פתיחת התפריט הראשי

בית העלמין היהודי העתיק בחברון

(הופנה מהדף בית העלמין העתיק בחברון)

חלקת הרבנים הספרדים הישנה

בית העלמין היהודי העתיק בחברון הוא בית עלמין יהודי פעיל מהעתיקים בארץ ישראל, השוכן בשכונת אדמות ישי שבתל רומיידה בחברון. בראש התל מצוי מבנה מהתקופה הצלבנית ובו נמצא על פי המסורת קברו של ישי אבי דוד המלך, וכן קברה של רות המואביה. אתר נוסף הנמצא בראש התל הוא מערת כוכים, עליה הוקם מבנה בו ממנו נוהגים לצפות על קברו של עתניאל בן קנז הקבור בחברון[1]. בעקבות מסורת זו נקבע סמוך למקום בית הקברות היהודי.

במרוצת השנים חולל בית העלמין פעמים רבות באמצעות ניפוץ מצבות, גניבת ציוד והצתות חוזרות ונשנות מצד פלסטינים.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

 
בית העלמין היהודי העתיק בחברון

אזכורים קדומיםעריכה

המקור הראשון שמזכיר את המקום הוא נוסע אלמוני תלמיד הרמב"ן שביקר בארץ ישראל בשנת ה'ן' (1290) וכתב אודות המקום באגרת בשם תוצאות א"י:

בחברון שם מערת המכפלה... וחברון החדשה הנה היא סמוך למערה. וחברון הקדומה הייתה למעלה בהר, שם בית הקברות לישראל, ושם מצד אחד מערה שם קברו של ישי...

מסעות ארץ ישראל, עמ' 88

בשנת רצ"ז (1537) נכתב בספר "ייחוס האבות והנביאים": "למעלה בהר בנין נאה, שם קבר ישי אבי דוד המלך עליו השלום ומול לו בית החיים מישראל..."[2] ר' גרשון בן ר' אליעזר סגל מספר באגרת "ארץ הקודש" ה'שפ"ד (1624): "ובשיפוע ההר קבר ישי אבי דוד, על בית החיים, שם מצבות מצדיקים אין מספר, באמצע הבית חיים מצבת הרב הגדול בעל ספר ראשית חכמה, הוא ר' אליהו די ווידס..."[3]

התקופה העותמאנית, הירדנית והמנדט הבריטיעריכה

בתקופות אלו לא נמצאו עדויות על יחס או פעילות לאתר של ערבים (אף שהיסטוריונים ערבים כן מזכירים אותו) וגם בתקופה הירדנית לא התייחסו כלל למקום.

כאשר דנו שלטונות המנדט הבריטי בתוכנית החלוקה, תבעו היהודים זכות על המקומות הקדושים ברחבי ארץ ישראל. בשנת ה'תרצ"ז (1937) הוגש על ידי יצחק בן צבי, יושב ראש הועד הלאומי, מסמך המפרט את המקומות הקדושים ובהם "קבריהם המסורתיים של ישי אבי דוד ואבנר בן נר..."[4]

לאחר מלחמת ששת הימיםעריכה

לאחר מלחמת ששת הימים ביקשו שרידי הקהילה היהודית שחיה במקום לפני פרעות תרפ"ט לפקוד את קברי יקיריהם. בהגיעם למקום גילו כי ערביי חברון מחקו כליל חלקות שלמות וחיללו רבים מן בקברים. לחלקת הספרדים המאוחרת, חלקת "קדושי תרפ"ט" והחלקה האשכנזית לא נשאר זכר. במקום החלקה הספרדית וחלקת "קדושי תרפ"ט" נטעו כרוב וגידולי שדה שונים ובחלקה האשכנזית נטעו גפנים ותאנים. השטח שהיה בשליטת הממשל הצבאי הועבר לידי משרד הדתות. כאשר הגיע לביקור בחברון שר הדתות ד"ר זרח ורהפטיג הזדעזע גם הוא ממצב בית העלמין המחולל, וכשמצא בחומת אבן שנבנתה באבני הקברים עצמות אדם, הורה לקצין הקשר של משרד הדתות לטפל מיד בליקוט העצמות ולקברן בכבוד במקום ולהפסיק את עבודת החקלאות במקום.[5]

