דודו ברק

דודו ברק
לידה	6 בפברואר 1948 (בן 76)
שם לידה	דוד וילד
מוקד פעילות	ירושלים, ישראל
שפה מועדפת	עברית
פרסים והוקרה	פרס אקו"ם
	dudu-barak.com

דודו ברק (נולד כדוד וילד, נולד ב-6 בפברואר 1948) הוא משורר ופזמונאי ישראלי.

ביוגרפיה

ברק נולד ללאה ויהושע וילד וגדל בשכונת רחביה, ירושלים. בילדותו השתייך למקהלת "פינת הילד" של קול ישראל. בנעוריו עבר עם משפחתו לחולון. בשירותו הצבאי היה קריין ועורך מוזיקלי בגלי צה"ל. לאחר שחרורו מהצבא התקבל ללימודי טלוויזיה באוניברסיטת RSA^{[דרושה הבהרה]} בברודוויי, ניו יורק. עם שובו כעבור שנה שב לגור בירושלים ולמד באוניברסיטה העברית ספרות עברית, פולקלור יהודי, אמנות וחינוך. בשנת 1970 החל את דרכו כעורך מוזיקלי ב"גל הקל" של קול ישראל, שהיה לימים ל"רשת ב'". בשנת 2004, לאחר 35 שנה, פרש מקול ישראל.

ברק החל לפרסם שירים ופזמונים בשנת 1968, לאחר מלחמת ששת הימים. בין שיריו הראשונים היה "הילדים של סיוון", שכתב לזמרת אילנית, ששרה רבים משיריו. רבים מפזמוניו הראשונים כתב ללהקות הצבאיות ובהם: "ארץ ישראל יפה", "סיירת אגוז", "היום היום", "לצפון באהבה" ו"פרחים בקנה" שנכתב בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים ושנבחר ביום העצמאות ה-56, בין חמשת שירי הלהקות הצבאיות האהובים במצעד שערך ערוץ 2.

בראשית דרכו הרבה לכתוב עם המלחינים שייקה פייקוב ("אחי גיבורי התהילה", "בפרוט נבל ועוגב"), מוני אמריליו ( "היום היום", "בצל כפות תמר" ) ,נורית הירש, נחום היימן, אפי נצר ורבים נוספים. דודו ברק מזוהה בעיקר עם שירי ארץ ישראל שכתב והוא מרבה לתאר בשיריו את נופיה וחגיה. משיריו הבולטים בתחום זה: "דרך ארץ השקד", "בצל כפות תמר", "ארץ שבעת המינים", "זמרת הארץ", "אהבת איתמר בן אב"י" ו"דרך ישנה". בשנת 2004 הוציא תקליטור שכולו שירי חגים שהלחין טוני הלפמן בביצוע רונית אופיר. בין שיריו גם שירי זיכרון לנופלים במערכות ישראל, כמו "אחי גיבורי התהילה" ו"בפרוט נבל ועוגב", שאותם הקדיש לחבריו שנפלו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור.

לצד שירים אלה הרבה ברק לכתוב גם שירים בסגנונות אחרים, בהם שירי פופ כמו "חייך וחיי" ו"חופשי ומאושר", שכתב בראשית דרכו לבעז שרעבי, ומאוחרים יותר כמו "זודיאק", של ירון חדד. הוא פנה גם לזמר הים-תיכוני בשירים כמו "כותל המזרח" של אביבה אבידן ודקלון, "אין לי יום אבי", של עופר לוי ועוד. ברק כתב ותרגם אלבומים לשירים דרום-אמריקאיים, בולגריים, מרוקאיים ושירי שנות ה-50 וה-60 של ארצות הברית. הוא תרגם שירים מיוונית של ניקוס דימיטראטוס וכתב שירי ילדים. שירו "למה ככה", בביצוע אבי טולדנו ועירית ענבי זכה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים הראשון בשנת 1970.

לברק זיקה הדוקה אל ירושלים, שעליה כתב גם מספר שירים כמו "שובי בת ירושלים" ו"כותל בירושלים", שכתב עם המלחין נחום היימן. ברק אהד במיוחד את הזמרת שושנה דמארי, שלה כתב כמה שירים כמו "שובי בת ירושלים", ולכבוד זכייתה בפרס ישראל, בשנת 1988, כתב את השיר "עגילי דמאר" שביצעה ירדנה ארזי. כמו כן חיבר את השיר "ירושלמי שכמוך" לכבוד חתן פרס ישראל יהורם גאון ואת השיר "נתיבה" לכבודה של נתיבה בן-יהודה.

ברק חיבר מילים לכמה פסקולי סרטים, בהם הסרטים "נורית" ו"קוראים לי שמיל".

בסוף שנות ה-70 החל לפרסם ספרי שירה וספרי ילדים ופרסם שירים בעיתונות. הוא ערך ספר פזמונים של הלהקות הצבאיות וספר שירי לאה גולדברג וכן שני ספרים מפזמוניו בשם "דרך ארץ השקד" ו"היום היום". בין ספריו "פולין בין פאר לאפר: מסע למחוזות חפץ", שאותו כתב בעקבות מסע שורשים שערך לפולין עוד לפני נפילת מסך הברזל.^[1] על ספר זה הוענק לו פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול לשנת 1988.

בשנת 1971 זכה עם שירו "ושוב אִתכם", בלחנה של נורית הירש ובביצוע אילנית, במקום השני בפסטיבל השירים הבינלאומי באתונה. שלוש שנים אחר כך זכה שירו "שירו שיר לשמש", גם כן בביצוע אילנית, במקום השלישי בפסטיבל השירים הבינלאומי בטוקיו.

במרץ 2009 זכה ברק בפרס אקו"ם על מפעל חיים. ביוני 2012 העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן אות הוקרה על מפעל חיים בזמר העברי, במסגרת אירועי הכנס השנתי "מי אני שיר ישראלי^[2]".

דודו ברק נישא בשנת 1973 והתגרש ב-1992, ולו שלושה ילדים.

מתגורר בשכונת בית הכרם בירושלים.