בית הקברות לכלבים באשקלון
בית הקברות לכלבים באשקלון הוא מקבץ של למעלה מאלף שלדי כלבים מהתקופה הפרסית בארץ ישראל שהתגלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 באתר הארכאולוגי אשקלון.
 | |
| האזור בו נחשף בית הקברות | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות | התקופה הפרסית בארץ ישראל, שנת 500 לפנה"ס לערך |
| סוג | בית קברות לכלבים |
| אתר ארכאולוגי | |
| התגלה | 1985 |
| ארכאולוגים | לורנס סטייגר (אוניברסיטת הרווארד) |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל  |
| מיקום | עיר העתיקה של אשקלון |
  | |
בתי קברות עתיקים לכלבים הם אתרים ארכאולוגיים, בעיקר בארצות המזרח הקרוב, שנמצאו בהם גופות כלבים שנקברו בצורה מכובדת. לרוב השלדים מצביעים על קבורת הכלבים כשהם על צידם, כשבכל בור ישנו לרוב רק כלב אחד. קברים אלה שונים מאתרים אחרים שנמצאו בהם עצמות כלבים עתיקות במצבורי אשפה.
בתי קברות דומים התגלו גם בערים אשדוד בישראל, צידון וביירות בלבנון, ובכמה מקומות נוספים, אך בהם התגלו רק שלדים בודדים של כלבים.
האתר התגלה בעיר העתיקה של אשקלון, בקרבת חוף הסלע (הדרומי) על ידי משלחת החפירות ע"ש ליאון לוי מטעם אוניברסיטת הרווארד בראשות לורנס סטייגר. האתר זוהה בשכבה ארכאולוגית בעיר שבעבר התקיימה כעיר פיניקית. עד תום החפירות התגלו מעל 1,000 כלבים, חלקם בעלי שלד מלא וחלקם בעלי שלד חלקי. בית קברות זה נחשב לייחודי על ידי חוקרים רבים בשל הצורה המכובדת והמסודרת בה הכלבים נקברו, ובשל הכמות האדירה של הגופות שנקברו באותו אתר.[1] לא ניתן לראות שרידים בשטח.
בית הקברות תוארך על ידי החוקרים לתקופה הפרסית, שנת 500 לפנה"ס לערך.
תארוך הממצאים עריכה
ערך מורחב – אשקלון (עיר עתיקה)
חפירות בעיר אשקלון התבצעו בין השנים 1986–1990, על ידי משלחת החפירה "לאון לוי". במהלך הסקר הארכאולוגי באזור נמצאו, ממצאים וחפצים שתואמים תקופות היסטוריות שונות, כגון מהתקופה הפלאוליתית, מתקופת הברזל, שלטון הפרסים, התקופה ההלניסטית והרומית, מהתקופה הביזנטית, מתקופת השלטון המוסלמי המוקדם, מתקופת מסעות הצלב והממלוכים, מהשלטון העות'מאני ומתקופת המנדט הבריטי.[2]
הממצאים של כלבי אשקלון תוארכו לפי הבניין שבו הם התגלו, ולפיו מדובר על תחילת השלטון הפרסי בארץ ישראל, כלומר בסביבות 500 לפנה"ס.[3]
יחס הפרסים לכלבים עריכה
הפרסים האמינו בדת הזורואסטרית שנתנה יחס מיוחד לכלבים. הארכאולוג לורנס סטייגר הסביר באחד ממאמריו על האתר באשקלון כי בקוסמולוגיה של הזורואסטרים הפרסיים, הכלבים היו מדורגים לצד בני אדם בעולם הזה ובעולם הבא. לדוגמה, בטקסי המוות הזורואסטרים, הכהן היה נותן לכלב לאכול ביצה, שהיא סמל לאלמוות. אחר כך הוא היה מוביל את הכלב אל ביתו של המת, שם הכלב היה אוכל שלוש חתיכות לחם מהחזה של גופת המת. לאחר מכן, היו שוטפים את המת ומכסים אותו, ואז במשך שלושה ימים הכלב היה אוכל בשמו של המנוח שלוש ארוחות ביום. בכל יום במשך 40 הימים הבאים, הכהן האכיל את הכלב בשלוש חתיכות של לחם אפוי ובביצה מבושלת בביתו של המנוח.[3]
