גבריאלה אביגור-רותם

גבריאלה אביגור-רותם
	אין תמונה חופשית
לידה	1946 (בת 78 בערך); בואנוס איירס, ארגנטינה
שם לידה	Gabriella Gorman
מדינה	ישראל
מקום לימודים	תיכון בליך, אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית, אנגלית
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים (2002)

גבריאלה אביגור-רותם (נולדה ב-1946) היא סופרת, משוררת ועורכת ישראלית. זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, בשנת 1993 על ספרה "מוצרט לא היה יהודי" ובשנת 2002 על ספרה חמסין וציפורים משוגעות^[1], שזיכה אותה גם בפרס נשיא המדינה לספרות^[2].

ביוגרפיה

אביגור-רותם נולדה בשם גאולה גורמן (אך נרשמה בשם גבריאלה גורמן) בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל שלוש. משפחתה התיישבה בקיבוץ מפלסים. בהמשך עברה ללוד ולאחר מכן לרמת חן. היא למדה ב"תיכון בליך" ושירתה בחיל האוויר.

את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת תל אביב סיימה בתואר בוגר בספרות עברית ובספרות אנגלית. עבדה כמורה לספרות בבליך עד שנת 1992.

ספר השירים הראשון שכתבה, "דולציניאה", יצא לאור בשנת 1980.

ספר השירים השני שכתבה, "חומות וקיסרים", יצא לאור בשנת 1990.

הרומן הראשון פרי עטה, "מוצרט לא היה יהודי", התפרסם ב-1992^[3]. עדי אופיר הגדירו כ"מאה שנות בדידות יהודית, מארקס שנימול והובא בבריתה של העברית"^[4]. הרומן תורגם, בין היתר, לסינית ולערבית.

בעקבות ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", הכתיר אותה פרופ' גרשון שקד כיורשתו של יעקב שבתאי^[5]. אבנר הולצמן כתב שהספר הוא יצירה מורכבת ונוגעת ללב, אך גם מתח ביקורת עליו בכמה נקודות, כגון שישנו משהו בלתי משכנע בעליל בעיצוב דמותה של הגיבורה^[6].

ספרה "אדום עתיק" הוכנס לרשימת הניו יורק מגזין של תריסר הספרים הטובים ביותר בעולם משנת 2007 שעדיין לא תורגמו לאנגלית^[7]. הסופר יצחק אוורבוך-אורפז שיבח את הספר ואת כתיבתה של אביגור-רותם כ"בעלי עוצמה עצומה של הקול הקולקטיבי הישראלי, שנשמע בעבר הקרוב בכִשרון שכזה רק אצל ס. יזהר"^[8].

אביגור-רותם הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת הלימודים תשנ"ו ובאוניברסיטת חיפה בשנת הלימודים תשנ"ז, והיא משמשת עורכת לשונית בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 עבר להתגורר במצפה אבטליון ושם היא חיה עד היום.

משפחתה

אביגור-רותם נישאה בשנות ה-70 לדניאל רותם, עו"ד במקצועו. הזוג התגורר ברמת אפעל וגידל שם את שני ילדיהם. ב-1988, לאחר גירושיה, פגשה את אהרן אביבי, כיום פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת חיפה, שהפך לבן זוגה. מסוף שנות ה-90 היא מתגוררת באבטליון שבגליל.

ספריה

דולציניאה, שירים (דביר, תשמ"א 1980)
חומות וקיסרים, שירים (כתר ספרים, 1990)
מוצרט לא היה יהודי, (כתר, 1992) (הוצאה מחודשת: זמורה, 2008), רומן
ספרים לכל טעם : תוכנית לעידוד הקריאה בחטיבת הביניים (המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1995)
חמסין וציפורים משוגעות, (קשת, 2001)^[9], (הוצאה מחודשת: זמורה, 2008)^[10], רומן
אדום עתיק, (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2007), רומן^[11]
כל סיפור הוא חתול פתאום, (כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013), רומן^[12]
מלך זהב ודם, (כנרת זמורה-ביתן, 2017), רומן היסטורי^[13]
ארבע מדברות ואחת שותקת, (כנרת זמורה-ביתן), 2020, רומן^[14]
עד שתדעי לכתוב אהבה, (כנרת זמורה-ביתן), 2023^[15]^[16]

ספריה תורגמו לשפות אחדות וזיכו אותה בפרסים רבים בישראל ומחוצה לה.

