ערפאת גינה את החטיפה וגרם גם לנשיא מצרים, חוסני מובארק, להתחייב להסגיר את החוטפים לאש"ף לחוטפים הובטח מעבר לתוניסיה.
9 באוקטובר אחרי הצהריים פורט סעיד האמריקאים מתכוננים לתקיפה הקברניט מודיע שהוא בשליטה וכולם בריאים. טענה שקרית היות שבאיום אקדח אסרו עליו לדווח על רצח קלינגהופר.
9 באוקטובר קהיר שר החוץ המצרי נפגש עם שגרירי איטליה, ארצות הברית, בריטניה ומערב גרמניה והפציר בהם לקבל את העברת החוטפים לשליטת אש"ף במקום לבקש את מעצרם השגרירים נמנעו מלהתחייב. שר החוץ המצרי הודיע לעבאס ולחסן שהחוטפים יכולים לעזוב את הספינה.
9 באוקטובר שעה 17:00 פורט סעיד הפלסטינים עזבו את האנייה בגוררת לחוף הקברניט הודיע לשלטונות איטליה שהחזיר לידיו את השליטה במצב.
פורט סעיד ראש ממשלת איטליה ברונו קראקסי החליט לבדוק בעצמו התקשר לקברניט דה רוזה שסיפר לו על רצח לאון קלינגהופר.
השגריר האמריקאי וליוטס עלה לאנייה והקברניט סיפר לו כי היה תחת אים אקדח, ומסר את דרכונו של קלינגהופר. וליוטס דרש לעדכן את שר החוץ המצרי, והעובדה שלא היו את העובדות הללו, כאשר סיכמו עם החוטפים אנו מתעקשים שיעמידו אותם לדין.
בוקר 10 באוקטובר וושינגטון אלוף אורי שמחוני העביר מידע ישראלי על כך שהחוטפים נמאים בבסיס אל-מאזה ליד קהיר מאוחר יותר באותו הבוקר מקורות אמריקאים אישרו את המידע והוסיפו כי המצרים מתכננים להעביר את הגברים אל מחוץ למדינה בלילה, ככל הנראה לתוניס, על גבי מטוס מסחרי של EgyptAir.
10 באוקטובר וושינגטון הבנה בממשל בשל מחלוקות מתמשכות שהיו למצרים עם לוב וצ'אד, ככל הנראה המטוס יטוס מעל הים התיכון מה שהעלה את האפשרות ליירט אותו עם לוחמי הצי האמריקני. עקב בעיות פוליטיות צפויות נדחה הרעיון לאלץ את המטוס לנחות בישראל או בקפריסין. נבחר בסיס נאט"ו בסיגונלה, איטליה להנחתת המטוס.
10 באוקטובר 16:15 קהיר מטוס בואינג 737 של אג'יפט אייר ועליו ארבעת החוטפים המריא לתוניסיה מטוס הוק איי (Northrop Grumman E-2 Hawkeye) ומטוסי F-14 המריאו מנושאית המטוסים סרטוגה ליירוט המטוס המצרי.
10 באוקטובר באוויר מקפריסין לסיציליה כוחות המבצעים המיוחדים שלו שהיו אמורים להסתער על האקילה לאורו. הועברו לסיגונלה כדי ללכוד את החוטפים אם מטוסי הצי יצליחו במשימתם.
10 באוקטובר מטוס הבואינג 737 של EgyptAir, שלא יודע כי הוא במעקב, ביקש רשות לנחות בתוניס אך נדחה. בקשת רשות לנחות באתונה נדחתה אף היא.[10] ה"הוקאיי" כיוון מטוסי F-14 וספים לסגור אל מטוס הנוסעים והוא החל לתקשר עם הבואינג 737 בתדר VHF בדרישה להפנות אותו לסיגונלה, איטליה.[11] הטייס המצרי לא ענה.
10 באוקטובר באוויר בקרבת תוניסיה ההוקאיי את הפקודה ל"טומקטס" "אורות דולקים, עכשיו!" עם הארת המטוס הבין לפתע הטייס המצרי שהוא מוקף במטוסי קרב. הטייס המצרי שוכנע לקיים את פקודות האמריקאים או להיות מופל. הוא גם הצהיר כי המטוסים הצבאיים נמצאים בסמיכות כל כך עד שהוא נאלץ לבקש שיתנו לו יותר מרחב תמרון בטוח.[12]
משבר סיגונלה