הממצאים מראים שהכלבים נקברו ישירות בבורות בתוך האדמה. עובדה זו לא מתיישבת עם הידיעה כי הפרסים הזורואסטרים התייחסו לאדמה חשופה כמשהו מזוהם. ומכאן עלתה השאלה מדוע הם קברו באשקלון את בני האדם והכלבים שנחשבו ליצורים חשובים ביותר בעולם במקום שנחשב על ידם כמזוהם? אחת התשובות יכולה להיות קשורה לאופי העיר בתקופה הפרסית, אשקלון הייתה עיר מסחר קוסמופוליטית גדולה בתוך האימפריה. אכן מצאו גם רמזים להימצאות של פרסים, פיניקים, פלשתים, מצרים, יוונים ויהודים באזור.[3] אפשר לומר שההגדרה ה"פרסית" לתקופה זו באשקלון היא יותר פוליטית מאשר תרבותית.[4] הממצאים שנמצאו בחפירות בהחלט העידו על נוכחות של אלמנטים שונים באוכלוסיית העיר בתקופה של אמצע המאה ה-6 לפנה"ס ועד המאה ה-4 לפנה"ס, יחד עם ממצאים מועטים יחסית של השפעה פרסית ישירה. כלומר, מאפייניה של כל אחת מתרבויות אלו עשויה לספק רמזים להבנת המשמעות של בית הקברות כלבים שנמצא.[3]
קבורת כלבים עתיקה עריכה
ידוע על חפירות ארכאולוגיות שנמצאו בהן שלדי כלבים בהם שרידי כלבים שלמים וחלקיים, שנקברו בקבוצות או כבודדים, לעיתים בתנוחות מסוימות ולעיתים כשהם נזרקו לבורות באקראי. חלק מהשלדים נמצאו עם גורים וחלק עם חפצים אחרים כמו חרוזים וחרסים. אולי ניתן ללמוד על אופי וטיב היחסים בין האדם לכלב מעצם העובדה שכלבים החלו להיקבר במכוון. כאשר כלב נקבר עם אדם כלשהו, לא מצאו עקביות בין אם הוא מבוגר, צעיר או תינוק, זכר או נקבה, ולכן מניחים שהכלב לאו דווקא נקבר עם בעליו. זה עשוי להצביע על כך שלכלבים באופן כללי הייתה חשיבות טקסית ורוחנית בקבורה ובכלל.[5]
רוב הממצאים המוקדמים של שלדי כלבים מבויתים נמצאים במזרח הקרוב.[6] לדוגמה, ידוע שהפרעונים ייחסו חשיבות גדולה לכלבים ואף נהגו להיקבר עמם.[7] אמנם, מספר קטן נמצא גם ביבשות אמריקה ואירופה, ברוסיה וביפן. אחת הראיות התרבותיות הראשונות לקשר המיוחד בין הכלבים והאדם נמצאה באתר התרבות הנאטופית עינן בישראל, ותאריכה כ- 15,000-14,000 שנים לפני זמננו: קבורה מכוסה אבן ובו שלד של אדם מבוגר, כנראה אישה, כאשר היד השמאלית שלה מונחת על בית החזה של גור כלבים. ניתן לשער שהגור היה מאולף ומוערך מאוד על ידי מי שנקבר או נקברה איתו.[5][6][7]
ממצא עתיק נוסף של קבורת כלבים מכוונת עם אדם היא באזור אוברקסל (Oberkassel, Bonn) שבעיר בון (גרמניה). השלדים שם תוארכו לשנת 14,000 לפני זמננו.
