האשמת מדינת ישראל במתן חסות לטרור

משנותיה הראשונות ועד היום, מדינת ישראל הואשמה לא פעם בכך שהיא נותנת חסות ממלכתית לטרור, וכן ביצעה פעולות טרור מדינתי.

הטענות מועלות בדרך כלל על ידי ארגונים אנטי ישראליים וכן על ידי מספר מדינות ריבוניות שחלקן מוגדרות על פי החוק הישראלי כמדינות אויב וחלקן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, בין המדינות שמאשימות את ישראל בביצוע טרור מדיני או מימון פעולות טרור הן איראן, לבנון[1], סוריה[2], טורקיה, בוליביה[3], ותימן[4].

1950-1951 הפצצות בגדאדעריכה

בתחילת שנות החמישים אירעה סדרת אירועי חבלה בבגדאד שבעיראק כנגד יעדים יהודיים. קיימת מחלוקת סביב זהותם ומטרתם האמיתית של האחראים, ונושא זה נותר בלתי פתור.

שני פעילים במחתרת הציונית בעיראק נמצאו אשמים על ידי בית המשפט העיראקי בהפצצות, ונידונו למוות. לאחר מכן נידונו למאסר עולם שבעה עשר נוספים שנמצאו אשמים[5]. לטענת השלטונות העיראקיים, הפעילים הם סוכנים ישראליים שפעלו בעיראק[6]. רבים מיהודי עיראק בישראל שחיו בתנאים גרועים האשימו את הפעילים הציוניים ואת תנועת המחתרת הציונית העיראקית.[7] על פי התאוריה, פעילים ציוניים ביצעו את ההתקפות "במטרה למקד את תשומת לבה של ממשלת ישראל במצוקת היהודים", והיא נתפסה כסבירה ביותר על ידי משרד החוץ הבריטי.[8][9] מברקים בין סוכני המוסד בבגדאד לממונים עליהם בתל אביב נותנים את הרושם שאף קבוצה לא ידעה מי אחראי לפיגוע. ישראל הכחישה בעקביות מעורבות בהפצצות.[10]

פרשת לבון 1954עריכה

"פרשת לבון" היא פעולה חשאית ישראלית לא מוצלחת שנערכה במצרים בקיץ 1954. כחלק מאסטרטגית דגל כוזב[11], גייס אגף המודיעין קבוצת יהודים במצרים במטרה להטמין פצצות בתוך יעדים אזרחיים, בתי קולנוע, ספריות ומרכזי חינוך מצריים, אמריקאים ובריטים. התכנון היה להאשים את ארגוני הטרור המצריים כאחראים להתקפות במטרה ליצור אווירה של אלימות מספקת וחוסר יציבות, ובכך לגרום לממשלת בריטניה לשמור על כוחותיה הכובשים באזור תעלת סואץ שבמצרים.[12] הפיצוצים נקבעו כמה שעות לאחר שעת הסגירה ולא גרמו להרוגים כלשהם. עם זאת, פעיל מת כאשר פצצה שהוביל לאולם קולנוע נדלקה בכיסו בטרם עת. בנוסף, שני פעילים התאבדו לאחר שנתפסו ושני פעילים נוספים נשפטו, הורשעו והוצאו להורג על ידי השלטונות המצריים.

המבצע נודע בסופו של דבר כ"העסק הביש". בעקבות פעולה זו, נאלץ שר הביטחון הישראלי פנחס לבון להתפטר. אף על פי שישראל הכחישה כל מעורבות במבצע במשך 51 שנים, הפעילים ששרדו זכו לכבוד על ידי נשיא מדינת ישראל משה קצב בשנת 2005.[13]

החזית לשחרור לבנון מזריםעריכה

  ערך מורחב – החזית לשחרור לבנון מזרים

לאחר הפיגוע בנהריה שהתרחש בשנת 1979 בידי חמושים מהחזית לשחרור פלסטין, הרמטכ"ל רפאל איתן הנחה את מפקד פיקוד הצפון, אביגדור בן-גל, להתנקש בבכירי הארגון ובפעיליו.[14] הפעולות שאושרו על ידי הרמטכ"ל נשמרו בסוד מפני המטה הכללי של צה"ל ומרבים בממשלת ישראל.

החל מיולי 1981, עם סדרת אירועי חבלה במשרדי אש"ף במערב ביירות, נשמעו הטענות שהאחראים להתקפות הם פעילי קבוצה לבנונית שנקראה "החזית לשחרור לבנון מזרים" ושהארגון מנוהל בעצם על ידי סוכנים ישראלים[14].

הארגון היה אחראי לעשרות פיגועים ומאות הרוגים. עד אוקטובר 1981 נמנו 308 הרוגים בפיגועי הארגון[15]. הארגון חדל לפעול בסוף שנת 1983.

טרור נגד איראןעריכה

ישראל ואיראן הן שתי מדינות אויב. אף שמעולם לא היו במלחמה באופן פורמלי, שתי המדינות מבצעות מאמצים כבירים במטרה לערער את השפעת האחרת בזירה הבינלאומית - דיפלומטיים, כלכליים וצבאיים. מאמצים אלו כוללים שימוש בסמכויות (לרוב חמושות), המאפשרות עימות עקיף בין המעצמות, ובמקרה של טרור איראני - חמאס וחזבאללה, מלחמה מוחלטת. בעבר נטען כי ממשלת ישראל תמכה בקבוצות חמושות שונות בסכסוך עם שלטון איראן[16].

