צלי רשף

פוליטיקאי ישראלי

בצלאל (צָלי) רשף (נולד ב-23 ביוני 1953) הוא עורך דין, כלכלן ואיש עסקים ישראלי, חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, ממנהיגיה ומייסדיה הבולטים של תנועת "שלום עכשיו".

צלי רשף
צלי רשף, 2012
צלי רשף, 2012
לידה 23 ביוני 1953 (בן 68)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי, איש עסקים, פרקליט, מנהל, עורך דין, מנהל כללי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ישראל אחת עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה העבודה-מימד
חבר הכנסת
21 באוגוסט 200217 בפברואר 2003
(25 שבועות ו־6 ימים)
כנסות 15
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

רשף, עורך דין במקצועו, נולד וגדל בשכונת רחביה בירושלים. בנעוריו, למד בגימנסיה העברית רחביה (סיים בשנת 1971). שירת בחיל המודיעין ביחידה 8200. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ומשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני במשפטים (LLm) מאוניברסיטת הרווארד, עוסק במשפט מסחרי וכן בייצוג עותרים בנושאים של זכויות האדם ושוויון. רשף נמנה עם מייסדי תנועת "שלום עכשיו",[1] הוא ניסח את מכתב הקצינים שנשלח לראש הממשלה מנחם בגין בשנת 1978, ובעקבותיו הוקמה תנועת "שלום עכשיו", שהוא היה מראשיה במשך עשרות שנים.

פעילות פוליטיתעריכה

רשף החל בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת העבודה בשנת 1975. בשנה זו נבחר לעמוד בראש תא הסטודנטים של מפלגת העבודה באוניברסיטה העברית. תא הסטודנטים בראשותו פעל בניסיון לבלום תופעות לאומניות ואנטי ערביות בקמפוס. בשנת 1977 היה שותף להקמת תנועת ציונות אחרת, תנועת שמאל שנוסדה בעקבות המהפך ועליית הליכוד לשלטון. ציונות אחרת יצרה קבוצת הנהגה, שהביאה להקמת תנועת שלום עכשיו במרץ 1978. התנועה פעלה בתחילה ליצירת תמיכה ציבורית במהלך השלום עם מצרים, לאחר מכן על פני עשרות שנים היוותה משקל נגד לגוש אמונים ולתנועת ההתנחלות. שלום עכשיו מילאה תפקיד מרכזי במחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה. רשף היה שותף לארגון הפגנת ה-400,000 בספטמבר 1982, שהביאה להקמת ועדת החקירה לאירועי הטבח בסברה ושתילה. מסקנות הוועדה הובילו לפיטוריו של שר הביטחון אריאל שרון. בהפגנה שיזמו רשף וחבריו במועד קיום ישיבת הממשלה לדיון בפיטורי שרון, ב-10 בפברואר 1983 נרצח פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצווייג.

בשנות פעילותו בשלום עכשיו, פרש רשף מחברותו במפלגת העבודה. הוא שב והצטרף למפלגה לאחר חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993. רשף חזר לפעילות במוסדות מפלגת העבודה, והציג את מועמדותו לחברות בכנסת בבחירות הפנימיות שנערכו בשנת 1996. רשף נבחר למקום 39 ברשימת העבודה לכנסת, ואולם מפלגת העבודה הפסידה בבחירות עשרה מנדטים וזכתה ב-34 מנדטים בלבד. בשנת 1997, לאחר שאהוד ברק נבחר לראשות מפלגת העבודה, הוא מינה את רשף לעמוד בראש המטה שלו. רשף כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה תקופה קצרה בכנסת ה-15, בשנים 20022003.

ב-2009 היה רשף שותף ליוזמה להקמת רשימה חדשה לכנסת ה-18. התנועה כללה את מפלגת מרצ ביחד עם דמויות ציבוריות מהשמאל הישראלי. בראש הרשימה עמד חבר הכנסת חיים אורון (ג'ומס), והיא כללה כאמור דמויות ציבוריות כניצן הורביץ, שהיה עיתונאי ואיש טלוויזיה מוכר, עורכת הדין טליה ששון ורשף עצמו. הרשימה לא זכתה להצלחה, והכניסה לכנסת שלושה חברי כנסת בלבד. עם הקמת "התנועה החדשה - מרצ", רשף פרש ממפלגת העבודה ומספר שנים לאחר מכן הצטרף כחבר במפלגת מרצ ומוסדותיה.

