שהם סמיט

סופרת ישראלית

שהם סְמִיט (נולדה ב-28 ביולי 1966) היא סופרת למבוגרים וילדים, מתרגמת ומבקרת ספרות ישראלית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשס"ט, כלת פרס אקו"ם לספרות ילדים תשע"א,[1] פרס דבורה עומר לספרות ילדים ונוער תשע"ד, פרס אקו"ם בתחום הספרות לשנת 2014, פרס לאה גולדברג לספרות ילדים ונוער לשנת תשע"ז (2017), פרס ביאליק לספרות יפה לשנת 2018 ופרס דבורה עומר לספרות ילדים ונוער לשנת 2021.

שהם סמיט
לידה 28 ביולי 1966 (בת 57)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שהם סמיט

ביוגרפיה עריכה

שהם סמיט[2] נולדה בירושלים, לאם ילידת ירושלים ולאב כימאי יליד אוסטרליה. בשנת 1975 עברה משפחתה, בעקבות עבודת האב, למושבה מנחמיה שבעמק הירדן. למדה בבית החינוך המשותף למשקי עמק הירדן ובתיכון בית ירח. בוגרת בצלאל בהצטיינות (סיימה ב-1991, עיצוב תעשייתי), למדה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב בשנים 19941996.

סיפוריה הראשונים נתפרסמו ב"העיר", "עיתון 77" "מאזנים" ובאנתולוגיה "הסיפור החדש" בעריכת חיים פסח (כתר, 1995). קובץ סיפורים ראשון, "לבי אומר כי זכרוני בוגד בי", יצא לאור ב-1996, אף הוא בעריכת חיים פסח (סדרת "כותרים", "כתר", 1995). קובץ סיפורים שני, "הוםסנטר", יצא לאור ב-2002 (סדרת "פרוזה", "ידיעות אחרונות"). סיפורים קצרים נוספים פורסמו באנתולוגיות שונות ובכתבי עת לספרות, ותורגמו לשפות שונות. "טייק אווי", "קומדיה שחורה בחדר הלידה" עם איורים של מרב סלומון, יצא אף הוא לאור ב-2002 (כנרת זמורה-ביתן דביר).

מלבד סיפורים קצרים כתבה סמיט גם מחזה לילדים "בארץ תיק–טק", שהועלה לראשונה ב-1999 במסגרת פסטיבל חיפה לתיאטרון ילדים ונוער; תסריט לדרמת טלוויזיה "עור", ע"פ רומן מאת רונית ידעיה, בימוי רם לוי (במסגרת "סיפור מהסרטים", פרויקט של "טלעד", "כתר", "עילמור" והקרן החדשה לספרות ולטלוויזיה 2005) ופזמונים אחדים, בהם "שיר ערש לנור" לשם טוב-לוי. עם בן-זוגה אמנון כץ תרגמה רומנים אחדים, בהם "האדמה מתחת לרגליה" מאת סלמאן רושדי (הוצאת "ידיעות אחרונות"), "אוליבר טוויסט" מאת צ'ארלס דיקנס (הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 2010) וילדי המסילה של אדית נסביט {הוצאת מודן, 2016).

כמבקרת ספרות, תקשורת ותרבות פרסמה מאות רשימות ביקורת בבימות שונות, בהן מוסף "ספרים" של "הארץ", מוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות", מגזין "TheMarker", "פנים" (כתב עת לחינוך, תרבות וחברה, הסתדרות המורים, עורך רוביק רוזנטל). כותבת בקביעות למוסף "ספרים" של "הארץ", בעלת טור ביקורת תקשורת בכתב העת "העין השביעית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

סמיט היא גם סופרת ילדים ומבקרת ספרות ותרבות ילדים. עד היום יצאו לאור 30 ספרים מפרי עטה, ובהם ספרים לבני הגיל הרך ועיבודים חדשניים למיתוסים של עמי העולם. סיפורים קצרים לילדים נתפרסמו בירחון "עיניים", ביקורות על ספרי ילדים נתפרסמו ב"דףדף". בעלת טור ביקורת ספרות ילדים ונוער ב"הד החינוך".