בבדיקה שנערכה בשנת ה'תשכ"ח עלה כי בחלקה האשכנזית ובחלקה הספרדית המאוחרת נפגעו המצבות בלבד והקברים עצמם נשארו בעומק הקרקע. לאור העובדה שקבורי חלקת "קדושי תרפ"ט" לא נקברו בעומק והעובדה שעצי זית עתיקים שהיו בין הקברים נעקרו בהכשרת החלקה לשימוש חקלאי, היה חשש רב שחוללו הקברים עצמם. בבדיקות שנערכו בשטח אכן לא נמצאו עצמות אדם, אך כן נמצאו בשטח מספר עמודים אשר זוהו כשרידי הגדר שהקיפה את החלקה. בדיקות אלו בצירוף רמיזות של ערביי המקום אוששו החשש שעצמות הקבורים הוצאו אך לא נמצא מי שיצביע על מיקומן הנכחי[6]. כתוצאה מבדיקה זו הוחלט בהתייעצות עם רבנים להפסיק את החפירות ובמקום נבנתה מצבה לזיכרון. בשנת ה'תשל"ו התברר כי תוצאות הבדיקות היו שגויות וכי פרט למספר קברים אשר נבנה בית עליהם בתקופת השלטון הירדני, לא נגרם נזק נוסף.

חידוש הקבורה בשנת 1975עריכה

בתקופה בה התגוררו יהודים בבית הממשל הצבאי בעיר נפטר ילד לאחת המשפחות. למרות שלא הייתה התנגדות מצד הממשל לקוברו בבית העלמין העתיק, נקבר בירושלים מסיבות שונות. משחודש היישוב היהודי בקריית ארבע, לא ניתן אישור ממשלתי דומה עד לקבורת התינוק אברהם ידידיה נחשון. נחשון נולד בקריית ארבע בחורף תשל"ה (1975) לצייר ברוך נחשון ושרה נחשון, ממחדשי הישוב היהודי בחברון ותושבי קריית ארבע. בהיותו התינוק הנימול הראשון במערת המכפלה מאז חודש היישוב היהודי בחברון, נקרא על שמו של אברהם. כארבעה חודשים לאחר מכן מת אברהם ידידיה נחשון מוות בעריסה. האם החליטה שכשם שהיה הראשון להימול בחברון מאז חודש היישוב היהודי, יהיה גם הראשון להיקבר בבית העלמין העתיק.

מסע הלויה התקיים ביום כ"ב תמוז התשל"ה ויצא מקריית ארבע לכיוון חברון בטנדר עם מניין גברים. ביציאה מקריית ארבע עצרו חיילים את השיירה בשל הוראת שר הביטחון דאז שמעון פרס, שאסר את הקבורה בחברון. מפקד שהובא למקום הביע בפני האם שרה את צערו על אובדנה וביקש אותה לקבור את בנה בירושלים או בקריית ארבע. כששאלה מדוע לא תוכל לקוברו בחברון היא נענתה על ידי המפקד "הרי את חברון יחזירו". שרה הבהירה שלא תסכים שלא לקבור את בנה בחברון והחלה לצעוד עם גופת בנה בזרועותיה לכיוון חברון. כעבור זמן מה שר הביטחון, הורה להתיר את קיום הלויה.

