פתיחת התפריט הראשי

בניין סנסור הוא בניין משרדים ומסחר בכיכר ציון, בפינת הרחובות יפו ובן יהודה במרכז העיר ירושלים. הבניין נבנה בשנת 1931 על ידי איש העסקים הערבי כמאל מיכאיל סנסור, ובמשך שנים רבות היה מהגדולים והמפוארים שבבנייני המשרדים בירושלים. המבנה הוא דוגמה לבנייה הערבית בירושלים בתחילת המאה ה-20, המתבססת על ערכים ואדריכלות אירופאיים.

בניין סנסור
Sansur8.JPG
בניין סנסור וכיכר ציון, 2008
מידע על המבנה
סוג בניין עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר ירושליםירושלים  ירושלים
מדינה ישראלישראל  ישראל
סיום הבנייה 1931
קומות 3
סגנון אדריכלי הסגנון האקלקטי בארץ ישראל
שימוש משרדים ומסחר
קואורדינטות 31°46′55″N 35°13′10″E / 31.78203333°N 35.21938333°E / 31.78203333; 35.21938333
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
בניין סנסור
בניין סנסור
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
בית סנסור, כיכר ציון בשנות ה-30
חזית בית סנסור
שם הבניין ומקימיו מעל הכניסה לבנק לאומי

רקע היסטוריעריכה

בתקופת המנדט הבריטי התפתחה ירושלים, שהייתה עד אז עיר שדה משנית בחשיבותה באימפריה העות'מאנית השוקעת, לעיר מרכזית ומודרנית השואפת לאמץ סטנדרטים אירופאים. מוסדות חיוניים לעיר מודרנית, כגון משרדים, בנקים, בתי קולנוע, חנויות מלונות ובתי קפה נפתחו עבור אוכלוסיית העיר, תיירים ופקידי הממשל החדש.

מרכז העיר החדשה החל לקרום עור וגידים, בתחילה לאורך רחוב יפו, שהיה גם בתקופה העות'מאנית עורק החיים והמסחר של ירושלים שמחוץ לחומות. חנוכת רחוב המלך ג'ורג החמישי ורכישת הקרקעות באזור הידוע כ"משולש" (רחוב יפו - רחוב המלך גורג' - רחוב בן יהודה) על ידי חברת הכשרת היישוב מידי הכנסייה היוונית אורתודוקסית הובילה ליצירת מרכז העיר המוכר היום.

חברת הכשרת היישוב שכרה את שרותי האדריכל ריכרד קאופמן לנהל את חלוקת השטח לחלקות. לאחר דחיות ועיכובים שנבעו בעיקר מחילוקי דעות עם הרשויות המקומיות[1] נמכרו החלקות למשקיעים.

את המגרש עליו נבנה בניין סנסור רכשה חברה "קהיליית ציון" שבבעלות יהודים אמריקאים. בתחילת שנות ה-20 נקלעה החברה לקשיים כלכליים והמגרש נמכר למרי ויניק, מיליונרית אמריקאית. את העסקה חתם עורך הדין דב יוסף, לימים שר בממשלות ישראל.

בשנת 1928 מכרה מרי ויניק את החלקה לאיש עסקים ערבי ויצרן סיגריות מבית לחם, כמאל מיכאיל סנסור.[2] סנסור היגר להונדורס ושם הקים בית חרושת לסיגריות, ואחרי שנתעשר חזר לארץ והקים בבית לחם מפעל לסיגריות בשם "צ'מפיון". מרווחיו אלו הוקם בית סנסור. הוצאות לרכישת השטח והבנייה הסתכמו ב 1,500,000 דולר - סכום עתק באותו זמן.[3]

תכנון ובנייהעריכה

  ערך מורחב – הסגנון האקלקטי בארץ ישראל

סנסור בנה בנין גדול השוכן מדרום וממזרח לרחוב יפו, וממערב לרחוב לונץ אליו פתוחה אחת מכניסות הבניין, ומצפון לרחוב בן יהודה, אליו פונה הכניסה השנייה. הבניין תוכנן מלכתחילה לשמש כבניין משרדים, וזאת בניגוד לבניינים אחרים במרכז העיר שתוכננו לשמש כבנייני מגורים (עם חנויות בקומת קרקע).

הבניין תוכנן ונבנה על ידי חברת האחים סמאחה מלבנון ונבנה בסגנון אקלקטי. שולבו בו אלמנטים קישוטיים בסגנון רוקוקו - כותרות מסוגננות, עיטורים הלוקחים את השראתם מעולם הצומח והחי, וכן עיטורים המזכירים בתים מתקופת הרנסאנס, סגנון פופולרי בבניה הערבית באותה תקופה. בעת בנייתו נחשב הבניין למפואר ביותר. למבקרים בו שמורה החוויה של השוטטות במסדרונות צרים, שדלתות לחדרי משרד ניצבים משני צדדי המסדרון הנמתח במעגל סביב חדר מדרגות מרכזי.

 
מראה בניין סנסור כפי שנשקף מבעד לחלון הראווה של ״קפה וינה״, 1950

בחזית הפונה לכיכר ציון, מעל הפתח המשמש כיום ככניסה לבנק לאומי, מוצב לוח אבן סגלגל ועליו מונצח שמו של מקים הבניין.

