מלחמת גאורגיה–רוסיה
מלחמת גאורגיה–רוסיה (בגאורגית: რუსეთ–საქართველოს ომი)[26] הייתה סכסוך צבאי שפרץ בתחילת חודש אוגוסט 2008 בעקבות חילופי אש כבדים בין כוחות צבא גאורגיה לכוחות הבדלנים של אבחזיה ודרום אוסטיה ולכוחות צבא רוסיה וכוח שמירת השלום הרוסי ששהה במחוזות אלה.
למעלה: מיקומן של רוסיה, גאורגיה, אבחזיה ודרום אוסטיה למטה: מהלכים עיקריים במלחמה | ||||||||||||||||||||||
מערכה: הסכסוך האוסטי-גאורגי והסכסוך הגאורגי-אבחזי | ||||||||||||||||||||||
תאריכים | 7 באוגוסט 2008 – 8 באוקטובר 2008 (63 ימים) | |||||||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | גאורגיה | |||||||||||||||||||||
קואורדינטות |
41°59′22″N 44°25′04″E / 41.989444°N 44.417778°E | |||||||||||||||||||||
עילה | פתיחת המבצע הגאורגי למלחמה בבדלנים | |||||||||||||||||||||
תוצאה | גאורגיה הפסידה בפועל את השליטה במובלעותיה השונות בחבלים הבדלנים דרום אוסטיה ואבחזיה | |||||||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | אבחזיה ודרום אוסטיה הפכו לעצמאיות בפועל | |||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||
אובדן האזרחים בתקופת המלחמה מוערך בין 162 הרוגים ל-365.[11] לפי נתוני רוסיה נהרגו 162 ונפצעו 255.[12] לפי נתוני דרום אוסטיה נהרגו 365 אזרחים.[13] לפי נתוני גאורגיה 224 אזרחים נהרגו, 15 נעדרים ו-547 נפצעו,[14] לרבות עיתונאי זר ו-3 פצועים.[15]
סך הכל היו 192,000 עקורים ופליטים (כ-34,000 מהם היגרו לרוסיה על פי דיווחי רה"מ רוסיה פוטין ו-15,000 גאורגים שהונסו מבתיהם בדרום אוסטיה[16]). גורמים רשמיים בגאורגיה העריכו את כמות הפליטים והעקורים הכוללת ב-230,000 לפחות[17][18] | ||||||||||||||||||||||
המתיחות שהביאה לעימות הצבאי בין גאורגיה לרוסיה החלה כבר בסוף חודש יולי 2008. המתיחות הגיעה לכדי חילופי אש כבדים בלילה שבין 7 ל-8 באוגוסט 2008, כשכוחות צבא גאורגיה פתחו בהרעשה ארטילרית לעבר בירת דרום אוסטיה, העיר צחינוואלי. ב-8 באוגוסט, בנסיבות שנויות במחלוקת, שלחה רוסיה, בעקבות התחייבותה לסייע לבדלנים האוסטים, כוחות ארטילריה, שריון וחי"ר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית אל החבל. לפי דברי נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב, כוונתה של רוסיה הייתה להגן על אזרחי חבל דרום אוסטיה המחזיקים בתעודות זהות של רוסיה. נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי טען כי מדינתו נמצאת במגננה כנגד התוקפנות הרוסית, והוסיף כי הכוחות הרוסיים מפציצים בלי הבחנה מטרות אזרחיות בגאורגיה. במשך כמה ימים, הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, בשיתוף פעולה עם צבא דרום אוסטיה וצבא אבחזיה, הניסו את כוחות צבא גאורגיה משטחי דרום אוסטיה ואבחזיה. צבא רוסיה אף פלש לגאורגיה עצמה, ובמשך כמה ימים החזיק בערים מרכזיות במערב גאורגיה כדוגמת זוגדידי, סנאקי, פוטי וגורי. בין ה-14 ל-16 באוגוסט החלו רוסיה וגאורגיה בניהול משא ומתן, וב-26 באוגוסט הכירה רוסיה רשמית בעצמאותן של אבחזיה ודרום אוסטיה. בתגובה ניתקה גאורגיה את קשריה הדיפלומטיים עם רוסיה ב-2 בספטמבר. לאחר המלחמה הוקפא הליך הצטרפות גאורגיה לברית נאט"ו.
