הכח וינה

הכח וינה
מידע כללי
תאריך ייסוד	1909
תאריך פירוק	1938
ליגה	הבונדסליגה האוסטרית
	www.hakoah.at
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

הכח וינה (בגרמנית: SC Hakoah Wien) היה מועדון הספורט היהודי המוביל עד למלחמת העולם השנייה, מהעיר וינה שבאוסטריה. המועדון כלל ספורטאים בענפי ספורט רבים ומגוונים. אך הקבוצות הבולטות ביותר של המועדון היו קבוצת הכדורגל, שהורכבה מכדורגלנים יהודים, שהגיעו מכל רחבי אירופה וקבוצת השחייה. הקבוצות זכו לפרסום רב בעיתונות של שנות ה-20 ושנות ה-30 של המאה ה-20.

מועדון הכדורגל הכח וינה, 1925

אנדרטה בכפר המכביה ברמת גן לספורטאי "הכח" שנספו בשואה

נוסף לכך, ספורטאי הכח הצטיינו גם באתלטיקה,^[1] הוקי שדה, היאבקות, טיולים רגליים, טיפוס הרים, טניס שולחן, כדוריד, כדורמים, סיף, סקי ועוד וזכו בתארים לאומיים ובינלאומיים רבים, כולל אולימפיים (ניקולאוס הירשל).

במועדון הכח שהיווה מרכז תרבותי ולא רק ספורטיבי, נערכו פעילויות פנאי כמו שחמט, גם באופן מקצועי, מוזיקה וריקודים. למועדון הייתה אף תזמורת.

היסטוריהעריכה

קבוצת הכדורגל של הכחעריכה

מועדון הספורט הוקם בשנת 1909 על ידי ציונים אוסטרים, בראשות אמן הקברט פריץ "בדה" לוהנר, ורופא השיניים אינגנץ' הרמן קורנר. המועדון בתחילה התחרה בענפים סיף, הוקי שדה, אתלטיקה, היאבקות שחייה וכדורגל.

מחלקת הכדורגל של המועדון הוקמה באותה השנה על ידי ארתור בר, וד"ר איגניץ' מולנר ושם המועדון "הכח" נבחר בהשפעת משנתו של מקס נורדאו, "יהדות השרירים". הקבוצה החלה את דרכה בליגה האוסטרית הרביעית, אך במהרה טיפסה לליגה העליונה.

בשנת 1920 העפיל המועדון לליגה הראשונה באוסטריה. בעונת 1921–22, העונה השנייה של המועדון בליגה הבכירה, הקבוצה סיימה במקום השני, במרחק ניצחון אחד מהאליפות.

בעונת 1924/25 זכתה הכח וינה באליפות אוסטריה, לאחר שניצחה במחזור האחרון 2:3 את ס.ק. וינה. במהלך המשחק השוער ההונגרי של הכח אלכסנדר פביאן שבר את ידו. בתקופה זו לא ניתן היה להחליף שחקנים במהלך המשחק, ולכן פביאן המשיך לשחק, אך בתפקיד חלוץ. שבע דקות מאוחר יותר כבש פביאן את השער המנצח, שהעניק להכח את אליפות אוסטריה היחידה בתולדותיה.

קבוצת הכדורגל של הכח וינה הייתה אחת הקבוצות הראשונות שנסעו ברחבי העולם למשחקי ידידות, למקומות בהם מתגוררים יהודים רבים. הקבוצה קיימה משחקי ידידות בערים שונות, כמו לונדון וניו יורק, ומשכה אלפי צופים יהודים למשחקיה. בביקורה של הקבוצה בלונדון בשנת 1923, היא הביסה את סגל המשנה של וסטהאם יונייטד בתוצאה 0–5, (לאחר שהמשחק בווינה הסתיים בתיקו 1-1) והייתה לקבוצה הראשונה מאירופה שניצחה קבוצה אנגלית על אדמת אנגליה. כקבוצה היהודית הראשונה, הכח משכה אוהדים יהודים מרחבי אירופה למשחקיה, ובהם הסופר פרנץ קפקא. בשנים 1924 ו-1925 ביקרה הכח וינה פעמיים בארץ ישראל שתחת המנדט הבריטי והתקבלה על ידי היישוב היהודי. היא שיחקה נגד קבוצות מקומיות – יהודיות ואנגליות.^[2] בכל המשחקים היא לא הפסידה ורק אחד הסתיים בתיקו. השיא היה ניצחונה על מכבי תל אביב בינואר 1925, בתוצאה 2:11. בשנת 1926 ערכה הקבוצה סדרת משחקים בארצות הברית. משחקה בניו יורק משך 46,000 צופים, מספר ששבר את שיא הצופים במשחק כדורגל.^[3] שחקנים רבים של הקבוצה, דוגמת היינריך שנפלד, שהתרשמו ממיעוט האנטישמיות בארצות הברית, החליטו להתמקם שם והצטרפו למועדונים מקומיים. חלק משחקנים אלו (כמו מקס גרונוולד) הקימו את מועדון הכח ניו יורק, שזכה בגביע ארצות הברית הפתוח בשנת 1929. חלק מהשחקנים עלו לארץ ישראל והקימו את הכח תל אביב (כיום "הכח עמידר רמת גן"). בעקבות עזיבת רבים משחקניה המובילים, הכח נחלשה וחדלה מלהתחרות על האליפות. בשנות ה-30 לקבוצה הצטרף איליה וסטרמנס. בין שחקני הנוער של הקבוצה בתקופת פעילותה האחרונה היה איתן גינת (אוטו ז'ינייבסקי), שהפך לאחר מכן לאחד מראשי הרזיסטנס היהודי בצרפת.

