הפארק הלאומי (רמת גן)

הפארק הלאומי
מידע כללי
תאריך הקמה	1953
אדריכל	משה כבשני
מייסדים	אברהם קריניצי
נתונים ומידות
שטח	1,800 דונם
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	רמת גן
קואורדינטות	32°02′57″N 34°49′33″E / 32.049225°N 34.82580278°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) הפארק הלאומי הפארק הלאומי הפארק הלאומי מפת __ רמת גן __ גבעתיים; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] מצפון ומערב: __ תל אביב-יפו; ממזרח: __ בני ברק , __ גבעת שמואל, __ קריית אונו, __ מחנה דורי; מדרום: __ אור יהודה, __ פארק אריאל שרון

הפארק הלאומי הוא פארק גדול אשר נמצא בדרום העיר רמת גן, ישראל.

הפארק הלאומי הוא הפארק העירוני השני בגודלו בישראל אחרי פארק הירקון. שטחו כ-1,800 דונמים, מתוכם כ-1,000 דונמים המשמשים את הפארק הזואולוגי (הספארי ברמת גן), שנפתח לקהל בשנת 1974. זהו הפארק העירוני הראשון שניטע בישראל.

בתחזוקת הפארק ובפיתוחו עוסקת "חברת הפארק הלאומי רמת-גן בע"מ".

היסטוריהעריכה

את הרעיון להקמת הפארק הלאומי העלה ראש עיריית רמת גן, אברהם קריניצי, במאי 1950. לצורך הקמת הגן סופחו לעירית רמת גן 1,000 דונם שהופקעו לפי חוק נכסי נפקדים משטחי הכפר הערבי אל-ח'ירייה^[1]. תכנונו של הפארק נעשה ב-1950 על ידי משה כבשני, בוגר לימודי גננות במקווה ישראל ומתכננו של גן שאול^[2]. נטיעתו של הפארק הלאומי החלה בט"ו בשבט תשי"א (1951). הפארק הוקם כאשר חלק מהשטח כלל פרדסים ומטעים נטושים ששולבו בפארק (אך נעקרו כשהוקם הספארי). חלקו הצפון-מערבי של הפארק תוכנן לשימוש אינטנסיבי של קהל המבקרים. בחלק זה נטעו מדשאות רחבות, וחורשות אקליפטוסים, והוקמו שדרות, טיילות, גן שעשועים, מזרקות וקיוסקים. הפארק נפתח לקהל בשנת 1953.

ב-1955 ניטע בפארק כרם גפנים, ששריגיו צמחו ב-3,000 סוכות. כרם זה אמור היה להיות אחד מגורמי המשיכה העיקריים של הפארק. בשנות החמישים הוקמה גם פינת חי גדולה, בי"ס לרכיבה על סוסים וגן ורדים.

בשנת 1959 נבנה בפארק אגם מלאכותי. תחילה תוכנן אגם קטן לנוי, אך מכיוון שהפך עד מהרה לאטרקציה העיקרית של הפארק, הוא הורחב מדי פעם עד שבתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הגיע לגודלו הנוכחי. לאגם הוכנסו סירות שיט, ונבנו בו איים וגם בית קפה בצורת ספינה, שפעל זמן קצר אך הפך לסמלו של הפארק. הזנת האגם מתבצעת בחורף על ידי מי הגשמים שזורמים באפיק נחל כופר שעובר בפארק, ובקיץ מהזרמה דרך מפל מלאכותי. העפר שהוצא מהאגם נערם לסוללה, ועל בסיסה נבנה אמפיתיאטרון קטן, בו התקיימו מופעי בידור רבים בשנות השישים והשבעים. בין היתר הופיעו בו להקת פיקוד דרום, להקת כחול מזעזע (Shocking Blue) מהולנד, ולהקת מונגו ג'רי (Mungo Jerry) מבריטניה.

בשנת 1963 החלו לקיים מדי שנתיים תערוכת ורדים בינלאומית על בסיס גן הוורדים. עם הזמן הוקמו גם מבנים ששימשו את התערוכות. תערוכת הוורדים האחרונה התקיימה בשנת 1974.

בשנת 1969 נקבר בפארק ראש עיריית רמת גן ויוזם הפארק, אברהם קריניצי, ולצדו חתנו ישעיהו שמואלביץ ונהגו ברוך עזאני, שנהרגו עמו בתאונת דרכים.

בראשית שנות ה-70 התברר כי כרם הגפנים ושטחי הפרדסים אינם משיגים את יעדיהם ואינם מעניינים את קהל המבקרים. בהמשך הוחלט לעקור אותם ולבנות פארק זואולוגי בכל השטח הלא מפותח של הפארק. סביב השטח (אליו הועברה גם פינת החי) נבנתה חומה, ובפסח 1974 נפתח הספארי לקהל הרחב.

ב-1983 נחנך בדרום הפארק אצטדיון כדורגל, אצטדיון וינטר, ששימש כמגרשן של קבוצות כדורגל עירוניות.