התינוק נטמן באזור הגדר הצפונית של חלקת "קדושי תרפ"ט" שבאותה תקופה היה זה המקום היחיד שניתן היה לקבוע בוודאות כי הוא נקי מקברים. עם קבורתו ניתנה הסכמה לחידוש הקבורה בבית העלמין. לצורך כך בוצעו בדיקות יסודיות לאיתור אזורים פנויים וכך נקבע כי ממזרח לחלקת "קדושי תרפ"ט" קיים אזור פנוי המשמש כיום לקבורה. באזור זה נקברו ספרי תורה בשנת ה'תשל"ז ובחנוכה ה'תשל"ח נחנך המקום בקברה של יהודית אלכסנדרוני מראשונות היישוב היהודי המחודש בעיר.

מלאכת שיקום בית העלמיןעריכה

מתוך חשש לפגיעה בקבר הטרי הוצבה במקום בשבועיים הראשונים לאחר הלוויה שמירה התנדבותית של תושבי קריית ארבע. בתום אותם שבועיים הוחלט למסד שמירה מאורגנת על בית הקברות. בין השומרים היה פרופסור בן ציון טבגר שהיה אז מובטל וחיפש מקור הכנסה. טבגר, תושב נוסף בשם שאלתיאל גם הוא מקריית ארבע ושומר ערבי תושב חברון בשם חוסיין שהועסק על ידי הממשל הצבאי החל משנת ה'תשכ"ח היו מהשומרים הקבועים במקום. למרות שמירתו של חוסיין, מצא טבגר את בית העלמין מוזנח וניכרו בו עדיין החבלות שבוצעו במקום בפרעות תרפ"ט. המצבות לא ניצבו במקומן והיו מנותצות (מאוחר יותר התברר כי שברי המצבות שימשו כלבנות בנייה), וחלקים נרחבים מבית הקברות שימשו לצורכי חקלאות.

במהלך עבודות השיקום שיזמו טבגר ושאלתיאל, הבחינו באבן משוייפת ועליה אותיות עבריות. טבגר הבין כי מדובר בשבר ממצבת קבר האחים של חלקת "קדושי תרפ"ט", שכן בחברון לא נהוג היה לחרוט שמות על מצבות למעט על מצבות קבר אחים שעליהן היו חרוטות רשימת הקבורים, וכן שכל שאר חלקי המצבות שימשו כלבנים לבניית טראסות וכדי למצוא אותן יהיה עליו לפרק את הגדרות הרבות שהקיפו את בית העלמין. עצי ברוש שגדלו פרא במקום נעקרו ונשתלו מחדש על ידי שאלתיאל עם עצי ברוש נוספים במקומה של הגדר שפורקה. חוסיין וטבגר עסקו בפירוק הטראסות ובמציאת שברי מצבות מקבר האחים. לאחר תקופה בה צברו מספיק שברי מצבות, החלו במלאכת ההרכבה טבגר ומבקרים במקום שנתבקשו לעזור, שבסופה הושלמו כמעט לחלוטין 26 מהמצבות.

מתאר בית העלמיןעריכה

כמקובל בבתי עלמין יהודים עתיקים אחרים (בית העלמין בהר הזיתים, מדרונות טבריה הצופה לכנרת), נוסד גם בית עלמין זה במקום הנחשב כיפה נוף בחברון, בלב חורשת זיתים עתיקה שאיננה קיימת כיום.

כמקובל בשיטות קבורה עתיקות, המצבות העתיקות בחברון הצטיינו בכך שהיו פשוטות. הן היו עשויות לוחות אבן גדולים ובלתי מסותתים ולרוב בלי כתובת. המסורת המקומית השיבה בעניין זה "האיך נוכל אנו לחרוט כתבות על מצבותינו, בשעה שקברות האבות אין עליהם כל כתובת?"[7]. יש שמניחים כי זוהי הצורה הראשונית והמקורית של המצבה היהודית[8]. יוצאת מן הכלל היא מצבתו של ה"ראשית חכמה" אשר בשנים האחרונות לפני פרעות תרפ"ט נבנתה כמצבה גבוהה וגדולה. מצבה זו חרבה בתקופת השלטון הירדני.

