הפארק הלאומי (רמת גן)

הפארק הלאומי
מידע כללי
תאריך הקמה	1953
אדריכל	משה כבשני
מייסדים	אברהם קריניצי
נתונים ומידות
שטח	1,800 דונם
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	רמת גן
קואורדינטות	32°02′57″N 34°49′33″E / 32.049225°N 34.82580278°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) הפארק הלאומי הפארק הלאומי הפארק הלאומי מפת __ רמת גן __ גבעתיים; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] מצפון ומערב: __ תל אביב-יפו; ממזרח: __ בני ברק, __ גבעת שמואל, __ קריית אונו, __ מחנה דורי; מדרום: __ אור יהודה, __ פארק אריאל שרון

הפארק הלאומי הוא פארק גדול אשר נמצא בדרום העיר רמת גן בישראל.

הפארק הלאומי הוא הפארק השלישי בגודלו בארץ אחרי פארק הירקון ופארק נחל באר שבע. הפארק נמצא סמוך לספארי של רמת גן. זהו הפארק העירוני הראשון שניטע בישראל. במקור כלל הפארק גם את השטח עליו הוקם אצטדיון וינטר בשנות ה-80.

בתחזוקת הפארק ובפיתוחו עוסקת "חברת הפארק הלאומי רמת-גן בע"מ".

היסטוריה

את הרעיון להקמת הפארק הלאומי העלה ראש עיריית רמת גן, אברהם קריניצי, במאי 1950. לצורך הקמת הגן סופחו לעיריית רמת גן 1,000 דונם שהופקעו לפי חוק נכסי נפקדים משטחי הכפר הערבי אל-ח'ירייה.^[1] תכנונו של הפארק נעשה ב-1950 על ידי משה כבשני, בוגר לימודי גננות במקווה ישראל ומתכננו של גן שאול^[2]. נטיעתו של הפארק הלאומי החלה בט"ו בשבט תשי"א (1951). הפארק הוקם כאשר חלק מהשטח כלל פרדסים ומטעים נטושים ששולבו בפארק (אך נעקרו כשהוקם הספארי). חלקו הצפון-מערבי של הפארק תוכנן לשימוש אינטנסיבי של קהל המבקרים. בחלק זה נטעו מדשאות רחבות, וחורשות אקליפטוסים, והוקמו שדרות, טיילות, גן שעשועים, מזרקות וקיוסקים. הפארק נפתח לקהל בשנת 1953.

ב-1955 ניטע בפארק כרם גפנים, ששריגיו צמחו ב-3,000 סוכות. כרם זה אמור היה להיות אחד מגורמי המשיכה העיקריים של הפארק. בשנות החמישים הוקמה גם פינת חי גדולה, בית ספר לרכיבה על סוסים וגן ורדים.

בשנת 1959 נבנה בפארק אגם מלאכותי. תחילה תוכנן אגם קטן לנוי, אך מכיוון שהפך עד מהרה לאטרקציה העיקרית של הפארק, הוא הורחב מדי פעם עד שבתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הגיע לגודלו הנוכחי. לאגם הוכנסו סירות שיט, ונבנו בו איים וגם בית קפה בצורת ספינה, שפעל זמן קצר אך הפך לסמלו של הפארק. הזנת האגם מתבצעת בחורף על ידי מי הגשמים שזורמים באפיק נחל כופר שעובר בפארק, ובקיץ מהזרמה דרך מפל מלאכותי. העפר שהוצא מהאגם נערם לסוללה, ועל בסיסה נבנה אמפיתיאטרון קטן, בו התקיימו מופעי בידור רבים בשנות השישים והשבעים. בין היתר הופיעו בו להקת פיקוד דרום, להקת כחול מזעזע (Shocking Blue) מהולנד, ולהקת מונגו ג'רי (Mungo Jerry) מבריטניה.

בשנת 1963 החלו לקיים מדי שנתיים תערוכת ורדים בינלאומית על בסיס גן הוורדים. עם הזמן הוקמו גם מבנים ששימשו את התערוכות. תערוכת הוורדים האחרונה התקיימה בשנת 1974.

בשנת 1969 נקבר בפארק ראש עיריית רמת גן ויוזם הפארק, אברהם קריניצי, ולצדו חתנו ישעיהו שמואלביץ ונהגו ברוך עזאני, שנהרגו עמו בתאונת דרכים.

