ההפגנה בעקבות הטבח בסברה ושתילה

ההפגנה בעקבות הטבח בסברה ושתילה היא הפגנה של השמאל בישראל שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ב-25 בספטמבר 1982, בעקבות טבח סברה ושתילה. כונתה בתקשורת: "הפגנת הארבע מאות אלף".

רקע

מבצע שלום הגליל, שהחל ביוני 1982, נהנה בתחילה מתמיכת רוב גדול בציבור הישראלי, אך בהמשך, בעקבות התמשכות הלחימה והתרחבותה מעבר לאמור בפקודת המבצע, החלה להישמע ביקורת ציבורית הולכת וגוברת על המלחמה, שנתפסה בעיני חלקים גדולים בציבור כ"מלחמת ברירה". ב-16 בספטמבר אותה שנה, במסגרת השתלטות צה"ל על מערב ביירות, הוכנסו למחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה כוחות הפלנגות הנוצריות, שתפקידם היה לטהר את המחנות מלוחמי אש"ף שנותרו בהם. תוך זמן קצר החלו לוחמי הפלנגות לטבוח ללא הבחנה בתושבי המחנות והרגו מאות מהם כנקמה על רצח בשיר ג'ומאייל, לפני שעזבו את המחנות בבוקר ה-18 בספטמבר. הטבח, שישראל נתפסה כמעורבת בו, הביא לתגובות חריפות כלפיה בעולם, ובהן האשמה באחריות לו מצד נשיא ארצות הברית רונלד רייגן. בישראל הביא הטבח את ההתנגדות הציבורית למלחמה לשיאה. זו התבטאה בדרישה, לה היו שותפים גורמים בקואליציה ואף במפלגת השלטון, הליכוד, להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות הטבח, אך דרישה זו נדחתה על ידי ראש הממשלה מנחם בגין.

מהלך ההפגנה

את ההפגנה, שנקבעה למוצאי שבת, 25 בספטמבר 1982, ארגנה תנועת השמאל החוץ פרלמנטרית שלום עכשיו, שקראה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, להתפטרותם של בגין ושר הביטחון אריאל שרון ולהסגת כוחות צה"ל מביירות. במודעה שפרסמה התנועה לקראת ההפגנה נכתב: "די לחרפה! על מה מכסה הסירוב להקמת ועדת חקירה? ממשלת הליכוד האחראית למחדל הנורא חייבת ללכת! בואו להפגנת ענק של כל מי שאינם יכולים להשלים עם הדמות שממשלה זו משווה למדינה". לקריאה הצטרפו תנועות נוספות, בהן מפלגת האופוזיציה המרכזית, המערך (שכללה אז גם את מפ"ם ורצ), חד"ש, שינוי, הפנתרים השחורים ותנועות הנוער השומר הצעיר, הנוער העובד והלומד והמחנות העולים.

ההפגנה נקבעה לשעה שמונה בערב, ובעיתון מעריב דווח למחרת כי "שעתיים לפני המועד הרשמי לתחילת ההפגנה כבר הצטופפו בכיכר רבבות בני אדם". המפגינים נשאו שלטים וקראו קריאות בגנות הממשלה, בהן גם "בגין רוצח". את האירוע הנחתה השחקנית חנה מרון, ובין הנואמים בו היו יו"ר מפלגת העבודה שמעון פרס, ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, חברי הכנסת שולמית אלוני (רצ) וויקטור שם-טוב (מפ"ם), הסופר ס. יזהר, המשורר יהונתן גפן וכן אברהם בורג, אז פעיל בתנועת "חיילים נגד שתיקה" שהתנגדה למלחמה. הדוברים מתחו ביקורת חריפה על בגין ושרון. רבין אמר כי "עלינו לפנות לראש הממשלה ולממשלה ולומר להם: שאו באחריות למחדל הנורא, פנו מקומכם", ואלוני קראה להם: "החזירו את המנדט ולכו. לכו לבקר פצועים, לכו לנחם אבלים". הנואמים הדגישו את הנזק שגרמו המלחמה והטבח לתדמיתה של ישראל בעולם. "מדיניות זו - זה לא אנחנו", קרא פרס והוסיף: "אנחנו לא רוצים להיות בודדים כדרום אפריקה".

במהלך ההפגנה עצרה המשטרה עשרים אזרחים תומכי הממשלה, שניסו לשבש את מהלך האירוע והתעמתו עם המפגינים.

במקביל להפגנת 'שלום עכשיו' בכיכר מלכי ישראל, כ-2,500 איש הפגינו ברחובות פריז נגד מדיניות ישראל. גם בבון התקיימה הפגנה נגד אירועי הטבח.

מספר המפגינים

מקור המספר ארבע מאות אלף (כעשירית מאוכלוסיית ישראל באותו זמן) נמצא בדבריו של צלי רשף, מראשי שלום עכשיו, שהצהיר במהלך ההפגנה כי "יש כאן ארבע מאות אלף איש" (בדיווח במעריב נאמד מספר המפגינים ב"מאות אלפים"). מספר זה התקבע בתודעה הציבורית, אף שרבים התייחסו אליו בספקנות וטענו כי הכיכר כלל אינה יכולה להכיל מספר כזה של מפגינים (אורי אבנרי העריך את מספר המפגינים בכ-200 אלף, והיו שטענו כי היה אף נמוך יותר). כיום מקובל להניח כי מספר המפגינים המוצהר היה מוגזם.

השפעה

הסערה הציבורית הביאה להקמתה בנובמבר 1982 של ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות הטבח, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן. הוועדה, שפרסמה את מסקנותיה בפברואר 1983, קבעה כי לא הייתה מעורבות ישירה של ישראל בטבח, אך המליצה כי שר הביטחון שרון יועבר מתפקידו ולא יחזיק עוד בתיק זה (שרון סירב להתפטר, אך כעבור שבוע הועבר בעקבות החלטת הממשלה לתפקיד שר בלי תיק). כמו כן מתחה הוועדה ביקורת על תפקודם של ראש הממשלה בגין, שר החוץ יצחק שמיר ובכירי הצבא, בראשם הרמטכ"ל רפאל איתן.

ההפגנה הביאה להכרה ב"שלום עכשיו", שהוקמה ארבע שנים קודם לכן ופועלת מאז בשולי השיח הפוליטי, ככוח משמעותי בשמאל הישראלי.

קישורים חיצוניים

• אורי משגב, הפגנת ה-400 אלף נתפסה כהתנערות מטבח אכזרי, אך הסיבות היו מורכבות יותר, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2022