 
חלקת הקראים

סדר החלקות ממזרח למערב:
בחלקה המזרחית ביותר נמצאים קברי בני הקהילה הקראית שהתקיימה בחברון בימי הביניים, מערבית לה חלקת הרבנים הספרדים הישנה, חלקת ספרי התורה, שטח פנוי מקברים, חלקת "קדושי מאורעות תרפ"ט", והחלקה המערבית ביותר היא "חלקת הספרדים המאוחרת".

חלקת הקראיםעריכה

בחלק המזרחי ביותר של בית העלמין נמצאים קברי בני הקהילה הקראית שהתקיימה בחברון בימי הביניים.

חלקת הרבנים הספרדים הישנהעריכה

 
תלמידי ישיבת חברון על קבר חבריהם, נטבחי טבח חברון, אב תר"צ

חלקת הרבנים מהווה כשליש משטח בית הקברות ונקראת על שם חיבורו של רבי אליהו די וידאש הקבור בה. ישנה סברה הטוענת כי בחלקה זו קיימת שכבת קברים עתיקה מתחת לשכבה הנוכחית. בחלקת הרבנים קבורים, בין השאר:

חלקת ספרי התורהעריכה

 
מצבת חלקת ספרי התורה ותשמישי הקדושה

בחלקה זו טמונים שמונה ספרי תורה ותשמישי קדושה שחוללו על ידי ערבים במערת המכפלה בערב יום הכיפורים ה'תשל"ו.

חלקת "קדושי תרפ"ט"עריכה

 
חלקת "קדושי תרפ"ט כיום

בחלקה זו נמצאים קברי אחים של 59 מתוך 67 נרצחי פרעות תרפ"ט שנקברו במקום בלילה שבין י"ט לכ' אב ה'תרפ"ט. הבריטים הורו ליהודים לערוך לחללי הטבח הלוויה מזורזת, עוד באותו לילה, כשמניין יהודים בלבד מורשה להצטרף ולומר קדיש. מפאת הזמן הקצר לעומת ריבוי המתים, שינו ממנהגם לקבור בעומק של 120 ס"מ מתחת לפני הקרקע. המתים נקברו בתעלות בעומק חצי מטר בלבד (כלומר כ-25 ס"מ קרקע בלבד כיסו את הקברים מלבד מקום הגוויות). על פי עדויות של נוכחים נחפרו חמש תעלות ובתוכן הונחו הגוויות, כאשר שורת אבנים מפרידה בין תעלה לתעלה. הגויות כוסו בלוחות עץ או דלתות עץ שנעקרו מבתים לצורך זה ועל גבי הלוחות שכבת העפר[9]. קבר נוסף נכרה לחלקי האיברים הקטועים, לעפר, לבגדים ולחפצים ספוגי הדם שהוצאו מבתי היהודים. כעבור שנה נבנו חמש מצבות בטון על גבי כל שורת קברים וכן נבנתה גדר גבוהה שהקיפה את הקברים. בניגוד למקובל בשאר החלקות, נקבעו בחלקה זו לוחות אבן שעל מצבותיהן הופיע כיתוב. בשנים בהם לא הייתה קהילה יהודית בחברון שדדו ערבים את מוטות הברזל של חומת החלקה וחיללו את הקברים עצמם[10].

לאחר חידוש הקבורה בשנת ה'תשל"ה נעשו ניסיונות נוספים לקבוע את המיקום המדויק של הקברים תוך שימוש בתצלומים של הקברות, תצלומים אויר סטריאוסקופים שעשו הבריטים בשנת 1945 וכן על פי סימון הקברות על גבי מפת ערים מנדטורית. בעזרת אלו סומן בשנת ה'תשל"ו שטח שסברו כי הוא מקום הקבורה והחלה חשיפה לעומק של הקברים. החפירות הביאו את החוקרים לגילוי לוחות עץ שנרקבו בעומק של 80 ס"מ, חפירות נוספות שנעשו הצביעו על קריסת הלוחות בין שורות האבנים שהפרידו בין נפטר לנפטר וכן סומנו בדייקנות כל מקומות הקבורה. יום הזיכרון לפרעות תרפ"ט שלאחר הזיהוי היה מרובה במשתתפים שבאו לחזות בגילוי מחדש של האתר. זקני חברון שנכחו בלוויה אישרו את זיהוי המקום והוצבו מחדש המצבות ששוחזרו על ידי פרופסור בן ציון טבגר[11].