פעילות משפטיתעריכה

רשף סיים לימודי משפטים וכלכלה באוניברסיטה העברית בשנת 1978, עשה התמחות במשרד יגאל ארנון, וכן התמחה בבית המשפט העליון אצל השופטת מרים בן פורת. לאחר סיום ההתמחות, רשף סיים לימודי תואר שני באוניברסיטת הרווארד בשנת 1980, ולאחר מכן התמחה במשרד עורכי דין בניו יורק. עם חזרתו לישראל, הצטרף כשותף למשרד עורכי הדין שהוקם על ידי הוריו, אשר וחוה רשף, ושם החל בפעילות משפטית הן בתחומים המסחריים בהם עסק המשרד, והן בתחום של ייצוג עותרים בנושאים ציבוריים, ובעניינים של זכויות האדם והאזרח. משרד עורכי הדין ממשיך לפעול בירושלים (בבית שהיה בעבר משכנו של עורך הדין שלום הורביץ[2]), בשם רשף את שיף, ביחד עם שותפו של צלי רשף, עו"ד יונתן שיף.

בין העתירות שהגיש רשף לבית המשפט העליון:

  • בג"ץ 200/83 מוחמד ותד נ. שר האוצר לח(3) 113 – העותרים שני חברי כנסת ערבים, האחד אב לעשרה ילדים, והשני אב לשבעה ילדים, הגישו בג"ץ נגד מדיניות הממשלה, שהעניקה קצבת ילדים ליוצאי צבא בלבד. העתירה נדחתה, אבל זמן קצר לאחר מכן שונתה המדיניות ובוטלה האפליה בחלוקת הקצבאות.
  • בג"ץ 997/91 שלום עכשיו ואח' נ' מועצת בתי העלמין היהודיים בירושלים ואח' - עתירה שהוגשה נגד הכוונה להקים בית עלמין לתושבי ירושלים בשטחי הגדה המערבית (אזור מעלה אדומים). בעקבות הגשת העתירה, קיבלה המדינה את עמדת העותרים, שאין להקים בית עלמין עבור האוכלוסייה הכובשת בשטחים שנכבשו. https://peacenow.org.il/mevasseret-cemetary
  • בג"ץ 92–1893 צלי רשף נ' רשות השידור מו(4) 816 – עתירה שהוגשה נגד שידור תשדירים מטעם משרד השיכון, המעודדים רכישת דירות בהתנחלויות. העתירה נדחתה על ידי ההרכב בראשותו של השופט אהרן ברק.
  • בג"ץ 2838/95 חיים גרינברג נ' המועצה המקומית קצרין ואח' פ"ד נג(1) 1 – עתירה שהוגשה נגד מימון הקמפיין נגד הנסיגה האפשרית מרמת הגולן מכספי הרשויות המקומיות בגולן. העתירה נדחתה ברוב של שניים נגד אחד. (השופטים שלמה לוין ואליעזר גולדברג כנגד דעתה החולקת של השופטת דליה דורנר.)
  • בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל פ"ד סב(1) 200 – עתירה שהוגשה נגד פגיעה בחופש ההפגנה על ידי דרישה ממארגני הפגנה לממן הוצאות משטרה, מכבי אש ומגן דוד אדום על אבטחת ההפגנה. העתירה התקבלה על ידי ההרכב בראשותו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, והיוותה ציון דרך בהבטחת החופש להפגין.

רשף עסק גם בנושאים הקשורים לחופש הדיבור והוצאת לשון הרע:

  • הוא ייצג את האמן יגאל תומרקין בתביעת דיבה שהוגשה נגדו על ידי אליקים העצני. בערעור לבית המשפט העליון (ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני מג(2) 333.) על החלטת השופט יעקב בזק בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א (י-ם) 552/84 אליקים העצני נ' יגאל תומרקין פ"מ תשמ"ז(2) 347.) נקבע שתומרקין לא הוציא לשון הרע על העצני בכך שעל מעטפת מכתב ששלח אליו כתב את הכתובת "KZ קריית ארבע KZ".
  • הוא ייצג את פרופסור עמירם גולדבלום בתביעת דיבה נגד העיתונאי עמית סגל, שטען שפרופסור גולדבלום העסיק במעבדה שלו באוניברסיטה סטודנט ערבי שגנב חומרים מסוכנים מן המעבדה. התביעה הסתיימה בהתנצלות של סגל, ותשלום הוצאותיו של גולדבלום.

