אקילה לאורו

אוניית נוסעים איטלקית

אָקילֶה לָאוּרוֹאיטלקית: MS Achille Lauro) הייתה אוניית נוסעים איטלקית שנחטפה על ידי ארבעה טרוריסטים פלסטינים מארגון החזית לשחרור פלסטין באוקטובר 1985, בעת שהפליגה מאלכסנדריה לפורט סעיד שבמצרים. החוטפים רצחו נוסע אחד – יהודי־אמריקני נכה בשם ליאון קלינגהופר.

אקילה לאורו
Achille Lauro
אקילה לאורו, 1986/7
אקילה לאורו, 1986/7
תיאור כללי
סוג אונייה אוניית תענוגות עריכת הנתון בוויקינתונים
צי MSC קרוז, Royal Rotterdam Lloyd עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת ספנות

Royal Rotterdam Lloyd ‏(1947–1964) Flotta Lauro Lines ‏(1965–1986)

StarLauro ‏(1987–1994)
ציוני דרך עיקריים
הוזמנה 1938
תחילת הבנייה 1939
הושקה 1946
תקופת הפעילות 2 בדצמבר 1947 – 2 בדצמבר 1994 (47 שנים)
גורלה טבעה ב-2 בדצמבר 1994 ליד חופי סומליה כתוצאה משריפה
מיקום 2°N 47°E / 2°N 47°E / 2; 47 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים כלליים
מעמס 23,629 לאחר השיפוץ
אורך 192 מטר
רוחב 25 מטר
שוקע 8.9 מטר
מהירות 22 קשר עריכת הנתון בוויקינתונים
גודל הצוות 400
מספר נוסעים 900
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הספינהעריכה

הספינה הוזמנה בשנת 1938 על ידי חברת ספנות הולנדית, ובנייתה החלה בשנת 1939, במספנה בנמל פליסינגן שבהולנד. בנייתה התעכבה בגלל מלחמת העולם השנייה, והושלמה בשנת 1947. נתוניה המקוריים: אורך 192 מטר, רוחב 25 מטר, שוקע 9 מטר ומעמס מרבי של 21 אלף טון, עם 900 נוסעים ו-400 אנשי צוות. שמה המקורי היה "וילם רייס".

בשנת 1964 נמכרה הספינה לחברת הספנות האיטלקית "לאורו ליין", ועברה שיפורים משמעותיים. היא נכנסה לשירות בשנת 1966, בשם החדש "אקילה לאורו" (Achille Lauro), על שם ראש העיר לשעבר של נאפולי.

החטיפהעריכה

ב־7 באוקטובר 1985, בעת שהספינה הפליגה מאלכסנדריה לפורט סעיד שבמצרים, השתלטו עליה ארבעה טרוריסטים חמושים מארגון "החזית לשחרור פלסטין". הם התגלו על ידי אחד מאנשי הצוות, ולכן פעלו מוקדם מהמתוכנן. החוטפים איימו לפגוע בבני הערובה אם לא ישוחררו חמישים אסירים פלסטינים שהיו כלואים בישראל. הם הפליגו לכיוון נמל טרטוס שבסוריה, אך סוריה סירבה לאשר את כניסתם. החוטפים ירו בנוסע יהודי־אמריקני, נכה בכיסא גלגלים בשם ליאון קלינגהופר, והשליכו אותו לים בעודו חי. הספינה הפליגה בחזרה למצרים, ואחרי יומיים של משא ומתן החוטפים הסכימו לעזוב את הספינה, והוטסו לכיוון תוניסיה במטוס נוסעים מצרי.

בעקבות מידע מודיעיני שמסרה ישראל לארצות הברית,[1] יורט המטוס ב־10 באוקטובר על ידי מטוסי קרב של חיל הים האמריקני, ואולץ לנחות בבסיס של נאט"ו בסיציליה (איטליה). החוטפים נעצרו על ידי המשטרה האיטלקית, והמטוס הורשה להמשיך בטיסתו לתוניסיה, למרות דרישתה של ארצות הברית לעכב אותו (בין הנוסעים החופשיים היה מנהיג החוטפים, אבו עבאס). ארבעת החוטפים נשפטו באיטליה והורשעו (אבו עבאס נמלט מאיטליה, ולכן נשפט והורשע בהיעדרו).