בראשית שנות ה-70 התברר כי כרם הגפנים ושטחי הפרדסים אינם משיגים את יעדיהם ואינם מעניינים את קהל המבקרים. בהמשך הוחלט לעקור אותם ולבנות פארק זואולוגי בכל השטח הלא מפותח של הפארק. סביב השטח (אליו הועברה גם פינת החי) נבנתה חומה, ובפסח 1974 נפתח הספארי לקהל הרחב.

ב-1983 נחנך בדרום הפארק אצטדיון כדורגל, אצטדיון וינטר, ששימש כמגרשן של קבוצות כדורגל עירוניות.

בשנות ה-50 וה-60 הפארק הלאומי היה הפארק העירוני היחידי בישראל, ולכן משך קהל מבקרים רב, והיה לשם דבר בארץ. באותם ימים נהוג היה לשתול עץ בפארק לכבודו של כל ילד שנולד ברמת גן. בשנות ה-70, עם פיתוח שטחים רחבים בפארק הירקון, נטיעת פארקים עירוניים אחרים, והעלייה בשימוש ברכב פרטי (שאפשרה בילוי בשמורות טבע וביערות מחוץ לערים), הפארק איבד מכוח המשיכה שלו, והחל לתפקד יותר כפארק עירוני.

בשנות ה-70 וה-80 סבל הפארק מהזנחה, אך בשנות ה-90 זכה לעדנה מחודשת. הוא עבר שיפוצים נרחבים. גן הוורדים הישן הוחלף בגן מטופח בסגנון גינון צרפתי. בבניין ששימש את תערוכות הוורדים נפתח מוזיאון טבע בשם מוזיאון האדם והחי. צמוד למוזיאון גינה ובה תערוכה של מגוון סוגי קקטוסים הקיימים בעולם. הקמת הגינה התאפשרה על ידי תרומת בני משפחת זנד (לזכר יקירם דוד "דוליו" זנד) ותרומת משפחת אלינגהם מבנימינה. כמו כן, נפתחו בפארק בתי קפה, הופעלה רכבת מבקרים, חודש גן השעשועים, והוקמו מתקנים לפעילויות כושר גופני. הפארק הפך לאתר פופולרי לקבוצות צועדים מתושבי האזור.

בין השנים 2005–2007 עבר הפארק שיפוצים נוספים. הסירות הוצאו מהאגם ונבנו באגם שתי מזרקות חדשות המוארות בלילה בצבעים שונים (המזרקות נסגרו לאחר מספר שנים).

בשנת 2005 הוקם בפארק מגרש מיני פיץ' שאינו עומד בדרישות התחרויות הבינלאומיות.^[3]

ליד כל עץ הוצב שלט הסבר וכך הפך הפארק למעין גן בוטני.

בפארק מוצב הפסל יהודה המתעורר פרי עבודתו של הפסל אברהם מלניקוב.

ב-2013 הוקם שעון שמש מול מוזיאון האדם והחי.

ב-2016 הוצב בפארק גן פסלים של מנשה קדישמן.^[4]

ביוני 2019 נחנך מתחם כדורעף חופים (ופוצ'יוולי) הכולל ארבעה מגרשי חול בתקן בינלאומי, מערכת מוזיקה, מקלחות ואמצעי אבטחה. המתחם נמצא בחורשת נעמי שמר.^[5] בקרבתו של מגרש הכדורעף הישן.

ב-2020 הוקם אתר זיכרון לאילן רמון, רונה רמון ואסף רמון שהיו בזמנו תושבי רמת גן. האתר נמצא מול מוזיאון האדם והחי ובו שלושה שלטי זיכרון וליד כל אחד ניטע עץ רימון.^[6]

ב-2021 נחנך "שביל חורשת האקליפטוס על שם נעמי שמר", שביל להולכי רגל באורך קילומטר המחבר בין הכניסה הדרומית של הפארק למזרקת המאה שליד האגם. לאורך השביל 12 תחנות שכל אחת מהן מוקדשת לשיר אחר של נעמי שמר. בכל תחנה מתקן משחק אינטראקטיבי, לוח עלין מוצגות מילות השיר השיר, ושני לחצנים - להשמעת השיר במלואו ולהסבר על השיר.^[7]

ב-22 באפריל 2021 נחנך מתחם כושר, הגדול בארץ לשימוש חוץ. במתקן 80 מתקנים ייחודיים, ביניהם מסלול ריצה היקפי באורך 200 מטרים, מתחם כושר קרבי, ומתקנים נגישים המיועדים לשרת בעלי מוגבלויות ואת בני הגיל השלישי. במתחם שולבו 25 עצים ליצירת הצללה טבעית, בשילוב הצללת מפרשים ייחודית, וכן, תאורת לילה דקורטיבית.^[8]