קבורות כלבים עתיקות נוספות נמצאו במספר מקומות: קוסטר (Koster Site) (אילינוי, ארצות הברית) שתוארך לשנת 8500 לפני זמננו ובו שלושה כלבים, ג'יאהו (Jiahu) (סין) שתוארך לשנים 9000–7800 לפני זמננו ובו אחד עשר כלבים, אתר Kamikuroiwa Rock Shelter (יפן) שתוארך לשנים 8500–8000 לפני זמננו ובו כלב אחד ועוד.
קבורת כלבים עתיקה באשקלון עריכה
בית הקברות לכלבים התגלה בשנת 1985 בריבוע החפירה מספר 57 בין שתיים מהשכבות הארכאולוגיות של החפירה. בריבוע הסמוך, מספר 50, התגלה מבנה בעל שישה חדרים כמעט זהים. נראה שהחדרים שימשו כמחסנים שהרכיבו בית אחסון בגודל של 30 על 60 פיט (כ- 9 על 18 מטרים), כשכל אחד מחדרי האחסון היה בעל שטח של כ- 76 מטרים רבועים.
על רצפת המחסנים נמצאו כמה פריטים, ביניהם אמפורות פיניקיות, כלים יווניים (Greek Attic Black-glazed ware) ועצמות שכם של גמלים, מהם היו מכינים חפצי נוי.[3] בסך הכל נמצאו למעלה מ-1,000 שלדים, חלקם הגדול היו שלמים. רוב הממצאים היו של גורים, אמנם נמצאו גם לא מעט בוגרים צעירים ומבוגרים. בסך הכל, בריבוע 50 נמצאו 970 מהשלדים, בריבועים 57 נמצאו 58 שלדים, בריבוע 38 נמצאו 181 שלדים ובריבועי חפירה אחרים נמצאו יחד עוד 29 שלדים. זוויג הכלבים היה מעורב, כלומר נמצאו גם זכרים וגם נקבות, כאשר זוויגם נקבע על פי הימצאות או חוסר של עצם הפין, שנמצאת אצל חלק מבעלי החיים היונקים.[8]
הבניין שבו התגלה בית הקברות לכלבים תוארך ל־500 לפנה"ס, כלומר לתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל, ונראה שהקבורות התבצעו בטווח זמן קצר של 50–100 שנים בלבד.[9]
שלדי הכלבים שנמצאו הונחו במכוון על צידם כשהרגליים שלהם מסודרות והזנב מקופל סביב הגפיים האחוריות. לאחר מכן כוסתה כל גופה באדמה, כשלא נמצאו חפצים אחרים קבורים עמם.[10]
בעיר הפיניקית כתיון שבקפריסין נמצאה כתובת תעריף כתיון (אנ'), שהיא פירוט ההוצאות של מקדש עשתרת בעיר לפי חודשים מהמאה ה־4 לפנה"ס.[11][12] בתעריף מוזכרים, בין השאר, "כלבם וגרם" (כלבים וגורים), דבר המצביע על פולחן ריפוי במקדש שכלל כלבים, וניתן אולי לקשרו לבית הקברות לכלבים באשקלון.[13]
אפיון כלבי אשקלון עריכה
- ערך מורחב – ביות גזעי כלבים עתיקים
ידוע מציורי כדים משנת 3000 לפנה"ס שכבר אז היו קיימים שלושה טיפוסים עיקריים של כלבים: מסטיף, כלבי רוח וכלבים קטנים בעלי אף מחודד.[7][14]
גיל הכלבים עריכה