עריכה

דליה אלבלינג, איך את נרדמת בלילה, הוצאת תמוז, תל אביב, 1998
מירי טלמון, בלוז לצבר האבוד: חבורות ונוסטלגיה בקולנוע הישראלי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, תשס"א 2001
אווה אילוז, האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות, הוצאת זמורה-ביתן, חיפה, תשס"ב 2002
עוזי וייל, ביום שבו ירו בראש הממשלה: סיפורי אהבה, הוצאת עם עובד, תל אביב 2003
בעז נוימן, ראיית העולם הנאצית: מרחב-גוף-שפה, הוצאת אוניברסיטת חיפה וספריית מעריב
אורלי לובין, אשה קוראת אשה
גרשון שקד, זהות: ספרויות יהודיות בלשונות לעז
רודולף ורבה, ברחתי מאושוויץ
זאב לוי ונדב לוי, אתיקה, רגשות ובעלי-חיים: על מעמדם המוסרי של בעלי-חיים
אהרון בן-זאב, ישר מהלב: רגשות בחיי יומיום
יוסי אמיתי, מצרים וישראל - מבט משמאל: השמאל המצרי והסכסוך הערבי-ישראלי 1947-1978
יוסף גינת, נקמת דם: נידוי, תיווך וכבוד המשפחה
תמר כתריאל, מילות מפתח: דפוסי תרבות ותקשורת בישראל
יערה בר-און, רואות את הנולד: לידה ויילוד לקראת העידן המודרני
יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1924-1947
דוד פישלוב, מחלפות שמשון: גלגולי דמותו של שמשון המקראי
אלכס כרמל, כאן בארץ ששמיה כחולים תמיד, פרשת חייו של צייר-המזרח גוסטב באוארנפיינד 1848-1904

לקריאה נוספת

פנים חדשות: הרומן העכשווי על תולדות המשפחה, מאת מלכה שקד, נדפס בעיתון 77, 153, 1993.
נורית גוברין: חפירות הנפש - ארכאולוגיה וארכאולוגים בספרות העברית, בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט 2019, עמ' 330 - 355. על: 'חמסין וציפורים משוגעות'.

קישורים חיצוניים

גבריאלה אביגור-רותם, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
גבריאלה אביגור-רותם, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
רשימת הפרסומים של גבריאלה אביגור-רותם, בקטלוג הספרייה הלאומית
ריקה ליכטמן, ‏באה מאמונה, באתר גלובס, 4 ביוני 2007 - ריאיון
ריקה ליכטמן, ‏חמסין וסופרות שמשתגעות, באתר גלובס, 8 באוקטובר 2007
רן יגיל, אדום עתיק. מאמריאיון עם גבריאלה אביגור-רותם, "בננות Blogs", ‏ 31 בינואר 2009
בועז כהן, ‏גבריאלה אביגור-רותם מספרת מדוע היא יכולה לכתוב רק בביתה, באתר גלובס, 28 במרץ 2011
נרי ליבנה, מאה שנים של בדידות באבטליון | ראיון עם הסופרת גבריאלה אביגור-רותם, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2013
צור ארליך, ריאיון עם גבריאלה אביגור-רותם, לרגל צאת 'כל סיפור הוא חתול פתאום' 20 בדצמבר 2013.
גבריאלה אביגור-רותם, דף שער בספרייה הלאומית
גבריאלה אביגור-רותם, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