רוסיה הסיגה את כוחותיה באופן מלא ב-8 באוקטובר. המלחמה הפכה 192,000 איש לעקורים או פליטים ובעוד רבים מהם חזרו לביתם, נכון ל-2014, 20,272 מהם עדיין נותרו עקורים.
רקע
עריכההאוסטים, המשתייכים לקבוצות האתניות האיראניות שישבו על גדות נהר הדון, הגיעו לאזור הרי הקווקז הגדול אחרי שאולצו לעזוב את מולדתם עקב הפלישות המונגוליות במאה ה-13. חלק מהאוסטים התיישבו באזורים שכיום מוכרים כצפון אוסטיה ודרום אוסטיה. החלק הצפוני שייך היום לשטחה הריבוני של הפדרציה הרוסית, ואילו החלק הדרומי, דרום אוסטיה, שייך לגאורגיה. מתוך 70,000 תושבי דרום אוסטיה, כ-14,000 הם גאורגים, כלומר כחמישית מהאוכלוסייה.[27]
החבל, שגודלו כ-3,900 קמ"ר, נפרד מגאורגיה עקב המלחמה הראשונה בדרום אוסטיה (1991–1992) וזאת עקב רצונם של האוסטים להתחבר אל אחיהם בצפון אוסטיה ובכך ליצור רצף טריטוריאלי שיהווה את מדינתם. עצמאות החבל, שהוכרזה חד צדדית על ידי הבדלנים בו, הוכרה על ידי מספר קטן של מדינות.[28]
כדי לפקח על הפסקת האש שנחתמה בשנת 1992, הוצב כוח בן 500 חיילים מרוסיה, גאורגיה, דרום וצפון אוסטיה. גאורגיה האשימה את רוסיה שחייליה השייכים לכוח זה מצדדים בבדלנים האוסטים. טענות אלה הוכחשו על ידי הקרמלין.[29] התכתשויות בין כוחות גאורגיה לבדלנים האוסטים גרמו לאבדות רבות בנפש בשנים האחרונות[דרושה הבהרה]. הנשיא הגאורגי סאאקשווילי הציע לבדלנים האוסטים הסכם שלום לפיו דרום אוסטיה תזכה לקבל זכויות רבות במסגרת אוטונומיה בתוך המדינה הפדרלית. הבדלנים לא קיבלו את הצעת סאאקשווילי ודרשו עצמאות מלאה.[30]
השבת החבלים הבדלנים אבחזיה ודרום אוסטיה לשליטה גאורגית עמדו בראש מעייניו של נשיא גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, מאז מהפכת הוורדים. בנוסף לכך משנת 2002 העביר צבא ארצות הברית כמויות גדולות של נשק והכשרה צבאית לצבא גאורגיה (מדינות נוספות, כמו טורקיה וישראל סיפקו גם הן כלי נשק והכשרה צבאית לגאורגיה).[31]
כיום[דרושה הבהרה], רבים מתושבי דרום אוסטיה הם אזרחים רוסים המחזיקים בתעודות זהות רוסיות, יותר ממחצית האוכלוסייה מחזיקה בתעודות זהות רוסיות, בעוד רוסיה בראשות דמיטרי מדבדב טענה כי כ-90% מהתושבים מחזיקים בתעודות זהות רוסיות, וכניסת הכוחות הרוסים לדרום אוסטיה הייתה מוצדקת מכיוון שמטרתה להגן על האזרחים הרוסים שם. מצד שני טענו הגאורגים, כי תעודות הזהות הרוסיות ניתנו לאוסטים במטרה ליצור זיקה בינם לבין רוסיה, שאלמלא כן לא הייתה קיימת.[32]
מהלך האירועים
עריכהב-7 באוגוסט 2008 נכנסו כוחות גאורגיים לדרום אוסטיה, ופתחו במבצע בדרום אוסטיה, שמטרתו כיבוש צחינוואלי והשתלטות על החבל הבדלני. בתגובה ביצעו הרוסים ב-8 באוגוסט 2008 שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות צבאיות ואחרות בגאורגיה, לרבות מטרות מחוץ לאזור הלחימה המיידי, בזוגדידי, בסנקי ובנמל פותי. גם לאחר שממשלת גאורגיה הביעה נכונות לסגת מהחבלים הבדלניים במדינה ולחתום על הפסקת האש שהוצעה על ידי האיחוד האירופי, המשיכה המתקפה הרוסית, וכללה פלישה לשטחי גאורגיה עצמה, הן מכיוון דרום אוסטיה והן מכיוון אבחזיה, הפגזת נמל התעופה הבינלאומי של טביליסי, הטלת מצור על נמלי הים של גאורגיה (הופסקה לאחר לחץ אוקראינה), כיבוש העיר גורי ופגיעה בעורק התחבורה הראשי המחבר בין מזרח גאורגיה למערבה, מתוך כוונה לערער את משטרו הפרו-מערבי של סאקשווילי. צעדים אלה גרמו לפי הערכות האו"ם לכ-115 אלף פליטים גאורגים.[33]