זכתה במלגה מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, סופרת אורחת של משרד החינוך בשנים, 2005, 2007, 2009, מלמדת בסדנאות כתיבה במסגרות שונות, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט. כלת פרס אקו"ם לשנת תשע"א. זכתה ב-2014 בפרס דבורה עומר, כלת פרס אקו"ם בתחום הספרות לשנת 2014. פסטיבל חיפה להצגות ילדים 2017: פרס המחזה על "דודה לאה מאת שומיש", בבימוי הגר בן-זקן. זכתה בפרס לאה גולדברג לספרות ילדים ונוער לשנת תשע"ז (2017) על ספרה 'דודה לאה – מאת שוּמיש' בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן. זכתה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת 2018 על מפעל ספרותי רב שנים של כתיבה, עריכה ותרגום לילדים. בשנת 2021 זכתה בפרס דבורה עומר על ספרה "מי בכלל המציא את בית הספר"!"

סמיט מתגוררת בתל אביב. באמצע שנות ה-90 נישאה למתרגם אמנון כץ, ולהם שלושה ילדים.[3] לאחר 26 שנות זוגיות נפרדו.[4]

ספריה עריכה

ספריה למבוגרים עריכה

  • לבי אומר כי זיכרוני בוגד בי: ספרה הראשון, שראה אור בהוצאת כתר בשנת 1996. הספר הוא אסופת סיפורים קצרים, הנעים על הגבול בין המציאות לדמיון ומשקפים, בהגזמה, בהומור, באירוניה, ובלשון בעלת משמעויות שונות, את ריקנות האדם במציאות הפוסטמודרנית מחד ובמציאות הישראלית מאידך.
  • הוםסנטר: ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד בשנת 2002. קובץ סיפורים קצרים הבוחנים ומבקרים את מושגי הבית והמשפחה ואת התפקידים השונים בזירה המשפחתית והלאומית של תקופתו. שם הקובץ, כשמה של רשת ישראלית-עממית למוצרי בניין ובית, מצביע על מקומו המרכזי של "הבית" בהוויה הלאומית, וקשור גם למחזורית של התפקידים במשפחה, הגוררת, בין היתר, את הקונפליקט הבין-דורי. שמות הפרקים האירוניים, ברוח מחלקות בכלבו - "כלי בית", "כלי עבודה", "כלי משחית" - מציעים קטגוריות שונות מאלו המסורתיות (הורה, בן, בן-זוג) ומצביעים על פונקציות נוספות הפועלות במערכת המשפחתית/לאומית. האירוניה והפרודיה שבשימוש במותג מסחרי מבקשת להצביע הן על גישתה הבלתי-סנטימנטלית של הכותבת לנושא שהוא בדרך כלל כר פורה לרגשנות, הן על הגודש והאקלקטיות המאפיינים את ה"בית" – זה הקונקרטי וזה המושגי; על מהותם חדשה של "מוסדות" הנישואים והמשפחה בעולם הקפיטליסטי. סידור הסיפורים על ציר-זמן, משרטט מהלך של "הקמת-בית", מעבר לחיים זוגיים, הורות ופרידה מן ההורים. השגרה הביתית, החיים שעין או אוזן רטרואקטיבית נוסטלגית תתפוס כ"שלווים", "יומיומיים", מוצגים בסיפורים לא פעם כמלחמת קיום, כאשר עירוב התחומים משמש גם ככלי פרודי, לניגוח תסמונות ישראליות, שהמרכזיות בהן המשתקפות בקובץ היא חרדת חדירה, אי קבלת האחר, הדחקת בעיות חברתיות וכניעה לתרבות הצריכה.
  • טייק אווי: קומדיה שחורה בחדר הלידה: יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר בשנת 2002. זהו סיפור מאויר שכתבה סמיט ואיירה מרב סלומון, המתאר שתי עלילות מקבילות: התקדמות תהליך הלידה של אישה, ומנגד התפתחות תאבונו הרב של בעלה, ההולך ומאביס עצמו בסיועה של המיילדת. זוהי פרודיה העוסקת בהבדל בין החוויה הגברית לנשית במהלך ההריון ובלידה, וכן על התערבותו של הממסד הרפואי הגברי בחוויה האינטימית.
  • שמלות כלות - רומן גרפי - איורים:איתן אלוא (איתן אלוא/הוצאה עצמית 2018 בתמיכת מפעל הפיס). סיפור פוסט מודרני, גרוטסקי וחסר בלמים, על כלה חסרת ביטחון שבעצת מגדת עתידות קבעה מועד לחתונתה וזאת לפני שמצאה חתן, ועל אמה המתכוננת לאירוע כאילו הוא חתונתה שלה. הסיפור נדפס לראשונה בשנת 2002 בקובץ "הומסנטר", וקיבל חיים חדשים תחת פרשנותו האיורית והעיצובית של איתן אלוא.