בעקבות האנשלוס בשנת 1938, התאחדות הכדורגל האוסטרית החרימה את הכח וינה ולא אפשרה לה לשחק עוד. אצטדיונה הולאם וניתן למפלגה הנאצית. חלק גדול מהשחקנים עזבו למדינות אחרות כמו ארצות הברית או קנדה, וחלקם עלה לארץ ישראל והשתלב בקבוצות שהחלו לקום ולהתחרות בליגת הכדורגל שנוסדה בתקופה זו בארץ ישראל.

חלק גם נשארו באירופה וגורלם לא היה שונה משל שאר יהודי אירופה תחת גרמניה הנאצית. שחקן המועדון מקס שיוויר נשלח לאושוויץ במהלך השואה, שם נרצח בתחילת שנות ה-40. הוא היה אחד מלפחות שבעה שחקנים של מועדון הכדורגל, שידוע שנרצחו במהלך תקופת השואה. האחרים היו: ג'וזף קליש, אלי שנפלד, אוסקר גראסגרון, ארנסט הורוביץ, והאחים ארווין פולק ואוסקר פולק.

אחרי תום המלחמה ב-1945 מועדון הספורט הוקם מחדש, ומאז קיים עד היום. אולם מחלקת הכדורגל ששיחקה בליגה האוסטרית השנייה לאחר המלחמה, התפרקה בשנת 1949.

בשנת 2000, רכשה הקהילה היהודית המקומית בווינה את אצטדיונה הישן של הקבוצה בפרייטר פארק תמורת 10 מיליון יורו, על מנת לבנות עליו מרכז קהילתי חדש. ב-2006 הוקם מחדש מועדון הכדורגל לו היה באותה עת 400 חברים, וקבוצת הכדורגל שלו שיחקה בליגות הנמוכות באוסטריה, בשם "מועדון ספורט מכבי וינה" (SC Maccabi Wien). המועדון פתח אצטדיון ביתי חדש ב-11 במרץ 2008.

שחקנים בולטים במחלקת הכדורגלעריכה

בלה גוטמן
אלכסנדר נמש-נויפלד
היינריך שנפלד
אגון פולק
משה "מוריץ" האוזלר
מקס גרונוולד
אוטו פישר
ארנו שוורץ
מקס גולד
וולטר ביר
ג'וזף אייזנהופר
שנדור פביאן
ריצ'רד פרייד

ג'וזף גרונפלד
"פוס" היינריך
לאיוש הס
נורברט כץ
סמואל פוזנר
בנו פוזנר
מקס שיוויר
יוחנן שאי
אלפרד שנפלד
ג'וזף סטרוס
ג'ייקוב וואגנר
מקס וורטמן
זיגפריד וורטמן

תוארי מועדון הכדורגלעריכה

אליפות אוסטריה

זכייה (1): 1924/1925
סגנית (1): 1921/1922

קבוצות האתלטיקה וההיאבקות של הכחעריכה

המאמן זיגו ורטהיימר עם השחייניות, משמאל: יהודית דויטש-הספל, הדי ביננפלד, פריצי לוי ולוסי גולדנר

האתלטים גרדה גוטליב, ארפד בלודי, ולטר פרנקל, פריץ דויטשר ואלפרד קניג זכו באליפויות אוסטריה ובמדליות במכביות הראשונה (1932) והשנייה (1935). אלפרד קניג אף ייצג את אוסטריה באולימפיאדת ברלין (1936). הכח אף זכתה באליפות אוסטריה בריצת שליחים 4x100 מטר (1937) ובריצת שליחים 4x400 מטר (1929, 1934 ו-1937).

המתאבק ניקולאוס הירשל היה אלוף אירופה (1932) אלוף המכביה הראשונה (1932), עשר פעמים אלוף אוסטריה ובעל שתי מדליות ארד אולימפיות (לוס אנג'לס 1932) במשקל כבד. הוא הצטיין גם באתלטיקה והיה שבע פעמים ברציפות אלוף אוסטריה בקרב חמש (1923 - 1930) ואלוף אוסטריה לנוער בהדיפת כדור ברזל ובזריקת דיסקוס.

קבוצות השחייה של הכחעריכה

בשנות ה-20 של המאה ה-20 אימן זיגי ורטהיימר את השחיינים בהכח וינה. הוא הוביל את שחייניו לשיאים ואליפויות ארציות.^[4] בקבוצה זו שחו בהדרכתו של ורטהיימר פריצי לוי והדי ביננפלד שכל אחת מהן זכתה במדליית ארד באליפות אירופה בשחייה (400 מטר חופשי ו-200 מטר חזה בהתאמה). היו אלה המדליות היחידות שבהן זכתה אוסטריה באליפות אירופה בשחייה עד לשנת 2000. שתיהן ייצגו את אוסטריה במשחקים האולימפיים באמסטרדם (1928) וסיימו במקומות 11 ו-13 בהתאמה, ואף השתתפו בשתי המכביות הראשונות וזכו כל אחת ב-5 מדליות זהב ומדליית כסף. בין השחייניות המצטיינות נמנות גם אלופות ושיאניות אוסטריה יהודית דויטש-הספל, לוסי גולדנר ורות לנגר שסירבו להשתתף באולימפיאדת ברלין, במחאה על מדיניותו של אדולף היטלר.^[5]