הכח וינה
הכח וינה (בגרמנית: SC Hakoah Wien) היה מועדון הספורט היהודי המוביל עד למלחמת העולם השנייה, מהעיר וינה שבאוסטריה. המועדון כלל ספורטאים בענפי ספורט רבים ומגוונים. אך הקבוצות הבולטות ביותר של המועדון היו קבוצת הכדורגל, שהורכבה מכדורגלנים יהודים, שהגיעו מכל רחבי אירופה וקבוצת השחייה. הקבוצות זכו לפרסום רב בעיתונות של שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20.
![]() | |||||||||
מידע כללי | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תאריך ייסוד | 1909 | ||||||||
תאריך פירוק | 1938 | ||||||||
ליגה |
הבונדסליגה האוסטרית ![]() | ||||||||
www | |||||||||
| |||||||||
![]() ![]() |
נוסף לכך, ספורטאי הכח הצטיינו גם באתלטיקה,[1] הוקי שדה, היאבקות, טיולים רגליים, טיפוס הרים, טניס שולחן, כדוריד, כדורמים, סיף, סקי ועוד וזכו בתארים לאומיים ובינלאומיים רבים, כולל אולימפיים (ניקולאוס הירשל).
במועדון הכח שהיווה מרכז תרבותי ולא רק ספורטיבי, נערכו פעילויות פנאי כמו שחמט, גם באופן מקצועי, מוזיקה וריקודים. למועדון הייתה אף תזמורת.
היסטוריהעריכה
קבוצת הכדורגל של הכחעריכה
המועדון הוקם בשנת 1909 על ידי ציונים אוסטרים, בראשות ארתור בר וד"ר אינגנץ' מולנר. בהשפעת משנתו של מקס נורדאו, "יהדות השרירים", הם קראו לקבוצה "הכח". הקבוצה החלה את דרכה בליגה האוסטרית הרביעית, אך במהרה טיפסה לליגה העליונה.
בשנת 1920 העפיל המועדון לליגה הראשונה באוסטריה. בעונת 1921-22, העונה השנייה של המועדון בליגה הבכירה, הקבוצה סיימה במקום השני, במרחק ניצחון אחד מהאליפות.
בעונת 1924/25 זכתה הכח וינה באליפות אוסטריה, לאחר שניצחה במחזור האחרון 2:3 את ס.ק. וינה. במהלך המשחק השוער ההונגרי של הכח אלכסנדר פביאן שבר את ידו. בתקופה זו לא ניתן היה להחליף שחקנים במהלך המשחק, ולכן פביאן המשיך לשחק, אך בתפקיד חלוץ. שבע דקות מאוחר יותר כבש פביאן את השער המנצח, שהעניק להכח את אליפות אוסטריה היחידה בתולדותיה.
קבוצת הכדורגל של הכח וינה הייתה אחת הקבוצות הראשונות שנסעו ברחבי העולם למשחקי ידידות, למקומות בהם מתגוררים יהודים רבים. הקבוצה קיימה משחקי ידידות בערים שונות, כמו לונדון וניו יורק, ומשכה אלפי צופים יהודים למשחקיה. בביקורה של הקבוצה בלונדון בשנת 1923, היא הביסה את סגל המשנה של וסטהאם יונייטד בתוצאה 5-0, (לאחר שהמשחק בווינה הסתיים בתיקו 1-1) והייתה לקבוצה הראשונה מאירופה שניצחה קבוצה אנגלית על אדמת אנגליה. כקבוצה היהודית הראשונה, הכח משכה אוהדים יהודים מרחבי אירופה למשחקיה, ובהם הסופר פרנץ קפקא. בשנים 1924 ו-1925 ביקרה הכח וינה פעמיים בארץ ישראל שתחת המנדט הבריטי והתקבלה על ידי היישוב היהודי. היא שיחקה נגד קבוצות מקומיות – יהודיות ואנגליות.[2] בכל המשחקים היא לא הפסידה ורק אחד הסתיים בתיקו. השיא היה ניצחונה על מכבי תל אביב בינואר 1925, בתוצאה 2:11. בשנת 1926 ערכה הקבוצה סדרת משחקים בארצות הברית. משחקה בניו יורק משך 46,000 צופים, מספר ששבר את שיא הצופים במשחק כדורגל.[3] שחקנים רבים של הקבוצה, דוגמת היינריך שנפלד, שהתרשמו ממיעוט האנטישמיות בארצות הברית, החליטו להתמקם שם והצטרפו למועדונים מקומיים. חלק משחקנים אלו (כמו מקס גרונוולד) הקימו את מועדון הכח ניו יורק, שזכה בגביע ארצות הברית הפתוח בשנת 1929. חלק מהשחקנים עלו לארץ ישראל והקימו את הכח תל אביב (כיום "הכח עמידר רמת גן"). בעקבות עזיבת רבים משחקניה המובילים, הכח נחלשה וחדלה מלהתחרות על האליפות. בשנות ה-30 לקבוצה הצטרף איליה וסטרמנס. בין שחקני הנוער של הקבוצה בתקופת פעילותה האחרונה היה איתן גינת (אוטו ז'ינייבסקי), שהפך לאחר מכן לאחד מראשי הרזיסטנס היהודי בצרפת.