10 באוקטובר שעה 18:45 בסיס סיגונלה סימיליה המטוס המצרי נחת דקות לאחר שמטוס ה-737 נחת, שני מטוסי מטען C-141 של חיל האוויר של ארצות הברית נחתו עם אנשי אריות הים לתפוש את המחבלים. שטינר המפקד אמריקאי במקום הודיע שהמטוס במעצר של צי ארצות הברית.
10 באוקטובר קברניט המטוס המצרי הודיע שיש שגריר מצרי במטוס. ירד להתקשר לשר החוץ המצרי. שטינר עלה למטוס ראה את ארבעת החוטפים כשהם מוגנים של ידי 10 אנשי קומנדו מצריים.
10 באוקטובר האמריקאים כיתרו את המטוס, ומצאו עצמם מוקפים בחיילים ומשטרה צבאית איטלקית. האיטלקיים התעקשו שלאיטליה יש ריבונות על הבסיס וסמכות השיפוט על החוטפים. החלה עימות בין צוות SEAL לבין הצבא האיטלקי.[11]
10 באוקטובר שיחת טלפון התקיימה בין הנשיא רייגן לראש הממשלה קראקסי. קראקסי תבע זכויות טריטוריאליות של איטליה על בסיס נאט"ו.[13] רייגן הודיע לקראקסי כי ארצות הברית תבקש את הסגרת הטרוריסטים כדי לעמוד לדין בבתי המשפט בארצות הברית.[14]
10 באוקטובר לאחר חמש שעות של משא ומתן, ובידיעה שלחיילים האיטלקיים היו פקודות (שאושרו על ידי הנשיא פרנצ'סקו קוסיגה) להשתמש בכוח קטלני במידת הצורך כדי למנוע מהאמריקאים לצאת עם אסירים, ארצות הברית הודתה בתביעה האיטלקית בדבר סמכות השיפוט על המחבלים. האמריקנים קיבלו הבטחות שהחוטפים יישפטו על רצח וסטינר ושלושה פקידים אמריקאים היו צריכים להישאר בשדה התעופה כדי לחזות במעצרם של המחבלים על ידי הרשויות האיטלקיות.[15]
11 באוקטובר סיגונלה ארבעת החוטפים הוצאו מה-737, נעצרו על ידי ה-Carabinieri האיטלקי והועברו לכלא בסיס האוויר, ולאחר מכן הועברו לכלא המקומי. ה-737 אושר אז על ידי האיטלקים לטוס לנמל התעופה צ'יאמפינו ברומא כשעבאס ובדראקאן עדיין על הסיפון.[16]
11 באוקטובר שעה 22:00 סיגונלה המטוס המצרי יצא לרומא. שטינר עקב אחריו במטוס מנהלים של הצי מטוסי קרב איטלקיים עלו למעקב. ומאחריהם עלו מטוסי קרב של צי ארצות הברית
ש.ת צ'יאמפינו רומא כשה-737 התקרב לרומא, מטוסי הצי האמריקני עזבו. רק שטינר במטוסה-T-39 עם כוחות מבצעים מיוחדים של ארצות הברית המשיך לנמל התעופה צ'יאמפינו.[11] בקרי התנועה האווירית האיטלקיים בצ'יאמפינו שללו את אישור ה-T-39 לנחות, אך הטייס האמריקני טען שהיה "מצב חירום בטיסה" שהעניק לו זכות אוטומטית להנחית את המטוס.
וושינגטון לרומא במודיעין הישראלי מסר שמוחמד זיידאן עמד מאחורי החטיפה. הוודעה מהנשיא ריגן לראש ממשלת איטליה על הסגרת החוטפים שרצחו אזרח אמריקאי שופט צ'ארלס ר. ריצ'י מבית המשפט המחוזי של ארצות הברית בוושינגטון, הוציא צווים להסגרת עבאס והחוטפים.[8]
12 באוקטובר שעה 5:30 רומא מקסוול ראב, שגריר ארצות הברית באיטליה מסר את הצווים לסלווטורה ז'רה בודה ממשרד המשפטים האיטלקי בביתו קראקסי הודיע מאוחר יותר כי משרד המשפטים איטלקי קבע כי ”הבקשה האמריקאית אינה עונה על הדרישות העובדתיות והמהותיות שנקבעו בחוק האיטלקי”, כך שלא היה בסיס חוקי להחזיק אותו יותר מאחר שהוא היה על סיפון מטוס בעל מעמד אקסטריטוריאלי.[8]
12 באוקטובר ממצרים לאמריקה הנוסעים האמריקאים של האקילה לאורו, שהוחזקו כבני ערובה במשך 51 שעות, נלקחו על ידי מטוס צבאי אמריקאי בחזרה לאמריקה דרך גרמניה.
 