קשה לקבוע את גיל השלדים מפני שהתוצאות עשויות להשתנות מטכניקת בדיקה אחת לאחרת ומאחר ולא ידוע בדיוק באיזה גזע מדובר, וכן משום שייתכן וחלקם סבלו מתת-תזונה שעשויה הייתה להשפיע על נראות ומבנה העצמות. יחד עם זה, חילקו את השלדים שנמצאו לשלוש קבוצות כשכל קבוצה מכילה טווח סביר של חודשים:
- גורים: גילאים 0–6 חודשים
- בוגרים צעירים: גילאים 6–18 חודשים
- מבוגרים: 18+ חודשים
מרבית השלדים משתייכים לקבוצת הגורים, כאשר מדובר על 62% מכלל הממצאים. הקבוצה הנפוצה השנייה הייתה של המבוגרים ולאחר מכן של הבוגרים הצעירים, 33% ו- 5% בהתאמה. אחת השאלות שהועלו בזמן הגילוי ולאור הנתונים הגבוהים של הגורים היא: האם הנתונים אמינים. אם פרסים, או אותה קבוצה שקברה את הכלבים, לא קברו את כל הכלבים שחיו שם, ייתכן והתוצאות מוטות. אמנם, החוקרים הסכימו כי בכל החפירות שהתבצעו באזור שהיה תחת כיבוש פרסי מצאו קבורת כלבים נאותה, ולא שלדים בערמות אשפה. כלומר, נראה שהרוב המוחלט של הכלבים כן נקבר. כמו כן, נמצא גם פיזור גילאים דומה ביותר משני ריבועי חפירה, כך שנראה שהפיזור לא מקרי ואכן רוב הנקברים היו גורים.[15]
סיבת המוות עריכה
בחינה קרובה של העצמות הראתה כי הכלבים לא סבלו מטראומה כלשהי שגרמה למותם. ייתכן שהכלבים מתו ממגפה. סברה זו תואמת את הנחת החוקרים מהתחום, שהנפגעים הקשים ביותר ממגפות אלה גורים, אחריהם המבוגרים ורק לבסוף הבוגרים הצעירים. בנוסף, לא מן הנמנע שבתקופה בה עוד לא היו וטרינרים מתו גורים רבים שחלו במחלה כלשהי.[16] כמו כן, לא נראה שהכלבים הומתו בכוונה משום שדפוס התמותה שלהם לא תואם לממצאים של אוכלוסיות כלבים עירונית בלתי נשלטות דמוגרפית שממיתים במכוון. כך, גם לא נראה לחוקרים שהכלבים הומתו לצרכים טקסיים מפני שכאמור, לא נקברו עמם שום חפצים טקסיים, או בכלל, נוספים. נראה שבית הקברות לא נוצר לצורכי זיכרון או כבוד מיוחד לכלבים, אלא לשם הקבורה עצמה בלבד.[17] הדבר מרמז פעם נוספת על קשר רגשי חזק בין הכלבים והקוברים שרצו לקבור את כלביהם בצורה נאותה ומכובדת.[18]
גזע כלבי אשקלון עריכה
גובה הכתפים של כלבי אשקלון הבוגרים שהיו זמינים למדידה נע בין 48 ל-60 ס"מ ומשקלם נע בין 11 ל-20 קילוגרם. כלומר, אוכלוסייה זו הייתה מגוונת למדי וברובה בגודל גוף בינוני ומעלה, יחסית לכלבים אחרים מהתקופה.[19] אמנם, עצמות יכולות ללמד אותנו על מדדים של גובה, משקל וצורת הגולגולת, אך לא על מאפיינים ויזואליים כמו צבע ומרקם הפרווה, אורך הזנב, צורת האוזניים וכדומה.
