פתיחת התפריט הראשי

גבריאלה אביגור-רותם

סופרת ישראלית

גבריאלה אביגור-רותם (נולדה ב-1946) היא סופרת, משוררת ועורכת ישראלית. זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, בשנת תשנ"ג על ספרה "מוצרט לא היה יהודי" ובשנת תשס"ב על ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", שזיכה אותה גם בפרס נשיא המדינה לספרות.

גבריאלה אביגור-רותם
אין תמונה חופשית
לידה 1946 (בת 73 בערך)
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחנכת, עורכת ספרותית, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

אביגור-רותם נולדה בשם גבריאלה גורמן בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל שלוש. משפחתה התיישבה בקיבוץ מפלסים. בהמשך עברה לרמת חן. היא למדה ב"תיכון בליך" ושירתה בחיל האוויר. את לימודיה האקדמיים באוניברסיטת תל אביב סיימה בתואר בוגר בספרות עברית ובספרות אנגלית. עבדה כמורה לספרות בבליך עד שנת 1992.

ספר השירים הראשון שכתבה, "דולציניאה", יצא לאור בשנת 1980. ספר השירים השני שכתבה, "חומות וקיסרים", יצא לאור בשנת 1990.

הרומן הראשון פרי עטה, "מוצרט לא היה יהודי", התפרסם ב-1992. עדי אופיר הגדירו כ"מאה שנות בדידות יהודית, מרקס שנימול והובא בבריתה של העברית"[1]. הרומן תורגם, בין היתר, לסינית ולערבית.

בעקבות ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", הכתיר אותה פרופ' גרשון שקד כיורשתו של יעקב שבתאי[2]. אבנר הולצמן כתב שהספר הוא יצירה מורכבת ונוגעת ללב, אך גם מתח ביקורת עליו בכמה נקודות, כגון שישנו משהו בלתי משכנע בעליל בעיצוב דמותה של הגיבורה[3].

ספרה "אדום עתיק" הוכנס לרשימת הניו יורק מגזין של תריסר הספרים הטובים ביותר בעולם משנת 2007 שעדיין לא תורגמו לאנגלית.[4] הסופר יצחק אוורבוך-אורפז שיבח את הספר ואת כתיבתה של אביגור-רותם כ"בעלי עוצמה עצומה של הקול הקולקטיבי הישראלי, שנשמע בעבר הקרוב בכִשרון שכזה רק אצל ס. יזהר"[5].

אביגור-רותם הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת הלימודים תשנ"ו ובאוניברסיטת חיפה בשנת הלימודים תשנ"ז, והיא משמשת עורכת לשונית בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

משפחתהעריכה

אביגור-רותם נישאה בשנות ה-70 לדניאל רותם, עו"ד במקצועו. הזוג התגורר ברמת אפעל וגידל שם את שני ילדיהם. ב-1988, לאחר גירושיה, פגשה את אהרן אביבי, כיום פרופסור לביולוגיה באוניברסיטת חיפה, שהפך לבן זוגה. מסוף שנות ה-90 היא מתגוררת באבטליון שבגליל.

ספריהעריכה

ספריה תורגמו לשפות אחדות וזיכו אותה בפרסים רבים בארץ ובחו"ל.

עריכהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

על ספריה:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עדי אופיר, מאה שנים של בדידות יהודית, מעריב, 14 בפברואר 1992, עמ' 49
  2. ^ ‫עמיחי שלו, בעיצומו של החמסין, באתר ynet, 22 באוגוסט 2008‬
  3. ^ ‫אבנר הולצמן, הישראלים, באתר ynet, 6 במאי 2001‬
  4. ^ הרומן הלא-מתורגם הטוב ביותר לשנת 2007, ניו יורק מגזין
  5. ^ עיתון עמדה, חוברת 19