באותה השנה הוקם חוף ים לצד האגם עם חול ים, שמשיות, כיסאות נוח ומוזיקה.^[9] בנוסף, שופץ האמפיתיאטרון הצופה לאגם, ועל הבמה הוקם מסך לד גדול, דו-כיווני. המסך משמש להקרנות סרטים ואירועי ספורט.^[10] כל רכבי התחזוקה של הפארק הוחלפו לרכבים חשמליים ירוקים.^[11]

ביוני 2022 נחנך שביל ההליכה המשודרג אשר הורחב לכלול גם שביל אופניים. זהו שביל סובב אגם באורך ארבעה קילומטרים ממנו מסתעפות יציאות לנקודות מעניינות בפארק.

בינואר 2023 בוצעה תוכנית ליצירת חורש טבעי סמוך לגדר המפרידה בין הספארי לשאר חלקי הפארק.^[12] באפריל באותה שנה נפתח מרכז הסעדה בכניסה לפארק, לאחר שעבר שיפוץ נרחב. בפסח של אותה שנה התקיימה בפארק תערוכת פרחים ומיצגי אור, שהייתה פתוחה לקהל.^[13]

ב-18 במאי 2023, התקיים בפארק הלאומי ברמת-גן אירוע הפתיחה של סקייטפארק הבטון הגדול בישראל. המתחם תוכנן לשימוש רוכבי אופניים וגולשי גלגיליות, סקייטבורד וסקוטרים.^[14]

ב-1 ביולי 2023 נפתחה לקהל מזרקת המאה הכוללת 100 סילוני מים (ג'טים), 36 מצבי ערפול מים, 272 גופי תאורה ומערכת סאונד. בשעות לפני הצהריים בקיץ המזרקה מתוכננת לפעול בגובה נמוך עבור ילדים. בערבים יתקיימו מופעי אור, צבע וצליל.^[15]^[16]

בשנים הקרובות עתידים מי האגם לעבור טיהור.

ב-7 בפברואר 2024 נחנכה בפארק "גבעת הרעות"^[17] ליד חלקת הקבר בו טמונים אברהם קריניצי, חנתו ונהגו שנספו יחד איתו בתאונת הדרכים. גבעת הרעות היא מרכז מורשת חדש בו סיפורים היסטוריים על תקופת הקמת מדינת ישראל והעיר רמת גן. בגבעת הרעות מונצחים המשורר והסופר חיים גורי, ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון וראש העיר המיתולוגי של רמת גן אברהם קריניצי, באמצעות אלמנטים עיצוביים בשילוב מיצג סיפורי המתאר את קורות חייהם המשתלבים במורשת הלאומית, בליוויי קריינות של מספר הסיפורים יוסי אלפי.

האגם

ברבור יאורית מצרית וברכייה בפארק הלאומי ברמת גן

באגם ניתן לראות עופות מים רבים, חלקם מקומיים אך רבים מהם חונים בו בעת עונות הנדידה למנוחה ואף לגידול צאצאים. בתוך האגם יש אי המשמש מקום לעופות רבים בלי הטרדות ממבקרים. בין העופות המצויים באגם וסביבותיו באופן קבוע: ברכייה, יאורית מצרית, ברבור מצוי, דררה מצויה, קורמורן, אווז הבית, ברווז מוסקובי, אנפה אפורה, לבנית קטנה, לבנית גדולה, ברבור שחור, מגלן חום ועוד.

המבנה העגול

במרכז האגם הוקם בשנת 1967 מבנה עגול שבתחילה אפשר היה להגיע אליו רק בסירות ואחר כך נבנה גשר עץ מקומר שחיבר אותו ליבשה. בתחילה היה בו בית קפה ואחר כך מסעדות, אולם אירועים ומועדון לילה. כל העסקים האלה נכשלו והמקום נעזב. גשר העץ נהרס באחת הסופות והמבנה נותר בודד והועלו הצעות להרסו.^[18] הצעות אלה נתקלו בהתנגדות בטענה שהמבנה היווה סמל לפארק בפרט ורמת גן בכלל. בדצמבר 2013 הסתיימה בנייתו של גשר חדש. בדצמבר 2019 התקיימה תחרות האדריכלים "הבית באגם" אשר תקבע את עתיד המבנה, הזוכות היו האדריכליות הילה חבקין ושרון אקר-מיכאל אשר הציעו להרוס את המבנה הקיים ולבנות במקומו אחד חדש.^[19]