כדי לנסות להבין באיזה גזע כלבים מדובר כאשר עוסקים בכלבי אשקלון, ניתן להשתמש בכמה שיטות עבודה. אחת הדרכים היא להשוות אותם לגזעי כלבים עתיקים, במיוחד כאלה שחיו באזור של המזרח הקרוב ובייחוד בארץ ישראל. אחת הסברות היא שהסוג העתיק אליו קרובים ביותר כלבי אשקלון הוא כלב ציד (ייתכן ומדובר בסוג של כלב רוח), כמו זה שמופיע על הסרקופג של אלכסנדר מוקדון מהמאה ה-4 לפני הספירה, ובו מתוארת סצנת ציד של אלכסנדר הגדול עם מלך צידון הרודפים אחרי אריה בליווי של כלב ציד.[3]
גזע עתיק נוסף המוכר במחקר מציורים מצריים משנות האלפיים לפני הספירה הוא הסלוקי או בשמו האחר כלב ציד אפור פרסי. יחד עם זה, יש בעיה להסתמך רק על ציורים משום שייתכן והציור מתאר כלב או אוכלוסיית כלבים ספציפיים. לחלופין, יש אפשרות שהצייר לא תיאר נאמנות את מושא הציור.[20]
שיטה נוספת היא לבחון את הממצאים ולהשוות אותם לגזעים מודרניים. אף על פי שלא ידוע על גזע מודרני שמתאים בדיוק לממצאים אלה, ישנם חוקרים שטוענים שמקביליהם המודרניים הם כלבי הרועים הבדואים של היום (או: כלב כנעני).[3] אפשרויות נוספות שעלו הן דמוי כלב רועים, דמוי דינגו או דמוי כלב רוח, שחלקם כבר הוזכרו.
שאלות לא פתורות עריכה
למרות מחקר ארוך שנים שנכתב עליו רבות, עדיין ישנן שאלות רבות שלא נפתרו בהקשר של בית הקברות לכלבים באשקלון.
לא ברור עדיין מי קבר את הכלבים. אחת האפשרויות היא שהפרסים ששלטו באזור באותה תקופה הם שקברו את הכלבים. זו אפשרות סבירה בהינתן היחס של הדת הזורואסטרית לכלבים. עם זאת, העיר אשקלון באותה תקופה הייתה עיר מעורבת תרבותית כשייתכן שהשליטה הפרסית הייתה בעיקרה פוליטית, ופחות תרבותית. כלומר, יש עדיין אפשרות שאחת מהתרבויות האחרות, ביניהם של הפיניקים, הפלשתים או המצרים, היא שאחראית לקבורה. אפשרות נוספת היא שהיהודים שחיו באזור אחראיים לקבורה. כאן יש קושי נוסף לקבוע האם השערה זו סבירה בגלל היחס הדו-ערכי של היהדות לכלבים, כשמצד אחד המילה "כלב" יכולה להיות קללה ועלבון כלפי התנהגותו או אופיו של אדם, ומצד שני פעמים רבות התנ"ך מדגיש שכלבים זכו להערכה כרועי עדרים, כלבי לוויה או אפילו כחיות מחמד.[21]
בנוסף, טרם הבינו מדוע הכלבים מתו ומדוע נקברו. מדובר על כמות של מעל ל-1,000 כלבים שמתו בתקופה קצרה של כ- 50 עד 100 שנים בלבד. אמנם לא נמצאו סימנים לטראומה גופנית על העצמות או להרג המוני של הכלבים, כמו גם שלא ידוע על מגפה שהתרחשה באותה תקופה ואזור, אך גם אין סימנים לקבורה טקסית או להקרבה. השערה אחרת שלא דנו בה ארוכות היא על תמותה טבעית. ייתכן שבתקופה בה עוד לא היו וטרינרים ולא ידעו לרפא חיות, כמו גם פעמים רבות אנשים שחיו בתרבות שאהדה וכיבדה כלבים, פשוט נהגו לקבור בצורה נאותה את הכלבים שמתו. השערה זו אפשרית במיוחד כשלוקחים בחשבון את פיזור השלדים, שרובם היו גורים, אחריהם היו המבוגרים ורק לבסוף הבוגרים הצעירים. גם בטבע אחוזי ההישרדות של גורים היא לרוב הקטנה ביותר, משום שהם הפגיעים והחלשים ביותר, וכך גם המבוגרים ביותר. נתונים אלה גם מגובים במחקרים מודרניים שמראים שבעיקר כשכלבים משוטטים חיים בקרבת בני אדם בערים מודרניות גדולות, אחוז התמותה של הגורים הוא גדול מאוד, כ- 80 אחוזים, כאשר מתוכם 63 אחוזים נגרמים ישירות בגלל הקרבה לבני האדם.[22]
לבסוף, גם שאלת גזע כלבי אשקלון נשארה פתוחה. על פי הדיונים בין החוקרים נראה שהסברה הרווחת ביותר היא שכלבי אשקלון היו מעין כלבי רועים, כלב סלוקי פרסי או הכלב הכנעני המקומי של ארץ ישראל.