שלטונות המנדט נתנו לכיכר המרכזית עליה צופה הבניין את השם "רחבת סנסור", אולם השם "כיכר ציון" דבק בכיכר בזכות קולנוע ציון הפופולרי.[4]

תולדות הבנייןעריכה

בבניין שכנו חנויות[5][6] ובנקים שונים,[7] בהם בנק קופת עם[8] ובנק אלכסנדר עליאש ושות' (שלימים היה מסד לבנק צפון אמריקה),[9] משרדי רופאים[10] ומשרדים.[11][12] בקומת הקרקע של הבניין פעלו בתי קפה.[13]

בפברואר 1934 נפתח בחזית הבניין הפונה לכיכר ציון בית הקפה 'אירופה',[14] שהיה אחד ממרכזי הבילוי החשובים של ירושלים המנדטורית. בית הקפה היה ידוע בגינה הפנימית שהייתה צמודה אליו ובהופעות המוזיקליות שנערכו במקום, ושימש מרכז חברתי ועסקי לחברה הגבוהה בירושלים.[15]

 
בית סנסור, מבט על חזית רחוב לונץ, 2008

בשנת 1937 החל מוסד הרב קוק את פעילותו באחד מהחדרים בבניין, ופרסומי המוסד נעשו בבית דפוס סמוך בנחלת שבעה.

במהלך מלחמת העצמאות פעל בבניין הסניף המרכזי של הוועד היישובי למען המגויס ומשפחתו.[16] לאחר המלחמה פעל בבניין המחלקה להנצחת החייל.[17]

במהלך מלחמת העצמאות, באפריל 1948, עזב מיכאיל סנסור את העיר, והבניין הועבר לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. בשנת 1950 נמכר הבניין לחברת "הכשרת היישוב".

בשנות החמישים של המאה ה-20 שכן בבניין סניף ירושלים של המשביר לצרכן, עד שעבר לבניין המשביר לצרכן בשנת 1978. בבניין שכנו מערכות העיתונים מעריב, על המשמר ו"ידיעות חדשות" (עיתון מקומי בגרמנית) ומשרדי סוכנות הידיעות עתי"ם - עד שנסגרו. כן פעלו בבניין סניפים של הוצאת הקיבוץ המאוחד[18] ושל ספריית הפועלים[19] שהיה לסוכנות תמיר.[20] כיום שוכנים בבניין משרדים של עורכי דין, סוכנויות לביטוח ובעלי מקצועות חופשיים שונים.

לקריאה נוספתעריכה

  • ג' ביגר 'קווים בהתפתחותה של ירושלים בעשור הראשון לשלטון הבריטי' א' שאלתיאל (עורך), פרקים בתולדות ירושלים בזמן החדש יד בן צבי, ירושלים תשמ"א.
  • ד' קרויאנקר, אדריכלות בירושלים – הבנייה בתקופת המנדט הבריטי כתר, מכון ירושלים, ירושלים 1989.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים -הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת כתר עמוד 163
  2. ^ פיקסטרוול-אתר התיירות של ישראל->ישראל - ירושלים - אתרים מרכזיים, www.fixtravel.co.il
  3. ^ שמואל אבן אור, קרדום חוברת 33, הוצאת "אריאל" עמודים 33-34
  4. ^ בלהב המרד, יהודה לפידות
  5. ^ בימי הגשמים נעל את הערדלים והנעלים העליונות שלנו, דואר היום, 2 בנובמבר 1932 (מודעה)
    ר. ליבוביץ, דבר, 30 בספטמבר 1932 (מודעה)
    חנות הכל לנער, דואר היום, 10 במרץ 1932 (מודעה)
  6. ^ לחם שטינמץ, דואר היום, 12 ביולי 1933 (מודעה)
    בורן ויטא, דואר היום, 20 בפברואר 1934 (מודעה)
  7. ^ בנק לקרדיטים ולהשקעות, דואר היום, 18 בינואר 1933 (מודעה)
    אגודה שיתופית ארצישראלית פולנית, דואר היום, 13 באפריל 1934 (מודעה)
  8. ^ בנק קפת עם בא"י בע"מ עובר, דבר, 15 באפריל 1934 (מודעה)
  9. ^ בנק אלכסנדר עליאש ושות' בע"מ, דואר היום, 7 במרץ 1932 (מודעה)
  10. ^ ד"ר ולתר יוזף, דואר היום, 3 בדצמבר 1933 (מודעה)
  11. ^ גן הדרום, דואר היום, 27 בנובמבר 1931 (מודעה)
  12. ^ סוכנות להתישבות הדרום, דבר, 21 במרץ 1934 (מודעה)
  13. ^ גרנד קפה, דבר, 1 ביולי 1931 (מודעה)
  14. ^ קפה אירופה יפתח, דואר היום, 31 בינואר 1934 (מודעה)
  15. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם אבןאור
  16. ^ תשלום הענקות למשפחות המגוייס, דבר, 21 בספטמבר 1948
  17. ^ הודעה על ספר יזכור, דבר, 4 בינואר 1956
  18. ^ הוצאת הקיבוץ המאוחד, דבר, 1 בינואר 1954 (מודעה)
  19. ^ ספריית הפועלים, דבר, 8 ביולי 1966 (מודעה)
  20. ^ ספריית פועלים, דבר, 14 בספטמבר 1966 (מודעה)