פרשת וילך

פסוקים	ל"א, א'–ל'
מספר פסוקים	30
מספר תיבות	553
תוכן	העברת ההנהגה ממשה ליהושע, כתיבת ספר תורה, משה ויהושע באוהל מועד
	מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
הקהל, כתיבת ספר תורה
	הפטרה
אשכנזים	הושע, י"ד, ב'–י' ומוסיפים יואל, ב', ט"ו–כ"ז
ספרדים	הושע, י"ד, ב'–י' ומוסיפים מיכה, ז', י"ח–כ'
תימנים	הושע, י"ד, ב'–י'
איטלקים	ישעיהו, נ"ה, ו' - נ"ו, ח'

המונח "וילך" מפנה לכאן. לערך העוסק בעיר באוסטריה, ראו פילאך.

פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ היא פרשת השבוע התשיעית בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל"א, פסוק א' ומסתיימת באותו פרק בפסוק ל'.

פרשת וילך היא הקצרה שבפרשות השבוע במספר הפסוקים, ויש בה שלושים פסוקים בלבד.

בשנים שבהן אין שבת בין יום הכיפורים לסוכות^[1], קוראים את פרשת וילך ביחד עם פרשת נצבים בשבת שלפני ראש השנה. בשאר השנים קוראים אותה בשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, היא שבת שובה. מסיבה זו, בשנים מסוג הכז, השא, זחא והחא, לא קוראים כלל את פרשת וילך בשבת, לא בתחילתן ולא בסופן, וכנגדן בשנים מסוג גכה, בשה, בחג ובחה קוראים אותה פעמיים, בשבת הראשונה של השנה ובשבת האחרונה של השנה^[2].

תוכן הפרשה

העברת ההנהגה

כחלק מרצף הפרשיות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה, החותמות את ספר דברים ואת התורה כולה, מתמקדת פרשת וילך בהעברת הנהגת העם ממשה רבנו ליהושע בן נון. בתחילה מודיע משה לעם שיהושע יחליף אותו ומעודד את העם לקראת האתגרים העומדים לפניהם בכיבוש ארץ ישראל. אחר כך קורא משה ליהושע ומעודד גם אותו בברכת "חזק ואמץ".

כתיבת התורה ושמירתה

מכאן פונה משה לעסוק בכתיבת התורה ובשמירתה. הוא כותב את התורה (הפרשנים חלוקים בשאלה אילו חלקים ממנה) ומוסר אותה למשמרת לכוהנים. הוא מצווה את העם לערוך פעם בשבע שנים מעמד הקהל, שבו יתכנסו האנשים, הנשים והטף ויקראו את התורה.

אלוהים קורא למשה וליהושע לאוהל מועד. שם הוא מודיע למשה את העתיד לקרות לאחר מותו: העם יחטא ובעקבות כך יבואו עליו צרות. כדי להכין את העם לכך נמסרת להם שירת האזינו. משה מכנס שוב את כל העם וקורא באוזניהם את השירה, שתוכנה יפורט בפרשה הבאה, פרשת האזינו.

מבנה הפרשה

בפרשת וילך יש 30 פסוקים, אשר מאוגדים ב-2 פרשיות פתוחות ועוד 1 סתומה. הפרשה מכילה 2 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה באמצע סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה בתחילת פרק ומסתיימת בסוף פרק לפי החלוקה לפרקים.

פרשת וילך היא בעצם אינה פרשה בפני עצמה, אלא שבשנים שיש צורך היא מפוצלת מפרשת נצבים. בניגוד לשאר הפרשות המתחברות שבהן הפרשות הן בעיקרון מחולקות וכאשר יש צורך מחברים. ניתן להוכיח זאת מדברי הרמב"ם בסדר התפילה פרק ה' שאינו מתייחס להפטרה של פרשת וילך. עניין זה נוגע הלכתית כאשר רוצה הקורא בתורה לעצור בתחילת פרשת וילך הוא יכול, למרות ששאר הפרשות אסור לעצור כדי לחבר את שתי הפרשות, כאן שתי הפרשות הן כבר מחוברות מעיקר.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת וילך יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים.

יחד עם פרשת ניצבים:

בשנים גכה, בשה, בחה וזשה - כ"ג באלול
בשנים בחג, זשג, זחג והשג - כ"ה באלול

בנפרד:

בשנים גכה וגכז - ה' בתשרי
בשנים בחג, בשה, בחה ובשז - ו' בתשרי

עקב קריאתה בסוף השנה או בתחילתה, ישנן שנים בהם הפרשה נקראת פעם אחת, ישנן שנים בהם היא נקראת פעמיים וישנן שנים שלא קוראים את הפרשה כלל.

בשנים גכה,בחג, בשה ובחה הפרשה נקראת פעמיים, פעם אחת בתחילת השנה ופעם אחת בסופה.

לעומתם, בשנים הכז, השא, זחא והחא לא קוראים את הפרשה כלל.

הפטרה

לפרשת וילך אין למעשה הפטרה משל עצמה. אם קוראים אותה ביחד עם פרשת ניצבים מפטירים בהפטרה של פרשת ניצבים, ואם קוראים אותה בפני עצמה היא חלה בשבת שובה ואז קוראים את הפטרת "שובה ישראל".

לפי מנהג אחד המוזכר בקונטרס פוזנא, מפטירים "דרשו" בשבת שובה.

בנוסח איטליה, נוהגים להפטיר ספר ישעיהו, פרק נ"ה, פסוק ו' עד פרק נ"ו, פסוק ח' ("דרשו ה' בהמצאו") בשבת נצבים-וילך (שכשהן מחוברות, תמיד נקראות בשבת קודם ראש השנה), ואילו בוילך לבד (שתמיד נקראת בשבת שבין ראש השנה ויום כיפור) מפטירים "שובה ישראל".