ג'ונדאללהעריכה

 
עבד אל-מאלכ ריגי, שלדברי גורמים איראניים הודה במגעיו הנרחבים עם המוסד הישראלי[17].

בכתבה שפורסמה ב־ Foreign Policy בשנת 2012, סוכני מוסד ישראלים התחפשו לקציני CIA, ובאמצעות כך גייסו פעילי ג'ונדאללה לצידם. חלק מהתמיכה באות לביטוי באמצעות ביצוע פעולות "דגל כוזב" כנגד איראן[18] [19].

מפלגת החיים החופשיים של כורדיסטןעריכה

לדברי אריק דרייצר, "בזכות האתר ויקיליקס תיעדו את העובדה שישראל כבר מזמן ניסתה להשתמש בקבוצות כורדיות כגון מפלגת החיים החופשיים כנגד השלטון האיראני"[20].

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Siniora says Israel's attacks "state-sponsored terrorism"", Kuwait News Agency, 30 ביולי 2006 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ History Behind the Headlines: The Origins of Conflicts Worldwide, vol. 5, Gale Group, 2002, pp. 313, 319, ISBN 9780787659110, Clearly Syria sees Israel as a terrorist state and has even suggested to Washington that Israel be added to the U.S. government's list of state sponsors.
  3. ^ "Bolivia declares Israel a 'terrorist state'", Associated Press, Times of Israel, 31 ביולי 2014 {{citation}}: (עזרה)
  4. ^ Yemeni Statement (PDF), United Nations, We demand the Security Council to ensure the physical safety of the Palestinian President Yasser Arafat, and to provide protection for the Palestinian people against Israeli state-sponsored terrorism, in addition to showing respect for the wishes and the will of the Palestinian people.
  5. ^ Morris & Black, 1992, p. 91
  6. ^ Klausner, Samuel (1998), "The Jewish Exodus from Iraq 1948-1951", Contemporary Jewry, 19 (1): 180–185, doi:10.1007/BF02963432, JSTOR 23455343, Most of the 120,000 Iraqi Jews, transported to Israel through Operation Ezra and Nemehiah in 1950-1, believed they had been stampeded into fleeing by the Israeli Mossad. Many still believe that when registration for emigration slowed, members of the Zionist underground tossed hand grenades into Jewish institutions. This suspicion has contributed to the alienation of Iraqi immigrants from successive Labor governments.
  7. ^ Ian Black; Benny Morris (1991). Israel's Secret Wars: A History of Israel's Intelligence Services. Grove Press. p. 92. ISBN 9780802132864.
  8. ^ British Embassy in Baghdad, FO371, EQ1571, Baghdad to FO, 27 June 1951, "one theory which is more plausible than most is that certain Jews have endeavoured, by throwing bombs at certain buildings, to focus the attention of the Israel Government on the plight of the Jews in Iraq so that they would keep the airlift moving quickly, and, possibly as a second object, to induce those well-to-do Jews who had decided to remain in Iraq to change their mind and emigrate to Israel."
  9. ^ Tom Segev. Now it can be told. Haaretz. אורכב מ-המקור ב-2008-05-04.
  10. ^ "To Baghdad and Back". אורכב מ-המקור ב-14 במרץ 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ James M. Lutz; Brenda J. Lutz (2004). Global terrorism. p. 46. ISBN 0-415-70051-5. נבדק ב-7 ביוני 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ S. Teveth (1996). Ben-Gurion's spy: the story of the political scandal that shaped modern Israel. Columbia University Press. p. 81. ISBN 978-0-231-10464-7.
  13. ^ "Israel honors 9 Egyptian spies". Ynetnews. 30 במרץ 2005. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Bergman, Ronen (2018). Rise and Kill First: The Secret History of Israel's Targeted Assassinations. Random House. pp. 234–247. ISBN 978-1400069712.
  15. ^ Fred Schiff, A 165-pound bomb ripped through an empty schoolhouse in..., באתר סוכנות הידיעות UPI, ‏2 באוקטובר 1981 (באנגלית).
  16. ^ International Journal of Middle East Studies, 19, 1987, p. 261
  17. ^ Cherian, John (2010-03-13). "Iran: Arrest of a terrorist". Frontline. נבדק ב-2019-06-28.
  18. ^ Perry, Mark (2012-01-13). "False Flag". Foreign Policy. נבדק ב-2016-10-30.
  19. ^ Ravid, Barak (2017-06-25). "'Israeli Mossad agents posed as CIA spies to recruit terrorists to fight against Iran' - Haaretz.com". Haaretz. אורכב מ-המקור ב-2017-06-25. נבדק ב-2017-07-10.
  20. ^ Draitser, Eric (17 במרץ 2015). "Breaking the Resistance with Terrorism and Proxy Wars". New Eastern Outlook. Institute of Oriental Studies of the Russian Academy of Sciences. {{cite journal}}: (עזרה)