הסרקופג של תבנת

הסרקופג של תבנת

הסרקופג של תבנת הוא סרקופג של המלך הפיניקי תַּבּנִת (Tabnit) מצידון, אביו של המלך אשמונעזר השני. על גבי הסרקופג חרותות שתי כתובות שאינן קשורות אחת לשנייה. כתובת אחת בכתב חרטומים, וכתובת שנייה באלפבית פיניקי. הסרקופג נוצר בתחילת המאה ה-5 לפנה"ס (או ה-4 לפנה"ס). הוא נחפר בשנת 1887 על ידי הארכאולוג העות'מאני אוסמאן המדי ביי בנקרופוליס של אייאה ליד צידון ביחד עם סרקופג אלכסנדר וסרקוגים נוספים. בתוך הסרקופג נמצא גופו החנוט של המלך בתוך נוזל החניטה, במצב שימור מושלם. הסרקופג והשלד מוצגים אחד ליד השני והם חלק מאוסף המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול.

את השם תַּבּנִת אפשר לפרש תבנית, תמנית כלומר תמונה. ויליאם פוקסוול אולברייט העלה השערה שמשמעות השם הוא "זוהר אלוהי", על פי הביטוי האכדי melammu.[1]

על פי הכתובת שהופיעה על הסרקופג של בנו אשמונעזר השני מקבלים את השושלת של בית המלוכה: אשמונעזר הראשון, בנו המלך תבנת, אמועשתורת אשתו, שהייתה הכוהנת הגדולה לאלה עשתורת, ובנם המלך אשמונעזר השני.

הסרקופג וגלויועריכה

 
חתך של הנקרופוליס של אייאה. הסרקופג של תבנת משורטט מצד שמאל למטה.
 
השלד של תבנת לאחר הוצאתו מהסרקופג

הקברים ליד צידון התגלו במרץ 1887 על ידי הכומר האמריקאי והמסיונר הפרסביטריאני ויליאם קינג אדי (William King Eddy), שחי עם משפחתו בצידון. הוא ביקר במערת קברים כ-10 מטר מתחת פני האדמה. הוא מדד ותיאר את כל הסרקופגים שמצא שם משיש לבן ושחור. הדוח נשלח אל המזרחן הבריטי ויליאם רייט (William Wright) בלונדון. הוא מצידו שלח מכתב לעיתון הבריטי הטיימס שבו סיפר על הגילוי של אדי תוך שהוא מבקש מהמוזיאון הבריטי לנקוט מידית בצעדים להבטיח שהאוצר לא ייפול לידיהם של "הוונדלים הטורקים". מכתב זה שהופיע בטיימס הסב את תשומת לבו של האמדי ביי, האוצר החדש של המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול, האמדי ביי אירגן מידית שמירה משטרתית סביב המערה, שלא אפשרה לאיש להיכנס אליה עד להגעתו. הוא הגיע לצידון ב-29 באפריל וארגן חפירה מידית מלאה של הסרקופגים, והעברתם לאיסטנבול. הוא סיפר לאחר מכן שהמכתב הביא אותו להחלטה: "להראות להם שוונדלים טורקים כן יכולים".

בעת החפירה, פתחו הפועלים את הסרקופג של תבנת ומצאו את גופתו החנוטה במצב שימור טוב, צפה בתוך נוזלי החניטה. בעת הגילוי, האמדי ביי אכל ארוחת צהריים. הפועלים שפכו את נוזל החניטה לאדמה וכך לא התאפשר לחקור את סודם של הנוזלים ולא לשמר את הגופה. האמדי ביי ציין בכתביו ב-1892, שהוא הצליח לשמור כמות קטנה של הנוזלים שנשארו בתחתית הסרקופג.[2]

הסרקופג מזכיר בצורתו מומיה מצרית כשראש הסרקופג הוא דמוי אדם (אנתרופואיד), בעל זקן עם פנים מחייכות, בעיצוב בסגנון מצרי.

כתובתעריכה

הכתובת ידועה בשם KAI 13. הכתובת בכתב חרטומים מראה, שהסרקופג היה מיועד במקורו למצביא מצרי בשם פן-פתח.

הכתובת בפיניקית:

אנכי תבנת כהן עשתרת מלך הצידונים בן אשמנעזר כהן עשתורת מלך הצידונים שוכב בארון הזה. מי אתה כל אדם, אשר תעלה את הארון הזה. אל, אל תפתח עליתי ואל תרגיזני כי אין אתי כסף, אין אתי זהב וכל כלים לשוד. בלתי אנכי שוכב בארון הזה. אל תפתח עליתי ואל תרגיזני כי תעבת עשתרת הדבר ההוא. ואם תפתח עליתי ורגז תרגיזני אל יהיה לך זרע בחיים תחת שמש ומשכב רפאים.

נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, תל אביב, 1942 מס' 1 [3]

תיארוך הסרקופגיםעריכה

 
הגולגולת של תבנת
 
הסרקופג של הורחבית מסקארה. הדומה בסגנונו  לסרקופג של תבנת

שני הסרקופגים של תבנת ואשמונעזר השני בנו, דומים בסגנונם לסרקופגים שהיו מקובלים במצרים בימי השושלת ה-26 של מלכי מצרים, שבירתם הייתה העיר סאיס (Sais, Egypt), למשל הסרקופג של פסמתיך השני והורחבית מסקארה שנמצא במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. דמיון זה הביא את החוקרים להשערה, שהסרקופגים האלה נוצרו בתקופה זאת.

ייתכן ושני הסרקופגים נרכשו על ידי הצידונים, לאחר השתתפותם בקרב פלוסיום שהתרחש בשנת 525 לפנה"ס, בין כנבוזי השני ופסמתיך השלישי ממצרים.

לקריאה נוספתעריכה

  • יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת תבנת מלך צור", הוצאת א' רובינשטיין, ירושלים, תשל"ט, עמ' 178-167

קישורים חיצונייםעריכה

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

  מדיה וקבצים בנושא הסרקופג של תבנת בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עורך: בנימין מזר, ערך "תבני", אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו כרך ח, הוצאת מוסד ביאליק, 1981, עמ' 414
  2. ^ Jessup, Henry Harris, Fifty-Three Years In Syria (עמ' 506-507), Fleming H. Revell Company, ‏1910
  3. ^ גבריאל ברקאי ואלי שילר,: אריאל : כתב עת לידיעת ארץ ישראל - ארץ-ישראל : מבחר מאמרים, הוצאת אריאל, עמ' 182