ב-16 באוקטובר, בהופעה טלוויזיונית בערוץ הראשון, ראש אמ"ן, אהוד ברק, פרסם הקלטה של שיחה אשר יורטה על ידי המודיעין הישראלי ב-9 באוקטובר בין אבו עבאס לבין החוטפים על האונייה. בשיחה, אבו עבאס, אשר באותה עת ידע כי הפעולה נכשלה, הנחה את החוטפים להצהיר שכוונתם לא הייתה לחטוף את האונייה. לטענת ישראל, השיחה הוכיחה את הקשר בין החוטפים לבין אבו עבאס, המקורב ליאסר ערפאת, ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף).[2] עם פרסום ההקלטה, ממשלת איטליה טענה כי המודיעין הישראלי מסר את קלטת הסלילים למקבילו האיטלקי באיחור של חצי שעה, לאחר שניתן אישור למטוס החוטפים להמריא.[3]

החוטפיםעריכה

  • באסם אל-עסכר – שוחרר על תנאי בשנת 1991. מת ב־21 בפברואר 2004.
  • אחמד מערוף אל-אסאדי – שוחרר על תנאי בשנת 1991. עקבותיו נעלמו באותה שנה.
  • יוסף אל-מולכי – נידון לשלושים שנות מאסר. ב־16 בפברואר 1996, במהלך חופשה מכלאו שברומא, נמלט לספרד. הוא נתפס והוסגר לאיטליה. בסוף אפריל 2009 שוחרר מהכלא בתום 23 שנה בכלא, ושהה מאז במתקן מהגרים. ב־27 ביוני 2009 גורש לסוריה. הוא הוטס מפלרמו לרומא ומשם לדמשק.
  • מוחמד זידאן (אבו עבאס) – מנהיג החוטפים ומייסד החזית לשחרור פלסטין. הורשע באיטליה בהיעדרו, ונידון לחמישה מאסרי עולם. גורש מתוניסיה בעקבות לחץ פוליטי שהפעילו ארצות הברית ואיטליה, ונמלט לעיראק. פעל בחסותו של סדאם חוסיין, ונתפס על ידי הצבא האמריקני כשניסה לברוח לסוריה ב־15 באפריל 2003. איטליה דרשה את הסגרתו, אך הוא מת ב־8 במרץ 2004 בכלא אמריקני בבגדאד.[4]
  • מונזר קצאר (אנ') - סוכן ביון וסוחר נשק ספרדי עשיר ממוצא סורי, זוכה בבית משפט בספרד משהכחיש את המיוחס לו, שחימש את המחבלים, ושלאחר הרצח הטיס במטוסו הפרטי את אבו עבאס למקום מבטחים.[5]

תביעות נזיקיןעריכה

משפחתו של ליאון קלינגהופר תבעה את "הארגון לשחרור פלסטין" (אש"ף) על חלקו ברצח, אך התביעה בוטלה בעקבות תשלום פיצויים בסכום לא ידוע שהעביר הארגון לבנותיו של קלינגהופר. הכסף שימש למימון קרן לזכרם של ליאון ומרילין קלינגהופר מטעם הליגה למניעת השמצה.

בישראל עדיין מתבררת תביעת נזיקין שהגישו בשנת 2000 העזבונות של שתי יהודיות מנוסעי האונייה נגד "הארגון לשחרור פלסטין" ואחרים, בגין נזקים נפשיים שנגרמו להן עקב חטיפת האונייה.[6] בשנת 2021 נקבע סכום של 400,000 $ פיצויים לכל אחת מהתובעות.

האופרה "מות קלינגהופר"עריכה

האופרה "מות קלינגהופר" מאת המלחין האמריקאי ג'ון אדמס, המבוססת על חטיפת הספינה ורציחתו של קלינגהופר, הועלתה בשנת 1991 ביוזמתו של הבמאי פיטר סלרס. הליברית נכתבה על ידי אליס גודמן. באופרה התייחסויות רבות למקורות הסכסוך הישראלי-ערבי. בנותיו של קלינגהופר, שצפו בהצגת הבכורה בניו יורק, ראו בהצגה ניצול ציני של רצח אביהן. לקראת העלאת האופרה במטרופוליטן אופרה בשנת 2014 היו מחאות רבות שראו באופרה האדרה והצדקה של מעשה טרור.[7]

המשך חיי האונייהעריכה

לאחר אירוע החטיפה, חזרה האונייה לשירות בשנת 1987, בחברת "סטאר לאורו" (שמה החדש של "לאורו ליין"). ב־30 בנובמבר 1994 היא נשרפה מול חופי סומליה. בעקבות כך ננטשה, ולבסוף טבעה ב־2 בדצמבר 1994.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Israel Aid to U.S. in Hijack Reported, ארכיון לוס אנג'לס טיימס, 3 באוגוסט 1986
  2. ^ מעריב, "ההקלטה מצה"ל על אחריות עבאס הגיעה באיחור של דקות", 17 באוקטובר 1985
  3. ^ מעריב, "צה"ל הקליט שיחות החוטפים עם מפקדם", 17 באוקטובר 1985
  4. ^ חוטף אקילה לאורו מת בכלא בעירק סוכנות רויטרס, 9 במרץ 2004 (חדשות וואלה)
  5. ^ זוכה סוחר נשק סורי בפרשת אקילה לאורו 22 במרץ 1995 (סוכנות הידיעות א.פ.)
  6. ^ ת"א (י-ם) 2287/00 עזבון המנוחה סופי צ'סר ואחרים נגד עבאס מחמוד זיידאן ואחרים, ניתן ב-4 בנובמבר 2018
  7. ^ Protesters disrupt The Death of Klinghoffer opera at New York’s Lincoln Center