^ 18 סופרים וסופרות יקבלו את פרס ראש הממשלה, באתר הארץ, 28 ביוני 2002
^ שירי לב-ארי, ריקוד פוליטי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002
^ אריאנה מלמד, הרשימה של כתר, חדשות, 20 בפברואר 1992
^ עדי אופיר, מאה שנים של בדידות יהודית, מעריב, 14 בפברואר 1992, עמ' 49
^ גרשון שקד, שבחי החמסין, באתר ynet, 12 באוגוסט 2001
^ אבנר הולצמן, הישראלים, באתר ynet, 6 במאי 2001
^ הרומן הלא-מתורגם הטוב ביותר לשנת 2007, ניו יורק מגזין
^ עיתון עמדה, חוברת 19
^ מירי פז, ‏הפרק המושתק, באתר גלובס, 18 באפריל 2001
^ עמיחי שלו, בעיצומו של החמסין, באתר ynet, 22 באוגוסט 2008
^ ביקורות:
פניה עוז-זלצברגר, הפער בין אז לעכשיו, באתר הארץ, 9 ביולי 2007
צור ארליך, כמה אנו קשורים למקום הזה, על "אדום עתיק" ב"מקור ראשון"
אריק גלסנר, על "אדום עתיק", מעריב, 24 באפריל 2008
אסתי אדיבי-שושן, העבר וההווה נפגשים בבית הקברות, באתר הארץ, 25 ביולי 2007
^ ביקורות:
עמרי הרצוג, הסיפור החתולי של גבריאלה אביגור-רותם, באתר הארץ, 1 בינואר 2014
יהודה גזבר, מי יודע אנה, באתר מוסף 'שבת', מקור ראשון, 31 בינואר 2014
^ רן יגיל, "מלך זהב ודם": רומן היסטורי מרשים על הסיאוב וההדוניזם בימי הורדוס, באתר הארץ, 11 בינואר 2018
^ נטע הלפרין, "ארבע מדברות ואחת שותקת" עוסק באומץ בזיקנה, אך עמוס בבדיחות נדושות, באתר הארץ, 3 ביוני 2021
^ גבריאלה אביגור-רותם, פרק מהספר "עד שתדעי לכתוב אהבה", באתר הארץ, 23 במרץ 2023
^ רונן טל, הנאמנות המוגזמת לתודעה הילדית פוגמת ב"עד שתדעי לכתוב אהבה", באתר הארץ, 28 ביוני 2023

[1] 18 סופרים וסופרות יקבלו את פרס ראש הממשלה, באתר הארץ, 28 ביוני 2002

[2] שירי לב-ארי, ריקוד פוליטי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2002

[3] אריאנה מלמד, הרשימה של כתר, חדשות, 20 בפברואר 1992

[4] עדי אופיר, מאה שנים של בדידות יהודית, מעריב, 14 בפברואר 1992, עמ' 49

[5] גרשון שקד, שבחי החמסין, באתר ynet, 12 באוגוסט 2001

[6] אבנר הולצמן, הישראלים, באתר ynet, 6 במאי 2001

[7] הרומן הלא-מתורגם הטוב ביותר לשנת 2007, ניו יורק מגזין

[8] עיתון עמדה, חוברת 19

[9] מירי פז, ‏הפרק המושתק, באתר גלובס, 18 באפריל 2001

[10] עמיחי שלו, בעיצומו של החמסין, באתר ynet, 22 באוגוסט 2008

[11] ביקורות:
פניה עוז-זלצברגר, הפער בין אז לעכשיו, באתר הארץ, 9 ביולי 2007
צור ארליך, כמה אנו קשורים למקום הזה, על "אדום עתיק" ב"מקור ראשון"
אריק גלסנר, על "אדום עתיק", מעריב, 24 באפריל 2008
אסתי אדיבי-שושן, העבר וההווה נפגשים בבית הקברות, באתר הארץ, 25 ביולי 2007

[12] ביקורות:
עמרי הרצוג, הסיפור החתולי של גבריאלה אביגור-רותם, באתר הארץ, 1 בינואר 2014
יהודה גזבר, מי יודע אנה, באתר מוסף 'שבת', מקור ראשון, 31 בינואר 2014

[13] רן יגיל, "מלך זהב ודם": רומן היסטורי מרשים על הסיאוב וההדוניזם בימי הורדוס, באתר הארץ, 11 בינואר 2018

[14] נטע הלפרין, "ארבע מדברות ואחת שותקת" עוסק באומץ בזיקנה, אך עמוס בבדיחות נדושות, באתר הארץ, 3 ביוני 2021

[15] גבריאלה אביגור-רותם, פרק מהספר "עד שתדעי לכתוב אהבה", באתר הארץ, 23 במרץ 2023

[16] רונן טל, הנאמנות המוגזמת לתודעה הילדית פוגמת ב"עד שתדעי לכתוב אהבה", באתר הארץ, 28 ביוני 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

אין תמונה חופשית
לידה	1946 (בת 78 בערך) בואנוס איירס, ארגנטינה
שם לידה	Gabriella Gorman
מדינה	ישראל
מקום לימודים	תיכון בליך, אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית, אנגלית
פרסים והוקרה	פרס היצירה לסופרים עבריים (2002)