בעקבות האנשלוס בשנת 1938, התאחדות הכדורגל האוסטרית החרימה את הכח וינה ולא אפשרה לה לשחק עוד. אצטדיונה הולאם וניתן למפלגה הנאצית.
קבוצות האתלטיקה וההיאבקות של הכחעריכה
האתלטים גרדה גוטליב, ארפד בלודי, ולטר פרנקל, פריץ דויטשר ואלפרד קניג זכו באליפויות אוסטריה ובמדליות במכביות הראשונה (1932) והשנייה (1935). אלפרד קניג אף ייצג את אוסטריה באולימפיאדת ברלין (1936). הכח אף זכתה באליפות אוסטריה בריצת שליחים 4x100 מטר (1937) ובריצת שליחים 4x400 מטר (1929, 1934 ו-1937).
המתאבק ניקולאוס הירשל היה אלוף אירופה (1932) אלוף המכביה הראשונה (1932), עשר פעמים אלוף אוסטריה ובעל שתי מדליות ארד אולימפיות (לוס אנג'לס 1932) במשקל כבד. הוא הצטיין גם באתלטיקה והיה שבע פעמים ברציפות אלוף אוסטריה בקרב חמש (1923 - 1930) ואלוף אוסטריה לנוער בהדיפת כדור ברזל ובזריקת דיסקוס.
קבוצות השחייה של הכחעריכה
בשנות ה-20 של המאה ה-20 אימן זיגי ורטהיימר את השחיינים בהכח וינה. הוא הוביל את שחייניו לשיאים ואליפויות ארציות.[4] בקבוצה זו שחו בהדרכתו של ורטהיימר פריצי לוי והדי ביננפלד שכל אחת מהן זכתה במדליית ארד באליפות אירופה בשחייה (400 מטר חופשי ו-200 מטר חזה בהתאמה). היו אלה המדליות היחידות שבהן זכתה אוסטריה באליפות אירופה בשחייה עד לשנת 2000. שתיהן ייצגו את אוסטריה במשחקים האולימפיים באמסטרדם (1928) וסיימו במקומות 11 ו-13 בהתאמה, ואף השתתפו בשתי המכביות הראשונות וזכו כל אחת ב-5 מדליות זהב ומדליית כסף. בין השחייניות המצטיינות נמנות גם אלופות ושיאניות אוסטריה יהודית דויטש-הספל, לוסי גולדנר ורות לנגר שסירבו להשתתף באולימפיאדת ברלין, במחאה על מדיניותו של אדולף היטלר.[5]
הנצחה והמשכיותעריכה
בשנת 1982 הונצח הכח וינה ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט, מוזיאון המנציח ספורטאים יהודים שהגיעו להישגים יוצאי דופן.
ב-2004 יצא לאקרנים סרט תיעודי בשם "הכח לשחות" (Watermarks), המספר את סיפורן של שחייניות הכח וינה.
בשנת 2008 נפתח המועדון מחדש בעיר וינה.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- אתר האינטרנט הרשמי של הכח וינה
- אודות הכח וינה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- Hakoah Vienna and the International Nature of Interwar Austrian Sports William bowman (באנגלית)
- אשר גולדברג, "הכח וינה - מתהילה ועד לשואה", טלספורט, 16 באפריל 2007
- אשר גולדברג, אגדת הכח וינה בארץ ישראל ובמצרים, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל, 15 בפברואר 2011
- איזי עין דור, 70 שנה אחרי שנסגר, מועדון הכח וינה נפתח מחדש, באתר ynet, 11 במרץ 2008
- נצחון "הכח" במצרים, דואר היום, 5 בינואר 1925
- "הכח" לאמריקה, דואר היום, 28 במרץ 1926
- אלכס דורון, השייט הסובייטי ואלרי מנקין שזכה ב-3 מדליות זהב אולימפיות - יהודי, מעריב, 30 ביוני 1985
- ליאור ברטל, אגדה שהייתה באמת: קבוצת הכדורגל היהודית שנוצחה רק ע"י הנאצים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 באפריל 2018
- יובל רובוביץ, כשהשופט קרא "הכו אותם למוות", והכדורגלנים היהודים רצו מהמגרש למסתור, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2020
הערות שולייםעריכה
- ^ Österr. Leichtathletik Meister u. Staatsmeister (בגרמנית)
- ^ לקראת באם של חברי 'הכח' בא"י, דואר היום, 2 בינואר 1924
ההתחרות בין "הכח" ומכבי יהודה בת"א, דואר היום, 9 בינואר 1924 - ^ בעולם הספורטיבי - אוסטריה, עיתון הצפון, 30 באפריל 1926
- ^ זיגי וארטהיימר, דבר, 19 באוקטובר 1936
- ^ ד"ר משה הרניק, תור-הזהב לשחייני "הכוח" בווינה, אומר 1 ביולי 1939