קישורים חיצוניים עריכה
- אסף קמר, תעלומת בית הקברות לכלבים הגדול בעולם שהתגלה באשקלון, באתר ynet, 25 בנובמבר 2017
- A. R. WILLIAMS, , One-of-a-Kind Aztec Dog Burials Found in Mexico 18 בפברואר 2014, אתר נשיונל ג'יאוגרפיק. כתבה משנת 2014 על קבורת כלבים במקסיקו.
- Tom Metcalfe, 2,000-Year-Old Dog Graveyard Discovered in Siberia 15 ביולי 2016, אתר livescience - כתבה משנת 2016 על בית קברות לכלבים שנמצא בסיביר
הערות שוליים עריכה
- ^ Geoffrey David Miller, Attitudes toward Dogs in Ancient Israel: A Reassessment, Journal for the Study of the Old Testament 32.4, 2008, עמ' 487-500
- ^ Frank L. Koucky, Lawrence E. Stager, J. David Schloen, and Daniel M. Master (ע), Early Maps and Records, FINAL REPORTS OF THE LEON LEVY EXPEDITION TO ASHKELON: Ashkelon 1: Introduction and Overview (1985–2006), EISENBRAUNS, 2008, עמ' 17-66
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Stager, Lawrence E. (1991). "Why Were Hundreds of Dogs Buried at Ashkelon?". Biblical Archaeology Review (part II: Sidebar: Deities and Dogs - Their Sacred Rites).
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, Lawrence E. Stager, J. David Schloen, and Daniel M. Master (ע), The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, FINAL REPORTS OF THE LEON LEVY EXPEDITION TO ASHKELON: ASHKELON 1 Introduction and Overview (1985–2006), EISENBRAUNS, 2008, עמ' 563
- ^ 1 2 Susan J. Crockford, A practical guide to in situ dog remains for the field archaeologist, Pacific Identifications, 2009, עמ' 7-8
- ^ 1 2 Juliet Clutton-Brock, A natural history of domesticated mammals, Cambridge University Press, 1999, עמ' 57-58
- ^ 1 2 3 איתן קדמי, מחיות הבר לחיות הבית: ביות בעלי חיים מימי קדם ועד ימינו, מוזיאון ירושלים, 1990, עמ' 16
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, 2008, עמ' 545
- ^ אסף קמר, תעלומת בית הקברות לכלבים הגדול בעולם שהתגלה באשקלון, באתר ynet, 25 בנובמבר 2017
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetaion, 2008, עמ' 544
- ^ CIS I 86, ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 76
- ^ Robert M. Kerr, Notre-Dame-de-la-Ḥuronie? A note on 'Štrt ḥr, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 209
- ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 218
- ^ David Antony et al., Man and animals: living, working, and changing together, University Museum, University of Pennsylvania, 1984, עמ' 30-32
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, 2008, עמ' 546-547
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, 2008, עמ' 547-548
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, 2008, עמ' 563
- ^ Geoffrey David Miller, Attitudes toward Dogs in Ancient Israel: A reassessment, Journal for the Study of the Old Testament 32.4, 2008, עמ' 493
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, 2008, עמ' 548-555
- ^ Paula Wapnish and Brian Hesse, The Ashkelon Dog Burials: Data and Interpetation, 2008, עמ' 555-557
- ^ Geoffrey David Miller, Attitudes toward Dogs in Ancient Israel: A Reassessment, Journal for the Study of the Old Testament 32.4, 2008, עמ' 487, 494-500
- ^ Manabi Paul, Sreejani Sen Majumder, Shubhra Sau, Anjan K. Nandi and Anindita Bhadra, High early life mortality in freeranging dogs is largely influenced by humans., Scientific Reports, 2016