ממשלות ארצות הברית, בריטניה וצרפת דרשו ממשלת רוסיה לסגת משטחיה של גאורגיה וגינו את מוסקבה על הפעלת הכוח המאסיבית נגד גאורגיה, וממשלת גאורגיה בקשה סיוע מממשלות המערב ומנאט"ו.[34] לאחר חמישה ימי לחימה, הודיע נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כי הכוחות הרוסיים נסוגים משטחי גאורגיה, אך בפועל לא התבצעה נסיגה, דבר שהביא ב-19 באוגוסט להודעה חריפה מצד נאט"ו ולטיוטת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם נגד רוסיה.
בתגובה למתקפה הרוסית, ב-14 באוגוסט, חתמה פולין עם ארצות הברית על הסכם להצבת טילי יירוט מסוג פטריוט בשטחה, בתמורה למטריית הגנה מצד ארצות הברית.[35] יומיים לאחר מכן, הודיעה אוקראינה כי הסכימה אף היא להצבת טילי יירוט בשטחה,[36] על אף איומי הרוסים להחריף את המשבר ולכוון טילים גרעיניים לשטחי המדינות שיעמידו מערכות יירוט בשטחן. ב-17 באוגוסט הגיעה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל לטביליסי שבגאורגיה, שם הצהירה כי גאורגיה תצורף לברית נאט"ו.[37]
התפתחויות לאחר סיום הקרבות
עריכהב-25 באוגוסט, בעוד רוסיה עדיין לא נסוגה מהשטחים שכבשה, ואף המשיכה לבדוק אוניות בנמל פותי הגאורגי שלחופי הים השחור, גברה המתיחות בין רוסיה למדינות המערב, לאחר שרוסיה הודיעה כי הפסיקה את שיתוף הפעולה עם נאט"ו ועם ארגון הסחר העולמי, אליו ניסתה להתקבל כחברה מן המניין.[38] במקביל, הצהירה רוסיה כי היא מכירה בעצמאותם של שני החבלים הבדלניים, דרום אוסטיה ואבחזיה, בניגוד לעמדת המערב.[39] רוסיה גם שיגרה אזהרה למולדובה, שגם בה יש מחוז בדלני (טרנסניסטריה) ומשקיפים רוסיים, שלא תחזור על 'הטעות הגאורגית'.[40]
ב-8 באוקטובר 2008 דיווח נשיא רוסיה כי ארצו הסיגה את כל כוחותיה אשר נותרו בגאורגיה. אלו שהו בשבועות קודם לכן בעיקר ב"אזור ביטחון" אשר יצרו בגבולות המדינה. דוברים מטעם ממשלת גאורגיה אישרו, שאכן כל הכוחות הרוסיים נסוגו ועברו לשטחי דרום אוסטיה ואבחזיה. בכך תם פרק הזמן בו שהו חיילים רוסים על אדמת גאורגיה, אולם המלחמה הותירה את אותותיה בחזית הדיפלומטית, ביחסיה של רוסיה עם המדינות הסובבות אותה ועם הקהילה הבינלאומית.[41]
חקירת בית הדין הפלילי הבין-לאומי
עריכהבית הדין הפלילי הבין-לאומי פתח בחקירת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות שבוצעו במהלך המלחמה. החקירה החלה בינואר 2016. בחקירה הראשונית נאסף מידע על פשעים שלכאורה המיוחסים לשלושת הצדדים המעורבים בסכסוך המזוין, תוך דגש על פשעים שייתכן התרחשו בדרום אוסטיה וסביבתה, שנכבש זמנית על ידי רוסיה. החקירה התמקדה בפשעים: רצח, העברה בכפייה של אוכלוסייה ורדיפתה, התקפות נגד אוכלוסייה אזרחית, הרג מכוון, התקפות מכוונת נגד שומרי שלום, הרס רכוש וביזה.