ספריה לילדים עריכה

  • בארץ תיק-תק (כתר 1997): אגדה בת זמננו על נסיכה מרדנית בארץ הסוגדת לתרבות המהירות. איורים: בתיה קולטון. עלתה כהצגת ילדים בתיאטרון אורנה פורת בבימויו של ארז שפריר שגם מככב בה.
  • ירח נודניק (תמוז 1999): סיפור מחורז על ירח טרדן המתערב בשגרת ההשכבה של ילדה קטנה. איורים: בתיה קולטון.
  • גומבוץ וקרצ'יבצ'י (זמורה-דביר 2001). סיפור על ההבדלים בין צמד דודים הונגרים, ועל אהבתם המשותפת הגדולה לילדה אווה. איורים: הדר קמחי.
  • מי שתה לי? (ספריית פועלים 2003): סיפור-קומיקס על בלגן גדול שמחולל גמל קטן, שנולד מתוך דיאלוג בין אבא לבן. איורים: רותו מודן (השתתף ב"מצעד הספרים" 2004, מופיע ברשימת מאה ספרי הילדים המומלצים של יעל דר)
  • שישה גיבורים גדולים (כנרת זמורה 2006): סיפורי גיבורים ממיתולוגיות של עמי העולם מסופרים ברוח קלאסית-מודרנית: פרסאוס (מיתולוגיה יוונית), ראמה (מיתולוגיה הודית), גילגמש (מיתולוגיה בבלית), אודין (מיתולוגיה נורדית) ארתור (אגדות המלך ארתור האנגלי), דודתנ"ך). איורים: אמיתי סנדי.
  • מפלצות מן המיתולוגיה היוונית (הוצאת אנונימה - דניאלה די-נור 2007): סיפורי מפלצות מן המיתולוגיה היוונית, מסופרים ברוח קלאסית-מודרנית השואבת את השראתה מאיוריה של המאיירת והאמנית שרה פאנלי.
  • יומטיול ירושלים או כל מה שקרה לדניאל, אריה האריה וסבתא יזרעאלה (הוצאת אנונימה- דניאלה די-נור 2008): מדריך סיפורי לסיור באתרי ירושלים. איורים: איה גורדון-נוי.
  • שש גיבורות גדולות (כנרת-זמורה 2008): סיפורי גיבורות ממיתולוגיות של עמי העולם, מסופרים ברוח מודרנית ופמיניסטית: אטלנטה (מיתולוגיה יוונית), איזיס (מיתולוגיה מצרית), מריםתנ"ך), פלה והיאקה (מיתולוגיה הוואית), קקוארשוק (מיתולוגיה אינואיטית).
  • אבא אכל דיסה (כנרת בית הוצאה לאור 2010): מה קורה כשילדה קטנה, אמא וסבתא מחליטות יום אחד להיות תינוקות? סיפור מצחיק ושובר מוסכמות על היפוכי תפקידים. איורים: עמר הופמן.
  • האגדות שלנו – אוצר האגדה העברית לילדים (הוצאת דביר 2011) איורים: ולי מינצי.
  • ילד עיר (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2012) איורים: מיכל בוננו.
  • אות בבאר (כנרת 2013) איורים: ולי מינצי.
  • סיפור אחרי השינה (כנרת 2014) איורים: עינת צרפתי
  • משל חז"ל על שועל (שזלל): על פי מדרש "השועל והכרם", קהלת רבה (כנרת 2014) איורים: עומר הופמן
  • יקינתון - סיפור על חברות ושיר (כנרת 2015) איורים: רוני פחימה.
  • שש תחבולות גדולות במיתולוגיות של עמי העולם (כנרת 2015) איורים: איתן אלוא
  • אגדת אסטריד (צלטנר 2015) איורים:סשה נאומוב
  • דודה לאה מאת שומיש (כנרת 2016) איורים: נטלי שנקר
  • אברה - המסע אל הציור (כנרת 2017) ציורים: אברהם פרדו
  • אגדת קמצא ובר-קמצא (כנרת 2017) איורים: עינת צרפתי
  • ילד חולות - שישה סיפורים בעקבות ס. יזהר (הקיבוץ המאוחד 2017) איורים: ולי מינצי
  • מי בכלל המציא את בית הספר?! ועוד שאלות שכדאי לשאול בדרך לשם (כנרת 2019) איורים: עינת צרפתי
  • אגדות אמיתיות 50 נשים לגדול איתן (כנרת זמורה דביר 2019) איורים: מאיירים/ות שונים, עריכה: יעל מולצ'דסקי, יוזמה: המריצה
  • ככה באתי לעולם! (כנרת זמורה דביר 2021) איורים: ארז וינר[4]
  • ילד עיר: גונבי האופניים (כנרת זמורה דביר 2022) איורים: מיכל בוננו
  • פרחים למשורר הלאומי (כנרת זמורה דביר 2023) איורים: ולי מינצי