חלקת הספרדים המאוחרתעריכה

חלקה זו שימשה את קהילת בני ספרד בעיר במשך השנים. בתקופת השלטון הירדני חוללה החלקה וכיום לא נותרה בה מצבה אחת. הקברים ככל הנראה לא חוללו.

 
מצבת קברה של מנוחה רחל סלונים

חלקת בית העלמין האשכנזיעריכה

לאחר שחרור חברון במלחמת ששת הימים נמצאה החלקה כמשמשת למטע תאנים וענבים. בעל הכרם הזמין את המבקרים הרבים שפקדו את חברון לטעום מן הפירות ולשאלת גורלם של הקברים השיב כי אכן היו במקום מצבות אך הוא גרף עפר רב וכיסה אותן ורק לאחר מכן שתל את כרמו. כיום נמצא בחלקה זו רק אוהל הרבנית מנוחה רחל סלונים. שיקום ובנייה מחדש של הקבר בוצע בשנת תשנ"ח על ידי הרב יוסף יצחק גוטניק ורעייתו ממלבורן, אוסטרליה.

לקריאה נוספתעריכה

  • בן ציון טבגר, חברון שלי, בהוצאת שמי"ר.
  • עודד אבישר, ספר חברון.
  • "עשור לשחרור ירושלים וחברון", בהוצאת "מנהלת קריית ארבע חברון", עמודים 5-8, הרב זלמן קורן וחיים מגני. אוסף מאמרים בעריכת משה עוזרי.
  • "לקט מאמרים, עדיות ותמונות במלאת 50 שנה למאורעות תרפ"ט בחברון" בעריכת חיה ברנס וע. ארליך, הוצאת קריית ארבע-חברון, ה'תשל"ט.
  • נעם‫ ארנון, בית העלמין העתיק בחברון, ‫ בתוך כנס מחקרי חברון ג (תשעג), עמ' 19-57.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "הר חברון לקט מאמרים", יגאל שני ודוד עמית, הוצאת חטיבת בני האחוד, ה'תשל"ז.
  2. ^ זאב וילנאי, אנציק' לידיעת הארץ
  3. ^ ספר חברון, עמוד 241
  4. ^ עותק המסמך נמצא במשרד הדתות.
  5. ^ עודד אבישר, ספר חברון, עמוד 467
  6. ^ "קריית ארבע היא חברון-קובץ מאמרים ותמונות במלאת עשור לחידוש היישוב היהודי בחברון",עמ' 32, מנהלת קריית ארבע
  7. ^ יעקב פינקרפלד, "בשבילי אמנות יהודית", עמ'96, הוצאת "ספריית פועלים".
  8. ^ יעקב פינקרפלד, "בשבילי אמנות יהודית", עמ'96, הוצאת "ספריית פועלים".
  9. ^ "קריית ארבע היא חברון-קובץ מאמרים ותמונות במלאת עשור לחידוש היישוב היהודי בחברון", מנהלת קריית ארבע.
  10. ^ העתק דו"ח משלחת של הוועד הלאומי שבדקה נושא זה בשנת 1945, ספר חברון, עודד אבישר, עמוד 509. המקור נמצא בארכיון הציוני
  11. ^ הרב זלמן מ. קורן, "קריית ארבע היא חברון-קובץ מאמרים ותמונות במלאת עשור לחידוש היישוב היהודי בחברון", עמ' 35, מנהלת קריית ארבע


31°31′31″N 35°05′56″E / 31.525331°N 35.098902°E / 31.525331; 35.098902