[42] ביוני 2022, הוצאו צווי מעצר נגד מיכאיל מינדזאיב (Mikhail Mindzaev) שכיהן כשר הפנים של הממשלה דה פקט בדרום אוסטיה, גמלט גוכמאזוב (Mikhail Mindzaev) מפקד בית מעצר בצחינוואלי ודיוד סנקוב (David Sanakoev), יועצו של נשיא דרום אוסטיה לענייני זכויות אדם.[43] נכון ליולי 2024, החשודים טרם נעצרו.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Ronald D. Asmus, A Little War That Shook The World, Palgrave Macmillan, 2010
קישורים חיצוניים
עריכה- שלמה שמיר, נטשה מוזגוביה, הקרבות בדרום אוסטיה נמשכים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2008
- טלי גולדשטין, מי מרוויח ומי מפסיד מהמשבר בגאורגיה, באתר וואלה, 9 באוגוסט 2008
- ישראל: מכירים ברצף הטריטוריאלי של גאורגיה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2008
- אור הלר, גאורגיה, יומן מלחמה, סיקור המלחמה מגאורגיה, באתר נענע 10, 15.8.2008
- צור שיזף, דוב רוסי בקווקז, המלחמה בגיאורגיה אוגוסט 2008 (וידאו) באתר shezaf.net
- סין ורוסיה פתחו עידן חדש של רודנות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2008
- אסף אוני, שנה אחרי המלחמה עם רוסיה, בגיאורגיה עדיין מלקקים את הפצעים, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
- שלמה אבינרי, מלחמת חמשת הימים, באתר הארץ, 31 במרץ 2010
- אורן נהרי, הדב חבט, הדב עשה שלום: 10 שנים למלחמת רוסיה-גיאורגיה, באתר וואלה, 9 באוגוסט 2018
- אדי ג׳רלד, כך נראית מלחמה, בלוגק צילום, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022
מסמכים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Azerbaijani Georgians not to keep out of war with Ossetians
- ^ Эстонские добровольцы прилетели в Грузию, несмотря на протесты своего правительства Подробнее: http://www.newsru.com/world/15aug2008/oset_esti.html
- ^ "Все будет соответствовать истине"
- ^ Georgia fighting continues over South Ossetia
- ^ "Report. Volume II" (PDF). IIFFMCG. September 2009
- ^ LESSONS AND LOSSES OF GEORGIA’S FIVE-DAY WAR WITH RUSSIA
- ^ The August War between Russia and Georgia
- ^ Расстановка сил // Сравнение боевого потенциала вооруженных сил Грузии, Южной Осетии и России в зоне конфликта
- ^ Abkhazia: Moscow sends troops into second enclave
- ^ ДОБРОВОЛЬЦЫ ИЗ ПРИДНЕСТРОВЬЯ В ЮЖНОЙ ОСЕТИИ НЕ ПОНЕСЛИ ПОТЕРЬ И СКОРО ВЕРНУТСЯ ДОМОЙ
- ^ Список погибших граждан Южной Осетии на 04.09.08
- ^ Мы полагаем, что мы в полной мере доказали состав преступления
- ^ Public investigation Commission in South Ossetia
- ^ 1 2 CONSEQUENCES OF RUSSIAN AGGRESSION IN GEORGIA
- ^ צדוק יחזקאלי, מסע לעולם הבא, באתר ynet, 13 באוגוסט 2009
- ^ כך לפי נתוני נציבות האו"ם לפליטים
- ^ GEORGIA/RUSSIA: CIVILIANS IN THE LINE OF FIRE: THE GEORGIA-RUSSIA CONFLICT.