משוחררי החטיפה במטוס צבאי לארצות הברית
121 באוקטובר 13:30 רומא דיון בקבינט האיטלקי על הדרישות האמריקאיות. מול איום שהגיע מיאסר ערפאת. החלטת ממשלת איטליה לשחרר את עבאס ולשפוט באיטליה את החוטפים. משרד החוץ האיטלקי הודיע לשגרירים המצריים והאמריקאים על ההחלטה.[8]
פעולות סיום
12 באוקטובר 1985 שעה 19:10 שדה תעופה פיומיצ'ינו המטוס המצרי עם עבאס והחיילים המצרים נחת עבאס ובדראקאן עזבו את המטוס המצרי, בליווי כוחות הביטחון האיטלקיים ועלו על המטוס היוגוסלבי ויצאו לבלגרד,
13 באוקטובר וושינגטון בלגרד ממשל רייגן מסר לרשויות היוגוסלביות את המידע המודיעיני שהעביר לממשלת איטליה, יחד עם "התמלילים והראיות הקשות לכך שאנו הצטברו ב-24 או 48 השעות מאז".[17] ממשלת יוגוסלביה דחתה את העתירה של ארצות הברית, ואמרה שהיא חסרת בסיס משפטי.
15 באוקטובר סוריה - וושינגטון מינהל רייגן הודיע לכתבים כי גופה מפורקת חלקית שנשטפה לחוף הסורי, עם חור כדור בגולגולת שנורה מלמעלה היא זו של ליאון קלינגהופר. באותה עת המשיכו ארבעת החוטפים, יאסר ערפאת ופארוק קדומי, לטעון שאיש לא נרצח במהלך החטיפה.[18]
17 באוקטובר 1985 רומא ממשלתו של קראקסי נפלה. עקב פרישתו של מפלגתו הרפובליקנית של שר ההגנה ג'ובאני ספאדוליני בגלל מורת רוח מכך שקראקסי מאפשר לעבאס להימלט. [19] ספאדוליני התעקש שקראקסי לא התייעץ איתו בהחלטה לשחרר את עבאס לחופשי.