תרגומים נבחרים (עם אמנון כץ) עריכה

  • האדמה מתחת לרגליה מאת סלמאן רושדי/ ידיעות אחרונות 2002
  • דוד פנדה יודע, מאת ג'ון ג' מות'/ כנרת 2009
  • הודעה חשובה לסילונית הסנונית, מאת ג'וליה דונלדסון / כנרת 2009
  • חנונוזאור רקס, מאת ג'וליה דונלדסון/ כנרת זמורה-ביתן דביר 2009
  • גברת גרים אוהבת ספרים! (ואני לא), מאת ברברה בוטנר/ כנרת 2010
  • אוליבר טוויסט, מאת צ'ארלס דיקנס/ מודן 2010
  • הטרול, מאת ג'וליה דונלדסון/ כנרת 2010
  • המנצחים, מאת דייוויד מקי/ כנרת 2010
  • הנרי הנורא, מאת פרנצ'סקה סימון/ כנרת 2010
  • הנרי הנורא והמועדון הסודי, מאת פרנצ'סקה סימון/ כנרת 2010
  • עד עצם היום הזה: 8 ספורים ראשונים, מאת טוני רוס/ כנרת 2010
  • תהיה בריא מוריס מגי, מאת פיליפ ס' סטיד/ כנרת 2011
  • תרנגול בגדול!, מאת קית' גריבס/ כנרת זמורה-ביתן דביר 2011
  • תרנגלת אחת קטנה, מאת עלקה וובר/ משכל 2011
  • כלבים לא רוקדים בלט, מאת אנה קמפ ושרה אוגילוו/ כנרת 2011
  • הנרי הנורא מחנך את המורה החדש, מאת פרנצ'סקה סימון/ כנרת 2011
  • הנרי הנורא ופצצת הסרחון, מאת פרנצ'סקה סימון/ כנרת 2012
  • הנרי הנורא ומכונת הזמן, מאת פרנצ'סקה סימון/ כנרת 2012
  • במזל דב, מאת מקס קורנל/ כנרת 2012
  • ג'ק ועץ ההוקוס-פוקוס, מאת ג'וליה דונלדסון / כנרת 2012
  • תהיה גבור, נדי!, מאת איניד בלייטון/כנרת 2012
  • נדי מסתבך בצרה/ איניד בלייטון/כנרת 2012
  • רוני ארנבנת רוצה הכל, מאת מיקל ב' קפלן/ כנרת זמורה-ביתן דביר 2012
  • קרנפים לא אוהבים פנקייק, מאת אנה קמפ ושרה אוגילוו/ כנרת 2012
  • פשטידת הפלא, מאת נורמן לינדזי/ סדרת הרפתקה, אוקיינוס-מודן 2013
  • כח הנסיכות: ההבטחה הסודית, מאת פאולה הריסון/ כתר, 2013
  • כח הנסיכות: פנינת המשאלות, מאת פאולה הריסון/ כתר, 2013
  • כח הנסיכות: תעלומה לאור ירח, מאת פאולה הריסון/ אנונימה, 2014
  • פלא, מאת ר"ג'י פלאסיו/ זמורה-ביתן 2013
  • שבעה עכברים עורים, מאת אד יאנג/ עם עובד 2014