- ^ Despair among Georgia's displaced
- ^ List of Casualties among the Georgian Military Servicemen
- ^ СКП уточнил российские потери во время войны в Южной Осетии
- ^ Российская разведка обвиняет Грузию в сокрытии масштаба потерь
- ^ Russia increases death toll in S. Ossetia conflict to 67 soldiers
- ^ Russia lost 64 troops in Georgia war, 283 wounded
- ^ Юрий ТАНАЕВ: "Грузинская сторона по моральному духу и боеготовности не готова к активным действиям"
- ^ Abkhaz Open "Second Front"
- ^ ידועה גם בכינוי מלחמת חמשת הימים, מלחמת דרום אוסטיה (באוסטית: Хуссар Ирыстоны хæст), המלחמה בדרום אוסטיה או המלחמה האוסטית השנייה
- ^ ד"ר גלעד חסקין, גאורגיה (גאורגיה) בעידן הרוסי סובייטי, פסקת "אוסטיה - רקע", באתר גילי חסקין
- ^ סוכנויות הידיעות, צ'אבס ברוסיה: מכיר בעצמאות הבדלנים בגאורגיה, באתר ynet, 10 בספטמבר 2009
- ^ ד"ר גלעד חסקין, תולדות גאורגיה (גאורגיה) העצמאית, באתר גילי חסקין
- ^ Sputnik International, Chronicle of the Georgian-Ossetian conflict: Fact sheet, Sputnik International, 20080813T1104+0000 (באנגלית)
- ^ ד"ר גלעד חסקין, תולדות גאורגיה (גאורגיה) העצמאית, פסקת "מלחמת אבחזיה", באתר גילי חסקין
- ^ לפי ה-BBC.
- ^ AP, יותר מ-100 אלף פליטים: "איפה אלוהים?", באתר ynet, 15 באוגוסט 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, נשיא גאורגיה: רוסיה כבשה את רוב חלקי המדינה, באתר ynet, 11 באוגוסט 2008
- ^ רויטרס, הסכם: ארצות הברית תציב טילים על אדמת פולין, באתר ynet, 14 באוגוסט 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, הסכם: ארצות הברית תציב טילים על אדמת פולין, באתר ynet, 16 באוגוסט 2008
- ^ אסף אוני, אנשיל פפר, נשיא רוסיה: ניסוג מחר מגאורגיה; ארצות הברית: נקווה שפעם הם יעמדו במילה, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2008
- ^ אולגה ויניאר, "כלכליסט", רוסיה מקפיאה השת"פ עם ארגון הסחר העולמי, באתר ynet, 25 באוגוסט 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, רוסיה הכירה בעצמאות אבחזיה ודרום אוסטיה, באתר ynet, 26 באוגוסט 2008
- ^ סוכנויות הידיעות, רוסיה למולדובה: אל תחזרו על הטעות הגאורגית, באתר ynet, 25 באוגוסט 2008
- ^ אורן נהרי, הדב חבט, הדב עשה שלום: 10 שנים למלחמת רוסיה-גיאורגיה, באתר וואלה, 11 באוגוסט 2018
- ^ Situation in Georgia, ICC, 6 December 2022
- ^ Situation in Georgia: ICC Pre-Trial Chamber delivers three arrest warrants, International Criminal Court, 30 June 2022