פעילות עסקיתעריכה

בשנת 1982 החל רשף לכהן כדירקטור בארלדן,[3] החברה הציבורית שהוקמה על ידי אביו, אשר רשף. צלי רשף מכהן כדירקטור בחברה מאז ועד היום (היא הופרטה בשנת 2011). ארלדן החלה כחברה יזמית בתחום הנדל"ן. ארלדן רכשה בניני מגורים בירושלים ויזמה ובנתה בשכונות שונות בירושלים. ארלדן רכשה בשנות התשעים את כתר הוצאה לאור, מההוצאות לאור הגדולות בישראל, לכתר היה גם מפעל דפוס וכריכיה מהגדולים בתחומם בישראל. רשף התמנה ליו"ר החברה, וכיהן בתפקיד עד למכירת עסקי המו"לות להוצאת מודן בשנת 2017,[4] וסגירת פעילות הדפוס והכריכייה בשנת 2019. ארלדן רכשה בשנות התשעים גם את חברת טלסיס, חברה המשווקת רכיבים אלקטרוניים ליצרנים ישראלים.[5] ארלדן הובילה את הנפקת טלסיס בבורסה של תל אביב בשנות התשעים. החל משנת 2004 מכהן רשף גם כמנכ"ל החברה. בתקופתו כמנכ"ל הרחיבה החברה את פעילות הנדל"ן שלה וביצעה השקעות בארצות הברית, גרמניה, יוון וספרד. החברה גם נכנסה לפעילות יזמית בתחום ההתחדשות העירונית באמצעות שותפות בחברה העוסקת בפרויקטים של תמ"א 38 בתל אביב ובסביבתה. בתקופה זו רכשה ארלדן חלק באופן עקיף (באמצעות טלסיס) וחלק באופן ישיר, אחזקות משמעותיות בחברת ואריסייט, חברה המייצרת כרטיסים אלקטרוניים זעירים ומייצאת אותם למאות לקוחות ברחבי העולם.

עיסוקים נוספיםעריכה

בתקופת לימודיו לתואר ראשון, היה רשף הכתב לענייניי כלכלה של גלי צה"ל. כמו כן, הגיש רשף בעבר את תוכנית הרדיו "על ימין ועל שמאל" עם גאולה כהן ברשת ב'.

משפחהעריכה

צלי רשף, בנם השני של עורכי הדין הירושלמים אשר וחווה רשף,[6] קרוי על שם דודו, בצלאל פרחודניק, שנפל בקרב על חיפה במלחמת העצמאות כאשר ניסה למנוע פגיעה בחבריו מפיצוץ רימון. רשף נשוי לארנה (לבית בראל) ואב לשלושה: רוני (מוזיקאית ומלחינה), עופר (עורך דין) ותמי (לשעבר אשת תקשורת והיום אחות). לרשף שלושה אחים: עו"ד רון רשף (נפטר ב-2017), איש התקשורת רפי רשף (הנשוי לזמרת נורית גלרון) ויעל וייל. מתגורר בשכונת גבעת אורנים בירושלים.

לקריאה נוספתעריכה

צלי רשף, שלום עכשיו: ממכתב הקצינים ועד שלום עכשיו, ירושלים, כתר, 1996.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא צלי רשף בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צלי רשף, שלום עכשיו: ממכתב הקצינים ועד שלום עכשיו, ירושלים: כתר, 1996
  2. ^ דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים טלביה, קטמון והמושבה הגרמנית, ירושלים: כתר, 2002, עמ' 164
  3. ^ ארלדן - הצוות, ארלדן
  4. ^ דיאנה בחור ניר, ויתר על הכתר, באתר כלכליסט, 7 באפריל 2016
  5. ^ קובי שגב, מי זו טלסיס, ביזפורטל, ‏03.03.2021
  6. ^ עופר אדרתהקומוניסט שהפך למיליונר, באתר הארץ, 23 במרץ 2016