תביעות נזיקיןעריכה

 
ליאון קלינגהופר על סיפון אקילה לאורו, מרץ 1985.

משפחתו של ליאון קלינגהופר תבעה את "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) על חלקו ברצח, אך התביעה בוטלה בעקבות תשלום פיצויים בסכום לא ידוע שהעביר הארגון לבנותיו של קלינגהופר. הכסף שימש למימון קרן לזכרם של ליאון ומרילין קלינגהופר מטעם הליגה למניעת השמצה.

בישראל עדיין מתבררת תביעת נזיקין שהגישו בשנת 2000 העזבונות של שתי יהודיות מנוסעי האונייה נגד "הארגון לשחרור פלסטין" ואחרים, בגין נזקים נפשיים שנגרמו להן עקב חטיפת האונייה.[20] בשנת 2021 נקבע סכום של 400,000 $ פיצויים לכל אחת מהתובעות.

האופרה "מות קלינגהופר"עריכה

האופרה "מות קלינגהופר" מאת המלחין האמריקאי ג'ון אדמס, המבוססת על חטיפת הספינה ורציחתו של קלינגהופר, הועלתה בשנת 1991 ביוזמתו של הבמאי פיטר סלרס. הליברית נכתבה על ידי אליס גודמן (Alice Goodman). באופרה התייחסויות רבות למקורות הסכסוך הישראלי-ערבי. בנותיו של קלינגהופר, שצפו בהצגת הבכורה בניו יורק, ראו בהצגה ניצול ציני של רצח אביהן. לקראת העלאת האופרה במטרופוליטן אופרה בשנת 2014 היו מחאות רבות שראו באופרה האדרה והצדקה של מעשה טרור.[21]

המשך חיי האונייהעריכה

לאחר אירוע החטיפה, חזרה האונייה לשירות בשנת 1987, בחברת "סטאר לאורו" (שמה החדש של "לאורו ליין"). ב־30 בנובמבר 1994 היא נשרפה מול חופי סומליה. בעקבות כך ננטשה, ולבסוף טבעה ב־2 בדצמבר 1994.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ליאון קלינגהופר, סוף סוף למנוחות, חדשות, 21 באוקטובר 1985
  2. ^ Israel Aid to U.S. in Hijack Reported, ארכיון לוס אנג'לס טיימס, 3 באוגוסט 1986
  3. ^ מעריב, "ההקלטה מצה"ל על אחריות עבאס הגיעה באיחור של דקות", 17 באוקטובר 1985
  4. ^ מעריב, "צה"ל הקליט שיחות החוטפים עם מפקדם", 17 באוקטובר 1985
  5. ^ חוטף אקילה לאורו מת בכלא בעיראק סוכנות רויטרס, 9 במרץ 2004 (חדשות וואלה)
  6. ^ זוכה סוחר נשק סורי בפרשת אקילה לאורו 22 במרץ 1995 (סוכנות הידיעות א.פ.)
  7. ^ ריצ'רד פלרדי, חטיפת אקילה לאורו, בריטניקה, 7 אוקטובר 1985.
  8. ^ 1 2 3 4 מיכאל ק. בוהן, The Achille Lauro Hijacking: Lessons in the Politics and Prejudice of Terrorism, הוצאת פוטומק, 2004
  9. ^ יורם דינשטיין ומלה תבורי, "החוק הבינלאומי בעת רגישות", מאמרים לכבוד שבתאי רוזן, הוצאת מרטינוב נינהוף, 1989.
  10. ^ [ http://www.history.com/this-day-in-history/achille-lauro-hijacking-ends היום הזה בהיסטוריה 10 באוקטובר – סיום חטיפת אקילה לאורו], History.com.
  11. ^ 1 2 3 דריו ליאונה, לפני 27 שנים שצי ארצות הברית הכריח מטוס מצרי לשנות מסלול, The Aviationist. אוקטובר 10 2012.
  12. ^ יורם דינשטיין ומלה תבורי, "החוק הבינלאומי בעת רגישות", מאמרים לכבוד שבתאי רוזן, הוצאת מרטינוב נינהוף, 1989.
  13. ^ פיליפ ב. היימן, Terrorism and America: A Commonsense Strategy for a Democratic Society. The MIT Press, 2001.
  14. ^ נייגל קוהותורן, מיטב הלחימה, 31 מבצעיים מיוחדים מתקיפת סון טאי עד חיסול בן לאדן, Ulysses Press, 2011.
  15. ^ בטינו קרקסי. הלילה של סיגונלה ספרי מנדוני, 6 באוקטובר 2015.
  16. ^ נייגל קוהותורן, מיטב הלחימה, 31 מבצעיים מיוחדים מתקיפת סון טאי עד חיסול בן לאדן], Ulysses Press, 2011.
  17. ^ פיליפ שנון, לארצות הברית יש הוכחות על סיוע בכיר באש"ף לחטיפה, ניו יורק טיימס, 14 באוקטובר 1985.
  18. ^ ברנרד גוורצמן, ארצות הברית מאמינה שהגופה שנמצאה בסוריה היא של החטוף מאקילה לאורו, ניו יורק טיימס, 16 אוקטובר 1985.
  19. ^ "הממשל באיטליה נופל בגלל פרשת החטיפה" יונייטד פרס אינטרנשיונל, 18 באוקטובר 1985.
  20. ^ ת"א (י-ם) 2287/00 עזבון המנוחה סופי צ'סר ואחרים נגד עבאס מחמוד זיידאן ואחרים, ניתן ב-4 בנובמבר 2018
  21. ^ Protesters disrupt The Death of Klinghoffer opera at New York’s Lincoln Center