בשנות ה-50 וה-60 הפארק הלאומי היה הפארק העירוני היחידי בישראל, ולכן משך קהל מבקרים רב, והיה לשם דבר בארץ. באותם ימים נהוג היה לשתול עץ בפארק לכבודו של כל ילד שנולד ברמת גן. בשנות ה-70, עם פיתוח שטחים רחבים בפארק הירקון, נטיעת פארקים עירוניים אחרים, והעלייה בשימוש ברכב פרטי (שאפשרה בילוי בשמורות טבע וביערות מחוץ לערים), הפארק איבד מכוח המשיכה שלו, והחל לתפקד יותר כפארק עירוני.

בשנות ה-70 וה-80 סבל הפארק מהזנחה, אך בשנות ה-90 זכה לעדנה מחודשת. הוא עבר שיפוצים נרחבים. גן הוורדים הישן הוחלף בגן מטופח בסגנון גינון צרפתי. בבניין ששימש את תערוכות הוורדים נפתח מוזיאון האדם והחי (לידו ישנה תערוכה של מגוון סוגי הקקטוסים הקיימים בעולם שהקמתה התאפשרה על ידי תרומתם של בני משפחת זנד לזכר יקירם דוד (דוליו) זנד), נפתחו בפארק בתי קפה, הופעלה רכבת מבקרים, חודש גן השעשועים, והוקמו מתקנים לפעילויות כושר גופני. הפארק הפך לאתר פופולרי לקבוצות צועדים מתושבי האזור.

בין השנים 2005‏-2007 עבר הפארק שיפוצים נוספים. הסירות הוצאו מהאגם, נבנו שתי מזרקות חדשות המוארות בלילה בצבעים שונים (נסגרו לאחר מספר שנים).

ליד כל עץ הוצב שלט הסבר וכך הפך הפארק למעין גן בוטני.

בפארק מוצב הפסל יהודה המתעורר פרי עבודתו של הפסל אברהם מלניקוב.

ב-2016 הוצב בפארק גן פסלים של מנשה קדישמן^[3].

ב-2018 הוקם שעון שמש מול מוזיאון האדם והחי.

ב-2019 נחנך מתחם כדורעף חופים (ופוצ'יוולי) המחזיק בתו תקן בינלאומי לתחרויות.^[4]

ב-2020 הוקם אתר זיכרון לאילן רמון, רונה רמון ואסף רמון שהיו בזמנו תושבי רמת גן. האתר נמצא מול מוזיאון האדם והחי ובו שלושה שלטי זיכרון וליד כל אחד ניטע עץ רימון.

ב-2021 נחנך "שביל חורשת האקליפטוס על שם נעמי שמר" אשר משלב 12 תחנות בחייה, אשר באות לידי ביטוי בשיריה וביצירתה.^[5] לכל שיר בחורשה יש פינה ובה מילות השיר, הסברים על אופן כתיבתו ושני לחצנים - להשמעת השיר במלואו ולהסבר על השיר.

ב-2021 נחנך גם מתחם ספורט גדול עם מתקני כושר, הכולל גם מתקנים ייעודיים לגיל השלישי^[6]. כמו כן הוקם חוף ים לצד האגם עם חול ים, שמשיות, כיסאות נוח ומוזיקה^[7]. בנוסף, שופץ האמפיתיאטרון הצופה לאגם, ועל הבמה הוקם מסך לד גדול, דו-כיווני. המסך משמש להקרנות סרטים ואירועי ספורט^[8]. כל רכבי התחזוקה של הפארק הוחלפו לרכבים חשמליים ירוקים^[9].

ב-2023 נפתח מרכז הסעדה בכניסה לפארק, לאחר שעבר שיפוץ נרחב. בפסח של אותה שנה התקיימה בפארק תערוכת פרחים ומיצגי אור, שהיתה פתוחה לקהל.^[10]

בשנים הקרובות עתידים מי האגם לעבור טיהור.

האגםעריכה

ברבור וברכייה בפארק הלאומי ברמת גן

באגם ניתן לראות עופות מים רבים, חלקם מקומיים אך רבים מהם חונים בו בעת עונות הנדידה למנוחה ואף לגידול צאצאים. בתוך האגם יש אי המשמש מקום לעופות רבים בלי הטרדות ממבקרים. בין העופות המצויים באגם וסביבותיו באופן קבוע:

המבנה העגולעריכה

במרכז האגם הוקם בשנת 1967 מבנה עגול שבתחילה אפשר היה להגיע אליו רק בסירות ואחר כך נבנה גשר עץ מקומר שחיבר אותו ליבשה. בתחילה היה בו בית קפה ואחר כך מסעדות, אולם אירועים ומועדון לילה. כל העסקים האלה נכשלו והמקום נעזב. גשר העץ נהרס באחת הסופות והמבנה נותר בודד והועלו הצעות להרסו^[11]. הצעות אלה נתקלו בהתנגדות בטענה שהמבנה היווה סמל לפארק בפרט ורמת גן בכלל. בדצמבר 2013 הסתיימה בנייתו של גשר חדש. בדצמבר 2019 התקיימה תחרות האדריכלים "הבית באגם" אשר תקבע את עתיד המבנה, הזוכות היו האדריכליות הילה חבקין ושרון אקר-מיכאל אשר הציעו להרוס את המבנה הקיים ולבנות במקומו אחד חדש.^[12]