  • הנרי הנורא והנקמה המתוקה, מאת פרנצ'סקה סימון/ כנרת 2014
  • כח הנסיכות: טבעות הקסם, מאת פאולה הריסון/ אנונימה, 2014
  • כח הנסיכות: האבן הזוהרת, מאת פאולה הריסון/ כתר, 2015
  • כח הנסיכות: תליון הכסף, מאת פאולה הריסון/ כתר, 2015
  • מר טיגריס מתפרע, מאת פיטר בראון/ כנרת 2016
  • ילדי המסילה מאת אדית נסביט/ סדרת הרפתקה, אוקיינוס-מודן 2016
  • בבות של ניר, מאת ג'וליה דונלדסון/ כנרת 2016
  • הנסיכה בשחר, מאת שנון הייל ודין הייל/ כנרת 2016
  • הנסיכה בשחר ומסיבת הנסיכות המושלמת, מאת שנון הייל ודין הייל/ כנרת 2017
  • חוות קולד קומפורט, מאת סטלה גיבונס/ תשע נשמות 2017
  • פיל קטן עיר גדולה, מאת מיק קוראטו/ כנרת 2017
  • כל אחד הוא פלא, מאת ר"ג' פלאסיו/ זמורה-ביתן 2017
  • אוגי ואני: שלושה סיפורי פלא, מאת ר"ג' פלאסיו/ זמורה-ביתן 2017
  • הנסיכה בשחר ושבט הארנבים הרעבים, מאת שנון הייל ודין הייל/ כנרת 2018
  • סופרג'ף, מאת מאט קאר/ כנרת 2018
  • הספור הטוב של דב, מאת פיליפ ס' סטיד, 2018
  • הנסיכה בשחר יוצאת לחפשה, מאת שנון הייל ודין הייל/ כנרת 2019
  • אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט, מאת ג'ודי בלום/ זמורה-ביתן 2019
  • הנסיכה בשחר מפגש הגיבורות, מאת שנון הייל ודין הייל/ כנרת 2020

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא שהם סמיט בוויקישיתוף

על ספריה:

מבחר מאמרים פרי עטה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מיה סלע, פרס אקו"ם לשנת תשע"א, באתר הארץ, 10 בינואר 2011
  2. ^ השם שהם סמיט הוא שמה מלידה.
  3. ^ נורית לויליכט לחיאני, איך הם עושים את זה: שהם סמיט ואמנון כץ, nrg מעריב, 31 ביולי 2009;   שי פוגלמן, ינאי יחיאל, שהם סמיט, באתר הארץ, 22 במאי 2019.
  4. ^ 1 2   נועה לימונה, בספר הילדים החדש שלה שהם סמיט מציפה נושא מפתיע: סקס, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2021